טוו את העזים, רש"י מעל העזים, בס' ויעש אברהם כ' שלכן טוו מעזים בחייהם, דהי' יראים אולי לא יקבל מה שטוו שהי' ביניהם נדות ויולדות לכן טוו מעל העזים במחובר לבע"ח שאינו מקבל טומאה, והכוש ג"כ אינו מקבל טומאה כמ"ש בכלים פי"א מ"ו אע"פ שבמדבר ל"ה רואות דם מחמת אימת השכינה, דחרדה מסלקת דמים כנדה ט'., אעפ"כ הי' טמאי לידה דקיי"ל נפתח הקבר בלא דם טמאה לידה, וע"ע בתפארת יהונתן, ובשבת ע"ד: ברש"י קרא דריש טוו את העזים בגופן של עזים משמע, ואת הוא כמו מן, הם יצאו את העיר (ברא' מ"ד ד'), כצאתי את העיר (שמות ט' כ"ט), הפי' מן העיר, וע' יומא ס"ו: אין חכמה לאשה אלא בפלך מכאן, ובהדוה"ע העיר דמצינו גם בהמה מקבלת טומאה כשעשה גולל לקבר באהלות פט"ו מ"ט, וכ' דג"כ דאף שאין רוח חיים מטמא חוץ מאדם מ"מ מטעם גולל מטמא, וע' עירובין ט"ו. וסוכה כ"ג:
ובסדרי טהרות על אהלות פט"ו מ"ח דקצ"ג: כ' דגם עבד נעשה גולל אע"ג דלאו בר טומאה הוא ע"ש, וכ"כ בתוס' נזיר ס"א: ד"ה אי דגם בעבד י"ל כיון שאין לו טהרה אין לו טומאה, ובקהלת יעקב אלגזי בתוספות דרבנן אות נ' סי' רי"ג כ' דעבד מקבל טומאה דאיתקש לנשים, ועשו"ת בית יצחק או"ח ט"ז בסופו, וביו"ד סי' ג' מ"ש בזה, ועכ"מ פ"א הי"ב מבהב"ח דהביא ראי' מכאן לר"מ דנשים חייבות בבנין בהמ"ק, ובבי"צ או"ח סי' ג' ומ"ש בזה בפ' תצוה דף רפ"ט:
ובשבת ע"ד: הטוה צמר שע"ג בהמה בשבת אין דרך טווי' בכך, ופריך מכאן טוו בעזים ומשנו חכמה יתירה שאני, ובחלק"י בקונ' קבא דקושייתא קו' ס"ג, הק' לחמ"ח וב"ש אה"ע קכ"ג ס"א דהפטור של כלאחר יד נפק מקרא דמלאכת מחשבת, ובמשכן דכ' בי' מלאכת מחשבת למה הי' כשר מה שטוו מן העזים, ובירו' יומא הובא במלחמות פ"א דסוכה דהי' עשייתן צריכה כוונה לשמן, אפי' חציבת אבן ואריגה הכל צריך עשי' לשמה ואיך יוכשר כלאח"י עכ"ל, ובאמ"כ כאן במילואים דף רע"ד, כ' דלא מבעי' לרש"י שפי' חכמה יתירה ואך להדיוט אין דרכו בכך והוי כלאח"י, אבל לחכמת לב דרכן בכך לק"מ, ואף לתוס' שפי' שם והעושים כך בטלם דעתם אצל כל אדם, יודו דבמשכן דבאה הצווי וכל חכמי לב בכם יבואו ויעשו ודאי אא"ל דבטלה דעתן, ול"ה בהם מלאכה כלאח"י ושפיר הוי לשמה ע"ש עוד: