אהרן ומשה, רש"י שקולין, עב"ר פ"א ומכילתא בא פ"א, ותוספתא סוף כריתות ובמשנה שם כ"ח. ובקו"ש כ' דהי' ב' ענינים, א' שפרעה ישלח, ב' שישראל ירצו לצאת, ולבנ"י אהרן עיקר וכ' קודם, ולפרעה הי' משה עיקר וכ' קודם, ע"ש דאהרן כל ימי' הי' ביחד עם בנ"י בגלות, אבל משה ימי נעוריו הי' אצל פרעה, ואצלו הי' משה העיקר דאותו הכיר פרעה דנתגדל אצלו, וע' בתו"מ, ורשב"ם ב"ב ק"כ. שציין מקומו מגילה י"א, ובגליון מהגרי"פ כ' שט"ס שלא נמצא בכל הש"ס רק בתוספתא סוף כריתות, וע' ברה"ז, ותפא"י פ"א מי"ב דאבות, ולכן בענין חיובו לרבו ולגדול ממנו אמר שילמד אדם מאהרן היאך שמע לגדלות משה והלך לקראתו, וקראו אדוני משנבחר להיות רבן של ישראל, ואף שהי' קטן ממנו בשנים, ובשאר דברים הי' שקול כמוהו כפרש"י, וע' בית האוצר ח"א אות כ"א שהביא אדר"נ פל"ז חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה, ומניין זה ממשה שנ' וידבר אהרן וגו', אמר משה אפשר שאדבר במקום אחי הגדול כו', ונראה דמשה לענותנותו חשב שאהרן גדול ממנו, ובאמת היו שקולין, ועי"ל גדול בשנים וכמ"ש בכתו' ק"ג: דחייב לכבד אח הגדול בשנים, ויהי' ראי' להאומר הא דאין ב"ד יכול לבטל כו' אא"כ גדול ממנו בחכמה ומנין הכונה בשנים, אולם ק' מה ראי' ממשה דילמא אח שאני שיש בו חיוב כיבוד כשגדול בשנים משא"כ חכם אחר, ועמ"ש בפ' ויחי שמ"ז, שמ"ח בכיבוד אח הגדול הרבה ציונים וחדשות, ובפ' ויצא רכ"ז. ובשבו"י ח"א ע"ו דגם אחוחו הגדולה חייב בכיבוד והוכיח משם (ל"א, י"ד) ותען רחל ולאה, ותיב"ע באסכמותא דלאה, דאל"כ איך דיברה מקודם לאה הבכורה, ודחה שאין זה מכיבוד רק שהוא ביזוי לדבר בפני מי שגדול ממנו ואף שאינו קרובו, וכן י"ל במשה ואהרן ע"ש, ולפמ"ש בפענח רזא דל"ה כלל אחיות מצד אם, ומצד אב הא אין אבות לב"נ וממילא הי' פטורה מכיבוד אחותה הגדולה, וגם לטעם מהרש"א שנתגיירו וכקטן שנולד דמי ול"ה אחיות כלל נמי יש לדחות הראיה:
צבאתם ערש"י ובפ' בא (י"ב ס'):