ופי המעיל כו' לא יקרע, בס' נחלת בנימין מצוה ק"ב כ' שהטעם לעשות שפה שלא יקרע במכנסת הכהן לפני ולפנים, שאז הרבה קנאים פוגעין בו, ובפרטות הקטיגר כדרך הנלחמין ע"ש, וע' הדוה"ע שהק' דכ"ג הנכנס לפול"פ ל"ה לבוש במעיל רק בד' בגדי לבן, וגם שגגה יצאה בס' מלאכת מחשבת פ' תצוה דלכן היו הפעמונים במעיל שלא להבעית ישראל שיחשבוהו לצדוקי ויאמרו שמת בפנים, וע"י פעמונים ידעו שלא מת, ובאמת לפול"פ ל"ה לבוש במעיל ול"ה כלל פעמונים, וע"ע מד"ר אחרי פכ"א בל"ו זוגין בל"ו רמונים כ"ג נכנס וחכ"א בע"ב, ותמוה דלפיל"פ ל"ה זוגין ורמונים, וכך הקשו מפו' המד', ות' דהכוונה על עבודות שאינן מיוחדת ליום, שנעשו ג"כ ע"י כ"ג ונעשו בבגדי זהב ע"ש ברש"ש, וערמב"ן תצוה (כ"ט מ"ג), ורשב"ם פל"ג וצע"ג:
ובס' נחלת בנימין דחה עוד לטעם הנ"ל דאם נאמר כן הוי הפשט דלא יקרע שלא יקרע וא"כ לא נשמע לאו מיני' רק טעם, וכוונתו למס' יומא ע"ב. המקרע בגדי כהונה לוקה שנ' לא יקרע ופריך ודלמא אמר נעבד שפת כי היכי דלא יקרע ומשני מי כ' שלא יקרע, ומשמע דאין לדרוש לטעם רק לאזהרה לל"ת, וכן תמוה רש"י תצוה (כ"ח ל"ב) שפי' כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בל"ת, איך הרכיב ב' הדברים יחד דאם הוא טעם אין לנו אזהרת ל"ת בגמ', וע"ש בשפ"ח ורש"ש וצ"ע, - וע' בסנהד' ז'. האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרוח רוח, פרש"י אם אין סותמו מיד מרחיב ושוב א"י לסותמו, וע"ז אמר במשלי (ט"ו א') מענה רך ישיב חימה, "מענה רך" גימ' "שפה" וזה הרמז כאשר יהי' "שפה" לפיו דהיינו "מענה רך" אז לא יקרע הריב להיות הולך ומרחיב, וע"ס מילי דאבות אות מ"ד: