נשא ירו' סנהד' פ"י ה"א אין לפני' שכחה אלא בשביל ישראל נעשה שכחן דכ' נשא ולא נושא ע"ש, מלשון נשיתי טובה (איכה ג' י"ז):
ונקה לא ינקה רש"י מנקה לשבים ולא לשא"ש, והק' רא"ם מר"ה י"ז: ה' ה' אני ה' קודם שחטא ואני אחר שיחטא ויעשה תשובה א"כ למה איצטריך מדה זו ועשפ"ח, ובתוספות יה"כ יומא פ"ז. כ' כמ"ש שם הרא"ש דמה צריך למדת רחמים קודם שיחטא, וי"ל אע"פ שגלוי כו', א"נ קודם שיחטא בעכו"ם ואע"ג דמחשבה כמעשה מ"מ רק כשיהי' אח"כ מעשה נידן גם על המחשבה, אבל מחשבה גרידא גם על ע"ז אינו נידן, ותמוה מקידושין ל"ט: ודלמא מהרהר בע"ז, וי"ל לרש"י (ל"ג י"ט) וחנותי פעמים שארצה לחון, הרי די"ג מדות הרחמים הוי לפעמים כשירצה לחון, וא"כ מאי דקידושין דענש בשעת המחשבה, לא רצה ה' לחון עליו ולהמתין שלא להענישו עד שיעשה מעשה, ואז יצטרף המחשבה עם המעשה והיינו כרא"ש ע"ש עוד בזה, ועק"נ ר"ה, או"ח קידושין, נחלת עזריאל סוף נדה, שו"ת בית יהודה או"ח נ"ו, הקדמת ים התלמוד ב"ק אות ל"ג, וע"ע בתוס' חולין ל"ט. ד"ה ר"ל ומ"ש בפרד"י לך דפ"ז. - וע' שבת ק"'נ: הרהר מותר בשבת, וע"ש בגליוני הש"ס דאין אדם ישלוט ברוחו מלהרהר ובסנהד' מ"ו: אבל אוננין דאין אנינות אלא בלב, וע' חי' רמ"ה שם שאין יכולין לשלוט ברוחם, ורש"י ב"מ ע"ה: שעולה על רוחו לכפור והכונה ג"כ דלשמא יכפור יש חזקת כשרות, וגם הרהר הוא חטא דעולה בא עלי', וזה ששיבח ר"ז במגילה כ"ח. ולא הרהרתי במבואות מטונפות, וע' ברכות כ"ד, ת"ח אסור כו', קידושין ל"ג. וזבחים ק"ב:, וס' החיים בס' פרנסה פ"ו, ועשו"ת מהרי"ל סי' ר"א דהרהור דת"ת כדיבור דמי דאע"ג דהרהור לאו כדיבור, ת"ת עיקר ענינו הרהור והבנה בלב:
פקד עון אבות, עמ"ש בפ' יתרו דף קנ"ח: בשם פמ"ג דאפשר דאין הבן נענש בחטא אמו, וע' אוה"ח קדושים (כ' ט') דאין נ"מ בין אב לאם ע"ש, ובחמד"י חלק הלאווין אות ג' בשם שטמ"ק כריתות אם א"ח במסרה בנה למולך, ועכל"ח אחרי אות ז' לענין כרת וארירי, אם בנים מתים בחטא אשה, ומהא דנודרת ואינה מקיימת דבני' מתים ל"ק דהתם יש ג"כ לתא דבעל שלא הפיר לה:
ובשו"ת מקום שמואל ק"ד נשאל עמ"ש בחזקוני דפוקד הוא מדת רחמים, פי' שמחסר מן החוטא שלא ישא לבדו משא תשלומין החטא ומטילו לחלקים להתפרע מבנים שלשים ורבעים, וכ"כ בר' בחיי וא"כ מה זה שמסיים בחזקוני וימהר משה כו', שהפסיק משה דיבורו של מקום שנתיירא שלא יאמר ה' על חמשים ועא"ע, וסותר עצמו דפקד מדת רחמים וטוב הי' שלא להפסיק, והשיב עפמ"ש בסנהד' כ"ז. דפקד רק כשאוחזין מעשה אבותיהם בידם, אבל באין אוחזין, בנים לא יומתו בעון אבותיהם, ורש"י תצא (כ"ד ט"ז) בפ' איש בחטאו יומת דוקא כשנקרא איש אבל קטנים מתים בחטא אבותם, וק' היאך תמצא שיפקוד ה' עון אבות על שלשים ורבעים, דאב הראשון כשחטא ע"כ ל"ה פחות מכ"ו שנים, דאז בנו שיענש עלי' ויהי' נקרא אוחז מעשה אבותי' בידו, ולא מת בחטא אביו כשהי' עדיין קטן, ע"כ שהוא לא פחות מי"ג שאז הוא בר עונשין, ואבי' ע"כ דלא חטא קודם זמן זה, דאי חטא ראוי הי' שימות הבן בעון אב כזה שמגיע כילוי בנים, דבקרא סתם פקד כ' ופשיטא דקאי גם על עון כזה שמגיע כילוי בנים, וא"כ גם דור ג' ג"כ א"א למצוא שיענש בעון אביו, ושיהי' אוחז מעשה אבותי' אא"כ שהי' גם הוא אז לא פחות מי"ג, דאל"כ הי' ראוי למות מיד בקטנותו, וא"כ אביו הזקן הי' ל"ט שנים, וא"כ גם דור רביעי ג"כ א"א שתמצא שיענש בעון אביו, ושיהי' נקרא אוחז מעשה אבותי' אא"כ שהי' ג"כ י"ג, וא"כ אביו הזקן לא פחות מנ"ב שנים כשחטא, דודאי א"א לומר דהולידו קודם י"ג דקיי"ל קטן אינו מוליד וכמ"ש באה"ע סי' א', ואף דבדורות ראשונים היו מולידין לח' שנים מ"מ קרא פקד מסתמא כ' וקאי על כל הדורות, ועוד אף בדורות ראשונים בתר השתא אזיל וכמ"ש תוס' כנהד' ס"ט. ד"ה בידוע:
ומהרש"א מו"ק כ"ח. על הא דשמואל מת בנ"ב שנים, ולפמ"ש ביומא ל"ח: שאמרה חנה רגלי חסידיו ישמור, כיון שעברו רוב שנותיו שוב אינו חוטא, שניבאה כן על בנה שמואל שמת לנ"ב, שהי' רוב שנותיו אחר שני נעורים, כ' שנים דלא מיענשי, שהם ב' חלקים ממ"ט שנה שאחר ימי נעורים והם ל"ב, הרי נ"ב עם שני נעורים כו', וע"ע שם שלא חשב שנת השבעים לפי שנא' שנים, הם ימי ספירה וחשבון מעשיו של אדם, ושנת הנ' הוא תכליתו ויובלו שישוב אל אחוזתו, היוצא מדברי' שעד נ"ב יוכל לחטא, ואח"כ אמרה חנה רגלי חסידיו ישמור, לזה עד רבעים שתק משה שיוכל להיות בן נ"ב, אבל נתיירא שמא יאמר חמשים א"כ יחטא אף שיעברו רוב שנותיו, ולא יהי' רגלי חסידיו ישמור, דע"כ דור חמישי לא תוכל למצוא אא"כ שיהי' לא פחות מי"ג ואוחז מעשה אבותי' ואביו הזקן לא חטא אא"כ הי' בן ס"ה, וזה לא חפץ משה, והוא כפתור ופרח:
ובמכות כ"ב. משה אמר פקד עון אבות על בנים ויחזקאל ביטלה שנ' הנפש החוטאת היא תמות, וראיתי בס' שיח יצחק על מכות שהק' הא אי' ביומא ל"ו: דחטא היינו שוגג ועון מזיד, ומ"ר אמר פקד עון אבות במזיד, ויחזקאל אמר הנפש החוטאת היינו שוגג, ומה הקושיא, וי"ל דיחזקאל הי' אחר גלות הראשון בגלות בבל, ובעירובין ס"ה. אראב"ע יכולני לפטור כל העולם מעון מחמת שכרות שנ' שכורת ולא מיין ע"ש, ובנצבים (כ"ט י"ח) למען ספות הרוה, בתרגום ורש" דהיינו שוגג, דע"י שכרות רק שוגג, ולא משכחה בגלות מזיד כלל ושפיר בניו אין נענשין ונתבטלה גזרת משה עש"ה, וע"ש במהרש"א ותורה תמימה יתרו (כ' ה'). וע' פתח עינים סנהד' כ"ז: בשם האר"י ז"ל כשעבר ועדיין לא הוליד אח"כ כשילדו פוקד עון אבות עליהם, אבל אם כבר נולדו, ואב עבר אין מענישין להם:
ובכתב והקבלה כ' בשם מהרי"ט דפקד מל' נחסר, כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל"א מ"ט), דמחסר עונותיו של אבות "על בנים" בזכות בנים, אם בנים הם טובים דברא מזכה אבא, (סנהד' ק"ד., ועתו"ס סוטה י': ד"ה דאתי', ותשו רשב"א ח"ה סי' מ"ט). וגם י"ל פקד שזוכר עון אבות על בנים אם הבנים חוטאים, חטאתם ועונשם אינה כ"כ גדול, אם האבות גרמו לזה, שבנים ל"ה להם חינוך טוב, וראו שגם אבותיהם יחטאו ולמדו מהם משא"כ כשאבות טובים יענשו יותר, וכמו שראיתי מעשה בא' שהרג לאביו, והשופטים שאלו לרוצח אם למד דת ואמר הן, ואמר השופט עתה יהי' ענשך קשה מאם לא למדת עשה"ד לא תרצח ועמד המליץ ואמר אדרבה משום שלמד אין חטאו כ"כ גדול, דכ' ג"כ בעשה"ד שמירת שבת ועוד, וזה ראה שאביו יחלל השבת, ועשרת הדברות אינם כלום אצל אביו, והוא ראה כזאת ולמד ממנו גם להקל בלא תרצח, וז"ש "איש אמו ואביו תיראו" וכדי שהבנים יקיימו מצוה זו בשלימות, חיוב על האבות "ואת שבתותי תשמרו", וזה הסמיכות "אני ה"א אל תפנו אל אלילים", כי אנכי ול"י לך כו' ג"כ בעשה"ד, ואם יזלזלו האבות בשבת יזלזלו הבנים בכל י' דברות וגם בדברות ראשונות, ועמש"ל בפ' יתרו (דף קנ"ח:), ובכל"י הק' דכאן הוסיף ועל בני בנים כו' ועמ"ש בזה במאור ושמש, וע' בסנהד' מ"ג: פליג' ר"י ור"נ על הנסתרות, וירו' פ"ז ה"ה מסוטה:
ובגוף הדבר אמאי יענשו על חטא אביהם כשאוחזין מעשה אבותיהם הלא בנים אינם מחויבים לחנך אבותיהם, י"ל עפמ"ש בתשו' הגאונים ארי פגע בשועל ורצה לטרפו, א"ל אנכי דק הבשר ולא תשבע רעבונך אבל שם עומד איש שמן עב הכרס מהר רוץ וקחהו, ויען, לאדם אין לי רשות כמ"ש ומוראכם וחתכם יהי' על כל חיות הארץ (נח ט' ב') א"ל השועל, אתה רוצה לאכול בשר וגם לצאת ידי שמים זה דבר קשה, ואין לך לחוש על עון, ואמר ארי, אמת אגיד כי לא הבטתי על העבירה, אך יראתי פן אענש מיד על העבירה ואולי אחנק, וא"ל השועל, ה' ארך אפים ועונך יפקוד על בנך ועל בן בנך כמ"ש על בנים ועל שלשים ורבעים, הארי נפתה וירץ אל האיש שעמד אצל בור עמוק שעשו לצוד חיות ומכוסה בתבן ושלא יוכר הבור, והארי ברוצו נפל בתוכו, אח"כ בא השועל וקורא צפרא טבא למר, השלום לך, הארי הרגיש בשחוק השועל, וא"ל הוי נבל, אמרת כי לא אענש תיכף, ואנכי נענשתי בטרם עשיתי עוד העבירה, ויען השועל: חי אדוני כי בצדק אמרתי, כי לא בעונך נענשת רק בעון זקינך שטרף אדם פעם א', ויצעק הארי ומה פשעי אם זקני חטא, ויען השועל ומדוע נפתת מקודם לעשות עבירה שבניך ישאו עונך, על זאת היית מרוצה, לכן ג"כ תשא עון זקינך, וז"פ כשאוחזין כו' באמת ל"ה מגלגלין עון אבותיו עלי', רק כשאוחז מעשה אבותיו ולא יחוש לעונש שיקבלו בניו, אז מודדין לו כמדתו ומגלגלין לו עון אבותיו כי הוא בעצמו הסכים לזה, אבל אם מונע לחטוא ויחיש לצאצאיו שלא יענשו בעונו, ג"כ אין מענישין אותו על עון אבותיו:
ועל רבעים ערש"י מדה טובה מרובה וע' לוי"ח בזה, והקד"ל ז"ל אמר אם לא תכפר עונות ישראל ונחסר מרגליות של הפסוק נושא עון ועובר על פשע, וכ' בא"י הרוצה בתשובה, וגם הי' צ"ל המתרצה בתשובה, אלא שהש"י רוצה בעצמו בתשובת ישראל שעי"ז יתפרסם המדה נושא עון, ובמו"נ ח"א סו"פ נ"ד דהפסיק רגעים כי תכלית מה שאפשר לו לאדם לראות מזרעו הוא דור ד'