והי' הדם בעצים ואבנים, בבאורי מהרא"י מתה"ד הביא דמכאן רמז שבשעת התקופה מטילין מתכות במים ואין המזיק שולט דכאן לא כ' רק בעצים ואבנים ולא בכלי סתם, ויש להשיב דאם כן אמאי לא הוזכר ג"כ כלי חרס, וגם במרדכי פ' אלו עוברין משמע דאין לו תקנה, וי"ל דנקט בעצים ואבנים ר"ל בשקתות המים שהם כלים גדולים ואין רגילים לעשות כן מעצים ואבנים שחוקקים אותם וכו', וכ"מ מרש"י והי' דם בכל אמ"צ לרבות מרחצאות ואמבטאות שבבתים דמשמע דמה שכ' ובעצים ואבנים לא אכלים שבבתים קאי אלא משקתות שאצל הנהרות עכ"ל, ועש"ך יו"ד קט"ז סק"ו לענין אם יש ברזל במים אין התקופה שולט, ובהג' יד שאול שם: וטעם הסכנה, בניסן, דבשעה שגזר ה' על מי מצרים, אז נהפכו כל מימות שבעולם לדם, וכן בכל עת שתגיע התקופה יתהפכו לדם, עד שא"א לעין לשלוט בו ויחזרו ויהפכו למים ונשאר טפה א' וסכנה לשתות, ותקופת תשרי, דבשעה שפשט אברהם סכין לשחוט ליצחק טפטף דם מהסכין ונהפכו כל מימות לדם, וטבת, בשעה ששחט יפתח בתו נהפכו כל מימות לדם (ועי' שופטים י"א ל"ז), ותמוז, בשעה שהכה משה על הסלע זב דם שנאמר ויזבו מים ויצאו ולא ב' ויצאו מים, ואין זיבה אלא דם ונהפכו כל מימות לדם וכן בכל העת, והובא שכל רשתות הנמצאים במים באותו זמן נרקבים, ואם יש בשתיית המים מצוה אין לחוש, וכן במים שלנו באו"ח תנ"ה ס"א, וכן אם ירתיח המים אין חשש, ועי' בס"ח תתנ"א דחשש רק על האדם שלא ישתה באותו זמן ולאח"כ מותר לשתות מהמים שהיו בביתו בעת התקופה כי על המים ליכא חשש סכנה, ועמג"א ס"ס ר"ו, וט"ז יו"ד, ופר"ח או"ח תנ"ה כתב דכל מים שהיו בתלוש בשעת התקופה אפילו אחר כמה ימים מזיקים, ועי' זה"ק יתרו פ"א. ויקהל קצ"ה:, ובס' תו יהושע בהנהגות אדם בהלכות שמירת בריאות הגוף אות קמ"ב ובהשמטות שם: