ויגף ערש"י פ"כ, וביומא ס"ו: שאלה אשה חכמה לר"א מכדי כל מעשה עגל שזה מפ"מ ל"ה מיתתן שוה, א"ל אין לאשה חכמה אלא בפלך כו' וק' מה התשובה דשאלה כהוגן, ואמר ר"ר יהונתן ז"ל דבגמ' משני אותן שהי' בהתראה בסייף ובלא התראה ביד"ש, וק' מי התרה ואי שבט לוי למה לא התרו בכולם, וי"ל נשיהם התרו בהם (וער"מ פי"ב ה"ב מסנהד' שאם אשה התרה ג"כ נהרג ועכ"מ) אך עדיין ק' למה לא התרו בכולם, ונ' דבמד' הק' וכל אשה חכמת לב טוו מה חכמה בזה, ותי' דה"פ שהי' חכמה בשעת העגל ולא הפריקה נזמים, זכתה לטוות עזים, ומוכח דל"ה כולם כשרים רק קצתם והם התרו ומקצתם לא התרו בבעליהן, וז"פ דשאלה למה ל"ה מיתתן שוה, ואי כתי' הגמ' ק' למה לא התרו לכל בנ"י, ואי דנשיהם התרו עדיין ק' הא לא חטאו בעגל שום אשה ולמה לא התרו כל הנשים בבעליהן, והשיב ר"א כי ק' קו' מד' מה חכמה בטווי', א"ו כתי' מד' החכמה שלא פרקה נזמה זכתה לטווי', מוכח מזה דל"ה כל הנשים כשרות בעגל ולא התרו כולן בבעליהן: