ויקם במנחוח צ"ט. יליף מכאן דאין מורידין בקדש, ובט"ז קנ"ד סק"ז חידש דרק בדחזי לקדושה ראשונה, אבל בדלא חזי עדיף לרדותה לקדושה קלה מלגונזה, ובבכ"ש מגילה כ"ו. השיג עלי' והביא ראי' מיומא י"ב: דבגדי כ"ג לא חזי עוד לקדושה ראשונה, ומע"ז נ"ב: לאו אורחא לאשתמושי בהו הדיוטא, ולט"ז דלא חזי למזבח מותר להוריד, וע' מה שהאריך בזה זקיני ז"ל בשו"ת הרד"ד או"ח מהדו"ב סי' ו', וי"ל שזה פלוג' בזבחים פ"ח. סכין אין משחיזין פגימה ואין גונזין, ולאבא שאול יותר טוב לגונזה מלהשתמש בו קדושה קלה, וע' תפא"י תמורה פ"ה מ"א אות ג', ובנפ"ח קנ"ד ואמ"כ כאן, - ובארעא דרבנן אות שפ"ה כ' הא דמעלין בקדש מדאו' מקרא ויקם היינו בכלי שרת אבל לענין שררה מדרבנן, וז"ש בברכות כ"ח. גמירי מעלין בקדש, ע"ש בגליון וער"מ פ"ד הכ"א מכל"מ, וירו' ברכות פ"ג ה"ג שמעתי שמעלין בקדש, וערש"י מו"ק ה'. גמירי מסיני:
ובמגילה כ"ו. הביא רש"י תוספתא דיליף מכאן דמעלין בקדש דבצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו מקימו, ולא מורידין ממחתות בקרח שעשה אותם צפוי למזבח, ובגליון הגרי"פ תמה בזה ועל הלבוש באו"ח קנ"ג דג"כ מהפך הילפותא, וכן בחוט המשולש לתשב"ץ ח"ג סי' ל"א, ופלא שבמח"כ לא הביא שגם רש"י הביא התוספתא היפך הגמ' וצ"ע, ובהמדרש והמעשה במלואים דף קל"ה כ' דלכאו"ק על התוספתא דמנ"ל דהקמתו של משה בשביל מעלין בקדש, דלמא רק שחפץ ה' לזכות למשה שיקרא המשכן על שמו, וכסוטה י"ג. דמצוה נקראת ע"ש הגומרה ומשה הי' הגומר, (ועמ"ש בפ' בשלח דף ק"ד.), וי"ל דתנא דתוספתא ר' נחמיה ואי' במדרש תהלים דלכך נקרא בהמ"ק ע"ש דוד אע"פ ששלמה בנאו דדוד הי' המתחיל במחשבת הבנין, הרי דלר"נ המתחיל עיקר, וא"א לומר כטעם הנ"ל שגמרה (וע' מגילה כ"א: בקריאת תורה אי מתחיל עדיף) וע"כ הטעם משום העלאה בקדש, אבל במנחות אפשר דפליג על ר"נ וס"ל דהגומר משובח לכן נאיד מדרשא זו, ויליף ממחתות עש"ה, ויהי' נפק"מ לדינא בסרסראות ושדכנית שלמד בתשו' שב יעקב סי' י"ג מהסתירה דסוטה ומדרש תהלים הנ"ל מי קודם המתחיל או הגומר, ועמש"ל (ל"ח כ"א), וע' בס' משפט שלום חו"מ קפ"ה מזה הרבה, ובס' משנת אליעזר מ"ת תשובה ד', וס' צבא רב דנ"ז:
ובמד"ר נשא פי"ב כל ז' ימי מלואים משה מעמיד המשכן ומפרקו ובח' העמידו ולא פרקו, והק' המפו' דבתוך ז"י הי' שבת ואסור להעמיד ולפרק, וע' ברכת אהרן מאמר י' ור"ל, והדוה"ע כי יתכן לשון כל אם חסר א', ולפמ"ש במד' ורש"י דהקמת משכן ע"י משה הי' בדרך נס ע"ש בפנ"ב, ובשבת אסור רק מלאכה טבעית ולא נסית, ועשו"ת ח"ס ח"ו כ"ט בשם השל"ה בישוב קו' רא"ש פע"פ סי' י"ג אם משה מת בשבת הרי במד' ס"פ וילך אי' דבשבת כתב י"ג ס"ת ואיך כתב בשבת, ותי' שכתב ע"י שם והשבעת הקולמס, ועמ"ש בפ' תצוה (דף רפ"ו:), ועתו"ס מנחות ל'. ד"ה מכאן דבשבת במנחה מת משה, והק' הא כ' בן ק"כ אנכי היום, ודרשי' היום מלאו ימי ושנותי, ואם בשבת מת א"כ כתב בע"ש, ותמוה שכתב על העתיד ע"ש, ובענין זה אי חסר א' שמי' חסרון הארכתי בזה בפרד"י וירא דקכ"א: ושס"א. - ובידי משה שה"ש בפ' לריח שמניך טובים הביא ראי' דיי"ש, ל"ה משקה ממד' שם דשמן עולה על כל המשקים, וביי"ש בחנו שאם נותנין שמן לתוכו השמן אינו צף מלמעלה רק יורד למטה, ואם הוא משקה איך אמרו ששמן עולה על כל המשקים הרי יש משקה א' יי"ש ששמן אינו עולה עליו ע"ש, ע"כ דיי"ש אינו משקה ואין מקדשין בו, אך אי כל יתכן גם כשבצר חדא אין ראי', ועתו"ס כתו' נ"ד. ד"ה לית, ושבת כ"ד: ד"ה ולית, וביצה ל': ד"ה כל, וסנהד' ז'. ד"ה דכ"ע, וברא"ש סוף פסחים סי' מ' כשמגיע לסכום עשיריות פחות א' מונין שלימות ואין משגיחין על חוסר א' כמו ארבעים יכנו ועמ"ש בזה בשו"ת אבני חפץ סי' פ"ה:
ויש להעיר מתוס' שבועות מ"ג. ד"ה אלא כשאין חסר רק מעט מקרי מלאה, וכאן נמי חסר רק א', וג"כ כ' ותמלא הארץ חמס אף דביתו של נח ל"ה בכלל, ובתו"כ ויקרא ט' קמץ ועלה בידו גרגיר מלח פסול דל"ה מילוי, וע' מנחות כ"ז. ומשמע דל' מלא בדיוק, וכן בעדיות פ"א מ"ג מלא הין מים שאובין פוסלין, ואם חסר קורטוב אינו פוסלים, וע' בפ"ו מ"ה ממקואות, ובתו"ח ב"ב דקט"ז:
ובספורני כ' הקמה הי' בדרך נס תחלה יריעות ואח"כ קרשים, ובעשי' תחלה קרשים ואח"כ יריעות עמד"ר פ"נ, אבל הצואה בהר הי' כמו הקמה, קודם יריעות, זז"פ בתרומה (כ"ו ל') והקימות אשר "הראת" בהר: