וידבר אלקים, רש"י דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר ע' ירו' מכות פ"ב ה"ו, ועי' מ"ב (כ"ה ו') וידברו אתו משפט. וצ"ב הכפל לדבר ולומר, וראיתי לפמ"ש בסנהד' צ"ח. אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או חייב, ואז ל"ה כולו חייב דמשה הי' עמהם לכן טען קשה, הנראה לכאורה שגם הוא כמותם והוי כולו חייב ובדין שיגאלו, וגם אמירה רכה המלצה על ישראל, וכ"כ המפ' הטעם ששבר הלוחות שיכלל גם עצמו עמהם, דהשובר כלי בחמתו כעובד ע"ז, ושבר הלוחות שהוא ענף ע"ז והוא כמותם והוי כולו חייב, ומשו"ה נתן לו יישר כח מה ששבר, ועמ"ש בשמות (ו' א'), ואם הצדיק רוצה להעלות נשמה צריך לירד ולהשפיל עצמו למדרגה נמוכה שירד אל החוטא, כדי להעלות הנ"ק שנפלו בעומק, בסוד כי שבע יפול הצדיק וקם (משלי כ"ד ט"ז), ובעגל שירדו ומשה רצה להעלותם ל"ה יכול רק באופן שירד גם הוא לעומק ירידה צורך עליה בשבירת לוחות בבחי' ע"ז:
ובר"מ פ"ב ה"ג מדיעות כ' אמרו חכמים ראשונים כל הכועס כאלו עע"ז, וכ"כ בפה"מ פ"ב ה"י מאבות, ובהגהות מהרצ"ח שבת ק"ה: הק' דבגמ' רק אי' שובר כלים בחמתו ולא סתם הכועס ע"ש, ועשו"ת יד אלעזר ל"ב, ובס' היובל להג' מלובלין ז"ל דנ"ט. אבל באמת מפורש בזה"ק תצוה קפ"ב. ועביד נפשי' בגין רוגזי' ואשרי בגווי' אל זר, וע"ע בבראשית כ"ז: ופנחס רל"ד: וע"ע ירושלמי פ"ב ה"ה משקלים, ותקלין חדתין שם, שו"ת רשב"ש ש"ע. מהרש"א בח"א שבת ל':, ובהגהות על ס' המצות מ"ע קכ"ה מהגר"ח העללער שליט"א.
ובשבת ק"ה: אי' דאי עביד למירמא אימתא אאינשי ביתי' שרי, והעתיקו רי"ף ורא"ש סמ"ג. והרמב"ם לא הביא וצ"ע. ועי' במ"מ פ"ח ה"ז משבת, ובש"ע הרב כ' דאסור, ועי' בלחם הפנים על קצור ש"ע סי' ק"צ, ובסמ"ק קע"ה כ' דגמ' דשבת מיירי במאני תבירי וא"ש, וכ"כ בת"א מהרש"א וחינוך מ' תקכ"ט, ועי' הג' מיימוני פ"ו ממלכים.
אני ה' ערש"י ובבל"ע דרוש ס"ב מ"ש בישעי' (ו' ח') ששמע שה' שאל את מי אשלח ומי ילך לנו, והשיב הנני שלחני, וק' דהשיב רק שאלה א', וי"ל דה' ישים בפי נביא, או לבשר טובות או בתוכחות ולהודיע כי רע יבא, וסוג א' תקרא שליחות ששם דברו בפיו ולהב' תקרא הליכה שאין ה' מייחד שמו על הרעה. כאלו הולך מעצמו, ושם בישעי' הי' ב' סוגים, וישעי' רצה להיות רק מסוג א' לבשר טוב, וא' "הנני שלחני" אבל מהליכה לא רצה, ובהדוה"ע הביא זה מהאר"י ז"ל, וכן במשה הי' ב' סוגים להיטב לישראל ולהרע למצרים, וא' ה' "לכה ואשלחך" וכשראה משה שלא הטיב לישראל ול"ה רק הליכה אמר "שלחתני" דלמה קראת בשם שליחות, וז"פ קובל אני על ששלחתני, וע"ע בשם אפרים, לוי"ח, פר"ד דרוש י"ג, נפלאות מתהשי"ת פכ"ב, ומ"ש בשמות (ה' כ"ג).)
אל אברהם, רש"י אל האבות, עשפ"ת ומירא דכיא ומשכיל לדוד, ובס' אילנא דחיי כ' בשם הח"ס אבה ל' רצון כמו לא אבה יבמי, וז"פ וארא אל האבות, היינו מי שרוצה שאראה אליו, ומזכך ומטהר עצמו, לזה אראה, וערמב"ן שמות (ג' י"ד) אהי' אשר אהי' ר"ל אהי' אצל מי שרוצה שאהי' אצלו. והה"ק ר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר דמי שיש לו אב צדיק אינו משתדל בעצמו כ"כ להשיג שלימות רק סומך על זכות אבות, וכ"ש אם גם זקנו הי' צדיק, אך האבות לא סמכו על זה, ורצו שיהי' "אבות" ולא נכדים ונינים, וכמ"ש אלקי אברהם אלק"י ואלק"י, וזה שהיה קשה לרש"י למה כ' אל אברהם אל יצחק כו' ולמה לא כ' אל אברהם יצחק ויעקב, ומתרץ שכל א' השיג אלוה והי' אבות, וע"ס עשר עטרות דכ"ז: ובשו"ת פמ"א ח"א ל"ט והבאתי בפ' לך דע"ד:
ועד"ז ביאר הגר"מ חפץ ז"ל מ"ש (במדבר א' ב') ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותם, ע"פ מעשה שמיוחס א' היה לו ריב עם ת"ח בלתי מיוחס, והשיב לו, אתה סוף היחוס, ואני ראש יחוס משפחתנו, וז"ש איש איש למטה, ולא תבחרו אנשים שהם סוף יחוס, רק איש אשר ראש לבית אבותם שממנו יתחיל היחוס, וז"ש בר"ה על ראש כבש, נהיה לראש ולא לזנב, באו"ת תקפ"ג ס"ב כבש זכר לאילו של יצחק, כמו יצחק שלא סמך על יחוס אבא וזכה שזכרונו שמור לדורות, וכן אמר הר"מ מפרעמישלאן ז"ל (בנשא ד', כ"ד) "נשא את ראש" אם אתה רוצה לקבל עליך נשא וראש אז "בני גרשון" אם הוא רק בן, בר אבהן ולא בר אוריין, גרש אותו כמ"ש במנחות נ"ג. בר אבהן ולא בר אוריין אשא תכלא, אבל "גם הם" אם גם הם עצמם צדיקים ובני אוריין אז "לבית אבותם למשפחותם", וזכות אבותם מסייעתם (אבות פ"ב מ"ב), וע"ל בשלח (ט"ו ב'), וזה י"ל בתהלים קכ"ו "הלך ילך ובכה" אימתי "נשא משך הזרע" אם רק מיוחס והוא עצמו אינו כלום, אבל "בא יבא ברנה" אם גם בעצמו יבא ברנה אז "נושא אלומותיו" של אבותיו ג"כ, והפשט אשא תכלא כיון שאין לו מעלת עצמו הוא כלה כאש ואין זכר לו, אבל מי שהוא חכם לעצמו נשאר לזכר עולם, ועי' סנהדרין פ"א. וברכות י': ובשפ"א תהלים קי"ח והבאתיו בפ' בראשית ל"ז, וע' ס' סדורו של שבת ח"ב דרוש ב' פ"א, אור החיים יעב"ץ פ"ג, אהבת ציון דרוש ד', תפארת ישראל ברכות פ"ז מ"ג, ס' נטריקן מהפמ"ג קו י"ד, שו"ת בית שמואל אחרון בסופו, תולדות נח די"ג. ומקו"ב במבוא פ"א ומהאריכות לא העתקתי:
רמב"ן לא תבא לאדם טובה בשכר המצוה כו', וע"ע רמב"ן אחרי (י"ח כ"ט) בענין כריתות והובא ג"כ בהג' מיימוני פ"ח מתשובה, בשל"ה ח"א בית חורין, ושיורי המדות על ס' המדות שער הבטחון פ"י, ובפ' לך דפ"ג. הארכתי בענין שכר מצוה בה"ע ליכא והבאתי ריטב"א דעל דקדוקי סופרים והידור מצוה יש שכר בה"ע, ומצאתי ג"כ בס' חסידים ר"י, וז"פ עשר בשביל שתתעשר (שבת קי"ט.) דהי' יכול לפטור עצמו בהכניסו דרך גגין כפסחים ט'., וע"ס מקו"ח דעפ"ז א"ש בברכות כ"ח. איקדם ואקבל אגרא דהוי עמלק"פ, ורק י"ל דמן הדין אינו מחויב לחייב א"ע בקימה ע"ש, וע' ויק"ר פ"ט, ובע"ז ט': ניזול אפתחא דבי זונות ונקבל אגרא, וי"ל בזה המד"ר רות (ב' י"ב) ע"פ ישלם ה' פעלך א"ר חסא אשר באתי לחסות, שתמוה מה הוסיף ר"ח על הפסוק, אך במכות ח'. ואשר יבא את אשת רעהו ביער דאי בעי כו', משמע שתיבת "אשר" רומז על דבר שאינו חובה על האדם, והי' קשה לר"ח על כפל הלשון ישלם ה' פעלך ותהי' משכורתך שלמה וע"כ שרומז גם עוה"ז, אך הלא ש"מ בה"ע ליכא, עז"א אשר באת, שהגירות הוא דבר שלא נצטוית עלי' ולכן מגיע שכר בה"ע, וא"ש בפ' ראה (י"א כ"ז) את הברכה אשר תשמעו, כי שם נאמר "היום" בהאי עלמא, ואינו משיג רק על מצוה שהיא בבחי' אשר:
וגם הבאתי שם דבמזכה רבים יש שכר בה"ע, וכ"כ בבכור שור, ופמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות ח', וע"ס מי באר על פמ"ג, ובפרד"י ח"א דף צ' צ"א צ"ט ור' הארכתי מאד, ובלקוטי אורות על תהלים מ"א בשם הגר"מ בנעט ז"ל הא דנותן סלע לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צ"ג (ר"ה ד':) ולא הוי עמלק"פ ורק הפשט דהוא באמת א"צ לזה, ואין לו חולה רק שלא לבייש העני אומר לו שיעשה עמו חסד לקבל ממנו הצדקה, שעי"ז יהי' רפואה לבנו, וז"פ "אשרי משכיל אל דל" במה שאומר לו "ביום רעה ימלטהו ה'" דנותן לו שימלטהו ה' מרעה:
ואי' בשם ר"ר העשיל ז"ל שק' אמאי ש"מ בה"ע ליכא, הא ה' עובר בבל תלין פעולת שכיר, ותי' דפסקינן בחו"מ של"ט ס"ז אם שכר פועל ע"י שליח א"ע בב"ת, ותורה ניתנה ע"י משה. ובמכות כ"ד: אנכי ול"י לך מפי הגבורה נאמרה, וא"ש הא דאי' במד' דכל מה שישראל נהנים בעוה"ז רק בשביל אמונה, דהי, ע"י ה' בעצמו ולא יעבור על ב"ת, ויש שכר בה"ע, וז"ש כל ישראל יש להם שכר לעוה"ב, אבל בעה"ז ליכא שכר, וק' הא עובר בב"ת, לז"א משה קיבל תורה מסיני כו' ובשליח ל"ש ב"ת, וז"פ בעה"ט ראה (י"א כ"ו) ראה אנכי עשרת הדברות שפתח באנכי ותמוה, ולהנ"ל הפי' בשביל מצוה זו שפותח באנכי יש שכר בה"ע. וז"פ בקהלת (ד' ט') טובים השנים מן האחד שיש שכר טוב בעמלם "השנים" שני דברות ראשונות שהם מן "האחד" השי"ת, ע"ז יש שכר בה"ע כדי שלא יעבור בב"ת. ובזה י"ל בבחקתי (כ"ו י') "ואכלתם" בעוה"ז שכר "ישן נושן" מב' מצות ראשונות שבעשרת הדברות, שגם קודם מ"ת היו בנ"י מצווים, ואף שאז עדיין לא שמענו מפי ה' ב' מצות אנכי ול"י לך וגו', מ"מ "וישן מפני תדש תוציאו" דנתחדשו וחזרו ונשנו בה"ס. ושמענו מה' בעצמו ולא ע"י שליח לכן שכרם בעה"ז:
ובס' כתונת פסים בדרשה לסוכות כ' הא דאין ה' עובר בב"ת דקיי"ל בחו"מ של"ט ס"ו דבנותן לאומן לתקן כלי וגמרה, כ"ז שלא הגיע לידי בעה"ב א"ע בב"ת, אפי' הודיעו שגמרו, אבל בהגיע לבעה"ב עובר, א"כ כ"ז שאדם חי עדיין לא החזיר הכלי שהיא הנשמה לבעלי' א"ע בב"ת, אבל במת הגיע לידו של ה' ועובר על ב"ת לכך משלם תיכף אחר המיתה, וא"ש בפנחס בדין שיטול שכרו, דאי' במד' דפרחה נשמתו בשעת הריגתו לזמרי ונותן לו נשמת נדב ואביהוא, לפיכך בדין שיטול שכרו דהוי כמת, ומצאתי דבר חדש באוה"ח ואתחנן (ה' ל') דבצדיק גמור יש שכר בה"ע עש"ה:
ואגב אעלה מ"ש במד"ר כאן פ"ו המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו כו', ובפ' תולדות קע"ה: הארכתי מאד בענין כיבוד ת"ח, ובפ' שמח זבולן וגו', דחיבת זבולן לעסוק בפרקמטי', ויששכר להיות הבונה בכל עניני תורה ומוסדות החינוך. ובעוה"ר העוסקים במסחר לקחו מקומם של יששכר, וז"פ בחגיגה ה': שחשבו בין אותם שה' בוכה עליהם שאינו יכול לעסוק בתורה ועוסק, ולכאו"ק אדרבה הי"ל לשמוח (וע' ס"ח רפ"ח ומקו"ח שם, והכוונה י"ל עפ"ד ט"ז או"ח מ"ז סק"א לעסוק ר"ל בפלפול, ולכן מי שאין ביכולתו רק להבין הפשט ועוסק בפלפול על דא קא בכי שלימוד זה מבלבל אותו, ורק צריך ללמוד המתאים לכשרונותיו), אבל הפי' שאינו יכול לעסוק בד"ת ועוסק בהנהלת המוסדות, והוא ראש הקרואים, וכן ה' בוכה על מי שבידו לעסוק בתורה ואיני עוסק, ר"ל אינו עוסק במוסדות הצבוריים ואין נותנים לת"ח לעמוד בראש, ולכאו' סתירה מהמד' דת"ח א"צ לעסוק בצרכי צבור שלא ישכח תלמודו, אך ע' ביפ"ת שכ' לא יעסוק בקבע אבל בארעי מותר, ועס"ח תתר"ה, רי"א העוסק בצרכי צבור כאלו עוסק בתורה, וזה רק כשאין אחר, אבל כשיש עוסקים נאמנים אחרים אין לו לבטל מתורה, ועי' ירו' פסחים פ"ג ה"ט ר"א שלח לר"ח ברי' שילמוד תורה בטבריה, א"ל שהוא שם גומל חסד, ואמר המבלי אין קברין בקסרין שלחתיך לטברי', ע"ש דבאין מי שיעשה המעשה צריך לעשות, ועי' פסחים קי"ב. אל תדור בעיר שראשיה ת"ח, ופרש"י דטרוד בגרסי' ולא טרוד במילי דציבורא, וע"ש בדקי"ג אל תדור בעיר דריש מתיא אסי, ובשבת י"א. תחת חבר ולא תחת ת"ח, ובערוך ערך אסי גרס אל תדור בעיר שראשי' ת"ח כמוך למה שת"ח אין להם אימת ממשלה ומקום שהוא מנהיגו אפילו שועלים פורצים בו, וע"ש בהפלאה שבערכין, וע"ע בכתו' ק"ג: בצואת רבי אע"פ ששמעון בני חכם כו' הואיל שעוסק בצרכי צבור ע"ש ולעיל (א' ו'), ובס' דרך המלך על רמב"ם פ"ח ה"ג מיסוה"ת: