נדרשתי לשואלי על פי' של הגאון כמהרר"א המזרחי אשר באר דברי הסמ"ג בנותן טעם לפגם בפסח אם יש גמגום בדבריו אם לאו. והנה נ"ל ראשו וסופו אמת אך על אמצעיתו יש לגמגם וזה כי בראש דבריו באר הגאון לשון הסמ"ג לתרץ למה הביא קושיות התלמוד שמקשה ואמאי לשהינהו כו' יספיק לראייתו דברי רב לבד שאמר קדירות בפסח ישברו לכן תירץ שאין משם ראיה רק מסוגית התלמוד ויפה אמר דאם לא סוגית התלמוד הייתי או' לאו דוקא ישברו אלא ה"ה שיכול להשהותן עד אחר הפסח ולהשתמש בהו שלא במינן ולא בא למעט רק שלא ישתמש בהו במינן או ירצה לומר כאשר ירצה ליהנות בהן בפסח לא יוכל ליהנות מהן אלא באופן זה שישב' אותם במוציא רמון או במוציא זית או במוציא משקה באופן שאין לחוש שיבשל בהן אם אינם טמונים מן העין ואז יוכל ליהנות בהם להשים בהם תפוחים וכיוצא בהם דהנאה זו מותרת שאינו נהנה מן האיסור כידוע לכם אבל ה"ה שהיה יכול להטמינם ולהשהותן עד אחר הפסח ליעבד בהו שלא במינן אבל במינן אחר הפסח או אפילו שלא במינן תוך הפסח היה אסור אף כי הוא לפגם כי יחשב לכתחלה מאחר שיש להם תקנה להחזיקם בשלימות ולכן מביא סוגית התלמוד ואף כי היה רחוק לפרש ככה מ"מ הסמ"ג רוצה להביא הדבר שהוא בהדיא ולא ירצה להשען על דקדוקי פלפול ודי בזה כי בלי ספק כוון האמת בביאור זה. ובסוף דבריו שתירץ הגאון ובאר קושיות התלמוד וליעבד בהו שלא במינן שלא יקשה הא דתנן אין מבטלין איסור לכתחלה גם בזה דבריו נכונים ומוכרעים לפי דברי ר"י ור"ת שסוברין שרב סובר נ"ט לפגם אסור בכל מקום כמו שבאר הגאון ז"ל והן הן דברי התוס' בפ' כל שעה שהקשו קושי' זו שבתירוץ הראשון של ה"ר יוסף שתירץ הואיל ואיכא תרתי לטיבותא שהוא נותן טעם לפגם ומשהו כו' איתא שם וז"ל ולדבריו צ"ל דה"פ וליעבד שלא במינן אי סבירא ליה לרב נ"ט לפגם מותר ותירוץ שני של ר"י שהקדירות של חרס כו' הן הן דברי הגאון שצריך לומר ככה אם סובר רב נ"ט לפגם אסור א"כ על דברי גאון אין להרהר אף בזה. אמנם במה שהקשה הגאון על דברי סמ"ג וז"ל אך לא שמעתי מה ענין זה לכאן דמאי נפקא מינה כו' אינו קשה בעיני דר"א ממי"ץ רוצה להוכיח לנו הדין שנ"ט לפגם אסור ולכן לאשר עיקר ראייתו מדברי רב שאמר קדירות ישברו ולא יוכל להשהותן והוא רבי אליעזר סובר שטעמו דרב משום איסור משהו א"כ צריך לומר שגם אנחנו סוברים דחמץ בפסח במשהו דאם לא סבירא לן ככה נפול פיתא בבירא ויהיה לדידן נ"ט לפגם מותר ולכן מביא פסק של רבא והוא ר"א סובר הגירסא בתלמוד במשהו כרב בהדיא או סובר כה"ג שפיר' מדלא יהיב שיעור כו' ואיננו סובר כר"ת שאינו גורס ככה וחולק על ה"ג ודי בזה גם מה שתירץ הגאון ז"ל לפי ר"י ור"ת וז"ל אע"ג דאסור משהו לא בטעמא תליא מילתא מ"מ כיון שהשוה הכתוב וכו' טעם זה אינו מוכרח דאפשר לומר ולתרץ שסוברים דמ"מ ההוא משהו יהיב טעמא מועט אע"ג שאינו מורגש למיעוטי ובפסח הכל אסור אף אם הוא מיעוטא דמיעוטא באשר הוא לשבח אבל אם הוא לפגם אף אם יהיה הרבה מכל מקום הוא מותר ולא עוד הפעם ושלום לרבנן ותלמידיהון. נאום הטרוד מאיר בכמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: