מזבחותם תתצון ומצבתם תשברון ואת אשריו וכו' וק' פתח בל"ר וסיים בל' יחיד ובס' כה"צ כ' עפמ"ש בע"ז נ"ג: מכדי א"י ירושה ואא"א דשא"ש משום הנך דמעיקרא בבטולי בעלמא סגי, אלא מדפלחו ישראל בעגל גלי דעתי' דניחא להו בע"ז ועכו"ם שליחותיי' עבדו, ופריך כל בהדי עגל ניתסרי מכאן ואילך נשתרי מאן מוכח ע"ש, חזינן דאשרות שנאבדו מימי א"א עד העגל אי"ל יכולת לאסור דא"א דשא"ש, ואותם שנעבדו קודם שניתנה א"י. לא"א מועיל ביטול, וגם אותם שנעבדו מזמן שעשו בנ"י תשובה על עגל, ג"כ אינם אסורים רק אותם שנעבדו ע"י איש פרטי מעגל עד התשובה, וז"ד שייך באשרה שמחובר לקרקע והוא של ישראל כמ"ש רש"י שם, אבל מזבחות ומצבות שאומות עקרו אבנים וחצבום ובנו, שלהם בהם זכות כמ"ש תוס' ר"ה י"ג ד"ה ולא, וה"ה במזבחות ומצבות כמ"ש הר"מ בפ"ח ה"ד מע"ז, המשתחוה לבית בנוי אסרו והוא כרב דתלוש ובסוף חיברו הוי כתלוש ע"ש בכ"מ, ולכן אמר מזבחתם ומצבתם בל"ר דכולם נאסרו בלי הבדל, אבל אשרות שלא נאסרו רק המעט שנעבד בין העגל עד התשובה הזכיר ל"י, דבזמן קצר כזה לא נעבד לכולם (ומ"ש בואתחנן ז' ה' ואשריהם תגדעון, ובראה י"ב, י"ג, ואשריהם תשרפון באש כי מספק נאסרו כולם, ואי"ל מרמב"ם דספיקא דאו' מה"ת לקולא, אפ"ל דהכא הוי כשתי חתיכות דמביא אשם תלוי כמ"ש הר"ן סופ"ק דקידושין):
ועפ"ז יתורץ במשפטים (כ"ג כ"ד) ושבר תשבר מצבותיהם ולא הוזכר אשריהם ג"כ, דשם הי' קודם חטא העגל ועוד לא נאסרו אשרות, ובפ' תשא הוי אחר העגל שנאסרו אותם שנעבדו מזמן עגל עד תשובה, ומה שלא הוזכר במשפטים מזבחותם י"ל דהוא כ"ש ממצבותם, דמזבח יותר פעולה לעקור אבנים ולחוצבם ולבנותם, מהקמת מצבה שרק אבן אחד כמ"ש רש"י ואתחנן: