ויקהל וגו' אשר צוה ה' לעשות, ובאוה"ח הק' איך שייך לעשות דשבת הוא שלא לעשות, וי"ל עפ"מ שהק' תוס' חולין ל"ג. ד"ה אחד אהא דנכרי ששבת ח"מ, נימא מי איכא מידי כו' ות' בדבר שהוא מצוה ל"ש מא"מ כו', עז"א ושמרו בנ"י, ולא עכו"ם ולא תקשי מא"מ כו' עז"א לעשות דהוי מ"ע. - ולעשות הפשט למ"ש בשבת ע'. דילפי' ל"ט מלאכות ממשכן, אל"ה הדברים הם ל"ו ודברים הדברים ג' ע"ש, וז"ל אשר צוה ה' לעשות במלאכת המשכן, ש"י תעשה ובשביעי תשבות ולא דחי שבת וקאי לעשות על המשכן - וגם ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה בקידושין ל"ט: - עי"ל דרש"י כ' דנסמכה למלאכת משכן שאינו דוחה שבת והטעם דשבת עול"ת, וזה ושמרו את השבת אפי' במשכן כי לעשות השבת הוא עשה וא"ע דוחה עול"ת, - ובפ' תשא (ל"א י"ג) הבאתי רע"ב הא דבמשכן לא דחי שבת אף דפשיטא דשבת הוי עדל"ת, מ"מ אף ללאו דמחמר דליכא רק לאו ג"כ לא דחי ע"ש, והטעם י"ל כמ"ש בפ' יתרו (כ' ח') ברמב"ן דטעם עדל"ת, דהמקיים מ"ע הוא בקום ועשה אבל הנשמר מל"ת מקיים בשוא"ת, וגדול עשה שמקיים בקו"ע ודוחה ל"ת עש"ה, וא"ש דלא דחי משכן לל"ת דמחמר, להאוה"ח דשבת הוי ג"כ מעשה כמ"ש במכילתא דכל השומר שבת הוי כעשאו, וא"כ אין עדיפות עשה דמשכן מל"ת דמחמר דהוי ג"כ מעשה:
ובילקוט כ' הא דבכל התורה לא מצינו ויקהל רק כאן, אמר ה' למשה עשה קהלות ודרוש להם הלכות שבת, ועפ"ז יהי' שם ה' מבורך, וראיתי על הא דמגילה ד'. ול"ב. וידבר משה כו' משה תיקן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין בה' פסח בפסח כו', מה להם, וי"ל דבכ"מ כ' מועדי ה' ומצינו ג"כ מועדיכם, וי"ל כמ"ש במ"ז י"ט. עה"פ (תהל' א' ב') כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה, דקודם הלימוד נקרא תורת ה' ואח"כ נעשית שלו, וכן קודם שיעסק בתורה של החג נקרא מועדי ה', ואחר שעסק ולמד נקרא מועדיכם, וז"ש וידבר משה את מועדי ה' וכו', ומסרם משה שיהי' קנין לבנ"י ויהי' נקראים מועדיכם, ובמה יזכו ומפרש שיהי' שואלין כו', וזה הדיוק להם לישראל שיהי' נקרא מועדיכם, וא"ש לעשות דעשי' יהי' לדרוש להם הלכות שבת וע"י הלימוד נחשב כאלו עשאו לשבת, וג"כ מלאכתן יהי' נעשה ע"י אחרים כברכות ל"ה:
וגם אי' אשר צוה ה' לעשות דצריך מעשה ואל תאמר שעיקר מחשבה טובה אף שלא יקיים המצוה בפועל, זה טעות, וכמ"ש בברכות ו'. חשב לעשות מצוה ונאנס ה"ה כעשאו ולא כשלא יעשה בשאט נפש - ובבל"ע דרוש מ' כ' בפשט משלי (כ' ט') מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי מי יוכל לומר שבלב טהור כבר השלים נפשו אף שלא קיים בפועל, וע' דרוש ל"ד, ומצאתי מפורש בתוספתא פ"א דפאה מחשבה טובה מצרפת למעשה רק בזמן שעושה המעשה אז המחשבה מצרף אבל מחשבה בלא מעשה אינו כלום ע"ש, וז"פ בתהלים (מ"ה ב') "רחש לבי דבר טוב" אימתי אם אומר אני מעשה למלך, אם יש ג"כ מעשה אז המחשבה ג"כ טוב, וע' בהקדמה לס' נחלת עזריאל, ובפרפראות לחכמה פ' בא, וע"ע בירו' פי"ד ה"ג משבת והסיר ה' ממך כל חולי זה הרעיון, אם אומר שרעיון טוב עיקר, דעה זאת הוא שורש פורה ולענה, רק צריך ג"כ למעשה ולקיים המצות בפועל ממש כאשר צוה ה' לעשות, ועמ"ש בפ' בא דף פ"ו:
ובתנחומא ג' שמות לאדם, א', אביו ואמו, ב', בנ"א, ג', שקונה לעצמו שם טוב, שלימות האדם בג' אופנים, א', השלמה מבטן כי אבא מזכה ברא, והטבע של אבות השוה כולם בבנו, ואם אבותיו ישרים, ע"פ רוב גם בניהם ישרי לב, ועמ"ש בפ' תשא (ל"ג ח'), ב', יש אשר נתגדל בסביבה טובה ולמד מהם לעשות טוב וישר, ואחז"ל קנה לך חבר, ג', הכי נכבד שמשלים אדם בעצמו, ומצד בחירתו ימאס בהרע ויעשה רק טוב, וזה ראוי לתהלה מב' ראשונים, דלא הי' לו שום גרם ומעצמו לבש צדק כמדו, ז"ש ג' שמות א' שקראו אביו ואמו, זה שבח שיצא ממולידי', ב' משכניו, ג' העולה על גביהם שקנה לעצמו:
רש"י ממחרת יה"כ, וראיתי ע"ש בבהעלותך (י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, ענו בלי יו"ד, ועמ"ש בפ' תשא (ל"ד כ"ט), יען ששמואל הי' עניו מאד דהלך מעצמו אל העם כמ"ש בש"א (ז' ט"ז), ומשה לא הלך בעצמו רק הקהילם ע"י שליח, והא דבאמת לא הלך, דאחז"ל בכתו' י"ז. מלך שמחל ע"כ א"כ מחול, ומשה הי' לו דין מלך כמ"ש בזבחים ק"ב. ושמואל הי' נביא ורבן של ישראל ויכול למחול, והא דכ' וילך משה (דברים ל"א א'), י"ל דשם נמלאו ימיו ק"כ שנה, וכבר נצטוה למסור נשיאותו ליהושע ואין שלטון ביום המות ול"ה לו עוד דין מלך, וק' דכאן ג"כ ל"ה לו דין מלך, דאחר שחטאו בעגל א"ל ה' לך רד (ל"ב ז'), ואחז"ל רד מגדולתך ולמה לא הלך בעצמו, לזה אחז"ל ממחרת יה"כ, ונמחלו עונם וחזר לגדולתו ומלכותו וא"י למחול וז"ש ויקהל. ואנו רואים ביה"כ כל ישראל ביחד, וכל א' יפייס חבירו וזה רק עד מוצאי יה"כ, לזה ויקהל ממחרת יה"כ וביקש מהם שגם עכשיו יהי' נקהלים ביחד ולהתאחד, ואף שהוא בדרך צחות מ"מ האמת כן, וזה ההמשך הדברים אשר צוה ה' אחדות ישראל הוא כל התורה כולה:
וגם י"ל הא דהקהלם בנדבת משכן וא"ל הל' שרת, דזה לימוד גדול כפי הנוהג בזמנינו, שמחנפין לרשעים, ואם החופשים מנדבים לבהכ"נ אף אם הם מחללי שבת מושיבים אותם בראש, ועי"ז תפיג תורה ורבה המכשלה, תוה"ק הזהירה אל תפן אל מנחתם, לא תבוא אתנן זונה ומחיר כלב, מחיר כסף של בליעל לא ירצה, לא מעוקצך ולא מדובשך, ע"י קבלת דבש נדבתו, בהכרח הנך מסכים על עוקצו לכן הקדים שבת, שתקח נדבות למשכן רק משומרי שבת מבעלי דת, וע' מה שהבאתי בזה בפ' יתרו דף ק"ס., וקפ"ג:, ובפ' וירא (י"ח י"ט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, אזהרה למנהיגים מחברות צדקות שלא לעשות משתאות וקאנצערטין, שתאמרו היתר על זה, שההכנסה ילך לדברים שבצדקה, ועז"נ ושמרו דרך ה', לעשות צדקה. ועפ"ז י"ל מד' תנחומא ילמדנו כמה חייב להטפל בכלאים כו' אפי' ע"ג מאה כלים, ותמוה מה ענינו לכאן, ולהנ"ל י"ל דכ' מפו' טעם על מחצית השקל ולא שקל שלם להראות כי כל אחד אינו יכול לתקן דבר שלם רק בסיוע ועזר חבירו ולהתאחד ביחד, ועמ"ש בר"פ תשא, ובפ' ויחי שמ"ה., וז"פ באסתר (ד' ט"ז) לך כנוס את כל היהודים, עבל"ע דרוש כ', ויע"ד ח"א דרוש ג', וב"ד משמיעין על השקלים לרמז שצריך לחבר יחד, ולכן הי' מכריזים גם על כלאים, שלא יהי' מין בשא"מ, ובקהלם אל תחד כבוד ישראל, ופיזור רשעים נאה להם ונאה לעולם, ואין להתחבר עם המחללי שבת כי יהי' כלאים, ואף שמצוה לצרף פושע"י בתפלותינו, ובכריתות ו': הפליגו דתענית שא"ב מפושע"י אינה תענית שחלבנה כו', ויש לחלק כי אלה אשר נכנעים תחתינו מצוה לחברם עלינו, אבל אלה שירצו להסית ולהדיח גם אותנו, ותציל למשול בנו לזכות אותנו בקולטורא של העמים ע"ז הזהרנו על הכלאים, והחי' הרי"מ ז"ל רמז זה בד' מינים שבלולב שגם הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח מצרפין כמ"ש במד"ר אמור, רק ערבה שעלין שלה חלוקין, אבל הצפצפה שעלין שלה חדין ומסרטין פסולה לצרפה לברכה ודפח"ח:
וזה פי' בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו (ראה י"ד א'), וביבמות י"ג: לא תעשו אגודות אגודות, היינו כשאתם בנים ועושים רצונו של מקום מצוה להתאחד יחד, משא"כ בבחי' עבדים כשאין עושין רש"מ אז הפירוד נאה, וז"ש (תצא כ"ב ט') לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע, היינו הזרע הבנים ילכו לאיבוד והתחברות רשעים מביא לידי הפרת הדת, - וזה י"ל המד' עה"פ דרשה צמר ופשתים על שרה, שדרשה על יצחק וישמעאל שראתה שישמעאל יגרום היזק לבנה ויהי' כלאים, וביקש גרש בן האמה כו', וזה דרשה צמר ופשתים, ר"ל כלאים וביקשה הגירוש, וה' הסכים ואמר כל אשר תאמר שרה שמע בקולה, ובמדרש זה ע' במלא העומר, פרדס דוד, נפש יהונתן, כרם הצבי, ושו"ת פני מדין או"ח מ"ח וקל"ו, ועמ"ש בפרד"י תולדות קע"ה: ובפ' בא דף צ"א: