דים והותר ערש"י ואוה"ח שהק' אם דים ל"ש והותר, ועמהרש"א שבת מ"ט. ותי"ט שבת פ"ז מ"ב ותוספות חדשים שם, ובמהר"ם שיף סוף חולין כ' הפשט מדהותר ש"מ שהי' די' כי בכל יתרון נראה שהי' די ובלא יתרון אינו ניכר שהי' די אף שבאמת הי' די, - ובשנת תרצ"א בהיותי בציעכאצינעק אמר לי הרה"צ ר' שלמה טאב שליט"א אדמו"ר מוואלאמין הדר בווארשא בשם זקנו הרה"ק ר' יחזקאל מקאזמיר ז"ל, כדי שלא יהי' גיאות וכל א' יחשוב שהוא מן המותרים וחלק שלו אינו מן הנצרך וממילא לא יהי' לו גיאות ופח"ח, ואמר הוא הפי' לפ"ז והנשאם חסר כו', וק' הא צורך להאבנים, ורק התי' דאבנים שהם דבר מסוים, והי' להם תמיד גיאות שזאת משלהם, וזה הי' החסרון שכאו"א צריך שלא ידע שממנו הוא, וגם אמר דלכל דבר צריך מניעה עכל"י ואוה"ח, ועשית לו עזר כנגדו, ויכלא העם מלבא וראה שיש מניעה וזה טוב, ועמש"ל בפסוק ג':
ובשם החידושי הרי"מ ז"ל ראיתי דלכאו"ק למה הכריזו מה יזיק אם יבואו, אך הטעם דאם נשאר זהב או שאר חפץ יהי' לבם נשבר ויתעצבו שמא שלו נשאר ואין לו חלק במשכן, ולכן העבירו קול שלא להביא עוד, וזה פי' דים והותר אף שהי' מותרות רק שנעשה נס שהי' דים ונכנסו ג"כ למלאכת הקדש, - עוד ראיתי מ"ש והותיר לרמז שמדת נדיבות נותרה בבנ"י לדורות, כיבמות ע"ח. ג' סימנים בישראל כו' וסימן כי גבר עלינו חסדו גב"ר ר"ת גומלי חסדים ביישנים רחמנים. וז"ש בתהלים (קכ"ח ד') הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', אימתי יבורך האדם להיות ע' שנה כמנין "כן", "גבר" אם יהי' לו ג' מדות, וזה כי יעקב בחר לו יה, בח"ר ר"ת ביישנים חסדנים רחמנים: