מקצר י"ל באמת עוד לא נשלם ת' שנה, אך יש ב' תירוצים, א' מפני חשש שישתקעו בטומאת הארץ, ב' קושי השיעבוד השלים, והם לא שמעו ולא האמינו בשני התירוצים אלו, א' קוצר רוח (חסרון ומיעוט רוחניות) ב' העבודה קשה (קושי שיעבוד) ולא נתקבלה על לבם לפי שידעו שטרם בא הקץ, ועי' ברלב"ג מ"ש בזה:
רש"י חבל על דאבדן, וצ"ב איך אמר לשון אבידה על האבות והלא אי' בתענית ה': יעקב לא מת, ובמו"ק כ"ה: ר"א הקפיד על שדימה מיתה לאבידה,. והענין הוא כמ"ש ביבמות צ"ו: אגורה באהליך עולמים דשפתותיו דובבות בקבר, ומשום זה אף במיתתם נקראו חיים, עי' בענף יוסף ועיון יעקב ברכות י"ח, ובסוטה י"ג: מ"ר לא מת לפי שעוסקים בתורה הנקראת על שמו תורת משה, וז"ש ולא ידע איש את קבורתו, ר"ל לא הרגיש איש את קבורתו והרי כאלו חי. - ובס' שער בת רבים הביא בכרך א' של"ה יכולים להשיג גדול הדור לרב מחמת שהיו רעים, מה עשו העמידו על הביה"ח מצבות חרותות פ"נ הטו"ז, פ"נ המג"א. פ"נ הגרע"א, ויהי היום ונסע דרך שם גדול א', והראו לו את המצבות שכאן היו גדולי ישראל מיד קיבל הרבנות, לאח"ז נתוודע לו שהט"ז מנוחתו בלבוב והמג"א בקאליש, ורע"א בפוזנא, וא"ל למה רמיתם אותי וא"ל אין זה רמאות, בלבוב לומדים בספר הטו"ז ואין הט"ז קבור שם כי שפתותיו דובבות בקבר והוא חי, וכן המג"א בקאליש וכו', אבל בפה אין איש שילמד בספריהם והם קבורים בכאן, וא"ש שהתאונן ה' על משה שאינו עושה כמעשה אבות ואמר חבל על דאבדן, וז"ש בישעי' (נ"ז א') "הצדיק אבד" והטעם "ואין איש שם על לב" ללמוד ממעשיו, והה"צ ר"נ מראפשיץ ז"ל אמר, חבל "על" דאבדן. האנשים הטובים אנשי מעלה, הם ילכו לאבדון והם ימותו, ובמקומם "ולא" משתכחין "אנשי לא", ברואים נמוכים הם משתכחין יבואו במקום הגדולים, וישבו בכל מקום בראש וע"ל (ו' ב'):