אקשה. ערמב"ן בענין הכבדת הלב, ובשל"ה וארא אריכות דאם כן בטל הבחירה, והפשט דהבא להטהר מסייעין לו ולטמא פותחין לו (יומא ל"ה:) וזה לו בנקל דיצר לב האדם רע מנעוריו, והכוונה ואני אקשה אנכי לא אסייע אותו להטיב וישאר במצבו, וממילא ידע דרכו הרע, ובחו"י פ' תצא כ' דיותר טוב לעבד היוצא לחירות ביד חזקה מברצון טוב של אדון, א', שלעולם אינו נכנע לו שהראהו שבע"כ הוציאו, משא"כ בשחררו לעולם בוש שעשה לו טובה, ב', אם העבד יתרומם אח"כ יבוש להזכיר שהיה עבד, משא"כ אם בע"כ של רבו, אדרבה מתפאר שבע"כ הוציאו, וז"פ ויוציאנו ביד חזקה, וכ"ת למה, לז"א אלו לא הוציא רק ברצונו הטוב היו אנחנו וכו' נכנעים לעולם, ועי' במעשה ה'. ובריח דודאים ד"ה ויקוד על פרש"י בא (י"ב כ"ז) על בשורות גאולת בנים, ותמוה דזה נאמר על שאלת רשע ואיך זה בשורה טובה שיהיו לו בנים כופרים, ולרמב"ן דע"י הגאולה נקבע אמונה בלבם, והי' הכבדת לב דע"י מכות ל"ה בחירה וע"י הכבדה עמדו בבחירתם, וכיון דע"י הגאולה נקבע אמונה בלבם ויראו שלא יקבלו שכר, וכשנתבשרו שיהיו להם בנים כופרים, והיתה בשורה טובה שעוד יעמדו על בחירה ע"ש, ובזה א"ש רש"י משפטים (כ"ג כ') כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, וק' דבשורה שייך רק בטובה, כש"ב (י"ח כ') לא איש בשורה, ובפכ"ב ולך אין בשורה, ולא כ' בשורה טובה מוכח דבשורה סתם רק לטובה, וכן בברכות נ"ד. בשורות טובות ושמועות רעות, ולהנ"ל א"ש שנתבשרו שגם להם תהיה בחירה חפשית: