אנכי אנכי הוא מנחמכם:
[א] חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי (תהלים סט:כא), חרפה שחרפו אותנו עמונים ומואבים. את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו גוים לירושלם נכנסו עמהם עמנים ומואבים, ונכנסו לבית קודש הקדשים ונטלו את הכרובים ונתנון בכליבה, והיו מחזרים אתם בכל חוצות ירושלם והיו אמרין, לא היו ישר' אומרין שאין אנו עובדין עב' זרה, ראו מה היו עושים, הד"ה דכת' יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים וג' (יחזקאל כה:ח). ומה הוון אמרין, ווי ווי כולן כחדה. מאותה שעה א' הקב"ה, שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון אשר חרפו את עמי בני ישראל ויגדילו על גבולם וג', לכן חי אני נאם י"י צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה (צפניה ב:ח, ט). ואנושה (תהלים שם), באת עלי מכה גברתנית ומתישת אותי. ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי (שם), אמ' הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב).
[ב] שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי (איכה א:כא). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתר קרייא באהרן כהן גדול. את מוצא כיון שמת אהרן כהן גדול באו כנעניים ונזדווגו לישר', הד' היא דכת' וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים (במדבר כא:א), מהו דרך האתרים, כי מת אהרן התייר הגדול שלהם שהיה תר להם את הדרך. אין מנחם לי (איכה שם), משה היה אבל, אלעזר היה אבל. כל אויבי שמעו רעתי ששו (שם), אמרו העת לילך לבא עליהם, העת לילך ולכלה שנאיהם. ורבנין פתרין קרייא באומות העולם. את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו גוים לירושלם, גזרו שבכל מקום שיהו ישר' בורחים יהו מסגירים אותם. בקשו לברוח לדרום ולא הניחו להם, כה אמר י"י על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס א:ו). בקשו לברוח למזרח ולא הניחו להם, כה אמר י"י על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס שם:ג). בקשו לברוח לצפון ולא הניחו להם, כה אמר י"י על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס שם:ט). בקשו לברוח למער' ולא הניחו להם, משא בערב (ישעיה כא:יג). א' להם הקב"ה הא אגישתון אפיכון, אמרו לפניו רבון העולמים ולא את הוא שעשיתה. מושלו משל למה הדבר דומה, למלך שנשא למטרונא והיה מצוה אותה ואומ' לה אל תשיחי עם שכינותייך, ולא תשאילי להין ולא תשאלי מהן. פעם אחת הקניטה אותו וטרדה והוציאה מתוך פלטין שלו, והיתה מחזרת על בתי שכינותיה ולא היתה אחת מהן מקבלת אותה. א' לה המלך הא אגישת אפך, אמרה לו אדוני המלך ולא את הוא שעשית, לא כך היית מצוה עלי ואו' לי אל תשיחי עם שכינותיך ואל תשאילי להן ולא תשאלי מהן, אילו שאילית מנהין או אשאילית להן, הידא מינהין הוות מחמי' יתי עביר בגו ביתה ולא הוות מקבלה יתי גבה, הווי כי אתה עשית (איכה שם). כך אמרו ישר' לפי הקב"ה רבון העולמים ולא את הוא שעשיתה, ולא כך הכתבתה לנו בתורה, לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך (דברים ז:ג), אילו נסיבנין מינהין או אנסיבינן להין, היידא מנהין הוות מחמא ברא או ברתא קאים על תרעיה ולא הוה מקבל יתיה, הוי כי אתה עשית (איכה שם). הבאת יום קראת ויהיו כמוני (שם), כמוני בצרה ולא כמוני ברווחה. אין מנחם לי (איכה שם), א' הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב).
[ג] כרחם אב על בנים רחם וג' (תהלים קג:יג). כאיזה אב, תני ר' חייא כרחמן שבאבות. ואיזה רחמן שבאבות, ר' עזריה בשם ר' אחא זה אבי' אברהם. את מוצ' קודם עד שלא הביא הקב"ה מבול על הסדומיים א' אבינו אברהם לפני הקב"ה, רבון העולמים נשבעתה שאין את מביא מבול לעולם, ומה טעמ', כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וג' (ישעיה נד:ט), מבול של מים אין את מביא שמא מבול של אש את מביא, ומה את מערים על השבועה, חלילה לך מעשות כדבר הזה וג' (בראשית יח:כה). א"ר לוי השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם שם:כה), אם משפט את מבקש אין עולם, ואם עולם את מבקש אין משפט, מה את מיציר חבלא בתרין ראשוי, בעי עלמ' ובעי דינא דקושטא, אין לית את מוותר ציבחר לית עלמא יכיל קאים. ר' יהושע בר נחמיה פתר קריא באבינו יעקב, והוא עבר לפניהם וישתחו וג' (שם לג:ג). מהו והוא, עוד הוא הוה בעקא, א' מוטב שיפגע בי ולא בבניי. מה עשה, זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפילה ולדורון ולמלחמה. לתפילה, הצילני נא מיד אחי (שם לב:יב). לדורון, ותעבר המנחה על פניו (שם שם כב). למלחמה, ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו (שם שם ט), מיכא ולהלא אנן עבדין קרבא עימיה. א"ר שמואל דרכו של אב לרחם, כרחם אב על בנים (תהלים קג:יג). ודרכה של אם לנחם, כאיש אשר אמו תנחמנו (ישעיה סו:יג). א' הקב"ה אנא עביד דידאב אנא עבד דידאם. אנא עביד דידאב, כרחם אב על בנים (תהלים שם). אנא עביד דידאם, כאיש אשר אמו תנחמנו (ישעיה סו:יג). א' הק' אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב).
[ד] ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן למלך שקידש למטרונא וכתב לה כתובה מרובה, כך וכך חופות אני אעשה ליך, כך וכך תכשיטין אני נותן ליך, כך וכך טיסבריות אני נותן ליך. הניחה והלך לו למדינת הים, ושהא שם שנים הרבה, והיו חברותיה מונות אתה ואומרות לה, עד אימתיי את יתיבה, סב ליך בעל עד דאת טלייה עד דחייליך עליך, והיתה נכנסת בתוך ביתה ונוטלת כתובתה וקורא בה ומתנחמת. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים א' לה, ביתי תמיה אני היאך הימתנת לי כל השנים הללו, אמרה לו אדוני המלך אילולי כתובה מרובה שכתבת לי כבר היו חבירותי מאבדות אותי ממך. כך לפי שבעולם הזה אומות העולם מונים לישר' ואומרין להם עד מתי אתם מומתים על אלהיכם ונותנין נפשותיכם עליו ונהרגים עליו, כמה צער הוא מביא עליכם כמה בוזים הוא מביא עליכם כמה ייסורים הוא מביא עליכם, בואו לכם אצלינו ועושין אנו אתכם דוכסין ואפרכין ואיסטרטיליטים. וישר' נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונוטלין ספר תורה וקורין בו והתהלכתי בתוככם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם (ויקרא כו:ט) ומתנחמים. כשיגיע הקץ הקב"ה או' ליש' תמיה אני היאך הימתנתם לי כל השנים הללו, וישר' אומ' לפני הקב"ה רבון העולמי' אילולי ספר תורה שכתבתה לנו כבר היו אומות העולם מאבדין אותנו ממך, הד"ה דכת' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל (איכה ג:כא). וכן דוד או' לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי (תהלים קיט:צב).
[ה] ד"א אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב). ר' אבון בשם ריש לקיש למלך שכעס על מטרונא וטרדה והוציאה מבית פלטין שלו. לאחר ימים ביקש להחזירה, אמרה יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני. כך א' הקב"ה לישראל בניי בסיני אמרתי לכם פעם אחת אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב) ובירושלם לעתיד לבא אני אומר לכם שני פעמים אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה שם). ר' מנחמה בשם ר' אבין מאותה הנחמה שנחמתם לפני בהר סיני ואמרתם כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז). מי את ותיראי (ישעיה שם), לא את היא שאמרת לי בים מי כמוך (שמות טו:יא). ותיראי מאנוש ימות (ישעיה שם), או אלא ומבן אדם חציר ינתן (שם). ר' ברכי' בשם ר' חלבו ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, ראויין היו ישר' כלייה בימי המן, אילולי נסמכו על דעתו של זקן ואמ' מה אם אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמ' לו הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית כח:טו) נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. הוא שהנביא מקנטרן ואו' להם ותשכח י"י עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעיה נא:יג), אנשיתון מה דאמרת לכון אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על אשר עשו נאם י"י (ירמיה לא:לו), ראיתם שמים שנימדו והארץ שניתמוטטה, מנטיית שמים וארץ היה לכם ללמד, אלא ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק (ישעיה נא:יג), א"ר יצחק שהיו צרות מציקות זו אחר זו. ואיה חמת המציק (שם), הוא המן ושליותיה. אשר כונן להשחית (שם), בחדש הראשון הוא חדש ניסן (אסתר ג:ז). מיהר צועה להפתח לא ימות לשחת וג' (ישעיה נא:יד), א"ר אבהו זה אחד מששה דברים סימן יפה לחולה, עיטוש זיעה שינה קרי חלום הילוך מעים בדרך הארץ. עיטוש מנין, עטישותיו תהל אור (איוב מא:י). זיעה מנין, בזיעת אפך תאכל לחם (בראשית ג:יט). קרי מנין, יראה זרע ויאריך ימים (ישעיה נג:י). שינה מנין, ישנתי אז ינוח לי (איוב ג:יג). חלום מנ', ותחלימני והחייני (ישעיה לח:טז). הילוך מעים בדרך הארץ מנין, מהר צעה להפתח לא ימות לשחת (שם נא:יד). א"ר חגי ובלבד שלא יחסר לחמו.
[ו] ואנכי י"י אלהיך רגע הים ויהמו גליו י"י צבאות שמו (שם נא:טו). וכי מה ראה הים וברח, ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה א' מקלו של משה ראה וברח. ור' נחמיה א' שם המפורש היה חקוק עליו, י"י צבאות שמו, ראה אותו וברח. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וג' (שם שם טז). תמן תנינן שמע' הצדיק היה משירי כל הילכתה. ר' הונא בשם ר' אחא עוברי הים פירשו אותו, נחית בחסדך עם זו גאלת (שמות טו:יג), זו גמילות חסדים. נהלת בעזך אל נוה קדשך (שם שם:יג), זו תורה, י"י עוז לעמו יתן י"י יברך וג' (תהלים כט:יא). ועדיין העולם מתמוטט, ואימתי נתבסס העולם, משבאו לנוה קדשך. תמן תנינן רבן שמע' בן גמל' אומ' על שלשה דברים העולם קיים, ושלשתן בפסוק אחד, אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח:טז). ושלשתן דבר אחד, נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ואשים דברי בפיך (ישעיה נא:טז), אילו דברי תורה. ובצל ידי כסיתיך (שם), זו גמילות חסדים, ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לחסות בצילו של הקב"ה, הד"ה דכת' מה יקר חסדך ובני אדם בצל כנפיך וג' (תהלים לו:ח). לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיה נא:טז), אילו הקרבנות. ולאמר לציון עמי אתה (שם), א"ר חנינא בר פפא חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישר' ציון, ובאיכן מצינו כן, ולאמר לציון עמי אתה (שם). חסילה.
