Pardes Yosef, Exodus 34:30

ויראו מגשת, וק' אם נתינת המסוה על פניו הי' מפני יראתם מגשת אלי', איך בא הבלבול שבדברו עמהם הי' בלי מסוה וכשלא הי' מדבר עמהם מסתמא ל"ה נגשים אלי' והי' משיב המסוה, ומסברא הי' צ"ל בהיפך, הן אמת בדיבר ה' עמו לא יאות להיות מסוה ע"פ, אך בצאתו מה' אז יתן המסוה שלא יגשו אלי' בפחד, וככלותו לצוותם כשפינה מהם יסיר המסוה שאין צריך לו כיון שאין נגשים אלי', וראיתי בבל"ע דרוש כ"ח, של"ה צריך המסוה לכסות הקרון שלא יתייראו בנ"י, ורק שכל דבר חדש ושינוי יפעל האדם ויעשה בו רושם רק הפעם הראשון, אך כשימשוך זמן רב אז כבר מורגל בו וכיון דדש דש (וכמ"ש המפו' דשמים משמיעים קול בכל עת ורק מרוב ההרגל אין אנו מרגישים, וז"פ בתהל' (י"ט ב') השמים מספרים כבודו וגו' ורק יום ליום יביעו אומר, לכן אין אומר ואין דברים, אין מגיעים אצלינו שום אומר ודיבור מרוב ההרגל) וזה במשה בראותו שבנ"י נבהלו ממנו, אמר בלבו זה יהי' סבה נכונה לתקוע בלבם מורא רבם למען שישמעו מה שאצוה, אולם אי יהי' בהתמדה יורגלו בה ותחזיר לטבע ויפסיד התועלת, לכן נתן מסוה למען לא יראו קרון פני', רק בזמן שקראם ללמדם אז בהגלותו פתאום בקרן פני' יתפעלו:
ובס' אבל אם כ' דידוע דבכל התורה לא נמצא אף קוץ א' לבטלה, וא"כ ק' מדוע אברהם בה"א מוליד ואברם אינו מוליד, (ועפרד"י לך דצ"ח: בשם זה"ק והאר"י ז"ל דהא סוד הזרע, וסימן מ"ש בבראשית מ"ז כ"ג, "הא" לך זרע ע"ש) גם למה סיפר הכ' דיצחק הי' מ' שנה כשנשא רבקה, גם למה סיפר הכ' דיעקב בא למצרים בס"ו נפש, וי"ל כי באמת כל צדיק צריך לקשר ולטהר כל רמ"ח אברים שלו, וא"כ אברם בלא ה' ליכא רמ"ח, וע"כ אינו מוליד, ובה"א איכא רמ"ח, גם יצחק צריך מ' שנה להשלים רמ"ח עם יצח"ק, ויעקב צריך ס"ו להשלים רמ"ח עם יעק"ב, וא"כ בשעת שישראל חטאו בעגל ולא יכול להמליץ בעד ישראל ורק באבות, ע"כ בעת שבא משה אל המחנה וביקש להזכיר עבורם זכות אבות לבש מסו"ה, ה' של אברהם, מ' של יצחק, ס"ו של יעקב, ובזה הזכיר זכות אבות, וע"ע ביאור הפ' בבירורי המדות פי' המכילתא ריש פ' בא אות ל"ו, וענין מסוה ראיתי בשם הגרע"א ז"ל דמשה הי' ענו מאד, ובתור מנהיג ישראל הי' צריך לנהוג נשיאותו ברמה (כתו' ק"ג:) ביד תקיפה, כענין שנ' ליהושע, טול מקל והך על קדקדם (סנהד' ח'.) ומדת ענוה הי' למ"ר מנועה גדולה להשתרר על העם ביד חזקה, ומוכרח הי' להעטות במעטה של התנשאות מעושה ובלבוש של תקיף להסתר מדת עניוות שקננה בו, זה ענין המסוה ששם על פניו כשדיבר עמהם, אבל בבא לפני ה' הסיר המסוה והתראה כמו שהוא בענות רוחו ופח"ח, וער"מ פ"ב ה"ג מדעות, ילמד שלא לכעוס, ואם ירצה להטיל אימה על ב"ב או צבור אם הוא פרנס כדי להחזירן למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס וכו':
וע' בילקוט שמעוני יתרו רע"ט, מה שזכה מ"ר לקרן אור פניו מפני שהי' סרסור ושדכן בין ישראל להשי"ת, ומוכח דיש קצת מצוה לשדך בת ישראל ושייך קצת ובו תדבקון (ראה י"ג ה'), דדרשו חז"ל הדבק במדותי' בסוטה י"ד., ואי' במד"ר צו פ"ח דהקב"ה מעת שברא עולמו מזווג זווגים, ובשו"ת חות יאיר קפ"ה כ' דמזווג בגוים אין איסור ומ"מ קבלתי מפי גדולים כי המתעסק באלה לא יצא נקי מזרע שמקדיח תבשילו, ורמז לא תתחתן בם, ופ' יסיר בנך כו' (דברים ז' ג'), וע' בזה בבאה"ט יו"ד ב' סקט"ו, ובשו"ת באר משה בקונ' כלל גדול אות י"א כ' שנוהגין שלא לזווג בגוים ע"ש, ועשו"ת משיב דבר סי' ל"ב אם מותר לשדך בזווג עוברי עבירה, ומסיק מפני דרכי שלום מותר משום כדי חייו למי שפרנסתו בכך אבל בחנם אסור, וע' בס' שמלה לצבי על ש"ע אה"ע סי' ג' אות א' מ"ש בענין זה עש"ה, ושו"ת בנין דוד סי' נ"ג, ובענין שכר שדכנות ע"ש: