ויבאו האנשים על הנשים ערש"י וספורני דאין לקבל נדבה מנשים אמר שהאנשים היו אתם, וערה"ז שמביא מחו"מ שנ"ח, ויו"ד רמ"ח ורנ"ז, וכ' הח"ס והג' מהרש"ק ז"ל, דקיי"ל בגיטין נ"ה:, כתו' צ"ה, וב"ב מ"ט. בעל שמכר בנכסי מלוג והאשה הסכימה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אא"כ חתמה תחלה, לכן כ' על הנשים היינו נשים תחלה ואח"כ אנשים ע"ש, ומ"ש רש"י עם הנשים וסמוכין עליהם י"ל דהדין אם לקח משניהם בב"א מקחו קיים באה"ע צ' סט"ז, ובת"א ומיתן גברי' כו', פי' שהביאו מעל הנשים בעודן על הנשים ערש"י, וכ' באור שמח פ"ה מאסורי מזבח דאומר כוס זה לעכו"ם אינו אסור להדיוט אבל משום מוקצה לע"ז אסור לגבוה, ובע"ז נ"ג. אלה אלהיך שאוו לאלהים הרבה, א"כ הי' חושבים לעשות מתכשיטין עוד עגלים והוי מוקצה לע"ז, לכן הביאו בעודן על הנשים שאין בהם חשש מוקצה, דהנשים לא רצו ליתן נזמיהם לעגל שכ"כ ויתפרקו בעל כרחן, וע' פסחים קט"ו. על מצות כו' ובגליוני הש"ס שם דהיינו פירושו עם, כמו ויבואו האנשים על הנשים, וכמו אל אחותם לא תקח לצרור, דפירושו עמה, ועשו"ת רשב"א ח"ד רס"ז, ובטבול יום פ"א מ"ג כל שהוא נאכל עלי' פי' עמו, ובענין על אי בסמוך, ע' חכ"צ קפ"ח, וס' יראים סי' ת"ו, וגליוני הש"ס פסחים כ"ג: אריכות, ועמש"ל בפסוק י"ב, ובפ' פקודי (מ' ג') ושמות דף כ"ז:
נדיב לב בחגיגה י'. מכאן רמז להתרת נדרים מה"ת ערש"י, דלא מצינו התרת נדרים בתורה רק הפרה בר"פ מטות, ובשבועות כ"ו: גמר בלבו מנין ויליף מכאן, וזה בנדרי הקדש אבל בנדרי חולין צריך להוציא בשפתי', וביו"ד רנ"ח סי"ג אי חשב בלבו ליתן דבר לצדקה אי חייב לקיים או דמינן לנדרי הקדש או לחול, ובתו"ת הק' דבנדרים ז'. בעי אי יש יד לצדקה ופסקו לחומרא ביו"ד רנ"ח ס"ב, ומהכ"ת לחלק צדקה מקרבנות לענין מחשבה אחרי דלענין יד פסקו לחומרא דהוי כקרבנות ע"ש, וע' או"ח תקס"ב ס"ו שאם הרהר לקבל תענית מחויב להתענות ע"ש, נסמך על הנ"ל שתענית דמי לקרבן - וראיתי בס' מקרא מפורש בשם אב"נ ז"ל למה התחיל בהפרה קודם שהוזכר קיומו של הנדר בפ' מטות, ות' דקשה בנדרים ושבועות מחשש בל תוסיף, לרמב"ן במוסיף מצוה על המצות יש ב"ת, ור"מ ש"ב ה"ט מממרים דהאומר בשר עוף בחלב מה"ת בב"ת, ועכצ"ל דבכל מצות ליכא שאלה, ורק בשבועות ונדרים, א"כ לא הוי בצורות מצות התורה, ומשו"ה התחיל בהפרה דבלעדו א"א לנדר שיחול, והפרה סיבת קיומו ופח"ח, וא"ש ירו' פ"א ה"ב מנזיר דנזירות שמשון ל"ה מה"ת. רק מד"ק, כיון דל"מ שאלה הוי ככה"ת, וא"א שיהי' ד"ת מחשש בל תוסיף:
תנופת זהב וגו' תרומת כסף, הג' מהרש"ק ז"ל כ' דזהב הי' לכפר על עגל, וכסף ונחשת שלא נתנו לעגל ל"ה צריכין לתת למשכן לכפר ורק בנדבה, וקרבנות לכפר צריכים תנופה לכן כ' רק בזהב תנופה, ובס' ד"ח הק' דבפקודי (ל"ח כ"ט) כ' ונחשת התנופה, עו"ק מ"ש דמרים לא משמע תנופה מרש"י תצוה (כ"ט כ"ב), וכ"כ במנחות ס"ב. בתנופה מו"מ מעלה ומוריד שנ' אשר הונף ואשר הורם (תצוה כ"ט כ"ז), עו"ק שלמים ותודות דקרבנות נדבה הם וצריכים תנופה וצ"ע: