ויעבירו בתרגום ועברו כרוז, ע"ס מגלת ספר אסתר (א' י"ט) ולא יעבור דפי' שלא יכריזו בפומבי רק שיכתב בספר לבד כי לא נאה שיתפרסם מרידת המלכה, וערש"י שבת נ"ה. ד"ה מעבירים, וגליון הש"ס לרע"א שם, ופהמ"ש לר"מ שקלים פ"ה מ"א גביני כרוז, וזה שמורגל בחז"ל לקרות ש"צ עובר לפני התיבה, ברכות פ"ה מ"ד. עירובין פ"ג מ"ט, ר"ה פ"ד מ"ז, תענית פ"א מ"ב, ומגילה פ"ד מ"ה, כאשר העיר ע"ז בהון עשיר ברכות פ"ד. ולהנ"ל י"ל לפי שש"צ ישמיע בקול דברי התפלה:
ובשבת צ"ו: הוצאה היכי כ' ויעבירו ממאי דבשבת קאי משום איסור מלאכה דילמא בחול ומשום דשלימא כו', וק' הול"ל בקיצור דלמא דשלימא עבידתא, ובס' בנ"א כ' דק' למה הכרוז יביאו ומה בכך, וצ"ל שנעשה הקדש א"י להוציאו לחולין, אך ק' מב"מ נ"ז: ומעילה י"ד: בונין בחול ואח"כ מקדישין שלא יבואו בשעת מלאכה למעילה, א"כ הנדבות לא קראו עדיין שם הקדש, הדק"ל יבואו ואם לא יוצרכו יחזירו לחולין, אך במעילה שם אי' דעצים שנטלו לתקנם בו ביום אין לחוש למעילה ובונין בקדש, ושפיר י"ל משום דשלמא עבידתא וחששו שאם יבואו יקדישו ויתנו בו ביום, ואי יותירו כבר הקדיש, וזה אי נימא דבחול קאי, אבל אי בשבת ל"ה יכולין לעשות בו ביום רק למחר ול"ה רשאין לקרות שם קדש, ואם עדיין חולין למה העבירו קול הלא אם יראו שהותר יחזרו לחולין משו"ה אמר ממאי דבשבת:
ושם בגמ' לא תפיקי מרה"י לרה"ר וכ' תוס' דהוצאה מלאכה גרוע איצטריך קרא מיוחד, וצ"ע הכי עד ממחרת יה"כ לא נצטוו על הוצאה, ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י מלאדז אמר דתוס' ב"ק פ"ב. כ' הא דקורין בב' וה' שמשה עלה לקבל לוחות הב' ביום ה' וירד ביום ב', ורש"י כ' ויקהל ממחרת יה"כ, וביה"כ קבל הלוחות ונמחל לישראל (ב"ב קכ"א.) וכ' רשב"ם דבאותו יום ירד משה ולוחות בידו, א"כ יה"כ הי' אז ביום ב' וחל סוכות בשבת, ולמחרת יה"כ צוה על משכן והביאו בבקר בבקר, ואחז"ל לשני בקרים בד' וה', ובו' אמרו מרבים העם מלבוא, והוכרחו שלא להביא עוד שלא יוציאו מרה"י לרה"ר בשבת שהי' אז יום א' סוכות, והי' צריך כרוז מה שלא ידעו עד היום, דבשבת של סוכות נתחדש רה"י מה של"ה כל שבת, הוא ב' מחיצות ושלישי טפח דמגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, והי' צריך להכריז דבשבת זה אסור להוציא, א"כ רק על מלאכת הוצאה הוצרך להכריז, והובא בקו"ד חו"ח סי' כ"א, וגם ראיתי זה בס' כרם הצבי בסופו דף ע"ר ע"ש:
ועי' בבעה"ט דבשבת נתנה התורה א"כ יה"כ הי' יום ג' ובד' א"ל הביאו בבקר בבקר היינו ה' ו', ובשבת ויצו ויעבירו כו', וע' בזה בשו"ת חדות יעקב תנינא קמ"ז, ומש"ל ביתרו דף קפ"ב: וראיתי בפמ"ג או"ח שמ"ה מ"ז סקי"א על הגמ' כאן כשישראל שרוין כו' הכוונה להיפך כשהי' במדבר הי' רה"י דהי' נוטעין שמה, ובזה"ז רה"ר דהכל דורסין ע"ש, וקדמו בזה בכ"מ ר"פ י"ד משבת בשם ר' אברהם בן הרמב"ם, וע"ס נפ"ח שהק' משבת צ"ו: מויצו משה כו' לא תפיקי מרה"י דדיכי לר"ה, ועוד שם מקושש מעביר ד"א ברה"ר, וי"ל שכוונתו שמלבד מקום תחינתם הי' כל המדבר כבקעה ושדה, אך צ"ע דכ' ובבקר הי' שכבת הטל סביב המחנה, והנה ע"פ המדבר דק מחוספס, וע"כ שברדת הטל על המחנה ג"כ סביב מחנה וכל יום הלכו ס' ריבוי חוץ למחנה לאסוף המן, וע"ז הזהיר משה על השבת בפ' בשלח (ט"ז כ"ט) ומשמע שהי' שם רה"ר, ובעיקר הדבר עתו"ס מנחות פ"ד: ד"ה כאן לענין מה נקטו ברישא כשאמרו כאן וכאן אי מה דסליק או מה דפתח, ועמ"ש בפ' שמות דף ד'. - ובפנים יפות הק' הא דבשבת צ"ו: ילפי' מיני' הוצאה, הרי החונים אפשר להביא דרך מלבוש דתכשיטין המה, וי"ל דאחר חטא העגל דכ' ועתה הורד עדיך ונאסרו תכשיטין ל"ה דרך מלבוש דאיסור משוי' למשא ע' ס' מקרא מפורש וחסדי אבות סי' י"ב, ויל"ע נשים דלא חטאו בעגל אי גם להם נאסרו תכשיטין, וע' שבת ס"ב:
ויכלא בשבת צ"ו: ילפי' מכאן הוצאה, ואמרי' הכנסה מנין ומסקינן סברא, ודייק מינה בקרית ספר פי"ב משבת דסברא דאו' הוא דהרי מחייבין אהכנסה סקילה, וברביד הזהב דחה דבברכות ל"ה: אמרי' דעל המזון לאחרי' מה"ת ולפני' מסברא והוא מדרבנן, גם עדיפא הול"ל מהא דשפ"ד והרג וא"י דסברא מה חזית דדמך דידך סומק טפי, ורק הכנסה הוי ממש הוצאה, וכבר עמד בזה בפנ"י שם בברכות, וע' אמ"כ בזה, ומש"ל בפ' תצוה (דף רצ"ו:):
אל יעשו עוד מלאכה, וק' דהול"ל אל יבואו עוד וערמב"ן וספורני, ורק דבתענית כ"ג. אין מתפללין על רוב הטובה, וכן ל"ה יכולין להכריז אל יביאו עוד והכריז אל יעשו עוד ממילא ויכלא להביא, וע"ס ישרש יעקב ומקו"ב ח"א ד' תצ"ה בזה, ובמשנת ר"א כ' דבברכות כ"ג: פלוגתא אי הזמנה מילתא, ואם הי' מכריזין אל יביאו הוי משמע אף מה שעשו והזמינו בביתם, והי' מועלין בהם אם נשתמשו בהם לכן הכריזו אל יעשו עוד, ומשמע דמה שהזמינו בביתם יביאו, ול"ק מה יעשה בהם משה, הלא כבר הי' די והותר, וי"ל דיגנוז אותם כדין מותר ההקדש. - וברש"י כ' ויכלא מניעה, ובעה"ט מסורה ויכלא הגשם (נח ח' ב') שמעתי בשם הגר"ש סופר ז"ל, דכן הדרך אצל רוב בני אדם אם ויכלא הגשם, היינו ששפע הפרנסה ימעיט מעט, ראשית הוא ויכלא העם מלבא ופסקו מליתן צדקה: