קודם בואי לבאר הלכות בדיקת הריאה ראיתי להעיר קצת הערה בענינים אלו ואח"כ אפרש כל אחד במקומו בסדר הראוי לו וזה החלי בעז"ה:
דע כי הטריפות האמורים בריאה יש לחקור בהם אם כולן הן מטעם נקובה או סופו לינקב או יש מהן מה שאין נכנסים תחת סוג נקובה מפני שראיתי שרבינו נר ישראל הגאון המובהק בעל תבואת שור אשר הוא לנו לעינים בהלכות אלו וכל דבריו הם קילורין לעינים חקר קצת בזה ואני אפרש בעז"ה. הנה הטור התחיל ריאה שניקבה טריפה והתחיל לומר חליף חסר כו' ועיין דרישה שם שכתב כן בהדיא דכל טריפות הריאה הוא מטעם שסופו לינקב וכן הסכמת רוב הפוסקים ואף חסר מגוף הריאה מבחוץ אם החסרון ככ"ף כפופה דפוסלין אנו הוא מטעם לקותא וסופו לינקב כמו שיתבאר אמנם הר"מ ז"ל חילקן יש מהם לדעתו משום נקובה ויש מהם מטעם חסרה שהרי אתה רואה בפרק י' מה"ש ה"ט כתב הכסף משנה תחת סוג נקובה מנה רבינו ניקב הריאה וניקב סמפוני הריאה אטום בריאה נימוק סמפון ליחה סרוחה מים סרוחים מים עכורים נתמסמס הריאה נשתנו מראיה סרכה אונא שלא כסדרן. ותחת סוג חסרה מנה חסרה ממנין אונות נתחלפו אונות או בלא חיתוך אונות חסר מגוף הריאה יבש מקצת גופה צמקה הריאה מפחד אדם הותירו אונות מגבה נמצאת הריאה נפוחה ועומדת עכ"ל. והנה זה אמת ויציב הוא שהרי הר"ם ז"ל בפ"ו ופר' ז' מנה נקובים ופר' ח' מנה חסרים ומנה תחת סוג נקובה אלו שמנה הכ"מ וחסרים תחת סוג חסרה. ועיין ברש"י חולין מ"ג א' ד"ה לא תפיק והנך דלקמן בכלל ניקבה או חסרה הוה חליף בכלל חסר יעוין שם ולכאורה משמע מינה כהר"מ דחליף מטעם חסר הוא ואף שיש לדחוק ברש"י מ"מ מראין פשטות הדברים כן. ועיין בכ"מ בפ"ח ה"ז שהקשה על רש"י דא"כ מה פריך לקמן או שחסרה למאן קתני לה ולא משני דחליף בכלל חסר הוא ויש לכאורה לתמוה איך הונח לו בדברי הר"מ דפשיטא קשיא אמאי לא מוקמי ככ"ע וחסר מגוף הריאה ועוד בין לרש"י והר"מ אמאי לא מוקי בחסר אונא א' דלכ"ע טריפה ולזה י"ל אף דהר"מ בפי' המשניות נראה שמפרש הריאה שחסרה ממנין האונות לא ניחא לגמרא לומר כן דכ"ש הוא אם ניקב טריפה כל שכן חסר דאל"כ היה לחשוב בכל הנקבים כן ומיהו זה אין קושיא דכולן כחד חשיב להו. אלא חליף קשיא ליה שפיר דלימא חסרה היינו חליף ומ"מ צריך עיון כמ"ש ועיין בסימן ל"ו. והנה מדברי רש"י אלו מוכח לכאורה דאי ג' בימין וד' בשמאל כשירה דאם לא כן לחשוב יותר מח"י דהא לאו חסר הוא וכי תימא דיתיר הוה בכלל חסר הא לא קי"ל כרבא דיתרת בדרא כשירה הוא וי"ל הני מילי דיתרת בדרי אורחיה י"ל בשאין בשמאל יותר מימין מה שאין כן כשיש בשמאל יותר לאו אורחיה ומטעם יתר כחסר קאתינן והוה בכלל חסר ולקמן אבאר:
והנה הנ"מ אי אמרינן כל פסולי דריאה מטעם סופו לינקב או מטעם חסר לכאורה דקי"ל תרתי לריעותא טריפה והיינו דווקא היכא ששניהם מטעם ניקב מה שאין כן כשאחד מטעם ניקב וא' מטעם חסר אין עדותן מכוונת ולא מיטרפה מטעם תרתי לריעותא שכתבו הטעם דשניהם מעידות על הריעותא והיינו על ריעותא אחת וכדאמרן לומר שיש נקב או סופו לינקב. ועיין תבואת שור סימן ל"ו אות נ"ט ולקמן בסימן ל"ז בזה אבאר עוד י"ל בחסר מגוף הריאה ככ"ף כפופה דקי"ל לקמן להטריף באין הפסד מרובה אם החסרון הזה בין החתוכים ונסרך סביב המקום החסר רחוק קצת ממקום החסר (דלא ליהוי תרתי לריעותא) ומדובק באונה חברתה לרש"י דאין סירכה בלא נקב וכסדרן כשירה משום דאין סופו ליפרוק והוה סתימה מעליא ה"ה כאן ואף לדידן דקי"ל להחמיר בסימן ל"ט בכל הפירושים בדין. סרכא כסדרן מ"מ בכ"ף כפופה כדאי הוא לסמוך על סברת רש"י דאין סופו להתפרק וא"כ כשירה היא ולהר"מ דחסר הוא טריפות בפ"ע הלכה למשה מסיני אף בין החתוכים טריפה ויש עוד כמה נ"מ כמו שיראה הרואה לענין דינא קי"ל דכל פסולי דריאה מטעם ניקב או כל העומד לינקב כנקוב דמי במשמעות הטור ושאר פוסקים:
ועתה ראיתי לדבר בענין בדיקת הריאה אם הוא מדאורייתא או דרבנן ואיה מקום מוצאו דבגמרא לא נזכר בפירוש זולת רש"י חולין י"א יעוין שם הנה עיקר דבר זה הוא מהירושלמי פ' אין צדין אמר ר' יודן ראיית ריאה ודמאי מרבריהם כו' הרי דמ"ה אין צריך בדיקה עיין רשב"א חולין וראיה מפרה או מעגלה דשורפין וקוברין בשהיא שלימה. ויש לדחוק ולומר דמה שחותך מקום לבדוק הריאה בפנים שלימה מיקרי ורש"י כתב שם למיתבר גרמי יעוין שם. ומה שהתירה התורה החלב אין ראיה דלמא לאחר ששחט הבהמה. ומיהו ממעשים בכל יום שאנו אוכלין חלב יש ראיה דמדרבנן כיון דמיעוט המצוי הוא או כיון דאיכא לברורי בקל ע"י נפיחה מבררינן ול"ד לשאר ח"י טריפות דאיכא טירחא ודמיא לרוב מצוין א"ש ואעפ"כ אי איתא לפנינו צריך לשאלו וכן ראיה מאין צדין דמשום הפסד ממונו התירו לו לאכול חי מבית טביחתה בלא בדיקה. ועיין מ"א תצ"ח אות י"ג כתב דיש"ש פסק צריך שיהא שהות לנתחה ולבדוק הריאה ועיינתי ביש"ש בפרק אין צדין כתב דאין צריך לבדוק מקודם אלא אחר כך אסור לאכול מה שנשאר בלא בדיקה. ואם אכל מבהמה שלא נבדקה הריאה ונמצא טריפה וודאי צריך כפרה דלאו אונס הוא כיון דמיעוט המצוי וחז"ל הצריכו לבדוק משא"כ בשאר טריפות אם אכל ואחר כך נמצא טריפה אין צריך כפרה דהוה אונס כמ"ש הפנים מאירות ח"ב יע"ש. ומן התורה אין צריך בדיקה אף לריאה אלא מדרבנן והולכין בספיקו להקל אף בריאה מטעם נשחטה הותרה וכמו שיתבאר:
ומה שראוי להזכיר כאן הוא אם הא דהצריכו חז"ל לבדוק הריאה משום סרכות דמצוין הנה ואפשר אף משום נקבים לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב אם כן וודאי נקבים מיעוט המצוי כמו סירכות א"כ צריך להוציא הריאה ולנופחה א"ד אף משום שאר טריפות כמו אטום וכדומה אף שאין מצויין כיון דנחתו חז"ל להצריך בדיקת הריאה תו לא חילקו וגזרו ואמרו דמכל טריפות בעינן למיבדקה. הנה דבר זה מבואר הוא בסימן ל"ט בש"ך אות ד' דמוכח בש"ס ופוסקים דעיקר בדיקה הוא משום סירכות לחוד ואי נאבדה בלא ניפוח כשירה. ומיהו אכתי וודאי לכתחלה ראוי לבדוק מכל הטריפות השייכים לה כמו שאבאר שם, ואין להקשות לרש"י דאין סירכא בלא נקב אם כן אמאי אי נאבדה בלא ניפוח כשירה הא דא ודא אחת היא עיין תב"ש סימן ל"ו אות ב"ב על מ"ש בה"י בא זאב ונטל הריאה דלדידן טריפה דהוה כנאבדה הריאה תי' התב"ש דאין שכיח שיהיו נקבים בלא סירכות ולא חיישינן שמא תלשן הזאב ולא נשאר שום דלדול יעוין שם אם כן י"ל משום הכי אין צריך לנפוח הריאה כלל דמסתמא אי הוה נקב מיד נתהוה סירכא כמו שכתב התב"ש ואבאר שם. והא וודאי אף אי נימא בא זאב ונטל הריאה לדידן טריפה שמא היה סירכא אבל וודאי אחר נקבים לא חיישינן דאם לא כן אי נקבה ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא דתלינן היכי משכחת לה אי בדק בנפיחה כשירה ואי לא בדק טריפה דתו ליכא למיבדק ואמאי תלינן וזה שכתב הש"ך בסימן ל"ט אות ד' דמוכח מש"ס ופוסקים דלכ"ע אי לא נפחה ונאבדה כשירה. ואני תמה אם נאמר כמ"ש בה"ג אי לא נפחה הריאה טריפה ואפילו אי נאבדה דלא כמ"ש הט"ז וכמ"ש התב"ש בסימן ל"ו אות ו' וסי' ל"ט אות ה' דמלשון בה"ג משמע אף אי נאבדה טריפה דכי שרי למיכל ספק טריפות אם כן אינקבה ריאה דתלינן היכי משכחת לה ונהי דבא זאב ונטל בני מעיים לאו ריאה בכלל מכל מקום באינקבה קשיא וע"כ מיירי בגדיים וטלאים דלא שכיח סירכות וה"ה דלא שכיח נקבים ומה"ט תלינן. ועיין בפרישה סימן ל"ט וט"ז דחה לתי' שלו וא"י למה דחאו וכמ"ש כאן. והנה דעת בה"ג דסובר דאי לא נפחו לריאה אסור יש לומר או דסובר כרש"י אין סירכא בלא נקב או כיון דגזרו חז"ל והצריכו בדיקה בעינן בדיקה לכל הטריפות ואי נאבדה טריפה ואפ"ה בגדיים וטלאים דאין מצוי בהם סירכות ונקבים לא החמירו בהם כ"כ ולאסור בנאבדה. סוף דבר הכל נשמע דוודאי תקנות חז"ל היתה לבדוק הריאה מכל מיני טריפות וכמ"ש התב"ש בסימן ל"ט אות ג' הביא דעת המרדכי ובדיקות דחז"ל כיון דנחתו להצריך בדיקה לריאה ה"ה אטום ומראה וכדומה צריך לבדוק יעוין שם. אמנם מה שכתב שם דכן מוכח מר"מ ז"ל לא מצאתיו ועיין פי"א מה"ש הי"א כתב המנהג הפשוט שבודקין אותה משום סירכות ובהי"ד כתב בא העובד כוכבים והוציא הריאה קודם בדיקה נופחין אותה ואין חוששין שמא היה בה צמחים מפני פשוט המנהג עכ"ל. הנה אף שהוא ז"ל לא הצריך נפיחה לריאה כמו שכתב בהי"א ומעולם לא שמעתי מי שנפח ריאה בספרד ובמערב מכל מקום כאן שהוציא העובד כוכבים שמא היה סירכא ונתקה. והנה אין ראיה מהר"מ דמה שלא הוצרך נפיחה יש לומר דקאי בשיטת התוס' דיש סירכא בלא נקב אמנם הב"י בסי' ל"ט כתב דמר"מ משמע כפירש"י ושם יבואר:
עוד ראיתי להזכיר בכאן מה שאמרו קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום יש בו ב' פירושים. א' דסופו ליסתר וכן פירש הפרישה והתב"ש בסימן ל"ו אות י"ד. והש"ך שם אות ו' פי' דלא הוה סתימה דמעיקרא וכן פי' הט"ז שם באות ד'. והלבוש כתב דהבהמה נחלשה ויראה דהיינו דאמרינן אין פסול חוזר להכשירו והא דריאה שניקבה ודופן סותמתה דבעינן סביך וכן סירכא כסדרן לרש"י ביש נקב טריפה וסירכא כשירה צ"ל דוודאי דופן ואונא שאצלה סתימה דמעיקרא הוה ולא בא לכלל פסלות אלא שאנו חוששין שמא דופן ואונא חברתה לא סתמה יפה הלכך אי נסרכה וסביך חזינן דסתימה דמעיקרא יפה הוה ומש"ה כשירה הא כל שהיה שעה א' בפיסול לא מהני ועיין בדק הבית להרא"ה ל"ד ב' שפלפל בזה. אלא שהוא ז"ל סובר דבשאר דוכתי קרום מחמת מכה הוה קרום רק בוושט ובריאה אינו קרום ומפרש דאם העלה קרום חזינן שהוא מאותן שיש להם רפואה יעוין שם שהאריך והמשמרת הבית ל"ה כתב דמש"ה בעינן סביך דחיישינן שמא לעתים רחוקים לא יהיה הדופן סותמתה יעויין שם הרי בהדיא דבעינן סתימא דמעיקרא כמו שכתב משמרת הבית ראיה מהמקשה מה טריפה שאין לה היתר יעוין שם. והתב"ש בסימן ל"ו אות י"ד השיג על הש"ך במה דבעי סתימה מעיקרא מרש"י מ"ח ד"ה דאינו קרום ואין משם ראיה דה"ק סתימת דופן סתימה מעליא משום מעיקרא ועיין רש"י מ"ג א' ד"ה אינו קרום יראה סתירה מתחלה כתב דאינה מתקיימת ואחר כך כתב מיבמות דאין פסול חוזר להכשירו ולא הוה סתימה דמעיקרא ולתב"ש ה"ק אינה מתקיימת וסופו ליסתר וסתימה דמעיקרא רצה לומר מתחלת בריאת הבהמה וממקום בריא הוא ואין סופה ליסתר ולש"ך צריך לומר ואינה מתקיימת הבהמה ולא אסתימה קאי כו' וכבר כתבנו בסימן ל"ג מה דנ"מ בין הפירושים גם מה שהקשה הפנים מאירות בח"א סימן א' מריאה ודופן סותמתה וסרכא כסדרן הנה הרשב"א במ"ה ל"ה קדמו בזה וכדכתיבנא גם בקורקבן כה"ג נ"מ אי היינו יודעין בבירור שחצי עוביו ניקב ונסתם ואח"כ ניקב חצי הב' יש לומר דכשר דלא שייך הני טעמים לט"א דאין פסול חוזר להכשירו כאן לא היה שם פסול עליו ולטעם דסוף ליסתר זה במקום מכה וטריפה הא כאן לא יהיה נחשב לרעותא כלל כיון דעדיין חצי השני היה קיים ותדע דכמה פעמים אנו רואין בשר שנתלש ומתרפא וקיים לעד אלא מה אית לן למימר דבמקום טריפה אין לה קיום משא"כ דלא היה טריפה ונ"מ טובא דלא ליהוי וודאי טריפה אלא ספק כמו שאכתוב בסימן מ"ט בדיני קורקבן ובסימן ל"ו אבאר עוד מה נ"מ בין הפירושים. ואנן קיי"ל קרום מחמת מכה אין קרום בכ"מ ולאו דווקא וושט וריאה כמבואר:
ודע דהפר"ח בסי' ל"ג הקשה אהמחבר דחוששין הבריא נתרפא א"כ בריאה נמי ניחוש והנה מחט בריאה דנופחין י"ל דלמא הבריא והתב"ש תי' זה דמקומו היה ניכר ויש עוד תי' דא"כ היה סרכא משתכחת. ולפ"ז אם מחט בריאה וסירכא תלויה יש להטריף או אטום ומיהו בלא"ה טריפה כיון דבעי בדיקה וא"א למיבדקי' ואם עוברת ע"י משמוש יש לצדד בה"מ ולקמן אבאר כ"א במקומו וכאן אין להאריך. וכן ריאה דאיגליד כאהינא סומקא ויש סירכא טריפה ומיהו שם בלאו הכי הוה תרתי לריעותא. ובמחט בריאה דיש נ"מ לדידן היינו בה"מ כמו שכתב הש"ך סי' ל"ו ושם יבואר בעז"ה: