פרשת ואתחנן Parashat Vaetchanan
והתועלות המגיעים ממנה הם תשע עשרה: There are nineteen benefits derived from this parashah
התועלת הראשון הוא הודיע שהמתפלל צרך שישתדל תחלה לסדר שבחי השם יתע' ולהשיג אותו כפי היכולת ואחר זה בהיותו דבק בשם יתעלה יאות לו להתפלל ולבקש ממנו מה שירצה הלא תראה כי משה רבינו עליו השלום אף על פי שהיה באופן מהשלמות שהיה תמיד עם השם יתעלה עד שכבר היה מתנבא בכל עת שירצה כאמרו. עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם הנה עם כל זה כשרצה להתפלל לשם יתעלה לבקש ממנו שיעבור את הירדן ויראה את הארץ ספר תחלה שבחי הש' יתעלה במה שהורה על השגחתו יתעלה בשעור האפשרי ואחר זה בקש בקשתו ולזה תקנו רבותינו זכרונ' לברכה שיסמך אדם גאולה לתפלה כדי שתהיה ענין התפילה אחר סדור השבחים הנפלאים הנכללים בברכות ק"ש ובק"ש ולזה אמ' והתענג על יי' ויתן לך משאלות לב כי מי שישיג השם יתעלה ההשגה האפשרי' לו הוא מתענג עליו תענוג נפלא ולזה תהיה אז תפילתו נשמעת לדבקות ההשגחה האלהית בו וזה גם כן מה שאמר איוב אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת: The first benefit is to inform us that when a person prays, they should first endeavor to arrange the praises of God, blessed be He, and to comprehend Him to the best of their ability. After doing so, when the person is closely connected to God, it is appropriate for them to pray and request what they desire from Him. You will see that even Moses, our teacher, peace be upon him, despite reaching a level of perfection where he was always with God to the extent that he could prophesy whenever he wished—as it is said, "Stand still, and I will hear what the Lord will command concerning you"—nevertheless, when he wanted to pray to God to ask permission to cross the Jordan and see the land, he first recounted the praises of God, blessed be He, as much as he could, indicating God's providence as far as was possible. Only afterward did he make his request. Because of this, our Sages of blessed memory established that a person should link the redemption (Geulah) to the prayer (Tefillah), so that the prayer would follow after the arrangement of the marvelous praises included in the blessings of the Shema and the Shema itself. This is also what is meant by the verse, "Delight yourself in the Lord, and He will give you the desires of your heart" (Psalms 37:4). For whoever comprehends God, blessed be He, to the extent possible, will delight in Him with a wondrous delight. Consequently, their prayer will then be heard due to the attachment of divine providence to them. This is also what Job said: "If he delights in the Almighty, he can call to God at any time" (Job 27:10).
התועלת השני הוא להודיע כי גודל השם יתעלה וידו החזקה הוא בלי אפשר שיושג מנו כי אם שעור מעט ביחס אל מה שהוא בעצמותו הלא תראה כי משה רבי' עליו השלום עם עלותו לזאת המעלה הנפלאה שזכר בה מן החכמה והנבואה אמר שלא השיג מזה כי אם שעור מעט ולזה אמר שהשם יתעלה התחיל להראותו זה: The second benefit is to inform us that the greatness of God, blessed be He, and His mighty power are such that they can only be comprehended to a very limited extent relative to His true essence. You will see that Moses, our teacher, peace be upon him, despite reaching an extraordinary level of wisdom and prophecy, stated that he only attained a small portion of this understanding. This is why he said that God, blessed be He, had only begun to show him this.
התועלת השלישי הוא להודיע כי השלמי' אינם בוחרי' אלו החיים הגופיים כי אם לתכלית שיוסיפו בשלמות הנפש ולזה נתן משה הסבה במה בקש מהשם יתעל שיתנהו לעבור את הירדן ולראות את הארץ שכבר התחיל השם יתעלה להראותו גדלו וידו החזקה ולזה בחר שיכנס לארץ שהיא נבחרת אל שישפע בה השפע האלהי כדי שיוסיף שלמות על שלמותו ויראהו השם יתעלה שם מגדלו וידו החזקה יותר מה שהראה לו מזה עד עתה ליתרון הכנת הארץ ההיא ולא בחר זה כדי לאכול מפירות הארץ כמו שחשבו הסכלים: The third benefit is to inform us that the truly righteous and perfected individuals do not choose physical life for its own sake, but rather as a means to further perfect their souls. For this reason, Moses provided the rationale for his request to God, asking to be allowed to cross the Jordan and see the land, explaining that God had already begun to show him His greatness and mighty hand. Therefore, Moses desired to enter the land, which is especially chosen for receiving divine influence, so that he could add perfection upon his existing perfection. He hoped that God, blessed be He, would reveal to him there even more of His greatness and mighty hand than He had shown him up until then, due to the superior spiritual potential of that land. He did not choose this in order to eat from the fruits of the land, as the foolish ones mistakenly believe.
התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי לאדם שלא יתפאר בחכמתו והשגתו לומר שכבר השיג מזה שעוד רב אך ראוי שיחשוב עצמו חסר מאד כי בזה יוסיף זריזות לבקש השלמות הלא תראה כי משה רבינו עם חוזק השגתו חשב עצמו חסר מאד עד שאמ' כי הוא בתחלת דרך השגת השלמו' לשערו שכבר יתכן שיוסיף שלמות על שלמותו ולזה אמר יי' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגומ': The fourth benefit is to teach that a person should not boast about their wisdom and understanding, claiming that they have already achieved much. Instead, they should consider themselves to be very lacking, for this will motivate them to strive even more for perfection. You will see that even Moses, our teacher, despite the strength of his understanding, regarded himself as very lacking. He said that he was only at the beginning of the path toward attaining perfection, thinking that he could still add perfection upon his existing perfection. This is why he said, "O Lord God, You have begun to show Your servant..." (Deuteronomy 3:24).
התועלת החמישי הוא להודיע שמה שבחר השם יתע' לתת לבני ישראל את האר היה מצד יתרון הכתה אל השגת השלמות האנושי ולזה סמך משה לזכירתו טוב ארץ ישראל על שאר הארצות וטוב הר בית המקדש על כל ארץ ישראל ענין אשר התחילו להשיג גודל השם יתעלה וידו החזקה להעיר שטוב הארץ ההיא יהיה כלי לו להוסיף על זה השלמות: The fifth benefit is to inform us that the reason God, blessed be He, chose to give the land to the Israelites was due to the land's superior capacity to facilitate the attainment of human perfection. This is why Moses connected the mention of the goodness of the Land of Israel, in comparison to other lands, and the superiority of the Temple Mount over the rest of the Land of Israel, with the concept of beginning to comprehend the greatness of God, blessed be He, and His mighty hand. This connection highlights that the goodness of this land serves as a means to further enhance one's perfection.
התועלת הששי הוא בדעות הוא להודיע עוצם ההבדל שיש בין השם יתעלה ובין שאר הנבדלים כי אין בהם מי שיהיה מנהיג בכללות בשמים ובארץ זולתו וזה כי הם ואם יש לאחד מהם הנהגה מה בשמי' ובארץ הנה היא חלקית והיא עלולה מהשם יתעלה ואין בהם גם כן מי שיעשה כמעשה השם יתעלה וכגבורתו כי מעשיהם חסרים מאד כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמו' יי' כי אין התכלית מגיע מהם אלא במעשי' רבים יצטרפו אל מעשיהם ואולם מעשה השם יתעלה הם שלמי' בעצמם בתכלית מה שאשר וכן אין יחס בין הגבורו' המתחדשות מהם ובין גבורות השם יתעלה וזה שהגבורות הנפלאות ואם יקרה שיתחדשו מהם על צד ההשגחה הכוללת להביא אל שתנצח אומה אומה אחרת חזקה ממנה כמו שנזכר בבני עמון ומואב הנה זה לא יהיה רק בעת מוגבל לפי הסדור השופע מהשגחת זאת האומה בעת ההיא וזה גם כן ששזכרנו מצד מעשיה' וגבורותיהם לא שיעשו באמצעות מה שיושפע להם מהשם יתעלה כי מאתו הכל והוא עשאם ומאתו שופע תמיד מה שיסודר מהם ואולם השם יתעלה יעשה הגבורות בכל עת שימצא ראוי להם לא בעת זולת עת ולזה גם כן אמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים ואליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו כי גוים שהם תחת ממשלת הכוכבים לא ישיגו עזר מהם כי אם בעתים מיוחדי' לפי מה הוגבל להם אז אמנם השם יתעלה יגיעו ממנו עזר לנו בכל עת שנקרא אליו באופן ראוי רוצה לומר כשנישיר עצמנו אל שנהיה ראויים שתדבק השגחתו הפרטית בנו ולזאת הסבה גם כן אמר ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וגו'. אשר חלק יי' אלהיך לכל העמים וגו'. ואתכם לקח יי' וגומ'. ביאר שענין שאר האומות הוא מסודר מהמערכת אשר לכוכבים ואמנם ישראל הם תחת השגחת השם יתעלה הפרטית: The sixth benefit pertains to beliefs and informs us of the immense difference between God, blessed be He, and the other spiritual beings. None of these beings have the ability to govern the heavens and the earth as a whole, except for God. Although some of them may have partial governance in the heavens and the earth, this authority is limited and ultimately derived from God, blessed be He. Moreover, none of these beings can perform deeds comparable to those of God or possess His might, for their actions are very limited. As I explained in the fifth book of Milchamot Hashem (Wars of the Lord), their deeds do not achieve their purpose except through a combination of many actions. In contrast, the deeds of God are complete and perfect in themselves to the highest degree. Likewise, there is no comparison between the might that arises from these beings and the might of God. Even if extraordinary feats occur through them by way of general providence, such as one nation overcoming another stronger nation, as mentioned concerning the Ammonites and Moabites, this only happens at a specific time according to the arrangement of divine providence concerning that nation at that moment. These acts of theirs, along with their might, are not done through their own means but through what is imparted to them by God, as everything comes from Him. He continually provides them with the influence they require. However, God, blessed be He, can perform mighty acts at any time He finds appropriate, not limited to a specific moment. This is also why it is said, "For what great nation is there that has a god so near to it as the Lord our God is to us whenever we call upon Him?" (Deuteronomy 4:7). Nations under the influence of the stars do not receive help from them except at specific times, according to what has been decreed for them. But God, blessed be He, assists us whenever we call upon Him in the right way—that is, when we align ourselves so that His particular providence can be attached to us. For this reason, it is also stated, "And lest you lift up your eyes to heaven and see the sun and the moon..." (Deuteronomy 4:19), which God has allotted to all the peoples. But as for you, the Lord took you, etc. This explains that the affairs of the other nations are governed by the system of the stars, while Israel is under the particular providence of God, blessed be He.
התועלת השביעי הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי למי שישיגהו עונש מהשם יתעלה על מריו שיראה שהוא מרגיש שעור מה שאבד ממנו כי בזה תועלת ללקיחת המוסר כי מי שלא ירגיש שהוכה על מריו לא יקבל מוסר כמו שאמר הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה וגומ' ולזה תמצא שמשה הראה שהוא מרגיש בשעור מה שאבד ממנו בשלא הסכים השם יתעלה שיעבור את הירדן כדי להקנותו זאת המדה החשובה: The seventh benefit pertains to character traits and teaches that when someone is punished by God, blessed be He, for their disobedience, it is appropriate for them to show that they feel the extent of what they have lost. This is beneficial for learning and accepting moral instruction. A person who does not feel that they have been struck for their disobedience will not accept correction, as the prophet says, "Why should you be stricken anymore? You will just continue to rebel" (Isaiah 1:5). For this reason, you will find that Moses demonstrated that he deeply felt the extent of what he had lost when God did not agree to let him cross the Jordan River. By doing so, Moses sought to instill in himself this important trait.
התועלת השמיני הוא בדעות והוא להודיע שלא זכה משה לזאת המעלה העליונה מהנבואה מצד יתרון הכנתו הטבעית לקבל שפע הנבואה שאם היה זה כן לא היה ראוי שישיב השם יתעלה למשה על בקשתו זאת רב לך כי בודאי היה מוסיף שלמות בנבואה לפי זאת ההנחה אם היה בא לארץ ישראל מני יתרון הכנתה לנבואה לזה הוא מבואר שלא השיג משה רבינו זאת המעלה הנפלאה מהנבואה מצד יתרון הכנתו על האנשים כולם כי כמו זאת ההכנה יתכן שימצא לזולתו כי זה דרך האפשר במין כמו שהתבאר בטבעיות וכבר יתבאר במה שיבא מדברי התורה הקדושה שלא יהיה שם נביא תורה זולת משה עליו השלום ולזה הוא מבואר כי עוצם מעלת נבואה משה להנתן זאת התורה האלהית על ידו היה מהשם יתעלה על צד המופת והפלא. כמו שהיה עני מעמד הר סיני על דרך הנפלאות ומפני זה ענה השם יתעלה למשה על שאלתו זאת רב לך רוצה לומר שיתרון הכנת הארץ לא יוכל להוסיף על שלמותך בנבואה כי לא היה זה השלמות לך מצד הכנתך כי אני שמתיו לך עודף על שלמות כל בעל הכנה ולזה ראוי שתדע כי מה שאמרנו בפרשת בלק שכבר יקום נביא בישראל ובשאר האומות כמשה והוא מלך המשיח אשר אנחנו מקוים אין הרצון בזה שיהיה נביא תורה כי זה בלתי אפשר ואינו דרך הנבואה במה שהיא נבואה שתודיע נימוס תוריי אלהי אם לא על דרך המופת כמו שהיה הענין בנבואת משה אך הרצון בזה שיהיה כמוהו אל למעלה ממנו בעניינים הה הנזכרים שם רוצה לומר חדוש האותות והמופתים ויתר העניינים שהמשיך למה שאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: The eighth benefit pertains to beliefs and teaches us that Moses did not attain his highest level of prophecy due to an exceptional natural predisposition that made him uniquely suited to receive the prophetic influence. If that were the case, it would not have been appropriate for God to respond to Moses' request with "Enough for you" (Deuteronomy 3:26). Certainly, if Moses' prophetic perfection were due to his natural preparation, entering the Land of Israel would have further enhanced his prophecy because of the land’s superior suitability for prophecy. This makes it clear that Moses did not achieve this extraordinary level of prophecy because of an innate superiority over all other people. Such a preparation could potentially exist in others, as this is within the realm of possibility for the species, as explained in natural sciences. It will also be clarified later in the Torah that no other prophet would arise with the same status as Moses. This shows that the greatness of Moses' prophecy, through which the divine Torah was given, was granted by God as a miraculous and wondrous act, similar to the miraculous events at Mount Sinai. Because of this, God responded to Moses' request with "Enough for you," meaning that the land's superior qualities would not enhance his prophetic perfection, as this perfection was not due to his natural preparation. Instead, it was because God had granted him a level of perfection far above that of any naturally prepared individual. Therefore, it is important to understand that when we previously stated in Parashat Balak that a prophet like Moses would arise among Israel or other nations, referring to the Messiah we await, this does not mean that he will be a prophet of the Torah like Moses. Such a thing is impossible, as prophecy in itself does not reveal a divine legal code unless it is done miraculously, as was the case with Moses' prophecy. Rather, it means that the Messiah will be comparable to Moses, or even greater, in the aspects mentioned there—namely, in the performance of signs and wonders and other related matters. This is the context for the statement, "Never again did there arise in Israel a prophet like Moses" (Deuteronomy 34:10).
התועלת התשיעי הוא במדות והוא לזרז האנשים שישתדלו לראות כל הדברים שיוכלו לראות כדי שיכירו בזה חכמת השם יתעלה שברא אלו הענינים ולזה תמצא כי משה בקש שאם לא ירצה השם יתעלה שיעבור הירדן יסכים שיראה הארץ בכללה כדי שיעמוד על סבות מעלות הארץ ההיא מצד מצבה ומצד מקומה מהיישוב ולזה יהיה רצון באמרו אעברה נא ואראה את הארץ אעברה נא או אראה וכבר יעיר שהכוונה היא כן שכבר אמר השם יתעלה למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומ' והנה מצאנו שזאת התכונה היתה חזקה במשה ולזה אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כמו שביארנו בפרשת ואלה שמות: The ninth benefit pertains to character traits and encourages people to strive to observe everything they can in order to recognize the wisdom of God, blessed be He, who created these matters. For this reason, you will find that Moses requested, even if God would not permit him to cross the Jordan, that He at least allow him to see the land in its entirety. This way, Moses could understand the reasons for the land's qualities, both from the perspective of its natural condition and its geographical location within the inhabited world. This is reflected in Moses' words, "Please let me cross over and see the land" (Deuteronomy 3:25), where "cross over" and "see" could be understood as separate requests. This idea is further emphasized by the fact that God later instructed Moses, "Go up to the top of Pisgah and lift up your eyes..." (Deuteronomy 3:27). Additionally, we find that Moses had a strong inclination towards this trait, as seen when he said, "Let me turn aside and see this great sight, why the bush is not burned" (Exodus 3:3), as we explained in Parashat Shemot.
התועלת העשירי הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי למנהיג שישתדל בהגעת הטוב האפשרי למונהגי' ממנו ולזה תמצא לפי מה שיראה מתשובת השם יתעלה למשה על זאת הבקשה שבקש שיעבור את הירדן כדי שינחיל הארץ לישראל ביותר שלם שבפנים כי במעט זמן היה מנחילה להם אם היה עובר שם לפי מה שיראה מהמלחמות שעשה משה במעט זמן ולזה ענהו השם יתעלה שיצוה את יהושע איך יתנהג בפועל הנהגת הארץ לישראל ויחזקהו ויאמצהו כי הוא ינחיל הארץ לישראל למדנו מזה כי משה היה מבקש שהוא ינחיל הארץ לישראל מצד שערו שעל ידו יהיה נעשה באופן שלם וכדי שיהיה יהושע בזה תמורת משה לפי מה שאפשר ויתפוס בזה משה לשערו שהוא ישתדל בזה האופן השלם רצה השם יתעלה שיישיר משה את יהושע בכל מה שיעשהו באופן שתשלם לו הנחלת הארץ לישראל באופן שלם: The tenth benefit pertains to character traits and teaches that it is fitting for a leader to strive to bring the greatest possible good to those under their care. From God's response to Moses' request to cross the Jordan, it appears that Moses sought to do so in order to help Israel inherit the land in the most complete and effective manner. Had Moses crossed the Jordan, he would have swiftly secured the land for them, as indicated by the rapid victories he had already achieved in earlier battles. God, however, instructed Moses to command Joshua on how to lead Israel in conquering the land and to strengthen and encourage him, for it would be Joshua who would bring Israel into their inheritance. This teaches us that Moses desired to be the one to lead the people in inheriting the land because he believed that under his leadership, it would be done in the most perfect way. To ensure that Joshua could fulfill this role as effectively as possible, replacing Moses to the extent that was feasible, God wanted Moses to guide Joshua in all that he should do. This would enable Joshua to lead the people in inheriting the land in a complete and successful manner.
התועלת האחת עשרה הוא בדעות והוא להודיע שהתורה השלמה שנתנה השם יתעלה לנו על יד משה היא מישרת אל השגת החיים הנצחיים והם חיי הנפש וימשך ממנה עוד תועלת בהצלחות הגופיות מצד מה שהם הישרה ומביא להצלחת הנפש ולזה אמר ועתה ישראל שמע את החקים ואל המשפטים אשר אנכי מצוה אתכם לעשות למען תחיון ובאתם וירשתם את וגומ' והוא מבואר שאמרו למען תחיון אין הרצון בו החיים הגופיים כי לא יצטרך לומר אלא למען תבואו ותרשו את הארץ כי ידענו שלא יירשו את הארץ והם מתים אבל רצה באמרו למען תחיון החיים האמתיים הבלתי פוסקים והם חיי הנפש ויעד עם זה שכבר תהיה סבה לירושת הארץ ההיא שהיא הצלחת גופיית והיא מישרת גם כן אל ההצלחה הנפשיית כמו שזכרנו באלו התועלות ולזה גם כן כוון באמרו בפרשת אחרי מות ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האד' וחי בהם רוצה לומר חיי הנפש כי הם החיים האנושיים וכבר התבאר מדברינו בתועלות המצות כי התורה היא המישרת בתכלית מה שאפשר אל אלו החיים הנצחיים שהם חיי הנפש ולזה כוון פה במה שאשמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך למען תאריך ימי' על האדמה. כיון באמרו אשר ייטב לך למה שהוא טוב אנושי והוא הטוב הנפשיי ולזה הבדיל בינו ובין הטוב הגופיי ואמר למען תאריכו ימי' על האדמה להעיר שזה התועלת אינו ממין התועלת הראשון אלא שהוא יגיע מן התורה בשנית ואולם בעצמות וראשונה יגיע ממנה הטוב האמתי שהוא הטוב הנפשיי: The eleventh benefit pertains to beliefs and teaches that the perfect Torah given to us by God through Moses guides us toward the attainment of eternal life, which is the life of the soul. Additionally, the Torah brings about physical benefits as a consequence of its guidance, which ultimately leads to the success of the soul. This is why it is stated, "And now, Israel, listen to the statutes and the judgments that I am teaching you to do, so that you may live and go in and possess the land" (Deuteronomy 4:1). It is evident that when the verse says, "so that you may live," it does not refer to physical life, since it would have sufficed to say, "so that you may enter and possess the land," as it is clear that they cannot inherit the land if they are dead. Rather, the phrase "so that you may live" refers to true, everlasting life—the life of the soul. Moreover, it promises that following the Torah will also lead to inheriting the land, which is a physical success that further supports the success of the soul, as previously mentioned in these benefits. This is also the intention behind the verse in Parashat Acharei Mot, "You shall keep My statutes and My judgments, which if a person does them, they shall live by them" (Leviticus 18:5), meaning the life of the soul, as this is the true human life. As we have explained in our discussion of the benefits of the commandments, the Torah is the ultimate guide toward these eternal lives, which are the life of the soul. Therefore, when it says here, "And you shall keep My statutes and My judgments, which I command you today, that it may go well with you and with your children after you, and that you may prolong your days on the land" (Deuteronomy 4:40), the phrase "that it may go well with you" refers to what is truly good for humans, which is the good of the soul. This is why it distinguishes this from physical good by adding, "that you may prolong your days on the land," indicating that this benefit is secondary to the primary benefit, which is the true good—the good of the soul.
התועלת השתים עשרה במצות והוא מה שהוזהרנו שלא להוסיף על מצוות התורה ושלא לגרוע מהם באופן שימשך מזה הפסד מה בשמירת התורה והמצות והוא אמרו לא תוספיו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות יי' אלהיכם והתועלת באלו האזהרות מבואר כי לולי זה תפסד כוונת התורה בכללה וצוני לומר אם היה זה השער פתוח להוסיף על מצות התורה או לגרוע מהם וזה ממה שאינו צריך אל ביאור עם מה שקדם לנו מהדברים בזה הספר: The twelfth benefit pertains to the commandments and concerns the prohibition against adding to or subtracting from the mitzvot (commandments) of the Torah. This prohibition is necessary to prevent any harm that might come to the observance of the Torah and its commandments. This is stated in the verse, "You shall not add to the word which I command you, nor shall you subtract from it, so that you may keep the commandments of the Lord your God" (Deuteronomy 4:2). The benefit of these prohibitions is clear: if the possibility to add to or subtract from the commandments were allowed, it would undermine the overall purpose of the Torah. This idea requires no further explanation, especially given what has already been discussed in this book regarding the significance of maintaining the integrity of the commandments.
התועלת השלש עשרה הוא להודיע עוצם השגחת השם יתעלה בישראל עד שכבר זכר שלא מת אחד מהם זולת אשר מתו על דבר פעור וכבר יה ראוי לפי המנהג הטבעי בעם גדול כזה שימותו בכל יום רבים מהם והיה זה כן כי כבר הבטיחם השם יתעלה שזה הדור יירשו הארץ וכמו שהמית במדבר הדור הקודם על מרים כן רצה להשאיר אלו כדי שיירשו כולם את הארץ ולזה זכר כי לולי עונם לא היה אחד מהם מת והעד על זה כי האנשים לבד אשר נכשלו בעון פעור מתו ולא מת זולתם כאמרו ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום: The thirteenth benefit is to demonstrate the extent of God's providence over Israel. He notes that none of the Israelites died, except for those who perished due to the sin of Peor. Naturally, in a large population, it would be expected that many would die daily. However, this was not the case because God had promised that this generation would inherit the land. Just as God caused the previous generation to perish in the wilderness because of their sins, He preserved this generation so that they could all inherit the land. This shows that if not for their sin, none of them would have died. The proof of this is that only those who sinned in the matter of Peor died, while the rest remained alive, as the verse states, "But you who cling to the Lord your God are all alive today" (Deuteronomy 4:4).
התועלת הארבע עשרה הוא להעיר על עוצם החכמה והבינה שיישירו המצו' התלויו' בארץ שיחשב בתחלת העיון שאין בהם תועלת והם המצות אשר בקרבנות ובטומאות ובטהרות ומתנות כהונה ולויה ולזה אמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ וגומ' כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני הגוים וכבר ביארנו אנחנו במה שקדם אופן החכמה והבינה אשר יישירו אלו המצות ובכלל הנה תורתנו תיוחד משאר התורות והנימוסים שהיו לשאר האומות כי תורתנו אין בה דבר לא יגזרהו היושר והבינה ולזה היה זה הנימוס האלהי מושך האנשים מצד עצמותו אל שיתנהגו בו ואמנם נימוסי שאר האומות אינם כן כי הם מסודרים לפי יושר וחכמה והם נימוסי' זרים מטבעי האנשים ויתנהגו בהם האנשים על צד ההכרח מצד אימת המלכות ואימת הטלת העונש לא מצד עמצותם: The fourteenth benefit is to highlight the profound wisdom and understanding inherent in the commandments related to the land, which at first glance might seem to lack apparent utility. These include the commandments concerning sacrifices, ritual purity and impurity, and the offerings for the priests and Levites. This is why it says, "See, I have taught you statutes and judgments, as the Lord my God commanded me, that you should do so in the land where you go to possess it. And you shall keep and do them, for this is your wisdom and your understanding in the sight of the nations" (Deuteronomy 4:5-6). The point here is that these commandments reflect deep wisdom and understanding, which will be evident to the nations. As we have previously explained, the nature of the wisdom and understanding embedded in these commandments makes our Torah unique compared to the laws and customs of other nations. Our Torah is distinguished by its inherent righteousness and wisdom. In contrast, the laws of other nations are not naturally appealing but are followed out of necessity, often due to fear of punishment or the authority of the ruler, rather than out of an intrinsic understanding of their righteousness.
התועלת החמש עשרה הוא מה שצונו לזכור ענין מעמד הר סיני והדברים ששמענו שם מפי הגבורה הם עשרת הדברים אשר יקיפו באופן מה שבכל המצות התוריות ועניין זה הזכרון הוא שנודיע זה לבנינו ולבני בנינו דור אחר דור למען יתפרסם זה לכולם וישמרו מצוות התורה וילמדו ליראה את השם הנכבד והנורא וידענו כי לא ראו שם כל תמונה ולזה ירחיקו התמונה מהשם יתעלה ויהיו נשמרים מעשות פסל ותמונה ומנתינת אלהות לזולת השם יתעלה כמו שביאר האזהרה בזה הדבור השני מעשרת הדברות: The fifteenth benefit is that we are commanded to remember the event of the revelation at Mount Sinai and the things we heard there directly from the Almighty, specifically the Ten Commandments. These commandments encompass the essence of all the Torah’s mitzvot. This act of remembrance is intended to be passed down to our children and grandchildren, generation after generation, so that it becomes widely known and that people will adhere to the commandments of the Torah. The purpose of this remembrance is to ensure that the commandments are observed and that people learn to revere the esteemed and awe-inspiring name of God. It is also important to recognize that no image or likeness was seen at Sinai, which is why we should avoid any representation of God and refrain from making images or ascribing divinity to anything other than God, as clarified in the second commandment of the Ten Commandments.
התועלת השש עשרה הוא במצות. והוא להודיע שכמו שהאדם חייב ללמוד את בנו כמו שכתוב ושננתם לבניך כן הוא חייב ללמוד את בן בנו כמו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך: The sixteenth benefit is related to the commandments and teaches that just as a person is obligated to teach their own child, as it is written, "And you shall teach them diligently to your children" (Deuteronomy 6:7), they are also obligated to teach their grandchild, as it is written, "And you shall make them known to your children and your children's children" (Deuteronomy 4:9).
התועלת השביעי עשרה הוא להודיע שהתורה השתדלה לפי מה שאפשר לשמור את ישראל שלא יפלו ברע אשר נפלו בו מפני עבדם עבודה זרה ולזה הודיעם השם יתעלה ענין הגליות אשר יפלו בהם בהמשכם לעבודה זרה ולזה לא נמנעו ישראל עם כל זה מהמשך לעבודה זרה ונפלו ברע אשר יעדה התורה על זה לא נפל דבר: The seventeenth benefit is to explain that the Torah made every effort, as much as possible, to keep Israel from falling into the evil of idolatry. To this end, God informed them about the exiles they would face if they continued with idol worship. Despite these warnings, the Israelites did not completely avoid falling into idolatry and experienced the negative consequences that the Torah had predicted. Nonetheless, the fact that the Torah anticipated and warned about these outcomes demonstrates its thoroughness in addressing potential issues.
התועלת השמנה עשרה הוא להודיע שכבר ימשך מההשגחה הפרטית ענין דומה למה שנמשך מההשגחה הכוללת רוצה לומר שכמו שימשך לאדם מההצלחה מההשגח' הכוללת שיושגחו בה הוא וזרעו זמן ארוך מאד ג"כ יקרה זה מצד ההשגחה הפרטית כאשר היתה שלמה ולזה תמצא שספר כי מפני השגחת השם יתעלה על האבות יושגחו זרעם אחריהם תמיד בדרך שלא יכלו ומפני זאת ההשגחה השגיח השם יתעלה על ישראל בהיותם במצרים והוציאם משם באותות ומופתים נפלאים לקרבם לעבודתו כדי שיהיו ראויים לירושת הארץ ולזאת הסבה נתן להם התורה התמימה ונתנה להם בזה האופן הנפלא שהיה במעמד הר סיני להביאם על כל פנים אל שימשכו אחר תורתו השלמה כדי שיזכו שתנתן להם הארץ שנשבע השם יתע' לאבותינו לתתה לזרעם: The eighteenth benefit is to explain that the outcomes of divine providence are similar whether they arise from general or specific supervision. Just as a person can experience long-term success through general providence, where both he and his descendants are guided over a long period, so too, specific providence can achieve similar results when it is complete. This is illustrated by the fact that, due to God's providence over the patriarchs, their descendants were always under divine care in such a way that they could not fall away from it. Consequently, God watched over Israel while they were in Egypt and brought them out with miraculous signs and wonders, preparing them to serve Him and making them worthy of inheriting the land. Therefore, He gave them the complete Torah in a remarkable manner at Mount Sinai, ensuring that they would follow His perfect law and thereby secure the promise of the land, which God swore to give to their ancestors.
התועלת התשע עשרה הוא בדעות. והוא להודיע כי מי שהוא אלהי השמים הוא אלהי הארץ אין שם שני אלוהות יהיה האחד אלהי השמים והאחד אלהי הארץ כמו שהאמינו המאמינים בשניות וזאת הידיעה קנו ישראל מענייני המופתים הנפלאים שעשה השם יתעלה שלא ימשך ענינם מצד הטבע אשר באו באלו הדברים השפלים כמו שאמר אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו כמו שביארנו ואם אמר אומר הנה זה לא יתן האמת בזה על כל פנים כי אולי יאמר אומר כי אלהי הארץ ינהיג הארץ לפי הטבע וכשיצטרך ישנה הוא מנהג הטבע אמרנו לו כי משה לא היה מדבר לסכלים כי כבר היו זקני ישראל והוא מבואר שלא יוכלו להניח שאלהי השמים יהיה נבדל מאלהי הארץ בדרך שיהיו שנים כי הם רואים הרבה מהנהגת ענייני הארץ מסודרת מצד השמים ולזה יחוייב שיהיה מי שיכול לשנות זה הסידור אשר בארץ עליון על כל השמים ואין צריך לומר שהוא עליון על הארץ ומזה התבאר כי מעניין המופתים נעמוד על שבכאן מנהיג אחד הגלגלים בכללם: The nineteenth benefit is to clarify the concept that the deity who governs the heavens is the same deity who governs the earth. There is not one god for the heavens and another for the earth, as some who believed in duality might have thought. This understanding was acquired by the Israelites through the remarkable miracles performed by God, which could not be attributed to natural causes or the workings of lower, mundane things. As stated in the verse, "You have been shown to know that the Lord is God; there is no other besides Him" (Deuteronomy 4:35). If someone were to argue that perhaps the God of the earth governs according to natural laws and can change them if needed, Ralbag points out that this is not the case. Moses was not speaking to simple-minded people; the elders of Israel were well aware that the deity governing the heavens cannot be distinct from the deity governing the earth. They observed that the natural order on earth is arranged according to heavenly principles, which implies that there must be a single deity who controls and can alter the entire cosmic order, including the heavens and the earth. Thus, it is evident from the miracles that there is one sovereign deity over all creation.