ואל אהרן רש"י לפ"ש משה ואני ערל שפתים צירף לו אהרן, וק' מה חזר (בפ"ל) ואמר ואני ערל שפתים, וע"ש ברש"י, וראיתי דכאן כ' ואיך ישמעני ולקמן ואיך ישמע אלי וי"ל דכאן הי, תלונתו כפי הפשט שהי' מגומגם בלשונו איך יבין פרעה, והשיב ה' הנה אהרן יהי' לך לפה, ולקמן התרעם נהי שיבין פרעה ע"י מליץ, מיהו אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי, פי' איך יקבל ממני פרעה, שיאמר וכי מס' רבוי לא מצא רק כבד פה זה, אלי פי' מה שנוגע אלי בשביל טענה זו לא ישמע פרעה שאני שליחך, והשיב ה' ראה נתתיך כו' כמ"ש רש"י דיין לפרעה שע"י מכות יאמינך:
והא דהפסיק מיצי"מ ומביא יחוס משה ואהרן ואח"כ חזר הוציאו בנ"י וגו'. י"ל עפמ"ש בס' חיי אריה דרוש י"ג, בחולין קל"ט. משה מה"ת מנין בשגם הוא בשר, שזה נגד דעות כוזבות, שעושים את מחוקקים לאלהות, אולם בבנ"י אף שיאמינו במשה עבד ה' אבל יחשבוהו רק לבן אדם יליד אשה, וזה בשגם הוא בשר ודם, הקדים בפרשה לידת משה ויחוסו וכ' ותלד לו את אהרן ומשה, להורות כי הי' כאחד האדם יליד בשר ודם:
ויצום ערש"י ויחי (נ' ט"ז) וירו' ר"ה פ"ג ה"ה:
פרעה רש"י צוה לחלוק לו כבוד, ובשמות (ד' י"ד) ויחר, הביא מזבחים ק"ב. דעשה רושם דאהרן יהי' כהן, וע' חנוה"ת שרש"י סותר עצמו בכאן כר' יוחנן, ובשמות כר"ל עש"ה. וע' מג"א רכ"ד סק"ז לענין כבוד במלכי אוה"ע חייב לכבד, אולם לפמ"ש שם בשם ס"ח דאם ראה להמלך פעם א' לא יבטל עוד מלימודו אם לא שבא בחיל יותר ע"ש, ומכאן קצת ראי' דאף אם כבר ראהו חייב לחלוק לו כבוד, ועשו"ת כתב סופר או"ח ל"ז שהביא ילקוט דיליף מקרא דמלכים, ששנס אלי' מתניו וירץ לפני אחאב, ומדניאל, דצריכין לחלוק כבוד למלכי או"ה ע"ש, והס"ח הוא בסי' תתק"נ, ובירו' ברכות פ"ג ה"א אי' מצוה לראות גדולי המלכות משמע שגם מלבד המלך עליו להשתדל לראות גדולי מלכות, וע' עירובין ל"ו: הא במרי דמתא כו' ובהגהות יעב"ץ, ומקו"ח על ס"ח: