Pat Lechem, Tenth Treatise on Devotion to God 7

והכירו חפצו בהם שהוא ית' חפץ בבני אדם כלומר שבחר בהם לעבוד אותו:

מנהלם מלשון אתנהלה לאטי שהוא ית' מנהיג אותם לאט כפי כחם:

ומשלו ואסרו בכל מה כו' אף שנתן להם הבחירה אעפ"כ הממשלה בידו ועניניהם אסורים במאסר רצונו ואם ירצה יבטל בחירתם:

ואז עמדו מבחור חדלו מלבחור:

לכלות עליו ולכסוף כו' הלמדי"ן הם למ"ד הסיבה כלומר לסיבת כלותם אליו והכספם לרצונו:

לעולם ולרהביו מלשון ולא פנה אל רהבים שהוא מל' זדון וגדלות הלב:

מצפים העזר והאומץ ממנו עזר בכחותיהם ואומץ בלבם:

להקים מחשבתם בעבודתו היא וההסכמה הכללית שהחליטו בדעתם לעבוד עבודתו לשמור משמרתו:

השתדלותם ובחירתם כלומר אף שפעולת המעשה מיוחדת לו ית' אמנם הבחירה וההשתדלות היא מיוחסת אל האדם. וע"פ זה המלצתי פי' רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך כלומר מה שחשב לבי והסכים לעשות איזה דבר טוב על זה אני אומר כי אני אני הוא ומשלי הוא כי ע"ז נתנה הבחירה בידי בהחלט אולם מעשי בפועל הם למלך כלו' מייחסים לו ית' ולא לי ולפירוש זה מלת אומר הוא כמו אומרה לאל סלעי. ומה מדוקדק בזה מלת רחש לפי שהכוונה בזה על הבחירה בלב ועל ההשתדלות ששניהם מיוחסים אל האדם לפי דעת המחבר לזה אמר רחש לבי שהכוונה על תנועות ההשתדלות שהוא ריחוש הנולד ממחשבת הלב והבן:

להראות בו מחשבתם אינם יכולים להביאו וגדר המעשה שיגלה ע"י כן מחשבתם הטובה:

יתנצלו לפני האלהים ממנו יאמרו לפניו ית' בתפלתם התנצלות על זה ויפרשו לפניו מניעתם על זה:

בנפש זכה ממחשבות זרות ולב נאמן בלי שום פניה לתועלתם בזה דהיינו שלא על מנת לקבל פרס:

תכלית מאוים וקץ משאלותם שמצותיו ית' הם הם תכלית כל תאותיהם שהרי בעסקם בתאותיהם באכילה ושתיה ושאר צרכיהם כוונתם להיות קיימים וחזקים לעבודת יוצרם ואמר וקץ משאלותם שבשאלתם צרכיהם ממנו ית' הוא סוף וקץ כל משאלותיהם כמו שיסדו לנו אנשי כה"ג בתפלת י"ח שסוף כל בקשתנו היא העבודה באמרנו רצה ה' אלהינו וכו' והשב את העבודה שזה מורה שכל המשאלות הקודמים הם כמו הכנה לשאלה זו:

אחלי יכונו דרכי כו' כל בקשותי הם שיכונו דרכי וכו':

הטיבות כי היה כו' הרי שהחזיק לו טובה על מחשבתו:

ועזבו עניני עולמם כו' בלבותם ומחשבותם בלבם ובמחשבתם עזבו עניני עולמם והיא מליצה מסורסת:

זלותו אצלם וקלותו נגד עולמם וגופותם שזכר:

והם במה שלבותם כו' ע"י שיש בלבם ציור רוממותו ית' הם מתפשטים מהגשמות ומציירים כאלו עומדים בעולם המלאכים ועובדים אותו עם המלאכים ביחד:

חומה חום האש ההוא. חומה מפיק ה"א:

מה שלבשם מאור העבודה אור העבודה הלביש אותם והוא דרך מליצה כמו צדק לבשתי: כ

מו שיארע לנר כלומר כמו שאור הנר כהה ובלתי נכר נוכח אור השמש כך אש היצר נדעך וכהה ובלתי נכר נגד עבודתו ית':

והתודו לפניו בקצורם והתודו על שקצרו בעבודתו ית':

ולא חששו לחסרון אינם חוששים על שחסר להם מצרכיהם ע"י עסקם בעבודתו:

כאחי הבושת כלומר הבושה דבוקה בהם באחוה רבה:

וכשמדברים עמהם כו' כלומר אין בושתם מצד חסרון דעתם שהרי אדרבה כשמדברים עמכם מוצאים אותם חכמים:

שעלה עליהם האור אור השמחה וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו:

ובשיחתו נושבות מה שצומח ברעיוניהם מעניני רוממותו ועבודתו ית' בזה לבבם מבונה ומיושב. בשיחתו לשון צמח כמו שיח השדה ונושבות מל' ישוב שהוא היפוך שמם. גם אפשר לפרש ובשיחתו לשון דבור כלומר בדברי שבחיו ותהלותיו:

ובעסקי העולם נשמות שוממות מלשון הארץ הלזו הנשמה:

לפי שמנעו גופותם מן העריות כי כבר נאמר בעון גלוי עריות הגשמים נעצרים כמ"ש וימנעו רביבים כו' ומצח אשה זונה כו':

בסבל ימים מעטים ע"י שסבלו ימי חלדם בכביש תאותה:

וקבצו את הטובות כו' להיות טוב עם אלהים ועם בני אדם ואמר והשלימו שני היתרונות שיש לאיש הישראלי דהיינו מותר אדם מן הבהמה ויתרון הישראלי על העכו"ם:

בצד מה שקבלו נפשותם כלומר כפי ערך הקבלה שקבלו על נפשותם:

מן היגיעה וההשתדלות והסבל נגד ג' חלקי השלמות היגיעה בת"ת כמאמרם ז"ל אשרי מי שעמלי בתורה וההשתדלות במעשה בעשה עוב והסבל לסבול עינוי מניעת התאוה בסור מרע:

קרבנות יחיד כלומר אפי' קרבנות יחיד וכ"ש קרבנות צבור שכבר השמיט כל חובות הצבור:

שהעמידה מהם מה שהאדם עומד וחדל ממנו כמו ויעמוד השמן שהוא לשון חדלה והפסקה:

מאויים וכוספם למה שיגיעו בו כו' שהם מתאוים ונכספים לדבר שיגיעו בו אל רצונו ית':

קריאת התורה בכתב ולמוד המצות היינו בתורה שע"פ:

לבקש רצון הבורא ושיקבל אותו מהם שחשיבת תשורה המובאת למלך היא תלויה בשני דברים היינו בחשיבת הנותן ובחשיבות התשורה וז"א שהם מבקשים שיהיו הם עצמם לרצון אצלו ית' ושהמצות יקובלו בחשיבות ודוק:

אין צדקם נעלם בה אין נעלם שהם צודקים בה:

אנשי הדעות הנצלות בעלי הדעות האמיתיות הנצלות מן השבושים ומבוכות התאות:

במזון מהם במה שהוא מוון ומשביע הרעבון:

בגופך לא בלבבך מלת בגופך מוסבת על מלת רוץ:

ומקל על עצמו כו' מקבל על עצמו להיות קל בעיניו סבל מרירותה:

הכי גרסינן ושים הסבל לעמוד תשים מדת הסבל לעמוד שתשען עליו לסור:

מרוע מנגהך כו':

ושים השכל מלכך שיהא הוא המושל והרודה בתאותיך:

והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות גרסינן ובספרים כתוב בגנות המדות הטובות וטעות מגונה הוא:

מהתעלם ומהתעצל ומהתרפות נגד ג' עמודי עולם מהתעלם מן התורה ומהתעצל בעבודה ומהתרפות בגמילות חסדים:

והדבק הזריזות בזריזות היה זריז בדבר אחד וסמוך לו זריזות בדבר אחר:

והיה בו מיושר ואליו מישר בתחלה היה בעצמך בו מיושר בספרי זה ואחר כן תישר זולתך אליו:

ואפילו שתמאסם כלומר אף אם תמאסם במחשבתך לא יועילך עד שתהיה מחשבתך פנויה מהם לגמרי:

ואנחנו שכורים כו' כלומר והרי אנחנו שכורים וזו היא לראיה שאין אנחנו בושים מהבורא ית' בשלמות כמו שלא יועיל להשכורים במה שהוא מואס אותו במחשבתו ומכיר גנותו אעפ"כ הוא שותה אותו מחמת הרגלו:

מפני הקשר המחשבה הקשר הה"א בחיר"ק:

והמירם בעניני אחריתך תקח בלבך תמורתם מחשבת אחריתך והמירם הריש בציר"י:

מהשלמת התועלת והישור להשלים לך התועלת וההתישר ע"י שאקבץ כו':

עבדיים כלומר בלשון עברי לפי שכל הספר חבר בערבי:

סוף דבר דברי רבינו הכל נשמע ונעשה. את אלהינו נירא ואת מצותיו נשמור כי זה כל הצלחת האדם. כי עלינו לשום לב בבינה לעתים. הן בעודנו שרוים על אדמתנו שלוים ושקטים. ולעם חכם ונבון ברי לבב וזכי המזג שפוטים. הזהירנו המלך החכם להיות למוסר חכמים אוזן מטים. באמרו שמע בני וכו' אוזן שומעת וכו' כי טהר ידים יוסיף אומץ ברבות עתים, אף כי אנחנו היום בבולמוס החמדה להוטים. ובמבוכת אפלת תגבורת התאוה נחבטים. וללעג וקלס נתונים שברים וחתים. ורק בחמלת ה' נפשותינו כצפור נמלטים. בתתו עלינו מלכי חסד תומכי צדק ומישרי משפטים. מה לנו עוד זולת לחסות בצל קורות אלה העשרה בתים. אשר יסד ובנה לנו רבינו גאון עוזנו. ואז בטח נמשול בתאות לבנו. ומבין שאון המון גלי מים הזידונים נרים ראשנו. ונזכה לחזות ציון קרית מועדנו. וארמון על משפטו בנועם ה' אלהינו עלינו: