ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' וימלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ולחשוב מחשבות לעשות בזהב כו"נ, ראיתי מעשה בעת שהג"ר חיים ז"ל יסד ישיבתו בוולאזין ושלח משולחים לקצוי ארץ ראה בפנקס א' שכפרי נדב ליתן בכל שנה מאה רו"כ, וזה הי' הון רב ויתמה על זה, אח"ז אמר משולח א' שברצונו לקנות סוס ועגלה שלא יצטרך לחכות תמיד בדרך, ונתן לו כסף על זה, וגם הלביש א"ע במלבושים מהודרים שיהי' נכבד וירבו הנדבות וכאשר בא המשולח לכפרי הנ"ל א"ל שלא יתן לו כלום, וגם תוהא על הראשונות שנתן, וכשבא לביתו וסיפר זה, ונסע הגאון אלי', וכשבא שמח ויחרד לקראתו ושאלו הגאון סיבת מניעת נדבתו עתה, ויען אמת כי הנני שמח מישיבתו אך כשראיתי שהמשולח לבש בגדי פאר ויש לו סוס ונער לשמשו, וכ"ז יעלה להוצאות גדולות איני רוצה ליתן שהמשולח יאכל כספי, וכששמע דברי' א"ל למדת מה, א"ל לא, רק חומש לבד, ופתח הגאון בפ' ויקהל וא"ל למשל כשאחד הי' בילדותו חייט טוב, אבל נפשו חשקה בתורה ונעשה אח"כ רב וגאון, ואם א' יכתב לו שאלה בתורה "להגאון הגדול וחיט טוב" האם לא יהי' לשתוק, כן כאן, דאי' בברכות נ"ה. יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראי בהם שמים וארץ ואיך יתכן לכתוב תואר לעשות בזהב וגו' שהי' גם חרש טוב, דומה על הרב חייט טוב אכן ידוע דבמשכן הי' מקומות שונות, ק"ק, היכל, עזרת כהנים, ישראל, ונשים וכו' וכל אחד הי' מקודש מחבירו, ובודאי כל א' רצה שנדבתו יהי' על המקודש ביותר, ומה יכלו לעשות, ומאין יהי' העזרות וכו', ובחר ה' בבצלאל שהי' יודע לצרף אותיות, ועי"ז הי, יודע מחשבות של כל נודב, ולמי שכוונתו רק לשמים הי' נותן נדבות לק"ק, ומי שהתכוון גם לכבוד הי' נותן להיכל, ומי שנתן רק לכבוד הי' נותן בעזרת נשים וכדומה, וזה כוונת הפסוקים וימלא אותו רוח כו' שהיה יודע לצרף אותיות "ולחשוב מחשבות" וידע איך לעשות בזהב וכסף באיזה כוונה הי' ועיקר הי' "וחושב" יודע מחשבות, לכן ידידי, אמת שכל אלה נצרך למשולח לסוס ונער, אך אם אמת כוונתך רק לש"ש מעותיך יאכלו רק ההוגים בתורת ה', ומי שנותן רק לכבוד, מעותיו יאכל הסוס וגם זאת למצוה יחשב, וכששמע זאת הרם נדבתו בכפלים - וע' כנפי נשרים ומלין יקירין בשם הרמב"ם, ודברי חנוך פ' תשא ומ"ש שם (ל"א ב'):
חור רש"י בנה של מרים, וק' למה לא פי' כן בפ' תשא (ל"א ב'), ובגר"כ כ' עפמ"ש בב"ב קע"ב. בב' יוסף בן שמעון כיצד יעשו ישלשו, ובמדבר הי' שכיח הרבה ששמותיהם בצלאל בן אורי, והוצרך לשלש, אך זה ניחא בפ' תשא שהוצרך ה' לומר כן למשה שלא יטעה על אחר, אבל משה שכבר שמע וידע איזה בצלאל למה צריך לשלשו בפני ישראל הו"ל להעמידו לפניהם, אך חשש שישראל יאמרו שמשה שמע סתם מה' בצלאל ומשה בעצמו בחר בו שהי' קרובו, ע"ז פרש"י, שמא תאמר מהכ"ת שיחשבוהו, בנה של מרים והוא קרובו, לכן אמר ראו קרא ה' כו', ה' קרא אותו בשם משולש ותו ליכא חשדא, ובב"ש פ' תשא כ' דביומא כ"ז. ת"ח דמורה אתא או משבט יששכר או מלוי, ופריך יהודה נמי כ' ומחוקק מבין רגליו, ומשני אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא, ופרש"י דרק מלוי ויששכר ומיהודה מורה אבל לא להלכתא, וק' בצלאל אתי מיהודה ואיך הי' מסיק להלכתא לכוון למאמר ה', (ועב"י חו"מ סי' ג' דנשיאום שבא"י באים מנקבות של שבט יהודה) וזה שפרש"י חור בנה של מרים, א"כ הי' מצד אם משבט לוי ומסיק שפיר אליבא דהלכתא, ובפ' תשא דהי' רק ציווי ה', לא פי' בנה של מרים, אבל בויקהל דהי' בציווי משה לבצלאל דכבר כוון בצלאל להלכה לכן פירש בנה של מרים:
יהודה ע' ס' משך חכמה מסירת נפש צ"ל שלא בחקירה והתחכמות יתירה, ויהודה מסר עצמו בים במסירת הנפש כמ"ש בתוספתא דסוטה, וכן חור מסר עצמו בעגל (תשא ל"ב ו'), דהחקירה תעכב מלמסור נפשו על קדוש ה' כעדות החסיד יעב"ץ ז"ל, לכן אמר שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מדאי לכן וימלא אותו בחכמה ובדעת כו':