אלה פקודי המשכן משכן העדות, ערש"י ב"פ שנתמשכן בשני חורבנין, אל"ה בגימ' ל"ו כנגד ל"ו צדיקים שבדור בסוכה מ"ה:, שהם משכנות עבור ישראל, ע' ירו' פ"ב ה"ח מברכות, וז"פ א"פ המשכן, פקודי מלשון ולא נפקד ממנו איש (מטות ל"א מ"ט), ויפקד מקום דוד (ש"א כ' כ"ז), לשון חסרון, פקודי המשכן אם יחסר בהמ"ק עבור ישראל, אז אל"ה צדיקים שבדור נתפסין עבורם, כמ"ש בר"ה י"ח: קשה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו, ואי' בשם ר"ר יהונתן ז"ל כי משכן יקרא על שם משה, ואי' במד' למה תרצדון הרים גבנונים (תהל' ס"ח י"ז) שכל א' מהשבטים בקש שיהי' בהמ"ק נבנה בחלקו, וא"ל ה' גנבים אתם שגנבתם את יוסף, ולפ"ז אלו גנב מ"ר מנדבת משכן, ל"ה נקרא על שמו, ולכך המשכן עדות אשר פקד משה שהחשבון מכוון וצדק, וע' בכורות ה'. ובס' קהלת ישורין כאן דבר נכון, ובר' בחיי המשכן עם ה' אותיות גימ' ת"כ כשנים שעמד בית שני, משכן גימ' ת"י כשנים שעמד בית ראשון, העדת חסר ו' גימ' תע"ט כשנים שעמד המשכן עד בנין הבית, ובח"ס כ' הא דצריך לצרף ה' אותיות למספר ת"כ לרמז ה' דברים שחסרו בבית שני כיומא נ"ב:, ועמ"ש בזה בנפלאות מתורת השי"ת פס"ה, ותולדות נח דרוש י"ז:
ובגרש כרמל כ' עפמ"ש בב"מ קט"ו. מאחר שמחזירין למה ממשכנין של"י שביעית משמטתו, ובתוס' הק' למה חוזרים וממשכנין ות' שימהר לפרוע ע"ש, (וע' גיטין ל"ז., כתו' נ"ה., שבועות מ"ד:, ומכות ג':) הרי שעיקר מה שממשכנין פעם ב' שיהי' הלוה זריז לפדות המשכון, כן הכא מה שנתמשכן פעם ב' כדי לזרז לפדות המשכון ע"י תשובה, וזה שפרש"י עדות שוויתר כו' שמועיל תשובה, וכמ"ש במד"ר עדות שיש סליחה, - ובשו"ת זכרון יצחק בח"ת כ' דהי' מקום לומר דאין לישראל עון עגל דל"י לך אלהים אחרים רק למשה נאמר כרש"י יתרו (כ' ב'), ול"צ לעדות שנתכפר עונם, רק דבמד"ר תשא פמ"ח כ' דהזכיר חור דבשעת העגל נתן חור נפשו ולא עבד לעגל, א"ל ה' חייך כל הבנים היוצאים ממך אני מגדלם בשם טוב שנ' בצלאל כו' בן חור, ונשמע דחטאו בעגל דאל"כ עשה חור שלא כדין, דעל עבירות דיעבור וא"י, אם נהרג מתחייב בנפשו כמ"ש הרמב"ם והובא בש"ך יו"ד קנ"ו סק"א, וע"כ דהי' חטא לכל ישראל והוצרכו לעדות דנמחל עונם, וזה א"פ משכן העדות שנמחל עונם, וא"ת מה צורך לעדות הא ישראל לא חטאו, ע"ז אמר ובצלאל כו' בן חור, שמסר נפשו והי' חטא בעגל והוצרך לעדות שנמחל עונם:
וברש"י בפכ"ב משה אמר כלים תחלה כו', ובב"ר פ"א בש"א שמים נבראו תחלה, ובה"א ארץ תחלה, וכ' בנזה"ק דפליגו מי חשיב יותר מלאכים או צדיקים, מלאכים עושים תמיד רצון קונם, וצדיקים אין צדיק אשר יע"ט ולא יחטא (קהלת ז' כ'), ולצדיקים מעלה דיש להם בחירה, וגם אם יחטאו יעשו תשובה, וי"ל בשבת פ"ח. אמרו מלה"ש מה ליליד אשה בינינו, א"ל ה' למשה החזיר להם תשובה שישיב דיתרון לבנ"א שיש מצות תשובה, וראי' א"ל "אחוז בכסא כבודי" כי ה' חותר חתירה תחת כה"כ ומקבל תשובה כמ"ש בסנהד' ק"ג:, וממה"ד ל"מ תשובה רק ממדה"ר כמ"ש בירו' פ"ב ה"ז ממכות וילקוט יחזקאל רמז שכ"ח ותהלים תש"ב, חכמה אמרה נפש החוטאת תמות, נבואה אמרה תתייסר ביסורים, תורה אמרה יביא קרבן, רק ה' אמר יעשה תשובה, וזה י"ל המסורה, אדם כי ימות באהל (חקת י"ט י"ד) נפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח כ'), אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת (תזריע י"ג ב'), תתייסר ביסורין, אדם כי יקריב מכם קרבן (ויקרא א' ב') יביא קרבן ויתכפר, אדם ובהמה תושיע ה' (תהל' ל"ו ז') יעשה תשובה ויתכפר, וז"פ ע"פ ב' עדים (חכמה ונבואה) או ג' (תורה) יומת המת, אבל לא יומת ע"פ ע"א יחיד ומיוחד, וע' עשר עטרות ד"ל, - וכלי יקר האזינו (ל"ב ב'):
והגר"ש מאסטראפאלי ז"ל אמר הפי' בתהל' (צ"ג ה') "עדותיך נאמנו מאד" זה התורה, וזה רק "לביתך נאוה בקדש" בזמן בהמ"ק שיש קרבן, אבל עצת ה' לעשות תשובה הוא לאורך ימים, וז"פ אדם ובהמה תושיע ה', דע"י ה' תנצל גם הבהמה שלא תצרך להיות כפרה בעד האדם, וכשבא בתחלה לברא העולם במדה"ד ל"ה מועיל תשובה, ושיתף מדה"ר, ובמד"ר תרומה, משכן דומה לבריאה, למעלה שרפים עומדים, למטה עצי שטים עומדים, למעלה כרובים למטה כרובים כו', וזה הי' הויכוח, ה' אמר משכן ואח"כ כלים, כלים נקראו שמים ומשכן ארץ כמ"ש שם במד"ר, ואמר ארץ קודמת וזה אחר שיתוף מדה"ר, ומשה אמר כלים תחלה לפי מחשבה מדה"ד, ובצלאל עשה משכן תחלה, ואי' בכתבי האר"י ז"ל כי חטא עגל הי' שאמרו דעולם נוהג במדה"ד, ואמרו אלה אלהיך ישראל וא"כ ל"מ תשובה, ואמר משה כלים תחלה המרמזים על בריית שמים תחלה כי כן מדה"ד, אך הואיל תפלת משה לעורר מדה"ר כמ"ש ושב משה אל ה' ורחמתי את אשר ארחם, ולכן עשה בצלאל משכן תחלה, וז"ש רש"י עדות שוויתר על עגל תחלה משכן ואח"כ כלים, כעשיית שמים בשיתוף מדה"ר ומועיל תשובה א"כ ראי' שמחל חטא עגל, עקו"ד חו"ד סי' ב' שהובא קצת מזה בשם אא"ז הגה"ק ר' אלעזר ז"ל אבד"ק סוכוטשוב, ובגוף הענין החזיר להם תשובה שבישראל מועיל תשובה כ' בס' תפארת עזיאל פ' יתרו:
וע"ע בחו"י פ' נצבים מווי העמודים, בתהלים (ל"ד כ"ב) תמותת רשע רע ושונאי צדיק יאשמו, פודה ה' נפש עבדיו, לפ"ד החכמה ימות, ולנבואה תרדפנו רעה, ולתורה מן הדין שונאי צדיק, צדיק של עולם, יאשמו יביאו אשם, אבל הקב"ה בעצמו פודה נפש עבדיו, וז"פ בשופטים (י"ז ו'), ע"פ ב' עדים, חכמה ונבואה יומת המת, הרשע דמקרי מת מעיקרא דרשעים בחייהם נקראו מתים, (ברכות י"ח:) וכמש"ל, וז"פ לממון הוא דלא קם היינו לחייבו ממון קרבן ופשיטא לנפשות, אבל קם לשבועה, אם נשבע לשקר גם ה' לא ימליץ עלי' כי לא ינקה, וז"פ בהושע (י"ד א') שובה ישראל עד ה' אלקיך, ובמד' א"ת עד אלא עד בצירי, דלחכמה ונבואה ותורה ל"מ תשובה, לזה עד ה"א, לזה העד הקב"ה ומועיל תשובה:
ורמב"ן וא"ע וכל"י ופע"ר הקשו למה עשה משה חשבון מכסף ונחשת ולא מזהב, ובפשוט י"ל לפמ"ש בסוטה ל"ה. שהארון הי' נושא את נושאיו עצמו לא כ"ש ול"ה לו שום משקל, וא"כ ל"ה יכולים לדעת סכום הזהב אשר נצרך כי אם יחסר יוכל להיות שבארון נכנס זהב יותר, וע' באהבת יהונתן בהפטרה לשקלים, כי נדבת כסף מחה"ש הכל נתנו, אבל זהב נתנו רק איש כפי נדבות לבו, ומסתמא הפושעים לא נתנו, ולכן לא שאלו חשבון, וע"ס תו"א ובית אהרן דפ"ג - ובמד"ר ובעה"ת דלכן הוצרך משה למנות איתמר עמו שאין עושין שררה על הצבור פחות מב', ואף קרובים כשר בשררות וכמ"ש בב"ב ח':, ועיו"ד רנ"ו ס"ג, אך בירו' פאה פ"ח ה"ו אי' דשררות פסולה בקרובים, ועשו"ת כהונת עולם סי' ה', וס' רזא דמאיר על פע"ר, - ובמד"ר ותנחומא איש אמונות זה משה, ואף להעשיר זה קרח, וצ"ב שייכות קרח לכאן, אך במד"ר הביא שמן המותר עשה משה משכן לארון הקדש וזה משכן העדות, ומפני שמעלין בקדש וכמ"ש במגילה כ"ו. בהכ"נ מותר לשנותו לבהמ"ד, וכן במנחות צ"ט. נלמד מעלין בקדש מקרח שעשה מזבח ממחתות וא"כ מה שהעלו בקדש למדים ממשה וקרח, ואמר משה שהוא איש אמונים ועי"ז מעלין ובקרח העלו מפני שהי' אף להעשיר, ועמש"ל (מ' י"ח):
עוד ראיתי עפמ"ש אוה"ח כאן דאף דאין ברכה שורה בדבר הספור ומנוי, אבל כאן במצוה שורה ברכה, וז"ש המד' אלה כו' ולא הקפיד על מנין, והא לא תגדל הברכה כדכ' ויברך אותם משה, והטעם דכ' איש אמונים רב ברכה, משה שהי' נאמן ה' מביא ברכות על ידו דהי' הכל מצוה לקיים דברי השי"ת, והג' מהרש"ק ז"ל כ' דמה שאין הברכה חל בדבר המדוד ומנוי, ילפי' בב"מ מ"ב. מפ' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ע"ש, ומדלא כ' יברך ה' אותך רק יצו משמע יצוה ע"י שליח, לכן בעינן באסמיך שיהי' סמוי מן העין, אבל אם ה' בעצמו מברך ודאי חל הברכה בכל ענין, וז"פ המד' כל מי שהוא נאמן הקב"ה (בעצמו) מביא ברכה על ידו, ואף במנוי ומדוד שורה הברכה, וע' בזה בשפת אמת ש' תרל"א, ובמח"כ נעלם מכולם לפי שעה שמפורש כן בזה"ק כאן דרכ"ה., ר"י שאל לר"ש ברכתא לא שרי' במדידה וחושבנא, א"ל אי ההוא חושבנא אתי' מסטרא דקדושה ברכתא שרי' מנלן ממעשר כ"ש משכנא עש"ה. וא"ש בפ' תולדות (כ"ו י"ב) וימצא מאה שערים ויברכהו ה' ופרש"י אומד זה למעשרות, וקמ"ל אף שמדד עכ"ז ויברכהו ה', דהי' חשבון של מצוה, וע"ש במד"ר והלא אין ברכה שורה כו' מפני מעשרות, והכוונה כמ"ש, אך בתענית ח': הנכנס למוד גרנו אומר יה"ר שתשלח ברכה מדד ואח"כ בירך הוי תפלת שוא שאין ברכה שרוי' כו', ועכ"מ פ"י הכ"ב מברכות בשם רמב"ן דאין מברך רק בהולך לפרוש תרומות ומעשרות וש"מ דגם בזה אין ברכה שורה, וע"ע בב"מ מ"ב. ואו"ח ר"ל ס"ב, ומגן גבורים שם, דברי שאול מ"ת, והדרוש והעיון: