התבונן מקור ולא ציווי:
ושערם בנפש כלומר שיעור ענינים המצייר בנפש פי' בשכל האדם הוא כפי כח ההכרה של אותו אדם המבחין:
כי החכמה ואם סימניה כו' אע"פ שסימני החכמה והוראותיה חלוקים אעפ"כ וכו' וכונתו במליצה זאת לומר שלא יטעון האדם לומר אחרי שאנו רואים סימני החכמה חלוקים בברואים ומה שנראה בדבר זה הוא זולת מה שנראה בדבר זולתו א"כ אפוא ע"כ צ"ל שכל אחת מסתעפת משורש מיוחד בפני עצמו ואחר שיש הרבה חכמות מיוחדות חלוקות זו מזו צריך להיות באדם הרבה כחות ההכרה כח מיוחד לכל חכמה כמו המושג בחושים שלכל מושג יש חוש מיוחד וא"כ למה זה הבל איגע להשתדל בבחינת כל הברואים שהרי בוודאי הרבה מהם נמנעים בחוק השגתי כי לא אאמין בעצמי שכל כחות ההכרה כולם נקבצו באו לי וא"כ מי יודיעני מספר צבא כחותי ולכולם בשם יקרא בכדי שאדע מי ומי מהם עלו לגורלי ואנה פניהם מועדות ולאיזה בחינה אשתמש בכ"א מהם לז"א שהוא טעות מעיקרו שבאמת אף שסימני החכמה והוראותיה נראות לנו חלוקים זה מזה אולם ממקור אחד הם נובעים וכח אחד להכרתם וזה שמסיים ע"כ התבונן כו': His intent in this analogy is so that one will not claim: "since we see the marks of wisdom are diverse in the creations, and what appears in this one does not appear in that one, if so, each one must originate from a different source of wisdom... Therefore, since there are so many sources of wisdom, why should I waste my time endlessly examining each one. For certainly many of them are beyond me, and from where will I know how to approach each one? To this, he answered that it is a mistake. Since in truth, even though the marks of wisdom appear different, they are all from one Source, and only one power is needed to recognize them all. Hence, the author continues: "therefore, contemplate."
בעיקרה ובעצמה לפי שזיו השמש המתפשט באויר העולם נקרא שמש כמ"ש וטוב לעינים לראות את השמש (קהלת יא) שהכונה על הזיו המתפשט שהרי גרם השמש בעצמו אין טוב לעינים לראותו והנה הזיו הזה הוא מחובר מניצוצי השמש הרבות לאין מספר אולם עיקרם ומקור מבועם אחד והוא הגרם השמשי לזה אמר מלת בעיקרה על השמש עצמו ובמלת ובעצמה כוון ג"כ על עצם הגרם הזה ובא לומר שהוא עצם אחד פשוט בלתי מורכב בכל שאר הגשמים הנמצאים בחלל העולם שהם כולם מורכבים מד' יסודות כידוע והחוקרים קראו לעולם הגלגלים גשם חמישי:
בשמשות הנעשות כו' כונתו על זכוכית הבתי עינים הנקראים בל"א ברילי"ן ובפסוק נאמר ושמתי כדכוד שמשותיך והם המושמי' בחלל החלון אמנם בכאן אין הכונה לזה שאין דרך לשום בחלון רק לבנים ולא צבועים:
שהם נראים עליהם במראיהם המים נראים על הפרחים במראה הפרחים שעל הפרח האדום יראה לחות המים שעליו ג"כ אדום וכן בשאר:
והתישב בנעלם כו' כשתגיע לאיזה מהם שיהיה נענם ממך בתחלת ההשקפה תתישב בדעתך:
תמצאם כאשר ספרתי לך תמצא שהאמת אתי שכל סימני החכמה הנראה בהם הם מסתעפים מעיקר אחד: you will find that they are as I have told you -- You will find that I was right - that all the marks of wisdom manifested in them stem from one root.
להתבונן ולחשוב במלת להתבונן כוון להיות הדעת חופר ומעמיק עד שישיג ובמלת ולחשוב הוא מכוין לקיום הדבר במחשבתו שלא ישכח:
עד שיתישב ענינה כו' וינוח ברעיונינו על התבוננות אמר עד שיתישב כו' כלומר שיעמיק כ"כ עד שישיג הדבר בבירור שאז תהא דעתו מיושבת ונכונה בדבר בלי נדנוד ספק ועל מ"ש ולחשוב אמר וינוח ברעיונינו שיחשוב בדבר כ"כ זמן עד שיהיה בטוח שהוא מונח קיים אצלו ולא ישכח במהרה כמ"ש תנא מיניה ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסתיה: Corresponding to "contemplate them", he wrote: "established in our minds", i.e. to delve so deeply until one grasps the matter clearly, then his mind will be established and accept the matter without the gnawing of doubt. Corresponding to "think on them" he wrote "abides in our consciousness" - that one thinks on them for such a long time, until he is assured it abides by him, and will not be easily forgotten.
לא היה ענינה מסתפקת כו' לא היה שום אדם מסופק בהם:
המשכיל והכסיל כו' הכסיל הוא מי שאיננו מבין מעלת החכמה ואינו רוצה ליגע שכלו בה ומסתפק במושכל ראשון ואמר שהיה המשכיל והכסיל שוה בהכרתם שהרי גם הכסיל מכיר בכמה דברים המצויים ורגילים ומחמת רגילותם הוא מכיר בהם בלי שום לב והתבוננות ואם היה הכל בדרך אחד היה ידוע אצלו הסתום מן המפורש: wise and the fool -- The fool is one who does not realize the qualities of wisdom, and does not want to strain his mind to toil in it. He is satisfied with the first impression. Hence, the author wrote that the wise and the fool would be equal in their recognition. Because the fool also understands things that are common and familiar, and due to repetition he understands certain things without needing to think over and contemplate. Hence, if everything were the same, he would know the hidden from the revealed.
והעילה בזה הסיבה בזה שעשה אותם הוא ית' חלוקים זה מזה הוא לפי שהדבר שהוא עושה וכו':
ויש לו מכריח כו' הוא הכח המנהיג הטבע הנקרא בלשון חכמים שר העולם:
כאש אשר כחה השרפה וכמים כו' באש הזכיר לשון כח לפי שהחום הוא קנין לדברי הכל משא"כ בקור שהוא העדר להרבות דעות ואין שייך בהעדר לשון כח רק שם טבע שייך לומר בכל דבר:
ואשר הוא עושה בחפצו כו' כונת הצעת מליצה זו לומר שהדבר העושה בטבעו כמו היסודות ומורכביהם עושה מעשה אחד תדיר אמנם העושה בחפץ ורצון דהיינו האדם שהוא בחירי יראו ממנו מעשים משונים אבל לא בעת אחת רק בעתים משונים כפי השתנות צרכו בעת זולת עת אולם הבורא שאיננו מוטבע כלומר איננו עושה בטבע ח"ו גם איננו מוכרח ולא צריך ואמר מוכרח וצריך נגד האדם כי האדם הוא מוכרח לפעמים במעשיו בכדי להמלט מן הנזק או צריך לפעמים במעשהו להבאת תועלת לכן אף שהוא עושה בבחירה וחפץ אין לקרא עליו שם חפץ רק בהשאלה אחר שההכרח או הצורך מניעו לזה ואין שם חפץ צדק בעצם רק בבורא יתברך שחפצו פשוט ומשולל מהכרו ומצורך כל שכן מטבע כנ"ל לכן עשה הוא יתברך דברים משונים זה מזה ושיהיה השתנותם שוה בכל עת ולא בעתים משונים וזה שמסיים בכל עת והוא מוסב על מלת משתנים והבן: has free will, not forced, etc. -- His intent in this is that something which is bound to a nature such as inanimate objects, always do the same thing. But something which acts by will and desire, namely, a human being, which possesses free will - he will have different actions, but not at the same time, rather according to his needs of the time. And the Creator is not bound by any "nature", ch'v, nor is he forced, nor needs anything. The latter two terms "not forced" and "needs nothing" the author wrote to contrast with man. Because a man is sometimes "forced" in his actions, to avoid harm, or he needs to bring some benefit. Therefore, though, he acts with free will and desire, one cannot truly call him as doing with "free will", except in a borrowed sense since necessity may prevent him in this. Hence, the term "free will" correctly applies only to G-d, since His will is free of any form of need or necessity, and all the more so of any "nature".
כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו בפעלו שממה שאנו רואים שאין זולתו עושה דברים משונים כנ"ל זה מורה שאין זולתו והוא באחד וגם מורה שהוא מתואר בתואר חפץ בפעולותיו מפני ששונים בכל עת כנ"ל וז"א ועל חפצו בפעלו והבן:
כל אשר חפץ כו' ראה והתבונן באותו מזמור איך שזכר שם בתחלה שינוי צאצאיהם בכלל והשינוי ביניהם נראה גדול יותר מאד אם מצד המקום שאלו מקומם צד המעלה דוקא ואלו מצד מהותם ועצמם ואח"כ זכר שינוי הפרטים הגלויים לנו בצאצאי הארץ דהיינו בימים ותהומות משא"כ פרטי צאצאי השמים שאינם מבוארים וגלוים לנו כ"כ לכן לא זכר אותם ואח"כ זכר פרטים המשונים בהפך הקצות באמרו ברקים למטר עשה שהם אש ומים ולכן זכר בכאן עשיה בפרט ואח"כ זכר שינוי הפעולות בהנהגם באמרו שהכה בכורי מצרים כו' ונתן ארצם לנחלה כו' שזכר החרון אף והפורענות למצרים ולמלכי האמורי וכנען והחסדים והטובות שנעשו לישראל ומכל זה הוכיח מה שהתחיל כל אשר חפץ ה' עשה כנ"ל:
והאלהים יודע אם בעבורה כו' דרך המדבר אם דעתו נוטה לדבר ונשאר לו קצת פקפוק אומר כך דעתי נוטה ואלהים יודע האמת:
בדמות אחד ותמונה אחת מלת דמות כוון על ציור דעת האדם ודמיונו והתמונה היא תמונה הגלויה בפרצוף פניו וחיתוך שאר אבריו והוא מאמרם ז"ל שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן כו' ועיין מה שפרש"י בפסוק בצלמנו כדמותנו:
ולו יתעלה החכמה המגעת כלומר המשגת כל אמתתו כי הגעה והשגה אחד הוא:
ואין אלוה מבלעדו סיים דברו בשבח מענינו שאמר שהשינוי מורה על אחדותו: