ויהי ערש"י ביה"כ עמ"ש בזה בפתיחה להמקנה כתו' אות מ"ה, ובמד"ר ותנחומא מהיכן זכה משה לקרני הוד שנשתייר בקולמוס וקנחה בציצית ראשו של משה, וע' באוה"ח בזה, ור"ר העשיל ז"ל הק' אצל הש"י איך שייך שנשתייר, וכי לא ידע מתחלה כמה דיו יספיק לכתיבת התורה עד דלקח יותר מהצורך, ועו"ק מ"ש מהיכן זכה ותי' ע"י דיו, הא הקו' מאיזה זכות בא לו, וי"ל ע"פ המד' ובעה"ט ריש תצוה דנמחה שמו של משה בפ' תצוה שאמר מחני, ובהדיו בקולמוס הי' לצורך כל כתיבת התורה, אך כשאמר מחני על עונשי, נמצא דבהדיו שהי' ראוי לכתוב משה נשאר בקולמוס, וכשראה ה' שמשה מסר נפשו על כלל ישראל נפרע לו שקינח הקולמוס בראשו וזכה לקרני הוד, עי"ל דהו"ל לכתוב והאיש משה עניו מאד (בהעלותך י"ב ג'), וכ' ענו בלא יו"ד ונשתייר שיעור דיו לכתוב יו"ד, ועמ"ש בפ' ויקהל (ל"ה א'):
עוד כ' בילקוט הדרוש סי' כ"ח, דהא דבמעמד ה"ס ובלוחות ראשונות ל"ה קרני הוד למשה, דאז ל"ה נצרך אחר שבנ"י ראו כל הנסים במצרים ובים, היעלה על הדעת שלא יאמינו בה, אמנם אחר העגל הראו שעוד לא נשרש בלבם אמונה גמורה, והי' ברבות הימים אם יקום איש אחד ויאמר כי הוא בן אלקים, ובא לגרוע או להוסיף מתורת משה יכול להיות שיאמינו בו, לזה נחוץ הי' כעת ברדתו עם לוחות השניות קרני הוד אם יקום נביא שקר, יאמרו לו איה קרני הוד אשר נחוץ לאיש כזה והנה כשאדם כותב דבר כשגומר ונשאר בקולמסו מעט דיו, יוכל להוסיף בהדיו או למחוק אבל כשהסיר המעט דיו אז אין לו במה להוסיף או למחוק, וזה שהעבירו על ראשו לרמז שאין להוסיף או לגרוע ולמחוק: