לקשש קש לתבן. ערש"י לאסוף אסיפה, וקש ל' לקוט דאא"ל קש תבן דהוי נפל הלשון דקש ותבן אחת הוא, ובתוס' ב"מ ק"ג. ד"ה המקבל כ' דמה שנקצץ עם השבולת קרוי תבן והנשאר קרוי קש, ופי' לקשש קש לתבן שהיו מלקטים הקש הנשאר תחת התבן כי התבן כבר הוליכוהו הבעלים לביתם, ולפ"ז לתבן הפי' להיות להם תבן שקששו קש שיהי' להם קש לתבן, וכ"כ ויבן את הצלע לאשה (ברא' ב' כ"ב) להיות אשה, ועי' תוס' שבת ל"ו: ד"ה כירה, ובס' הדרש והעיון הק' מכלים פי"ז מי"ז ושבת ס"ו. מחצלת הקש ושפופרת הקש, וע"כ קש הנקצץ עם השבלת ולא הנשאר בארץ דמזה אין עושין כלים ע"ש, ולק"ע דע' בתפא"י שפי' ג"ב קש הנשאר בארץ וממנו עושין מחצלאות אבל חלק העליון שנקצר עם שבלת נותנים לבהמות כמ"ש השעורים ותבן לסוסים, וע"ע בתוס' שבת ד"ה כוורת שהק' איך כלי של קש מטמא והא בטומאת מת כ' כלי עץ ועור ובגד ושק, ותי' דקש נמי חשוב עץ כברכות מ'. פרי שאכל אדה"ר חטה הי', ובב"ר פט"ו אי' ג"כ כן ומקשה והא עץ כ' ומשני מתמרות הי' כארזי לבנון ע"ש, וא"כ אין ראי' דקש הוי עץ דשא"ה שהי' מתמרות כארז אבל חטה ל"ה עץ: