ומשה ע' מהרש"א ברכות ס"ג: ולחמי תודה דקע"ה., ובסנהד' ה': תלמוד אל יורה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו ג"פ כנגד מחנה ישראל, וברש"י במשה כ' והי' כל מבקש ה' כו', אע"ג שהמחנה הי' ג"פ, ובס' ערוך לנר כ' א"ל הרי משה חנה במחנה לוי' שהי' באמצע מחנה ישראל, וא"כ מכל צד ל"ה רק פרסה וחצי אל משה ולמה צ"ל רבותא דמשה שאני, די"ל שהרי הפסוק והי' כל מבקש ה' כ' כשנטה משה אהלו הרחק מן המחנה, אבל אכתי צ"ע שהרי הרחק מן המחנה ל"ה רק אלפים אמה כרש"י בחומש שהוא שיעור מיל, וא"כ כל מחנה ישראל הי' תוך ג' פרסאות לאהל משה חוץ מאשר חנו ממיל האחרון, והי' צריכים לבוא למשה ומה קו' ממשה, ואולי דלרש"י הוקשה מדכ' והי' כל מבקש ה' כל דייקא, גם הדרים במיל האחרון בכלל ע"ש, ובירו' פ"ה ה"א מעירובין כל מבקש משה אין כ' כאן, רק כל מבקש ה' מכאן שכל המקבל פני רבו כמקבל פני שכינה, ובדוה"ע כ' לזה"ק הנפלא, (בא ל"ח.) יראה כל זכורך פני האדון ה' דא רשב"י, ודו"ז הג' יעב"ץ ז"ל תמה ע"ז והעלה דאת ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח וע"ש בנצוצי אורות, ובס' בן יוחאי מענה כ"ד, ולהנ"ל א"ש דכמו שיש מצוה לקבל פני שכינה ג"פ בשנה כן פני רבו, ותפש רשב"י כי הי' הרב המופלג בדורו:
וביע"ד ח"א דרוש י"ב ובאהבת יהונתן הפטרה לפ' החודש כ' הא דר"ה ט"ז: חייב לקבל פני רבו ברגל שנ' מדוע את הולכת אלי' היום לא חדש ולא שבת, וק' פתח ברגל ומביא ראי' על חדש ושבת, וי"ל דקבלת פני ת"ח כקבלת שכינה, ובזמן הבית ל"ה חיוב לקבל פני רבו ברגל כי היו מקבלים פני שכינה בעליה לראות בית ה', אבל חדש ושבת דאין עולים, ואי' במד' והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, ראוים הי' ישראל לעלות לרגל כל חדש ושבת אלא שחס המקום להקל מהם הטורח, אבל לע"ל כעב תעופנו כו', וא"כ לולי טורח מהראוי לעלות בחדש ושבת, ולעומת זה יש לקבל פני רבו, ור' יצחק דמיירי בזה"ז אמר ברגל כי ברגל חייב מה"ת לעלות, ועכשיו תמורתו פני ת"ח ולכך לא הוזכר שבת ור"ח, כי זה אינו נזכר בתורה ורק מדת חסידות הואיל ויהי' לעת"ל, וחיוב בזה"ז רק ברגל ע"ש, וא"ש זה"ק האדון ה' רשב"י כי אחר החורבן הי' נוהג בקבלת פני רבו, וראי' להנ"ל יש ג"כ מב"ק ל"ז. ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים, ופרש"י לכך נקט ר"ג משום דנשיא הי' וב"ד חשוב, וה"נ י"ל דזה"ק נקט רשב"י שהי' הרב החשוב בדורו, ועמש"ל (ל"ד כ"ד):
ובנובי"ת או"ח צ"ד הק' ג"כ הא דטוש"ע השמיטו הא דחייב לקבל פני רבו ברגל, ור"מ הביאו בפ"ה ה"ז מת"ת, וכ' עפמ"ש בקידושין ל"נ. דאין רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית של"י כבודו מרובה מכבוד שמים, וערמ"א יו"ד רמ"ב סט"ז, וא"כ בזה"ז שנתקיים והשימותי את מקדשיכם שאפי' אם שוממה קדושתה עליה, ושכינה לא זזה מכותל מערבי ואין אנו הולכים לקבל פני שכינה, אין חיוב לקבל פני רבו כלל, דא"כ יהי' כבודו גדול מכבוד שמים עש"ה, ודברי' תמוהין מסוכה ד"י: בעובדא דריש גלותא דהי' אחר החורבן, ואפ"ה אי' שם דהוי עסקו במצוה של קבלות פני רבם, ע' ברש"י וצע"ג, וכן מפורש בזה"ק ואתחנן רס"ה: חיובא לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ומאן איהו רבי' וכו' מבואר להיפך מנוב"י, ומצאתי שהק' כן עלי' בחלק"י מ"ת בהשמטות אות ק"א. וקו' הנב"י י"ל ע"פ קו' הנ"ל דפתח ברגל וסיים בחדש ושבת, דעוד מובא קו' הא הא צריך בכל השנה לישב לפני רבו וללמוד תורה מה זה רגל דוקא דא"ר יצחק, וצ"ל אדרבא בכל השנה פשיטא רק רגל איצטריך לאשמעי', דלר"א דס"ל בביצה ט"ו: או אוכל ושותה או יושב ושונה, נמצא דאי בעי שלא ללמוד כלל ברגל רשות בידו, נמצא דל"צ לו רב ברגל ללמוד, קמ"ל אפ"ה צריך לקבל פני רבו בלא לימוד, ויליף משונמית דפטורה מת"ת ואפ"ה בחדש ושבת איבעי' לה למיזל, ושפיר נקט ר"י רגל דבחדש ושבת ליכא רבותא כלל, דצריך ללמוד פשיטא דחייב לילך לרבו, רק רגל איצטריך לי' לר"א דא"ח ללמוד אעפ"כ יש מצוה קבלת פני רבו, ולכן השמיטו הפוסקים, דר' יצחק ס"ל כר"א או כולו לה' או כולו לכם, אבל אנן קיי"ל באו"ח תקכ"ט מ"א כר' יהושע חלקהו חציו לה' וחציו לכם, נמצא גם ברגל חייב ללמוד מרבו, לא הוצרך למימרא דר"י דפשיטא דחייב לילך לרבו ברגל כיון דחייב ללמוד ברגל, וע"ע בחנוכת התורה בליקוטים אות י', שו"ת זכרון יוסף סי' י', חבלים בנעימים ח"א ל"ג, ואהל מועד ח"א ל':
וברא"ש יומא פ"ח סכ"ד כ' דאינו נוהג בזה"ז, וכ"כ בשאג"א סי' ס"ז, וע"ש בק"נ אות פ"א בזה, ושו"ת יד אלי' סי' ס"ח, ושע"ת או"ח תקכ"ט ס"ב, באה"ט יו"ד שע"ג סק"ד שאילת שלום אות קי"ב, ומיני תרגומא שמינו, נחל אשכול ה' תפלה סי' ב', ונפ"ח או"ח שם, ובצל"ח ביצה י"ז:, ובדף י"ח. מוכח דנוהג בזה"ז עש"ה, וס' טוב עין דף נ' בזה, וע"ע ב"ש אה"ע נ"ה סק"י, צל"ח ביצה י"ח, וטל תורה ברכות כ"ב., ור"ה ט"ז:, והג' רצ"ח שם, ובירחון בינה לעתים סי' ט"ז מ"ש בזה, וע"ע בס' הדורות סתנו"א אות א' אצל ר' אליעזר הגדול הביא זהר וז"ל ר"א אזיל למיחמי לריב"ז רבי' בריש ירחא וכו' מה צריך לריב"ז א"ל חייב אדם לקבל פני רבו עכ"ל:
ובס' דעת זקנים ד"ט הביא כי פ"א בא אא"ז הג' מליסא ז"ל לווארשא, ובעת ההוא הי' דר שם הג' ר' שלמה איגר ז"ל והי' בערב הרגל, ובא לקבל פני' והצטדק לפני' על אשר לא המתין לבוא אלי' ביו"ט, כי חז"ל אמרו חייב לקבל פני רבו ברגל, וגם חייב לטהר עצמו ברגל, וכמו שמאמר שני קאי רק על ערב הרגל שהרי צריך לכנוס לרנל טהור, כן המאמר לקבל פני רבו יכון על ערב הרגל, וא"ל זקיני ז"ל בדרך הלצה באמת כוונת חז"ל ברגל עצמו וזה רק למי שהוא רב, אבל מי שלא הגיע עדיין למדרגת רב, והוא נקרא ערב - רב, איש כזה צריכין לקבל פני' בערב רגל ע"ש - ובגוף הדבר חייב לטהר היינו בערב הרגל כתב כן בחק יעקב תכ"ט סק"ג וע' ר"ה י"א. תד"ה אלא, חג לאו דוקא רק ב' ימים לפני חג, וכתו' מ"ז. תד"ה דמסר, ובכורות נ"ח. כמה פרס, ותפא"י סנהד' פי"א אות כ"ו דרגל לאו דוקא. וע' גליוני הש"ס ר"ה ט"ז: אי גם ר"ה ויה"כ כרגלים, וע"ש בברכות כ"ב: וע' ברוקח סי' רכ"א - וברא"ש סוף יומא המנהג לטבול בעי"כ, ובאו"ח תקפ"א ס"ד דגם בער"ה, ועשו"ת מהר"י מינץ סי' ז', ומהר"י מברונא סי' מ"ט עש"ה, והפרדס שנה ב' סי' ט"ו:
וראיתי עוד בפנ"י שם שהק' משונמית הלא פטורה ממ"ע שהז"ג, ותי' בשו"מ תליתאה ח"א סי' תס"ד לטעם דאבודרהם וכל בו סי' ע"ג דלהכי אשה פטורה ממ"ע שהז"ג דמשועבדת לבעל, וא"כ בשבת ויו"ט דאסורה במלאכה חייבת, וז"ש לא חדש ולא מבעי' יו"ט דאף הוא אסור במלאכה אלא אפי' חדש דרק היא אסורה במלאכה ע"ש, וצ"ע מה יענה על שופר ולולב למה אינה חייבת, ורק דאטו בתולה דליכא שיעבוד בעל תחייבה במ"ע שהז"ג, וע"כ דלא פליג וכל סיג נשים פטורות ולכן אף בשבת ויו"ט פטורין, וכמ"ש בזה הרבה בפ' בראשית דף כ'. ע"ש בזה:
וביחזקאל (מ"ו א') וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וק' ג"כ למה לא יפתח ביו"ט, והעיקר נר' דביום החדש היינו יו"ט דתלוי קריאת המועדים בר"ח, ובזה א"ש הא כי לא חדש ולא שבת כנ"ל, וע' ריטב"א וטו"א וערוך לנר, וע"ע במג"א ש"א סק"ז וז"ל חייב לקבל פני' ברגל אבל בשבת וחודש ליכא חיובא, אבל מצוה איכא ואשה שוה לאיש בזה כדילפי' משונמית וע"ש במחה"ש ובסי' תקנ"ד סי"ב, וע"ע ירו' פ"א ה"א מפסחים בבתי כנסיות ובהמ"ד שמכניסין חמץ בשבתות ור"ח ועשי"ת מנחת אליעזר ח"ג י"ט, ובספרו ד"ת אות צ"ו בזה:
ברמב"ן מיה"כ עד שהוקם המשכן הי' משה תוך המחנה, ולרש"י הי' מחוץ למחנה, עי' טל אורות שבת צ"ו: מה שהק' מגמ' שם: