תרל"א 5631
במדרש מרפא לשון עץ חיים כו'. ספרים נכתבין בכל לשון כו' לא איש דברים. משזכה לתורה אלה הדברים כו'. כי התורה נותנת חיים לכל הנבראים כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא וחיות הכל מהתורה. ולכך מתיר את הלשון שלשונות האומות הם רחוקות מהקדושה ומתגשמים. מ"מ ע"י שנתלבשו בתורה באותו לשון מתרפא הלשון ומתקרבות ג"כ להקדושה ולכך מותרין הס' להיות נכתבין בכל לשון. שאותיות התורה מתירין הלשון מהמאסר שנתדבק הלשון בסט"א. וזה יפת אלקים ליפת כו' שיהי' מלבוש ג"כ להתורה. וע"י פנימיות התורה מתקרבות החיצוניות ג"כ: The Midrash discusses how the words "אלה הדברים" (These are the words) have a unique significance, emphasizing that the Torah gives life to all of creation since Hashem created the world with the Torah. The Torah's words elevate other languages, which are generally removed from holiness and more physical. Lashon Hakodesh (the Holy Tongue) precisely defines each item's essence, unlike other languages that are mere conventions. Therefore, Lashon Hakodesh is uplifting, while other languages are profane.
However, when the Torah is written in other languages, these languages gain an element of holiness and become closer to sanctity. The Torah's words free these languages from their physicality, as the law allowing Torah to be translated uplifts them. This is reflected in the blessing that Hashem will give beauty to Yephet, indicating that even the Greek language can become a vessel for the Torah. Through the internal essence of the Torah, external aspects are also brought closer to holiness.
ומ"ש מרע"ה לא איש דברים. הלא דיבר עם הש"י גם אז. רק להיפוך לדבר לפרעה ולהכניס מאמר ה' בלשון המובן לפרעה זה לא הי' קודם יצ"מ ונתינת התורה [כמ"ש בזוה"ק שהדיבור הי' בגלות ע"ש וארא] ועתה כתי' הואיל כו' באר כו' התורה. פי' ז"ל בשבעים לשון שהכניס אור התורה בכל הלשונות. וזה כל ענין משנה תורה שחזר התורה כמו שנתקבלה בישראל, כי דברי התורה אין שיעור לקדושתם. וכפי מה שקיבלו בנ"י החזיר עמהם והמשיך הארת התורה בעצמותם. וכ' במדרש וכי לא דיבר משה רק אלה הדברים רק דברי תוכחות ע"ש. ופי' תוכחות שנכנס הדבר בתוך האדם וזה נק' דברים שההפרש בין מאמר לדיבור שהוא לנוכח. כמו דבר מלך שלטון שהדיבור הוא להיות נעשה כן. ואמירה שייך אף על מה שאין לעשות. משא"כ דיבור הוא גזירה להיות כך. וכתי' אל כל ישראל שהכניס בהם דברי התורה. במדבר בערבה כו' אף המקומות שחטאו שם. האיר גם שם דברי התורה שנותנת חיים ורפואה כנ"ל. ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל עמ"ש בשבעים לשון פי' להם. ומה נצרך זה. רק שיש לע' אומות ע' מדרגות להתנגד להקדושה. ומרע"ה המשיך אור התורה שיוכלו להתדבק בה אף שיהיו בגלות תחת כל אומה כו' ע"ש. [עי' הלשון במד' תנחומא על לא איש דברים כו'] אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם כו' במד' תנחומא. דלעתיד שיהי' הכל נדבק בשרשו לא יהי' פסח ואלם. וזה ידלג שמחבר עצמו לשורש החיים. ולכך גם ע"י כח התורה מתרפא הלשון כנ"ל: The Midrash discusses why Moshe Rabbeinu said he was "not a man of words" at the burning bush, even though he spoke perfectly well to Hashem. The explanation is that speaking to Paroh and conveying Hashem's holy words to someone as lowly as Paroh was not feasible before the Exodus and the giving of the Torah. As the Zohar states, Hashem's words were in exile at that time. However, later in Devarim, Moshe expounded the Torah in 70 languages, elevating them with the light of the Torah and making them holier.
This concept is embodied in Mishna Torah, where Moshe repeated and deepened the teachings of the Torah, infusing Bnei Yisrael with its holiness. The Midrash queries why Moshe focused on rebukes, explaining that "rebuke" means to internalize. Moshe's words were direct and forceful, like a king's decree, meant to be internalized and obeyed. He spoke to all of Yisrael, bringing the light of the Torah even to places where they had sinned, providing life and healing through its words.
The Chidushei Harim explains that Moshe translated the Torah into 70 languages to counter the 70 nations and their levels of impurity opposing holiness. This allowed Bnei Yisrael to connect to the Torah even in exile under foreign powers. In the future, when everything is connected to its source, there will be no lameness or speechlessness, symbolizing complete spiritual healing. Through the power of the Torah, languages are healed and uplifted from impurity, as explained above.
איתא בשם הרמב"ן ז"ל ע"פ אשר יקשה מכם תקריבון אלי. שכל דבר שמסתפק אי מותר לעשותו יסלק הנאתו וכשירצה לידע באמת אם זה רצונו ית' יראה האמת. ע"כ בכתר ש"ט וכן שמעתי מפי אמו"ז ז"ל בשמו. והפי' תקריבון אלי לחיות הש"י שיש בדבר ההוא. כי כל קישוי רק מבחוץ ע"י הסתר החיצוניות, אבל כשמדבק עצמו בכח הפנימי אין הסתר כלל: On the verse "Any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it," the Ramban explains that if a person is troubled by something and cannot understand it, they should remove their personal pleasure from it. By doing so, they will discern if it aligns with Hashem's will, as the truth will become clear. This teaching is also brought by the Ba'al Shem Tov and was heard from the Chidushei Harim.
"Bringing it to me" means connecting the matter to its internal life force, which is Hashem. Each Jew has an element of Moshe Rabeinu, which helps clarify the truth. Difficulties are external, caused by concealments. When one connects to the internal life force, there is no concealment, only clarity.
ידע שור קונהו כו'. ח"ו שאין בנ"י מכירין הש"י כשור, הלא מברכין ומתפללין אליו ית'. אבל רצון הש"י שבנ"י יבררו מלכותו ית' בכל הנבראים. כי כן הי' בזמן השלימות שבהמ"ק הי' קיים והקרבנו תמידין בכל יום הי' זה קירוב והתדבקות חיות כל הנבראים אליו ית'. והיו גם האומות בהכנעה מהש"י. וכן מ"ש קרי' נאמנה כו' ג"כ על כל העולם שאז היו נמשכים כל הנבראים אחר השורש. וז"ש ישראל לא ידע כו' שצריכין להמשיך ידיעה וחיבור לכל הנבראים. ובס' אור המאיר פי' כל שרוח הבריות נוחה הימנו. שעושה כל מעשיו בדביקות כח הפנימיות שהוא מהש"י. עי"ז משרה רוח הש"י בכל מעשה ונמצא רוח הבריות נוחה הימנו ודפח"ח: The haftorah begins with a rebuke of Bnei Yisrael, comparing them unfavorably to an ox that knows its master, whereas Bnei Yisrael do not. The Sfas Emes asks how this can be, as Bnei Yisrael constantly pray and bless Hashem. The criticism, however, is that Hashem desires Bnei Yisrael to reveal His dominion over all creation.
In the time of the Beis Hamikdash, daily korbanos brought all creation closer to Hashem, and even the nations were humbled before Him. Jerusalem was called a "faithful city," reflecting the entire world's connection to its true source. The criticism is that Bnei Yisrael do not make Hashem's dominion known to the world. The term "ידע" here means to "make known," emphasizing the need for Bnei Yisrael to actively reveal Hashem's rule. The sefer Ohr Meir explains that one who acts with a deep connection to Hashem's internal power will have Hashem's spirit in all their actions, pleasing the entire world.