ששת רש"י הקדים שבת למשכן שא"ד שבת ע' יבמות ה': ובתד"ה כלכם וברא"ם ר"פ קדושים ובאמרי שפר להראנ"ח ז"ל. כ' יל"ד מה שהוציא הבערה, וחז"ל אמרו הבערה ללאו או לחלק, ולרש"י א"ש דהראה דאין מלאכת משכן דוחה שבת, אבל בעבודת קרבנות דנעשה ע"י הבערת אש דוחה שבת, וז"ש בכל מושבותיכם א"א מבעיר אבל אתה מבעיר במשכן, אמנם רמב"ן כ' שהוצרך כדי לאסור אוכל נפש שרובו נעשה ע"י אש, וז"ל מפני של"א העושה בו כל מלאכה כמ"ש בי' דברות, ל"ת כל מלאכה ואמר מלאכה סתם, והי' אפשר להוציא מלאכת אוכ"נ וכו' ועא"ע, ונ' מדברי' שבפסח לא נא' כל מלאכה ואוכ"נ מותר והיינו טועים ג"כ כאן, ותמוה שבפ' בא (י"ב ט"ז) כ' ל"ת כל מלאכה בא' וז', ונר' כיון של"א כאן כל מלאכה כמו בי' דברות הי' מקום לטעות להתיר אוכ"נ, ומפני שהק' לו ע"ז שא"א לטעות כיון שאמר סתם ל"ת מלאכה יורה איסור אוכ"נ, אבל במקום שמותר לא יאמר כל מלאכה סתם רק כל מלאכת עבודה, וזה מפורש בפ' אמור ופנחס, שבכל יו"ט אמר כל מלאכת עבודה, חוץ מיה"כ כ' כל מלאכה סתם, וכאן של"א עבודה א"א לטעות, ע"כ כ' רמב"ן שאין זה דקדוק, דבחג המצות בפ' בא כי כל מלאכה סתם ולא עבודה, ועכ"ז מותר באוכ"נ וזה דברי הא"ע, וע' בזרע ברוך פ' תפלת השחר דבר נכון. - ובס' חסידים תקס"ח כ' אב שמצוה לבנו מעשים מה שחפץ שיעשה תחלה יאמר לו באחרונה, שהרי במשכן נאמר למשה תחלה עשייתה ושמירת שבת באחרונה בפ' תשא, ומשה הקדים שבת ע"ש. - ושם בפ' בא דף פ"ב. הבאתי בענין עישון ביו"ט, ע"ס תרשיש שהם סי' כ' האריך בזה והביא ג"כ מג"א תקי"ד וחי"א כלל צ"ה סי"ז דאסור דאינו דבר השוה לכל נפש, ובקיצור ש"ע צ"ה סל"ב לא הכריע בזה, אלא כ' ועישון נחלקו הפו', אמנם בשע"ת ר"י סק"ט ותקי"א סק"ה כ' בשם משאת משה דביו"ט ב' מותר, וכ"כ במטה אפרים תקצ"ט ס"א, דנהג לא לעשן ביו"ט ראשון רק בשני, ואף מי שעשן ביו"ט א', בר"ה יש לו לפרוש, ובמשבצות תקי"א סק"ב הביא פנ"י שבת ל"ט. דנהג לעשן, ובמור וקציעה הביא שאביו החכ"צ נהג היתר, וע"ע בחי' על ה' יו"ט מהכו"פ הלכה ו' ד"ה ומעתה שהתיר אף ביו"ט א', ועשו"ת כתב סופר או"ח סי' ס"ח שהאריך בזה, וע"ע בישועות יעקב תקי"א ועקרי הד"ט או"ח סי' כ"ב אות ל"ג וז"ל התיר לשתות טיטון ביו"ט לא כמג"א ובתנאי שלא ידליק בגחלת רק ע"י שלהבת, וע"ע ס' נתיבות השלום ח"ב בקונ' עגונות בשו"ת בסוף הס' ד"ה נשאלתי ומנחת יו"ט סי' צ"ח:
ובילקוט אי' יכול יהי' פגימת מזבח מזבח דוחה שבת (ועמ"ש לקמן בזה), וצ"ב של"א בנין משכן, וי"ל דהסברא שידחה שבת כדי שיקריבו קרבנות, ומשכן נגמר בכ"ה כסלו ולא נתחנך עד א' בניסן לפ"ז למה ידחה שבת, אבל אחר חינוך שייך לומר שידחה בשביל הקרבה, ולפ"ז אי נפקא דל"ד שבת מדהקדים שבת למשכן, י"ל מלאכת משכן ל"ד דהא מה דהקדים שבת קודם התחלת בנין דאקדמי', אבל פגימה שהוא אחר החינוך דוחה שבת, וממיעוטא דאך כו' נלמד דאין שום דבר דוחה:
ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א בדף האחרון, הביא ילקוט כאן וביום השביעי יהי' לכם קדש, של"י ישראל אומרים הואיל ואנו מותרין לעשות מלאכה במקדש, נהי' מותרין ג"כ בגבולין ת"ל כו', ובזית רענן פי' דס"ד דלאוכל נפש מותר, ותמוה דאיזה מלאכה מותר במקדש, והביא דשחיטה היתר בזר אף בשבת עש"ה, ובאו"ח סי' י"ב בשולי המכתב, ועכל"ח כאן, המקנה קידושין ל"א. ד"ה איסתייע, אמרי בינה הל' יו"ט סי' ב', קו"ד תו"ט סי' ט"ז, ודגל התורה ח"א סי' ה', ומהאריכות לא העתקתי. - ועל קו' מפו' ה' אמר למשה משכן קודם ואח"כ שבת, ומשה הפך והקדים שבת למשכן קחו מאתכם תרומה, ע' קו"ד חו"ב סי' מ"ח ע"פ מד"ר בשלח פכ"ג דרך צדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים, וברש"י (ל"ה כ"ז) משום שבמשכן נשיאים התאחרו לכן בחנוכת הבית התנדבו תחלה, ולכן גם משה הקדים שבת, שנתאחר בפ' המן ולא הגיד פ' שבת שנצטוה לומר להם, והי' ביום הששי והכינו, עד ששאלו ואמר הוא הדבר כו' וכרש"י שם (ט"ז כ"ב), ולכן הקדים שבת כדרך הצדיקים במה שמקלקלים מתקנים. - עי"ל עפמ"ש בנדרים י'. שלא יאמר לה' קרבן דלמא ימות קודם ומפיק ש"ש לבטלה, וה"נ ירא משה לומר מלאכת משכן קודם שמא לא יספיק לומר אזהרת שבת ויטעו דמשכן דוחה שבת:
ובילקוט דרושים כ' בקו' רא"ם על רש"י שא"ד שבת, הא בלא"ה אין עשה דוחה ל"ת שבמיתה, וי"ל ע"פ מד' דקרח חלק על שבת, והכוונה דאי' במד' חכם גדול הי' קרח ומטועני ארון, והפי' דבסוטה ל"ה. ארון נושא את נושאיו דמפו' כ' על "בטבעות הארון יהי' הבדים לא יסירו ממנו" ארון מרמז ללומדי תורה, והבדים הם המחזיקים, וכמו והגית בו יומם ולילה כן צריכים המחזיקים להיות תמיד דבוקים בהם ולא יקמיצו ידיהם, והעולם סוברים שמפרנסים להת"ח, וצ"ל משועבדים תחתיהם, ובאמת להיפך כמחז"ל בויק"ר סל"ד, ומד"ר רות פ"ה, יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב, וז"ש הארון היינו ת"ח נושא את נושאיו המפרנס אותו, וז"פ "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב", וקדשתו מצוה על כיבוד שיהי' ראשון לכל דבר, ולא תאמר למה אני צריך לכבד אותו הלא אני מפרנסו, לכן אמר אדרבה לחם אלקיך הוא מקריב, הלחם ומזון שלך הוא ממנו, ובזכותו יש לך הכל, ואי' בילקוט שקרח חלק שמכל דבר צריכין ליתן לגבוה תו"מ, זרוע לחיים וקבה ועוד, אבל טעה שבזה שנותנים מקבלים חזרה, כמו ארון שנושא נושאיו, וא"כ קרח שהי' מטועני ארון הי' לו לידע שהוא לטובתו, ובשבת קי"ט. עשירים שבבבל זוכים שמענגים שבת, מן שבשבת נמשך שפע לכל השבוע, וכמ"ש זכור את יום השבת ועי"ז ש"י תעבוד כו', וכמ"ש בזה"ק ויקהל ר"ד: כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעי תלי', וזה כוונת המד' לא לרעתכם ניתן השבת רק לטובתכם, נמצא מכבד שבת כמו בחזקת ת"ח, וקרח שחלק על משה חלק ג"כ על שבת, וכן ה' צוה ליתן זהב וכסף ונחשת ועי"ז יתברכו, ושלא יהי' חימה, הזהיר תחלה על שבת וילמדו שע"י שבת יתברכו בכל טוב:
ובס' ברית שלום כאן, ואמרי יוסף הביאו ירו' עה"פ ש"י תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש, דביום השביעי קאי אלמעלה, ומשמע דגם ביום השביעי תעשה מלאכה, והוא פליאה עצומה, ועמ"ש בזה בפרד"י בראשית די"ח: לרש"י שם בא שבת בא מנוחה, א"כ גם מנוחה נקרא מלאכה אבל ע"ז המנוחה אינו חייב אדרבא מצווה ועומד ע"ש. - עי"ל עפמ"ש בביצה כ': לכם ולא לגבוה, וזה כוונת ירו' דמהאי לכם יש למעט לצורך גבוה דקרבנות צבור שרי, ולא רק רשות אלא גם חובה דביום השביעי תעשה מלאכה, לפמ"ש שם לכם ולא לעכו"ם, י"ל הכוונה דעכו"ם ששבת חייב מיתה בסנהד' נ"ט., וע' בקובץ משכנות יעקב חוב' ב' סי' כ"ו, וכעת ראיתי דמפו' כ' דהעדר עשיה ג"כ חשיב מעשה, וראי' מרש"י מעילה ד': הלנה דקעביד כו' שהי' לו לזרקו ע"ש, ובדעת תורה סי' א' אות ס"ד, לקח טוב בריש הס' אחר הקדמה אות א', ובברכות ח'. קדמו נמשכו דעיילו לבי כנישתא, והא חשוכי הוא ההעדר מעיילי, וע"כ מוכח דכל רגע חשוב עיילו, ושימור בהמ"ק חשוב ג"כ עבודה, ע' אבני נזר יו"ד תמ"ט, וחמד"י, וריש ס' עולת תמיד. - עונ"ל דהנה על הפלוג' דב"ש וב"ה בשבת י"ח. בשביתת כלים, אי' שם בירו' פ"א ה"ה וז"ל ומ"ט דב"ש ש"י תעבוד וביום השביעי ועשית כל מלאכתך, גומרה מבעוד יום, ומ"ט דב"ה ש"י תעבוד וביום השביעי כו', הרי מפורש דלב"ה הפשט דגם ביום השביעי מותר לעשות מלאכה, היינו ממילא ע"י הכלים שלא ישבתו וז"ב:
ובירו' הנ"ל נסתבכו האחרונים אי מעמיד קדרה בשבת סמוך לחשכה ונתבשל במוצ"ש, אי חייב משום מבשל, ואי יהי' חייב משכחת דגם בחול יהי' אסור מלאכה ממילא, ובירו' ה"ו דב"ה ילפו מלאכת היתר ממלאכת איסור אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור, ודכוותי' עשה כן מבעוד יום מותר ע"ש, ונר' מזה דלב"ה אם עשה בשבת אע"פ שנגמר במוצ"ש חייב כנ"ל, ועפמ"ג בפתיחה לה' שבת, ומנ"ח מצוה רצ"ח בזה, ולכאו' מנמ"י פ"ב דב"ק שהק' איך מדליקין נר בע"ש ודולק בשבת, אי אטו משום חציו הוי כהדליק בשבת, ות' דבשעת שדולק הוי כזורק חץ ונעשית כל המלאכה בע"ש ולא חיישי' אח"כ דהוי אונס שאינו יכול להחזיר עוד, וא"כ בנתן קדרה בשבת סמוך למוצ"ש, ונתבשל בחול ג"כ נימא כן דהו"ל כנגמר בשבת, - ומצאתי שהעיר בזה באב"נ או"ח סי' מ"ח ע"ש שהאריך בזה - והנה נר' מתוס' ב"ק י"ז: ד"ה זרק דבזרק חץ על הכלי, ובא אחר ושברו במקל לכ"ע האחרון חייב, וכ"כ ברשב"א שם, ועמ"ש בזה בקצה"ח ש"צ סק"א, הרי מבואר ההיפך מנמ"י דגם בחץ לא אמרי' דהחיוב בא תיכף על הזריקה, דאל"כ אמאי אחרון חייב הא בזריקת חץ כבר נתחייב ראשון, - ובגוף קו' הנמ"י כ' באיגרא רמא דנהי דחשיב כעשה מעשה בשבת, כיון דאיצטריך גם מעשה דע"ש הוי כשנים שעשאו, וג"כ הו"ל כזוז"ג דמעשה דהיתר ואיסור גרמו ביחד, ויש לעיין בזה דהא גם ב' שעשאו ג"כ אסור ורק דאינו חייב מיתה כמ"ש בשבת ג'. וע' מקור חיים בהגהות לסי' רס"ו דאיסור תורה יש, וע' ירו' רכ"ב דחגיגה דבשעת הגזירה על שבת הי' מתכוונין להוציא משא ע"י שנים ע"ש:
ובבית האוצר ח"א כלל רי"ד הביא מכילתא כאן, יכול לא יהי' רשאי להדליק נר מע"ש בו', ת"ל לא תבערו אש ביום השבת, אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת, וכ"כ בס' מגיד מישרים להב"י פ' ויקהל, וע"ע בס' אגלי טל מלאכת זורע בפשט ירו' הנ"ל, ובחלקת יואב קמא או"ח סי' י' ותנינא י"ג, ובהשמטות אות ו', ובלקח טוב כלל ו' אות י"ג, הביא ירו' פ"ג ה"ג מפסחים, וצפנת פענח פ"ט ה"א משבת בזה, ועמ"ש זקיני הגאון מלאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד מ"ת או"ח סי' י"ג ובהגהות שם, בכל"ח יתרו אות ה' והשמטות שם, חמדת ישראל דיני שבת אות ל"ז, קובץ יבנה תרפ"ד בסי' ה' מה שכתבתי בזה, ובס' בית נאמן סי' י"ט ע' בכל המקומות ותמצא חדשות. - - וראיתי בס' ויעש אברהם מהגה"ק מטשעכענוב ז"ל דף תל"ז ראי' מאו"ח של"ו ס"ד דאסור להשליך תבואות בשדה במקום שיורדים גשמים, ולא שרי רק במקום שיאכלו העופות היום או ליומים ע"ש, דחיוב זורע ליכא רק אח"כ בהשרשה ולא יושרש רק אחר ב' ימים, ושרי באם יאכלו קודם, וא"כ כל זורע בשבת יושרש בחול, ומוכח דאזלי' בתר תחלת המלאכה וה"ה במבשל, וע"ש בעטרת זקנים שהאריך בזה. ובכל"ח אות ג' כ' הא בגרמא שרי בשבת דכ' לא תעשה ולא גרמא כשבת ק"כ:, אבל בהבערה כ' לא תבערו גם גרמא חייב ע"ש, וקשה דגם לא תבערו הפי' לא תעשו בידים, וכחולין ל"א. נפל הסכין ושחטה פסולה שנ' וזבחת, וכ' הרא"ש בסי' ח' דוזבחת כמו ועשית, וכ"כ טו"ז יו"ד ג' סק"א, וע' חת"ס אה"ע ח"א סי' כ', ושו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ב':
וראיתי עוד באדרת אלי' פ' עקב, לכן אין מדליקין רק בנר של חלב שהוא טרפה להוציא ממנה הדין עש"ה, וע"פ יש לדון שאין מדליקין בשבת בנר עלעקטרי וזה חדש. - ובנרות יו"כ ע' מג"א תר"י סק"ג, וש"ך יו"ד רנ"ו סקי"ב, ואיתא דצריך נר של שעוה, וכתבו לזה רמזים, "עמדי שבתך ומשענתך המה", "הקיצו ורננו שוכני עפר", "המיחדים שמך ערב ובקר" ובר"ת הוא "שעוה", - ואי נכון בגאז או עלעקטרי, עשו"ת בית יצחק יו"ד ק"כ, וע"ע מהר"ם שיק או"ח פ"ג, יד אלעזר נ"ח, שו"ת לבושי מרדכי מ"ת אה"ע בהשמטות לאו"ח נ"ט, נס לשושנים על שבת אות ל"ח, המאסף ירושלים שנה ט' סי' צ"א וקכ"א, וילקט יוסף ח"ד סי' קפ"ה, וס' הדרת קודש מכתב כ"ד מ' ונ"ח:
ושמעתי עוד בשם הגה"ק מפילץ ז"ל בעל שפ"צ, בפסחים צ"ט: לא יאכל מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא רעב, ולא כתיב שיכנס לסעודת שבת, משמע דצריך לקבל שבת כשהוא רעב, אף דסעודה יהי' בשעה מאוחר בלילה, לא יאכל קודם השבת. - ושמעתי דבר נפלא בשם הגה"ק מקאצק ז"ל דסעודת שבת קודם מלילך על שמחת חתונה, וראי' מפסחים ק"א. ר"ה קדיש ואיתעקרא לי' שרגא, ועיילי לי' למניה לבי' גננא דבריה דהוי שרגא ואכל שם, וערשב"ם אלמא דאם לא כבה הנר אצלו לא היה אזיל לחתונת בנו ושבת קודם. וברמ"א רפ"א ס"א בשבת מאחרין יותר לבוא לבהכ"נ מבחול, דבתמיד של חול כ' בבקר, ובשבת לא נאמר בבקר, ומג"א סק"ב הק' דהרי זה במוספין כ' ע"ש, ומקור הרמ"א ממרדכי שבת סי' שצ"ח נא' בתמיד של שחר בבקר בבקר כו', וי"ל דלא קאי אפסוקי תורה ולא נכתב בבקר בבקר, ורק קאי על יחזקאל (מ"ו י"ג) מוכח דבימי חול מקדימים, ודומה למ"ש ביומא ל"ג: יוקדם דבר שנ' בבקר בבקר וכו', וע' ירחון אוצר החיים תרצ"ב דף ק"ג:
ובשבת קי"ח. אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלו, והק' למה ב' שבתות, ועוד אי' בגמ' וירו' דאפי' שמרו שבת א' הי' נגאלין, וי"ל דמחויבים בשבת לשמור תענוג גופני בבשר ודגים, וגם רוחני בקדושה ולימוד, וז"ש ב' שבתות שביתת הגוף ושביתת הנפש, ובאמת הוא שבת אחד, וגם באנשים העובדים כל השבוע להם ניתן שבת ללמוד, ולאותם שילמדו כל השבוע הם יתענגו בשבת באכילה ושתי', וע' רמ"א או"ח ר"צ ס"ב, ומד"ר בשלת סופכ"ה, ומדרש תהלים צ"ה א"ר לוי אם משמרין ישראל אפי' שבת א' כהלכתו מיד בן דוד בא, וע"ע בבנין אריאל פ' בחקתי מ"ש בזה, - גם י"ל כי לטובת ישראל אמר ה' דהלכתא כרבי, יבמות ס"ד: בב' זימני הוי חזקה ויגאלם מיד ולא ימתין על שבת שלישי כדעת רשב"י דדוקא בג' הוי חזקה, ובישמח משה כ' דמצות שבת הוא ש"י תעבוד כו' ואם א' מחלל שבת ולבסוף ישמור שבת א' הלא שבת זה אינו ככתוב בתורה שישבות אחר שיעבוד ששת ימים והוא עבד יותר משש ימים, אבל אם ישמור ב' שבתות אז השבת השני הוא שבת כהלכתו אחר ששת ימי המעשה:
עי"ל דתוס' כ' במגילה כ"א. אלמלא בא, בסוף פי' לא, ואלמלי ביו"ד פי' אולי הי', ופירוש שמרו המתנה כמו ואביו שמר את הדבר וישב (ל"ז י"א) ופי' אלמלא לא שמרו כו' שלא הי' ממתינין בתשובתם עד יה"כ שהוא שבת שבתון, והי' עושין תשובה בכל יום מיד הי' נגאלין, וע"ע בזה"ק יתרו פ"ט, ומהה"ק מווארקי ז"ל ראיתי דבזה"ק עה"פ וקראת לשבת עונג (ישעי' נ"ח י"ג) דזה הוא תוספות שבת, וצ"ב האיך רמוז, ואמר משום שנ' וקראת ולקרוא לאדם רק אם עומד מרחוק, אבל אם עומד אצלו ל"ש קריאה, ומשום שכ' וקראת לשבת משמע שעוד השבת מרחוק ושמעינן תוספות:
וכ' ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם ותיבת לכם מיותר, וי"ל דבפסחים ס"ח: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, וז"פ שמא תאמר שתורה צותה לאכול אכילה גסה ז"א כי קדש הוא לכם אפי' הלכם הוא קדש לשם קדושת שבת, וע' קד"ל, וזה"פ שם בשבת קי"ח. כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו, דקשה וכי מענג את השבת והלא את עצמו מענג, והל"ל כל המענג בשבת, וע"כ כנ"ל דצריך לענג השבת ברוחניות בלימוד דשבת מקבל עונג, ולכן יזכה להנתן לו ג"כ משאלת לבו ויתענג גם בעניני הגוף, וז"ש ישעי' (נ"ח י"ג) אם תשוב משבת רגליך, ר"ל רגילות שלך להתענג בהבלי עה"ז וכו' רק וקראת לשבת עונג אז תתענג על ה' ותקבל שכר על זה והרכבתיך על במתי ארץ, - וע' בגליוני הש"ס שבת שם בשם הרי"ף כל מי שמענג עצמו בשבת, ועי' יראים סי' צ"ט בזה, וברש"י שבת ל"ד. ד"ה עשרתם דכל שהו הוי עונג, וכמ"ש בירו' תרומות פ"ו דמודה ר"ל באסה"נ, והנאה נמי קרוי' עונג. - ובאו"ח ר"צ ס"ש בעה"ב יכבדו שבת בתורה, ות"ח יאריכו בעונג ואכילה, ועמ"ש בזה בפ' יתרו דף קס"ו: וז"פ בזמירות כל זרע יעקב (בעה"ב) יכבדוהו בדבר המלך ודתו זה לימוד ואמירת תהלים, אבל לנוח בו ולשמוח בתענוג אכול ושתו, כל עדת ישראל יעשו אותו (עדת ישראל זה ת"ח):
ובפסחים קי"ג. ושבת קי"ח. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, וק' מביצה ט"ו: לוו עלי ואני פורע עתו' שם, וי"ל ע"פ רוב סמוך לשבת יבואו קונים לחנות, וידמה הסוחר אם יגרש אותם ידלדל, וז"פ עשה שבתך חול שתעשה שבת בעוד חול כו', ולא תבוא לעניות, אדרבה אי' בב"ר ויברך כו' ברכת ה' הוא תעשיר זה השבת, וע"ע בזה בפ' שופטים (כ"ב כ"ד) והחפץ חיים ז"ל אמר דמיון שילד החולה לפני החנות, הוא ראי' שעדיין דר שם אף שנסע לזמן רב, משא"כ כשנטל השילד מוכח דעקר דירתו מכאן, כן שבת אות ואף שעבר על עבירות עדיין דר בדירתו ולא כן בחילול שבת ניטל האות, וז"ש בעירובין ס"ט. המחלל שבת כופר בכל התורה וע' ע"נ סו"פ תצא משל, עוד אמר אהא דגיטין ל"ה: א' מג' דברים דנחתי מנכסיהון דסיירי נכסיי' בשבתא, והא רואים כמה מחללי שבת מצליחין, וגם הא דריש פאה אלו דברים שאוכל פירותיהן בעה"ז, והלא אנשים שאין בהם מכל הכ' שם ואפ"ה מצליחין. משל א' מרד במלכות והשיבו בחדר ולא נתנו לו מזונות כדי שימות ופרסמו זאת שיראו ועשו תלונות שיראו גודל צערו, ובא א' וראה שנושך את בשרו מגודל הרעב, ושאל מה זאת וספרו לו שנענש ברעב ואמר הלא רואה אני שאוכל ולועס בשר בשיני', ויענו אוי ואבוי על אכילת בשר כזה דבשרו אוכל, כן ה' נותן לרשעים טוב בעה"ז עבור הזכותים הקטנים שעשו ומשלם להם על פניהם, ובזה יהי' אבודין לעה"ב, וז"ש בקהלת (ד' ה') הכסיל חובק את ידי' ואוכל את בשרו דייקא:
ובשמ"ע במנחה אומרים "מנוחת אהבה" שיקבל שבת באהבה, ולא יהי' עלי' כעול ולפטור ממנו, "ונדבה" שתתן לו נדבה, היינו להוסיף מחול אל הקדש, - ובזמירות המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא, וק' למה אמר מקודם המאחרים לצאת, ובס' גאולת ישראל הביא דענני הכבוד היו בזכות אהרן, וכשמת נסתלקו וחזרו בזכות משה, וכשמת נסתלקו, א"כ בחיי משה ל"ה צריכים להוסיף מחול לקדש, דתיכף בלילה בא עמוד האש וכן היו יוצאין משבת בחוט השערה, וכשמת משה הי' צריכין להוסיף מחול, ומשה מת בשבת א"כ במוצ"ש התחילו מאחרים השבת, ובשבת השני היו ממהרים לבא. - עי"ל דבשבת פ"ו: לכ"ע בשבת ניתנה התורה, א"כ הי' מתחלה מאחרין לצאת מן השבת הראשון שבו ניתנה התורה, ובשבת השני הי' ממהרים לבא, ואף דשבת במרה ניתנה אפשר דתוספות שבת לא ניתנה במרה רק בקבלת התורה, אמנם הפמ"ג בתבת גמא פ' ואתחנן כ' שמור את יום השבת "את" לרבות תוספות, א"כ ג"כ כאשר צוך ה"א במרה קאי על הריבוי, א"כ מוכח דגם בתוספות נצטוו במרה, וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון, וע' ברית דודאים בפתיחה אות ה' דברים נכונים עש"ה ובלקוטים סו"ס בית אהרן דקמ"ד:
עוי"ל לפמ"ש בתוספות חדשים פ"ב מ"ז דשבת דלכאו' הי' נר' להקל בביה"ש של ע"ש משום חזקת היום חול ע"ש, והפשט לא זו אף זו, לא זו בלבד שמאחרים לצאת משום חומרא דחזקת שבת אך אף ממהרים לבא מבלי הבט על קולא דחזקת חול וע' מס' סופרים פי"ח ה"ד בשבת מקדימין לבוא ומאחרין לצאת לקרות ק"ש כוותיקין ומאחרין לצאת שישמעו פירוש הסדר, וע"ש בהגרי"ב שהק' מאו"ח רפ"א וע"ש במג"א סק"ב ויד אפרים וע' מגילה כ"ג. ובשבת ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, וע' משנת אליעזר מ"ת בדרושי אגדה דף ו' ע"ג - "מנוחת אמת ואמונה" שיהי' אמת שישמור בצנעה כמו בפרהסיא - "שלום ושלוה והשקט" שלא יהי' השבת למחלוקת שאז לך עת, ולכן אומרים אר"א כו' ת"ת מרבים שלום כו' ב' פעמים בליל שבת וביום, לפי שבשבת יש לאדם עת וזמן לעורר מחלוקת וקטטות בביהמ"ד וביהח"ס ובעניני קהלה, וכמ"ש בשבט יהודה דפוס ווארשא צד כ' בשם חכם אוה"ע, רמז לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, "אש המרובה" רק אדרבא התאחדו וזאת המנוחה אשר חפץ ה', וז"פ בגוטין נ"ב. הנהו בי תרי דאיגרו בהו שטן כל בי שימשא איקלע ר"מ להתם עכבינהו תלתא בי שמשא שמעי דשטן אמר ווי אפקי' ר"מ מהתם, דבע"ש בשבאו לביתם הי' להם זמן למחלוקת ועיכב ג"ש דבג"פ הוי חזקה בב"ק כ"ג:, במועד דאם יעברו ג"י, ואינו נוגח חוזר לתמותו, ועתוס' שם דאף ר"מ ס"ל הכי דבחזרה בעינן ג"י, (וע"ע יו"ד קפ"ט ס"א ובדו"ע, - (וע' בהגהות הגר"א מגרידיץ על המשניות פכ"ה מכלים מ"ש חילוק בין שלום ושלוה ע"ש, וע' בתפא"י אבות פ"ו אות צ"ט חילוק בין צדק למשרים, וע"ע בפי' הגר"א משלי (ב' ט') דצדק הוא להטיב לבריות, ומשרים בינו לבין המקום) "ובטח" שתהי' לך בטחון שלא יהי' לך היזק ע"י שמירת שבת וזה"פ יציאת שתים שהן ארבע ההוצאות שמוצא על צרכי שבת יחזיר לו כפלים, וע' או"ח רצ"א:
ובלימודי ה' סי' קפ"ג, נסתפק במי שאין לו לקיים מצות עונג שבת רק בדבר איסור אי דוחה ל"ת, וכמ"ש בס' יראים סי' צ"ט דמדאו' מצוה לאכול בשבת, ועתש"ו הרשב"א תרי"ד, ופמ"ג או"ח רמ"ב בא"א סק"ב, ושד"מ מ"ז סק"א, שו"ת כתב סופר או"ח ע"א, ובהגהות משנת חסידים על ס"ח דפוס לבוב סי' רס"ב:
כל העושה בו מלאכה יומת, במכילתא יכול נוטל קרנו של מזבח או שנפגמה בסכין יתקנם בשבת ת"ל ויקהל משה בחול ולא בשבת, ובשו"ת בית יעקב סי' כ"א הק' הא גם בחול אין מתקנים סכין שנפגם במקדש, כזבחים פ"ח. וע' בס' הדוה"ע שהק' בהא דזבחים דסכין שנפגם אין משחיזין כמו שאין מתקנים כ"ש שנפגם או שניקב, למ"ש במל"מ פ"א הי"ד מכל"מ הא דאין מתקנין כלי שרת שניקבו רק אם בחסרונן אין עושין מעין מלאכתן דאין עניות במקום עשירות, אבל אם גם כשנקבו עושין מעין מלאכתן ורוצים לסתום הנקב משום כבוד בעלמא רשאי לתקנם, וא"כ אמאי סכין שנפגם אין משחיזין דהרי גם בפגימתו עושה מעין מלאכתו, דשלא כנגד הפגימה מותר לשחוט בשעת הדחק עיו"ד סי' ו' סעי' א', ודוחק דאיירי שנפגם כ"כ שא"א לשחוט שלא נגד הפגימה דהו"ל לפרש (וגם אפשר דכהן במקדש גם לכתחלה רשאי לשחוט בפגום שלא נגד הפגימה דכהנים זריזין הם, ע' ב"ב צ'. ושבת כ'., ואין לדחות מזבחים ל"ב. וחולין ב': דטמא במוקדשין לא ישחט שמא יגע בבשר, די"ל דמיירי בזר, דשחיטה בזר כשרה), וי"ל דהא דאם עשה מעין מלאכתו רשאי לתקן, רק בכ"ש שקדוש קדושת הגוף ועושין כל טצדקאי שלא להורידו מקדושתו ולהביאו לגניזה, אבל סכין ל"ה כ"ש ואין בו קדושה וכמ"ש בחולין ג'. שבדק קרומית של קנה ושחט בה, הרי דל"ב כ"ש, ועתד"ה כגון, וי"ל כשנפגם אפי' אם עושין מעין מלאכתן ג"כ ל"ה מתקנין, ועשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ד', שהק' על הר"מ פ"א ריו"ד מכל"מ דכלי מקדש שנקבו אין סותמין אותן רק מתיכין ועושין חדשים, ובהט"ו כ' סכין שנפגם אין משחיזין, ועושין אחרים שאין עניות במקום עשירות, וק' למה לא כ' ב' הדינים יחד, ולהנ"ל א"ש דיש חילוק דבכ"ש אין מתקנין רק אם אין עושין מעין מלאכתן, וסכין לא בשום פעם, וא"ש דבסכין הוסיף הר"מ טעם הלא טעם זה שייך גם בכ"ש, ולפמ"ש א"ש דבכ"ש אין הטעם אין עניות כו' אלים כ"כ, דבעושין מעין מלאכתן מותר לתקן ש"מ דאין משגיחין כ"כ על הטעם הזה, ובסכין הטעם אלים דל"ה רשאין לתקן אפי' כשעושה מעין מלאכתן, והא דסכין ל"ה כ"ש דשחיטה לאו עבודה ביומא מ"ב. ומנחות ו'. ולפמ"ש הגר"ז בס' תולדות אדם בפ"ח דבמדבר הי' שחיטה עבודה, לתוס' יומא ד"ה שחיטה דשחיטה לאו עבודה דאיתא גם בחולין, ובמדבר דהי' מותר נחירה ול"ה שחיטה רק בקדשים שחיטה עבודה ע"ש, ובלב אריה חולין י"ז., א"כ במדבר הי' צריך כ"ש לשחיטה, ושוב סכין הוי כ"ש, א"כ גם בסכין כשעושין מעין מלאכתן רשאים לתקנו, וא"ש המכילתא דקאי על שעת המשכן במדבר ושחיטה עבודה וסכין כ"ש, א"כ בחול כשעושין מעין מלאכתן רשאים לתקנו כב"ש, ואיצטריך דבשבת אין רשאי, ובאמ"כ ת' דרש"י כ' שם בזבחים שנפגם פגימה גדולה, ובאבא שאול שם כ' רש"י שהי' דרכם ליפגם פגימות דקות תמיד, מפורש יוצא דפגימות דקות מתקנין גם במקדש, וי"ל דמכילתא מיירי בסכין שנפגם פגימה דקה שבחול מתקנין גם במקדש, והו"א דגם בשבת מתקנין דהרי שחיטה דוחה שבת קמ"ל ע"ש עוד בזה:
בו מלאכה בתוס' כתו' ה'. ד"ה שמא כ' שבת ל' נקבה וגם ל' זכר דכ' כאן כל העושה בו מלאכה, וצ"ע דקרא כ' וביום השביעי יהי' לכם קדש, ומלת בו קאי על יום השביעי ולא על שבת, וע"ס נפש חי' או"ח סי' רס"ב מ"ש בזה והביא א"ע בשלח (ט"ז כ"ג), פנחס (כ"ח י'), רד"ק ירמיה (י"ז כ"ד), ושרשי רד"ק שרש שבת, ובפ' אחרי כ' שבת שבתון היא, ובאמור כ' הוא, ולילה משמשת ל"ז ול"נ, ע' א"ע (ל"ו כ'), ותי"ע ברכות פ"ב מ"ה, ולכן בליל שבת אומרים ויניחו "בה", וביום "בו", ובמנחה כולל ביחד "בם", עטו"ז רצ"ב סק"ב ובפמ"ג, וברפ"ו מ"ז סק"ב, וע"ע בשבת קי"ט. וב"ק ל"ב: לקראת שבת מלכתא, ובר"מ פ"ל ה"ב משבת לקראת שבת המלך וע"ש בהה"מ, ובטעמי המנהגים שבת סי' קמ"ב, ותוס' שבת רס"ח אות ד':
ואין להתפלא על שינוים מל"ז לל"נ, אך כשיש שינוי באותו מקום עצמו, ועתו"ס קידושין ב': ד"ה קשו, ומהרש"א שבת קי"ח., וע"ע בכתו' ס"ה. ובזה נבין תוס' פסחים קט"ז: ד"ה ונאמר, וע"ע תוס' יבמות ע"ב: ד"ה ונתן דקרא יתירא דרש ולא מ"ש ונתן ל"ז דהרי כל התורה בל"ז נאמרה, וע"ע בר"מ פ"ט ה"ב מעדות נשים פסולות לעדות דכ' ע"פ שנים עדים יקום דבר ל"ז, והק' הכ"מ שהרי כל התורה בל"ז נאמרה, וע"ע בתמורה ב' רע"ב., - וראיתי עוד בחומש עם פי' מחוקקי יהודה בשלח שם "דבם" קאי על ויניחו באהבה וברצון הנאמרים מקודם, ומצאתי עוד בס' מנחת יהודה או"ח סי' כ"ג ויען שהוא דבר חדש אעתיק לשונו, ומה ששאל מ"ש ויניחו בם איך שייך בם ל' רבים על שבת קדשיך הסמוך לו דהוא ל' יחיד, תיתי לי שמיום עמדי על דעתי אמרתי מה"ט בתפלת מנחה והנחילנו כו' שבתות קדשך ויניחו בם הכל ל' רבים, שוב מצאתי בש"ע הרב שם סי' רס"ח ס"ו שכ' להדיא כן ומצוה לפרסם זה לפני העולם ושידפיסו כן בסידורים כי למה לא יתפללו כהוגן ולא בלשון עלגים עכ"ל - וכעת ראיתי ג"כ בתורה תמימה תשא (ל"א י"ד) שמצא כן בסדור מארצות תימן והטעם שבמנחה כבר פנה יום שבת זה ול"ש להתפלל על מנוחה בו, ומתפללים על שבתות הבאות, וכבר כתבתי בזה בפ' יתרו (דף קס"ז:) עש"ה: