פנים אל פנים ע' תולדות נח דרוש י"ב לכאו' אין זה כבוד כלפי מעלה כמ"ש רש"י עה"פ וישמע את הקול מדבר אלי', של"נ בשו"א המ"ם שפי' דדיבורו ממש כלפי משה, אלא בחירק המ' שהדיבור יצא מעצמו ומשה שומע, ובפ' בהעלותך (י"ב ח') פה אל פה, וההפרש דכל המדבר אל רעהו אוזן השומע מלין תבחן וכוונת המדבר, אבל איני זוכר הדברים כסדרן שאין צורך בו רק לזכור הענין המדובר, אבל אם המדבר יניח דברים בפיו על הסדר שדיבר הוא, אז מסודרים אצל השומע ממש כהוייתו וזה כאן שה' גילה סודו למשה ולא דבר אמו בעסק שליחות ישראל, ולכן דיבר פנים בפנים כמדרגת שדיבר איש לרעהו, ולכן במ"ר פנים בפנים דבר ה' שנשתלשל הדיבור דרך החשך ענן וערפל ולא זכיתם לדיבור ממש כמו שיצא מפי ה' אמנם לצורך להשמיע לעם תורת ה' נ' פה אל פה, ר"ל בפיו ממש הנחת הדיבורים כפי שיצא ממנו לא ישונה אפי' אות א' ע"ש באריכות:
רש"י לאחר שנדבר עמו משה שב כו' וזה נהג מיה"כ עד שהוקם המשכן ולא יוחר כו' וא"כ לרש"י מיה"כ ואילך לא דיבר ה' עם משה בהר רק באהלו, ובתענית כ"א: כ' רש"י שבא' בניסן שהוקם המשכן הותרו לעלות בהר, ע"ש שכ' עד א' בניסן שהוקם המשכן נסעה וזזה שכינה מן ההר באהל משה, ותי' הצל"ח ביצה ה' דכיון דהענן ל"ה קבוע באהל משה רק בשעה שדבר עמו, א"כ אחר הדבור שב הענן להר וכ"מ בפ' והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן כו', דהיינו שירד מן ההר אל האהל, אבל משהוקם המשכן נשאר הענן בקביעות על המשכן כדכ' בפקודי (מ' ל"ח) כי ענן ענן ה' על המשכן יומם וגו' ע"ש, אך רש"י סותר עצמו מתענית כ"א: לביצה ה': ד"ה מכדי שז"ל עד א' בחדש שהוקם המשכן ועד כ' באייר שנעלה הענן כו', וצ"ע הא דכ' כ' באייר, וממ"נ אי בא' בניסן פסק קדושת הר לפי שאז לא שכנה שכינה בהר רק במשכן א"כ אז הותר לעלות בהר, ולמה הוזכר כ' באייר שנעלה הענן, אטו מן ההר נעלה אז הענן הלא מן המשכן נעלה הענן אז וצ"ע:
ובב"ב קכ"א. יה"כ יו"ט שנתנו בו לוחות אחרונות וע' ריטב"א על ע"י בזה, וע"ע ברא"ם ותוס' ב"ק פ"ה. ד"ה כדי, וגרש כרמל מ"ש בזה - וברש"י דעליותו של משה לבקש רחמים הי' בי"ט בתמוז, עשו"ת זכרון יצחק בח"ת שתי' בזה הל' ויהי ממחרת ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה (ל"ב ל'), יל"ד הל' ועתה, רק דיום ש"ק מוכן לעת רצון, ומה"ט אי' בשבת י"ב, הנכנס לבקר החולה אומר יכולה היא שתתרחם, ר"ל שהיום גורם לרחמים, ובשבת פ"ו: לר"י בז' ניתנה תורה הי' אז ר"ח סיון בשבת, ולסדר החדשים דסיון מלא, י"ט בתמוז בשבת וז"ש ועתה בשבת דהוא עת רחמים אעלה אולי אכפרה, וע"ע רש"י דברים (ט' י"ח) וברא"ם, ור"ר בונם ז"ל אמר מ"ש שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, שבת בן זוג לה', והשי"ת הוא הבעל וחייב במזונות ורפואה של זוגתו, וכמ"ש במד' לכולם יש בן זוג כו' אמרה השכינה אני בן זוגך:
ומשרתו יהושע נער כתבו א"ע ורמב"ן יהושע חי ק"י, צא מ' שהי' במדבר וי"ד בארץ א"כ הי' יהושע אז נ"ו, ואיך קראו נער אלא פ', משרת, וכן במה יזכה נער (תהל' קי"ט ט'), פי' משרת ועבד ה', ועתוס' חולין ס' ד"ה פסוק, ועקרים מאמר ג' פל"ז ע"פ כי נער ישראל, ועא"ע ורא"ם וישב (ל"ז ב'), עה"פ והוא נער דשם נער ל"ד על צעיר חוץ במקום שפרט נער קטן, מ"ב (ה' ב'), ישעי' (י"א ו') ועוד ועמ"ש בפ' וישב דרע"ז: הילד איננו, ובפ' שמות דף י"ז. הרבה חדשות. - ועי' ביומא כ"ג. בת אביו של תינוק, ובגליוני הש"ס שם וצ"ע דתינוק בכל מקום פירושו קטן וקטן הרי פסול לעבודה ואפי' גדול אין מניחין אותו לעבוד עד שיהי' בן כ' כחולין כ"ד: ואיך קרא כאן תינוק לבן כ'. - וע"ע מ"ב (ק ד') הנער הנביא ות"י עולימא תלמידא דנביא, וש"ב (ט' ט') נער שאול ע' מצ"צ משרת, ודהי"א (כ"ב ה') רש"י שאפי' מ"ב שנה נקרא נער, וברש"י שופטים (י"א כ"ו), ובצמח דוד אלף ג' ש' תפ"ט. כ' שיהושע מלך אחרי משה כ"ח שנה, ומראב"ע הנ"ל נראה שמלך רק י"ד שנה, וכן תמה בזה בסה"ד ובמד' משלי עה"פ לנער דעת ומזימה (א' ד') עד כמה שנים אדם נקרא נער רמ"א עד כ"ה, רע"א עד ל', רבי א' עד כ' שמכ' ואילך מחשבן עונותי' ותימה שרש"י בדה"א לא הביאו מדרש זה, ובפרט ששום א' מהתנאים אינו סובר עד מ"ב, וע"כ שמפורשם נער הכ' ביהושע ל' משרת, אך אכתי ק' מדוע לא למדו מיצחק דכ' ואגי והנער שהי' אז בן ל"ז שנה, דבזה ל"ש לפרש המשרתת וצ"ע בכל זה, וע' בס' ערך חיים ערך נער - וע' בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א: