במראות הצבאות פי' בא"ע שאות ב' במראות היא במקום מ' ממראת הצבאת, שמ"ם יחלוף בב' כמו והנותר בבשר ולחם (ויקרא ח' ל"ב), שהוא כאלו נכתב מבשר, וק' מתמורה י"ד: עה"כ ש"ב (ט"ו ז') נדרתי לה' בחברון, לא הלך אלא להביא כבשים מחברון, ודחו לה בחברון, מחברון מבע"ל הרי שלא בא ב' במקום מ', ובאמ"כ כ' דבאמת משפט הלשון כן הוא להחליף מ' בב' כמ"ש א"מ בתהלים (ע"ב ט"ז), ורד"ק דה"א (ה' ח'), אבל רק היכי דאינו עוקר הפשט הפשוט כי גם באומר במראות הצבאות ולא נאמר ב' במקום מ' ג"כ יתפרש במראת עם מראות (כמו מכה במטה שמות ז' י"ז שפירשו עם המטה), כמו אם הי' נכתב ממראת הצבאת שפי' מן מראת שהוא כמו עם מרה"צ, אבל היכי דהדרש יעקור הפשט כמו בחברון פשיטו בתוך חברון, ומחברון פי' שהוציא מחברון היפך פשט הפשוט, בזה לא נאמר כן. והרב מפלונסק שליט"א כתב לי דהיינו שנתנו כל הלוקסוס על צדקה ולא כאשר בעוה"ר מרבים להביא על הכל, ועל צדקה הוא בבחי' ראש ואין כל, ועי' ס' אדרת אליהו ויקהל דע"א. - ובירו' פסחים פ"ד ה"ח במעשה שהלכו ר"ע וחבריו לגבות לצדקה, ושמעו לאחד שאמר לבנו שיקנה עולשים כמושים בזול, ולא הלכו אצלו ליקח ממנו צדקה, ולמחר אמר להם דרק הוא קמצן בביתו ולא לצדקה ע"ש:
וברש"י ופי"פ ושפ"ח הק' למה הביא כומז ומצאתי בשו"ת חות יאיר קס"א דהביא ראי' מדהי' משה מואס במה"צ מפני שעשאן ליצה"ר, ולא אמר משום שנשתמש בהם הדיוט הוציא מזה דדבר שנשתמש בהדיוט מותר לעשות דבר שבקדושה כגון פרכת ולא כשו"ת מהרי"ל קכ"א, ודוחק לומר דכה"ג במראת ל"ה שימוש, וע"ש שהביא דמשו"ה קיבל משה כומז ועגול דעשוין לצניעות וגדר לערוה וכיסוי ושמירה להם במ"ש רש"י ברכות ב"ד. ובתו"ת העיר מפסחים כ"ו. דמראה אין בו משום מעילה, ואין נחשב למעשה ע"ש, וכ"כ בח"ס או"ח סי' מ' וברמ"א כ' באו"ח קמ"ז ס"א דאין לעשות מפות לס"ת מדברים ישנים שנעשו לצורך הדיוט והוא ממהרי"ל, וכן הוא שם בסי' קנ"ג סכ"א ובמג"א סק"ה הביא בשם הר"מ סופ"א מבהב"ח דאפי' חדשים כל שנעשו להדיוט אסור ומיהו העולם נוהגין לעשות אפי' מישנים, ונ"ל דס"ל דבהמ"ק שאני ועוד אם שינה מותר שהרי הכיור נעשה ממה"צ ואע"ג דמזבח בעי עצים שלא נשתמש הדיוט י"ל מזבח שאני ועוד דקרבנות קרבים מבהמות שנשתמש בהם הדיוט עכ"ל, ובחת"ס שם סו"ס מ' כ' שלא ידע טעם לחלק בין מזבח לשאר מילי, וגם מקרבנות אין ראי' דהרי אפי' בע"ז לא נאסרו בע"ח ונהי דמ"מ לגבוה מסקינן חד דרגא דנאסרו מ"מ להדיוט אין נעבד בבע"ח והכא דקיל טובא י"ל דבע"ח לא נאסר תשמוש הדיוט עכ"ל, ובכל"ח האריך בפלפול:
ובשע"ת או"ח קנ"ג סק"ל הביא ס' באר יעקב דף ט' הביא ראי' ממשנה כלים פכ"ח מ"ה וסנהד' מ"ח. כפה שטמא מדרס ונתנו לס"ת ממדרס, ובר"ש דבלי שינוי מותר להשתמש בו לס"ת דזה שנאסר להדיוט הוי שינוי הרי דשרי לס"ת אף לכתחלה שהרי טהור ממדרס שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. וע' במור וקציעה ואמ"כ בזה אריכות, ועשו"ת הב"ח י"ז מענין אי מותר לעשות פרכת מבגדי צבעונין של אשה שיש בהם הרהר ואינם ראוים לתשמוש קדושה, וראי' ממה"צ שלא קבלם משה אלא ע"פ הדבור:
וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' ה' האריך בזה, והק' דלפ"ז איך אשה קונות מלבוש מחברתה הא הבעל ודאי מותר להסתכל בבגדי צבעונין של אשתו, וכיון שיודע שבגד זה הי' של אשה אחרת נימא דהוי כמסתכל בב"צ של אשה אחרת, וק' משמות (ג' כ"ב) ושאלה אשה משכנתה כו', וכ' וישאלו ממצרים כו' ושמלות (בא י"ב ל"ה), אע"כ דדוקא כשעדיין מיוחדין לאשה זאת חיישינן להרהר, אף בשטוחין על הכותל, אבל כשמכרה ואין המלבוש מיוחד לה מותר וכ"ש לאחר מיתה ע"ש, ומ"ש הרמ"א ראי' ממה"צ לכאו' אדרבא ראי' להיפך, דהרי משה לא רצה לקבלו רק ע"פ הדבור וכמו שנסתייע מזה הב"ח הנ"ל, וצ"ל כוונתו דמצינו מה שמ"ר ל"ר לקבל הי' בשביל שעשוין ליצר, אבל משום תשמוש הדיוט ל"ה נמנע מלקבלם אבל ג"ז יש לדחות דשאני כיור שלא נעשה רק לתשמוש אדם לקדש בו ידים ורגלים, ואף שהוא במקדש שרי, אבל לצורך גבוה כמו פרכת לכ"ע אסור:
ומה שציין מג"א לילקוט, יל"פ דעל הפ' יעשו עץ כ' דהי' מתבת נח, ועל הפ' ויאמר חרבונה כ' דאליהו בדמות חרבונה אמר בבית המן יש עץ מקה"ק, ומשמע דמתבת נח נעשה קרש לקה"ק הרי דתשמוש היתר מותר אף במקדש שלא לצורך מזבח, ויש לדחות דמדרשים חלוקים הם, עי"ל דעץ מתבה שהי' להצלת נפשות וקיום העולם מותר לצורך גבוה הואיל ואיתעבד בה מצוה אחר, דמה"ט צוה ה' למ"ר לקבל מרה"צ לפי שהי' לפו"ר מכ"ש תבה שהי' לקיום כל העולם, אבל לצורך תשמוש רשות אפשר דאסור, וגם י"ל דאגודה ומהרי"ל לא אסרו רק דלכתחלה אין לקנות מעיל שנשתמש להדיוט אבל אם הקדיש לס"ת לא מיתסר, ובנשתנה יש להתיר גם לכתחלה לקנות לעשות תשמיש קדושה, וע"ע בחת"ס או"ח מ"ב, ושו"ת מחזה אברהם או"ח כ"ז:
תרגום בתרע משכן, והוא פתח אה"מ, וע' אה"י שכ' דבאה"מ עצמו נשים אסורות לכנוס כמ"ש בקידושין נ"ב: וע"ש בהגהות יעב"ץ, ובמו"ק י"ח. וירו' מע"ש פ"ה ה"ג, וציון ירושלים שם, ולד' המתרגם יונתן שבאות להתפלל ועומדות על קרבנם, הי' מותרים לכנוס גם באה"מ, ע' חגיגה ט"ז: ותוספתא ערכין רפ"ב, וירו' ה"ב, וע"ס מערכי לב או"ח סי' ג', ובשו"ת הרי"מ דפוס ווארשא בחי' להל' שחיטה, שד"ח מערכת חו"כ, שו"ת הרב"ז סי' ב', בס' שלחן העזר סי' ד', ובירחון קבוצי אפרים שנה ז' סי' ח':