וממקנה בנ"י לא מת אחד, ובפ"י כ' עד אחד משמע שא' מת וכ"ה במד' ועא"ע, ועו"ק קודם כ' בנ"י ואח"כ ישראל, ובס' שמן המור ח"ב סי' י"ג כ' ע"פ רמב"ן אמור (כ"ד י') ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי, דקיי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר (יבמות כ"ג. וקידושין ע"א:) רק לאחר מ"ת, וקודם מ"ת הדין כמו באומות הולד הולך אתר זכר, והמצרי הוא שהרג משה ע"ש ברש"י, ולפ"ז המקלל הי' אז במצרים בעת שהי' מכת דבר, ולרמב"ן הי' בכלל הגזירה שנגזרה על מצרים ומתו בהמותיו, ולכן כ' וממקנה בנ"י לא מת אחד לאפוקי מקנה המקלל, של"ה בכלל בנ"י רק נחשב לבן מצרי מתו בהמותיו. אך פרעה חשבו לבן ישראל אחר כי גדל בין ישראלים והי' בן שלומית בת דברי. וכשראה פרעה שמתו בהמותיו סבר שלא נתקיימו דברי משה ולכן ויכבד לבו, וז"ש לא מת מישראל עד א' אבל א' מת ולא כ' מבנ"י דבאמת ל"ה מבנ"י, וע' בקהלת יצחק וישועות מלכו בקיצור. והח"ס כ' ששניהם אמת שהי' לישראל קנין בבהמה אחת במעכשיו ולאחר ל' יום ומשך וקיי"ל כה"ג אין משיכה קונה (בחו"מ קצ"ז ס"ז) אא"כ עומדת בחצר לוקח, ובנ"י שהאמינו שיצאו ממצרים לחירות, והי' חצריהם כהפקר ל"ה קנין, אבל מצרים שחשבו שרק ג"י ילכו וסברו שחצר ישראל הוא וישראל קנה אותה ולכן באמת ל"ה קנין ול"ה מת ממקנה בנ"י, אבל פרעה סבר שהוא של ישראל א"כ מת אחד משל ישראל ופח"ח, אבל לא הסביר מדוע הי' חצר שלהם כהפקר הא עדיין לא יצאו ממצרים, ויש להוסיף דקיי"ל מכירה לזמן הוי רק קנין פירות (בחו"מ רי"ב ס"ד) ורוב פוסקים ס"ל דלאו כקנין הגוף דמי ומשו"ה ל"ה חצר שלהם, אבל מצרים סברו שיחזרו אחר ג"י הוי אצלם קנין עולם וסברו דבהמה היא של ישראל, וגם ממקנה ישראל מת אחד והכביד לבו וע' בדב"י, ובס' פרי עץ הגן דכשראה שבישראל לא מתו הבהמות ועתה לא יחסר גם לו שיקח הבהמות מישראל בע"כ ועי"ז הכביד לבו, וז"ש הסמיכות דממה שלא מת ממקנה ישראל עי"ז הכביד לבו: