Pardes Yosef, Exodus 39:33

ויביאו ערש"י ושפ"ח וגרש כרמל, ומ"ש רש"י דמשכן הי' נראה שמשה מקימו ובאמת מן השמים הוקם, וכ"ה בתנחומא וג"כ י"ל כן בבהמ"ק, ובפרד"י וישלח דרמ"ז הבאתי הרבה חדשות וציונים רבים עש"ה, וע"ע בבנין אריאל ס"פ בחקתי, ירחון שערי תורה שנה י"א חוב' ב' בהספה ח', כל"ח שמיני אות ג', גליוני הש"ס סוכה מ"א:, שו"ת הרב"ז קי"ג אות ה', וס' עין התכלת להג' מראדזין ז"ל דף ק"י אריכות בזה, וע"ש שם בפרד"י מד' קהלת דגאולתן על ישראל בא קמעא קמעא כו', וכ"ה בירו' ברכות פ"א ויומא וזה"ק וישלח ק"ע., ותנחומא דברים פ"א, וע"ע בתוס' פסחים קי"ד: ד"ה אחד דבשעת בנין בהמ"ק יהי' כבר משה ואהרן, וביומא ה': וזה"ק תולדות קל"ט., ויחי רמ"ח:, ירו' שבת פ"א ה"ג, ושקלים פ"ג ה"ג וקרה"ע, רדב"ז ח"ב תתל"ט, ובס' עולת תמיד על מס' תמיד כ"ה: מהג' ממונקאטש שליט"א:
ובכל"ח הק' דקודם ב' רש"י דמשה העמידו ואח"כ כ' אמר משה כו' נראה דל"ה יכול להעמידו, עו"ק איך אפ"ל דל"ה יכול להקימו הא כ' הוקם המשכן היינו בח' למלואים בא' בניסן, ורק אז הי' ע"י סיועת ה', ומשה מעמידו ופרקו כל ז' ימי מלואים, וא"כ בח' אמאי אמר לה' איך אפשר הקמתי ע"י אדם, וי"ל דבאמת הי' יכול להקימו בז' מלואים ורק בח' שאל לפמ"ש בזבחים ס"א: וקט"ז: דלכן לחה"פ ושאר קרבנות לא נפסלו ביוצא בשעה שסתרו המשכן ונסעו משום דכ' ונסע אה"ע אע"פ שנסע אוה"מ הוא, נשמע דהוצרך כח בהקמת משכן שיהי' נקרא אוה"מ אף לאחר סתירה, דאל"כ ל"ה אפשר לקיים מצות לחה"פ דיפסל ביוצא, וזה ששאל איך אפשר הקמתו ע"י אדם שיהי' מתקיים אף לאחר סתירה, והשיב ה' שנזקף וקם מאלי', וכיון שהקמתו ע"י שמים נשאר בו כח הקמה אף לאחר סתירה, ולכן בז' מלואים דאי' בתוספתא פ"ז דמנחות דהי' השלחן בטל בלא לחם, א"כ אז ל"ה בו כח הקמה לאחר הסתירה, כיון דהי' צריך בכל פעם הקמה חדשה א"כ בשעת סתירה הוי סתירה מעלי', דאל"כ ל"ה הקמה חדשה ולכן הי' מ"ר מעמידו בעצמו, ואע"פ דפליגי בזה במנחות צ"ה. אי ונסע אה"מ גם ללה"פ, ועתו"ס שם ס"א: ד"ה אע"פ, מ"מ לרש"י י"ל כן, ועאמ"כ:
ובעיקר התוספתא, ברמב"ן (מ' כ"ז) מבואר דבכל ז' מלואים הי' לחה"פ וצ"ע של"ה התוספתא להיפך, וי"ל רמב"ן כשיטתי' כת"כ דמצות מנורה שיהי' נר מערבי דולק תמיד וזה ל"ה יכול להיות בז' מלואים, דמ"ר מעמידו ופרקו ובשעת שמפורק ל"ה מנורה דולקת, וכ"כ ברמב"ן (מ' ב') א"כ ה"ה דהי' סידור לחה"פ אע"פ של"ה בשבת, וע' ערבי נחל פקודי שהעיר מעצמו בלחה"פ הראשון ולא הביא תוספתא הנ"ל, אולם י"ל ממנורה אין ראי' לפמ"ש בכל"ח במדבר אות ה' בשם האב"נ ז"ל דאע"ג דנרות מנורה מעכבין זא"ז מ"מ הדלקת הנרות אין מעכבין זא"ז, וכל נר הוי מצוה בפ"ע, וכ"ה בשם החי' הרי"מ ז"ל, וא"כ נהי דנר מערבי הי' מצותו שידלק תמיד, מ"מ מתקיים המצוה בשאר הנרות משא"כ בלחה"פ דאם אין מסדרו בשבת הו"ל שלא במצותו, שפיר הכרית ר"י בתוספתא דל"ה סידור לחה"פ כלל כל ז' מלואים עד שבת הב' לסידור אהרן, ועמ"ש בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א אות מ' על פ' תרומה (כ"ה ל"א):
ויל"ע לפ"ד הרמב"ם דמצות הדלקת נרות תמיד ביום ולילה, וא"כ איך מתקיים הדלקת נרות כל ז'. ויהי' מזה ראיה דחלק ממצוה הוי ג"כ מצוה ואם לא נוכל לקיים המצוה בשלימות יש לקיים עכ"פ מה שיוכל, ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח כ' מי שאין לו רק פחות מכזית מצה אין כאן חיוב כלל, ועשו"ת חיים שאל ח"א סי' ג', וע' ר"ה ל"ד: דתקיעות וברכות מעכבין זא"ז, ובר"ן כ' דאם יש תוקע שא"י לקרות הט' תקיעות כד"ת אסור לתקוע מקצת ע"ש, מוכח דפחות משיעור ליכא כלל מצוה, וע' ספורני ואתחנן (ד' מ"א) אז יבדיל דהבדיל הערים להראות שהקפיד לקיים קצת מ"ע ע"ש והוא עפע"ש במכות ט'. אע"פ שאין ג' שבעבר הירדן קולטות אמר מצוה שבא לידי אקימנה אע"פ שהוא רק מקצת מצוה, וע' מנחות מ"ד. ערכין י'. וסוכה נ"ג: מי אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד ע"ש היטב ובגליוני הש"ס סוף ברכות:
ובאמת כבר העיר בזה המל"מ בפ"א סוה"ז מחמץ אי ח"ש במצות הוי מצוה ע"ש, וערש"י קידושין נ"ג. ד"ה בצנועין דלא אהני להו מידי, וע' בכורות מ"ח: חמש ולא חצי חמש, ובס' נפ"ת או"ח סי' נ"ג הביא מסוטה י"ג: אין המצוה נקראת אלא ע"ש מי שגמרה, וביומא ס"א. בעבודה שלא נגמרה, ועמל"ע פ"ה ה"כ משבועות מי שנשבע ליתן ר' זוז ואין לו כי אם ק' מחויב ליתן עכ"ב הק', ואנו ג"כ משבעים ועומדים לעשות מצות, ואם אין באפשריות לעשות בשלימות עכ"פ מחויב במקצת, וע"ע בתו"כ צו (ו' ט') מצות תאכל אפי' בכל שהוא וע' במלב"ם, וע' מנחות כ"א, ושבת קל"ג: אנא עבדו פלגי דמצוה וע"ע באוה"ח החדש בהגהות מהג' מברעזאן ז"ל סי' תע"ה, בית יצחק או"ח ד' אות ג' ובתשו' אבני חפץ סי' ז' וכ"ח האריך בזה ע"ש, וע"ל בפ' בשלח דף ק"ד. ובמס' ב"ב נ"ג: קמא ליבני בעלמא היא דאפיך משמע דעיקר הגמר, ובתוס' גיטין נ"ו: ד"ה אי משמע דמעשה מתייחס למתתיל, ושבת צ"ד. התולש סימני טומאה כו' אהני מעשי' כו':
ובחלקת יואב מ"ק או"ח ל"א כ' דאפי' א"נ דד' מינים מעכבין זא"ז מ"מ ב' מצות הן ויוצא בזא"ז, דא"נ דא"י בזא"ז רק צריך שיטלן כאחת, א"כ איך אמרה תורה שבמקדש יהי' ערבה לחוד מצוה ויקשה ג"כ מי אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד פלגא ל"ע, וע"ע רמב"ן תשא (ל' ט"ו) דהדיוט לא ימעיט הוא בלאו, וכוונתו דל"צ שאם אין לו אין מצוה בפחות דזה ממילא ידעינן וע"כ הקרא ללאו אתי, וע"ע בחלק"י יו"ד סי' ט' בזה הרבה דאין מצוה בחצי' וכמבואר בריטב"א יומא גבי כל כהן שמגיע כפיל, וכ"מ בפסחים פ"ד. בעצם שא"ב כזית בשר אין בו משום שבירת עצם, והטעם דכל דלא קרינן בבית אחד יאכל לא קרי' ועצם ל"ת הרי דבחצי זית אין חיוב כלל לאכלו וכן חזינן לא"ש דכל למלקות מ"מ בעשה מודה דצריך כזית: