זה ע' פתיחה להפלאה כתו' אות א' מ"ש שכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה הדבר, כלו' זה הדבר בעצמו כאלו יצא מפיו ית' ששכינה מדברת מגרונו עש"ה, וכשחטאו בעגל גם משה ירד ממדרגתו וניבא רק בכה (שמות ל"ב כ"ז) ואח"כ בקש משה ונפלינו "אני" ועמך (ל"ג ט"ז) היינו שגם נביאתו תהי' בהפלאה משאר נביאים כמקדם, והשיב לו ה' גם את הדבר "הזה" אשר דברת, היינו שהיית רגיל עד השתא לדבר בזה הדבר אעשה, ולכן במשכן אחר שנתרצו על העגל כ' הכא זה הדבר:
לאמור ע' אוה"ח מ"ש לאמור ב"פ, וי"ל להרשב"א בתשו' סי' תקפ"ב דיש לפרסם שמות המנדבים ברוח נדיבה, יו"ד סרמ"ט סי"ג, וברד"ק זכריה (ו' י"ד), וז"ש אשר צוה ה' לאמור, אף כי בצדקה מתן בסתר יכפה אף אבל בנדבה צוה ה' לאמור ולפרסם, וערמב"ן (ל"ה ה') - וכתב לי הרב מפלונסק שליט"א הא דכאן כ' לאמור ובפסוק א' כ' לעשות ע"ד שכ' בריש ס' סדר הדורות לפרש ענין לאמור בצדקה לרמז על גדול המעשה יותר מן העושה (ב"ב ט'. ומד"ר במדבר פי"ג):