למה ערש"י וק' למה לא שאל ב' שאלות ביחד, ורק אם יתרץ א' אז ישאל הב', וגם היתכן מה איכפת לך בצערן של ישראל, ובפתיחה לס' תפארת מנחם כתובות כ' דבמד' ראה ראיתי א"ל ה' למשה אתה רואה א' מקבלים תורתי ואני רואה ב' שיעשו גם העגל, ותמוה דמשום התורה לא רצה לילך לגאלם, ובשביל חטא העגל ראוים ליגאל, וי"ל דהמפו' כ' הא דלא השלימו ת' דגליות אחרונות משלימין ובמד' תשא חרות על הלוחות (ל"ב ט"ז) א"ת חרות אלא חירות משיעבוד מלכות ומה"מ, ובעגל חזר הכל, ומשו"ה לא רצה לילך שלא שלמו ת' וידע דיקבלו תורה ויהי' חירות משיעבוד מלכות ולא יהי' עוד בגלות, וא"ל ה' אני רואה עוד עגל ויהי' עוד גלות וישלימו השיעבוד, ואי' במד' דמ"ר אמר אתה אמרת אנכי אעלך ורצה שיהי' הגאולה ע"י ה' בעצמו שהוא נצחי ותהי' הגאולה נצחית, וכמ"ש (ישעי' מ"ה י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים, אכן הגאולה הי' קודם זמנו לכן הי' ע"י משה, עוד אי' דקושי השיעבוד השלים, והי' יוכל להיות ע"י ה' בעצמו כיון שא"צ עוד לגלות, וא"ש מ"ר שאל למה הרעות קושי השיעבוד, וא"ת מה איכפת לך דהיינו דזה לטובת ישראל שישלים ת', וא"כ למה שלחתני דייקא דיותר הי' טוב הגאולה ע"י ה', ואי נימא כדי שיהי' עוד גליות דישלימו ת' א"כ יוקשה למה הרעות קושי שיעבוד וממ"נ קשה, וע"ע בהקדמה לשו"ת מחזה אברהם או"ח:
ובצל"ח פסחים נ'. בהא דאי' שם בעוה"ז על בשורות טובות הטוב ומטיב, על בשו"ר דיין האמת לעוה"ב כולו הטו"מ, ופי' עפמ"ש בישעי' (י"ב א') אודך ה' כי אנפת בי שאפי' הפרעניות אינם רע רק טובה להכניע יצרו הרע אלא שאדם אינו מבין כמו חולה שנותנים לו תרופה מרה ולכן בעוה"ז על הרעה אומר דה"א שלדעתו הוא ממה"ד, ולעוה"ב כולו טוב ומטיב שיראה למפרע שהכל הי' לטובתו, וכ"כ בעוללות אפרים מאמר כ"א, וזה י"ל בפ' תשא (ל"ג כ"ג) וראית את אחורי וגו' לפעמים רואים סיבות שונות באין מבין על מה עשה ה' ככה, אבל בעבור ימים רבים מבינים למפרע שלא לחנם עשה ה' ככה, וז"פ וראית את אחורי לאחר שנעשה התכלית אז תבין למפרע הטובה שהי' מתחלה, אבל פני מה שלפני לא יראה מה שלעתיד, ועמ"ש שם:
ובשו"ת בית אפרים בהקדמה לחו"מ תי' בזה רש"י דמשום זה כל העונש בהשגחה במדה נגד מדה כדי שע"י עונש ירגיש אשר חטא, ועונש תקנתו וטובתו, ולכן בא לפעמים נבואת נביא על העונש בדרך שליחות, אף שנבואה ע"י שליחות אינו רק בנבואה לטובה, כמ"ש בישעי' (ו' ח') את מי אשלח כו', וז"ש רש"י שלטענת מה איכפת לך שמסתמא ראוים לעונש, עז"א קיבל אני ע"מ ששלחתני של"ה לנבואה זו לבוא בדרך שליחות, והשיב עתה תראה וגו' וכן כל נבואה לרעה אם היא לתכלית טוב שירגיש ויעשה תשובה ויקבל עונשו בעוה"ז יכולה להיות בדרך שליחות, משא"כ עונש הסתרת פנים רעה בתכלית, ועד"ז פי' ביע"ד בברכות ד"י מזמור לדוד בברחו כו' סתם ברא חייס על אב ושזה לא חס ע"כ שהוא עונש בהשגחה והוא טובה לו לטהרו מחטאי' והן צדיק בארץ ישולם, וע' שם אפרים. ועד"ז הפי' בקרח (ט"ז כ"ח) בזאת תדעון אם בריאה וגו' כשהוא שלא בטבע אז הוא בהשגחה ובא לטובה ויש בו נבואה ע"י שליחות, משא"כ בטבע שהוא ע"י הסתרת פנים שרע בתכלית לא ה' שלחני ואינה רק בדרך הליכה, וכמ"ש ישעי' שם הנני שלחני והיינו רק לטובה והשיב ה' לך ואמרת וגו' כי כשחוטא אינו שב מרעתו ע"י העונש הוא רע בתכלית, וע' וארא (ו' ב') וישי"ע ר"פ בא, וגם פי' בזה בחקת (כ' ג') ולו גוענו בגוע אחינו שנעשה חוץ לטבע ולא נדחו ממחיצתם מאחר שקיבלו עונשם ולמה העלתנו אל המדבר הרע כו' שהיא ציה בלי מים מצד הטבע ואינם מקבלים עונש כזה שעון עצמו אינו נמחק, למות שם, ר"ל לעוה"ב, אנחנו ובעירנו, כבהמות נדמו היורדות למטה לארץ, וע' ריח דודאים דכ"א דבר נכון, וע"ע מ"ש בפ' ויחי (נ' י"ט), ותשא (ל"א ט"ז), ובס' דברי תורה להגה"צ ממונקאטש שליט"א אות קי"ח. וע' ס' יריעות שלמה מהג' מהרש"ק ז"ל תהלים לד. דמ"ז: מה שנוגע לעצמו יאמר על הכל טוב אבל בצרות אחרים יצטער דאל"ב לא יתפלל עליהם וז"פ בסוף אסתר דורש טוב לעמו ולא יאמר על הכל שהוא טוב, אבל לזרעו הי' אומר על הכל שלום עש"ה:
וגם י"ל על הקו' הנ"ל דרועה נאמן יתחרט כי נעשה שליחו של מקום, גם מלת "זה" למותר, גם בפעם ב' (בפכ"ג) הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך, מדוע בראשונה כ' לעם הזה ואח"כ עמך, וי"ל דמ"ר הבין דפרעה יענש ע"כ אמר (ד' י"ג) שלח נא ביד תשלח דמה לי ולצרה הזאת, אנכי אהי' מקל חובלים, הלא מגלגלין חוב ע"י חייב (שבת לב.) אכן כשאמר לו ה' דעי"ז רוח והצלה יעמוד ליהודים גמר בלבו ללכת, ומן הנמנע שיהי' הכל טוב, וכל שמחה מהול בתוגה כיבמות מ"ז. ישראל אינם יכולים לקבל רוב טובה, ובתענית כ"ב: אין מתפללים על רוב טובה, ובזה י"ל ביומא כ"ב. מפ"מ לא נמשכה מלכות שאול, מפני של"ה בו שום דופי ומשה ראה שמצב מצרים רע יהי', ואמר הנני רואה כי הרעות לעם הזה (המצרים) ומה זה (כמו לזה) שלחתני, ולמה בחרת בי לשלחני רק להרעות למצרים, ומאז כו' הרע לעם הזה (המצרים) והצל לא הצלת את עמך (היהודים), ויאמר ה' עתה תראה אשר אעשה לפרעה רק למען יגרשם, כי הגאולה יכול לבוא רק באופן זה, וז"ש מה איכפת לך כו' דעל הרעה אשר למצרים אמר משה קובל אני אשר אנכי השליח בדבר מצוה: