לא תאסיפון, והקו' מוטב הי' ליתן להם תבן רק שיעשו לבנים בכפל כפליס, ואמר הרר"י מווארקי ז"ל שמזה נלמד שדאגה בלב איש ומוח קשה יותר לגוף ממלאכה מרובה, וברמ"צ ח"ב אות קכ"א כ' בשם הה"ק ר"ד מלעלוב ז"ל, דהו"ל לא תוסיפון כו', ורק שפרעה הניח להם יום לשבות, ומשה בחר בשבת, עשמו"ר ובעה"ת פסוק ד', והי' דרכם בשבת להתאסף ולשמוע תוכחה, ופרעה ברשעתו חפץ להסירם מה' ובראותו כי לא עלתה בידו הבין מחמת שנאספים יחד ודבקו בה' אמר שלא יאסיפו עוד לתת תבן דעת ותבונה להם:
הם ילכו. ע"ס פשיטי דספרא אסתר (ד' ט"ז) לך כנוס דמצינו הליכה כינוי למיתה, ובתי"ט אבות פ"ג מ"א ולאן אתה הולך, וברש"י מיכה (ד' ה') וז"פ ולכו וקוששו להם תבן אפי' אם ילכו וימיתו עלי' לא איכפת לי ורק יביאו קש ותבן, וע"ל (ה' ה') ונערות הולכות ברש"י:
מתכנת. רש"י נתכנו (בש"א ב' ג'), המתוכן (דברים כ"ח ל"ז), ועי' שם אפרים: