אות הזיין
זאזא [צווייג]. (שבת כ) רמי בר אבא אמר זאזא פי" ענף של אילנו' כגון אילני תמרי' ופרישים ודורמסקין ונשברין מראש ענפיהן כשהן יבשין ומציתין בהן את האור ומתחממין בהן בימות הגשמי'. מבין עפאים תרגומו מבין זאזיא. ועשה קציר כמו נטע מרגו' ועבד זאזא היך נציב. וי"א גזותא יבישתא דרומנא וי"א עץ ששמו ריד"א בלע"ז וי"א שגדל סביב האילן כמו שערו':
זאר [פעראיבערגעהן] (תרגום ולא עדה עליו שחל ולא זיאר עלוהי ליתא):
זב [פליססען ריננען] (חולין כז) רב יימר אמר אמר קרא וזבחת ממקום שזב חתיהו ומפרש זב ע"י חיתוי בעינן כלומר מן הצואר בסומנין יזוב הדם. (מנחות סד) הנהו תלת נשי דאתיין ג' קינים חדא אמרה לזיבתי ותדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי ומפרש (בשקלים ירושלמי ח בגמ' פתחיה) זו שאמרה לימתי סברה למימר שופעת דם כימ' והיינו זבה ודינה אחד לחטאת וא' לעולה אמר להון רב מרדכי בימה אסתכנת ונדרה עולות זו שאמרה לעונתי סברה למימר שופעת דם כמעין דהיינו זבה אמר להון בעין אסתכנת ושתיהן עולות וזו שאמרה לזיבתי סברין למימר זבה ממש אמר לון זאב בא לטרוף את בנה ונדרה וכו'. זב מטמא בשלש ראיות ביום אחד ובשלש ראיות בשלשה ימים זבה אינה מטמאה בג' ראיות ביום א' אלא בג' ראיות לשלשה ימים (ב"ק כד). (נדה לה) זוב דומה למי בצק של שעורים זוב בא מבשר המת שכבת זרע בא מבשר החי זוב דיהה ודומה ללובן ביצה מוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:
זב [איין ראבינער צייכין] (זבחים כח) מסתברא בנותר הוה ליה לאוקומי בכר' לאגמורי עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בזב פי' האי זב סימן הוא ז' זמן ב' במה דנות' פסולו בזמי וחוץ לזמנו פסולו בזמן לאפוקי חוץ למקומו שאין פסולו בזמן אלא פסול מקום הוא נותר פסול בבמה וחוץ למקומו פסולו בבמה אבל יוצא כשר בבמה דהיינו חוץ למקומו דהכי אמרינן (שם קיג) אדרב' חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי בכר' לאגמורי עון עון לחוץ לזמנו דדמו ליה במקדש פי' האי מקדש סימן הוא נר מחשבה ק' קצת ד' דם ש' שלישי. לישנא אחרינא שלמים חוץ לזמנו וחוץ למקומו ישנו במחשבה אבל נותר אינו במחשבה קצת אפילו לא חשב חוץ לזמנו וחוץ למקומו אלא במקצת נפסל כל הזבח כדתנן (שם כז) השוחט את הזבח לזרוק דמו לחוץ וכו' אבל נותר מה שהותיר נפסל ואינו צריך להביא קרבן אחר דם חוץ לזמנו וחוץ למקומו ישנו לפני זריקת דמים אבל נותר מה שהותיר נפסל אינו לפני זריקת דמים והני תלת מצאנו בברייתא דתניא חומר בפיגול שאין בנותר שהפיגול נוהג במחשבה ונוהג לפני זריקת דמים ואם נתפגל קצת הזבח נתפגל כולו מה שאין כן בנותר וחוץ לזמנו וחוץ למקומו שניהם פיגול חוץ לזמנו פיגול שיש בו כרת חוץ למקומו פיגול שאין בו כרת שלישי חוץ לזמנו וחוץ למקומו שלישי באכילתם אם האכול יאכל וגו' אחד בצו את אהרן ואחד בקדושים תהיו אבל נותר אין כתוב בו שלישי אלא בשריפתו. ל"א שלמים חוץ לזמנו וחוץ למקומו אינו מפורש אלא בשלמים ואלו נותר נמי מפורש בפסח יש ספרים שכתוב בהן מסתברא בנותר הוה ליה לאוקומי וכו' דדמי ליה במקדש ומפרש מקדש ממש ומסקי הכי אדרבא חוץ למקומו וכו' דדמי ליה במחשבה וזב דלקמן בתרוצא דאיפוך אנא זב ממש ומפרש התם דכי זב וזבה שהן בחזקת טהרה כשפסקו לראות כיון שחזרו ודאי סתרי מה שלפניהן כך נותר הי' בחזקת היתר דהא קרב המותיר כמצותו וכשיגיע יום שלישי נפסל חוץ לזמנו נמי בחזקת היתר שהרי בזמנו קרוב המותיר כמצותו דאין נפסל אלא במחשבה דחוץ לזמנו לאפוקי חוץ למקומו דלא קרב המותיר כמצותו שהרי חשב עליו חוץ למקדש וראיה לדבר מהא דאמרינן לקמן אחר שהוכשר יחזור ויפסל אמר לו רבי עקיבא הן מצינו בזב וזבה וכו' ולשון הראשון עיקר (א"ב בעל הערוך גריס מותיר כלומר מניח נותר והן שיריים למזבח או לכהנים ומשעה שהמותיר נקרב חשבינן זמן לנותר להפסל אבל בנוסחאות שלנו גרסינן מתיר וכן דעת המפרשים כלומר הותרו השיריים להקרב או להאכל שעד כאן היו אסורים):
זבזגא [שילדקרעטע] (נדה נו) אמר רבא הני זבזגי דמחוזא כי שלדן קיימת טמאים פירוש שרצים יבשים (א"ב בנוסחאות דידן כתוב זבובי):
זבזגא [פערלעסיכע קויפלייטע] (מ"ק כח) אחאנא תגרי אזבזגי מבדקי פירוש אחינו סוחרים שעל קיניהן נבדקין כלומר במקום סחורתם נבדקין הנאמנין הן אם לא כמו שאמרנו (עירובין סה) בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו בכעסו:
זבח [שלאכט אופפער] (מעילה ט) זבחי שלמי צבור פי' אותם המביאין בעצרת כדכתיב באמור אל הכהנים ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:
זבל [מיסט] (שבת מז) לא בזבל ולא בחול. (שם פ) זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב. (מנחות פה) אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין. (שביעית פרק ב) מזבלין מייבלין ומעדרין מכרקין מאבקין מעשנין מקרסמין מזרדין ומפסלין מזהמין וכורכת וקוטמין ומסקלין פירוש מזבלין ומעדרין במקשאות משליכין זבל בשדה או בעיקר האילן מעדרין חופרין. מייבלין ירושל' מעבירין את היבלת כלומר אם יש לאילן יבלת יסירה ממנו וירפא. ירושל' מפרקין בעלים כלומר משברים העלים היבשים. ירושלמי מאבקין עושה לה אבק כלומר משליכין אבק על עיקר האילן. ירושלמי מעשנין מתננין לה כלומר עושים עשן תחת האילן שימותו התולעים מסלקין מסירין האבנים מלשון סקלו מאבן. מקרסמין כמו מכרסמין שחותך הענפים שיבשו. מזרדין כורתין הפרחים העולים בשרש האילן. מפסלין שנוטל הפסולת ויש אומרים מזרדין שחותך קצת מן הענפים הלחים ומניח מקצת. מפסלין שנוטלין מן הכל כדי שתתעבה הקורה מלשון ויפסול שני לוחות אבנים. מזהמין נותנין זבל ומים בעיקרין כורכין מל' ותכריך בוץ וארגמן. קוטמין תרגום אפר קטם ויש אומרים שובר הראשים כמו נקטם ראשו. וסכין את הפגין פירות שלא נתבשלו סכין אותן שמן ומיד מתבשלין. (עבוד' זרה נ) התם פטומי פירא. (ברכות קג) עד חצות עד זבילא בתרייתא שלמא. (ב"מ) אמר רב יוסף דוולא מרא וזבילא וזרנוקא דבעל הבית פירוש פל"א בלע"ז הנושאת הזבל ומשליכין על המת (א"ב תרגו' כדומן על פני השדה כזבל מבדר על אפי חקלא):
זביל [בהעלטניס] (מגלה לא) הני זבילי דחומשי פי' עושין סביב הספר מסגרת של עור לשמור הספר ענין מדור היא כמו יזבלני אישי:
זבלגן [אויגען טריפער] (שם כד) אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו. (בכורות מד) אמר רבי יוחנן הקרחנין והננסין והזבלוגין פסולין פי' מי שיש לו לפלוף בעינו איכא דאמרי שיורד רירו:
זבן [שאהם גליד] (שם לט) נפגם הזובן והערוה של נקבה פירוש האבר שיזוב ממנו ועוד בלשון ישמעאל קורין זובן לאבר:
זבורית [שלעכטע פעלדער] (ב"ק מח) כתובת אשם בזבורית (פי' הפחות שבנכסים):
זבורית [גריף שטיהל] (פרק אחרון דמקואות) הטבילו כדרכו דרך פיו בלא זיבורית עד שיטנו על צדו פי' הטבילו ולא הטביל בית ידו. וי"א בלא זיבורית פי' לא עלתה לו נקיות וטהרה:
זג [וויינבעעהר קערין] (שבת מז) ולא בתבן ולא בזגין. (ובפ' אחרון דמעשרות) לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו. (נזיר סה) וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן רבי אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין אלו הן החרצנין ואלו הן הזגין החרצנים אלו החרצונין והזגין אלו הפנימין דברי ר' יהודה רבי יוסי או' שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג הפנימי ענבול:
זג [גלאק] (שבת נד) ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק. (שם ס) ובני מלכים בזוגין פירוש במלבושיהן משום נוי והחיצון זוג והפנימי ענבול (א"ב תרגום פעמון זהב זגא דדהבא):
זג [פאהריאך] (פ"ב דפיאה) שקיבל מן הזוגות פי' הם החכמים שבפרק קמא דאבות שקיבלו את התורה מאנטיגנוס ולמטה ולפיכך קרויין זוגות שהן נזכרין זוגות שנים שנים. (סנהדרין י) זוג בא מרקת פי' שני תלמידי חכמים באו מטבריא כדאמרן במגלה רקת זו טבריא ותפשן נשר עיכבן המלך כי נשר הוא המלך כדכתיב הנשר הגדול וי"א עיכבן המטר הנושר מן השמים ובידן דברים הנעשים בלוז הן תכלת וציצית ובזכותם יצא שלום לעולם ועמוסי יריכי נחשון כלומר נשיאי בני דוד המתייחסי' מזרע נחשון שהוא משבט יהודה ולא הניחן אדומי זה שר אדום המושל עליהם בעלי אסופות הם חכמים כדכתיב דברי חכמים כדרבונות וגו' בעלי אסופות בקשו לקבוע נציב אחד זה חדש העיבור בירח שמת בו אהרן זה חדש אב (א"ב תרגום וצמד חמורים וזווגא חמרין פי' בלשון יוני שני דברים מחוברים הן שיהיו אנשים הן בהמות הן כלים):
זג [שעערע] (בפ' י"ג בכלים) הסייף והסכין הפגיון הרומח מגל יד ומגל קציר השחור והזוג של ספרים שנחלקו הרי אלו טמאין. (פ' ד' בנגעים) כדי לקרוץ בזוג. (נדה נב) ב' שערות האמורות בפרה ובנגעים כמה שיעורן כדי שיהו ניטלו' בזוג. (מציעא קיו) חבל זוג של ספרים פי' מספרים:
זג [שריט] ששה צעדים תרגום שיתא זוגין:
זג [ליגען, אן לעהנען] (כתובות נח) כי הוינן בי מר הוה זגינן אבירכי דהדדי. (שבת קכב) הני לבני דאשתיור מבניינא שרי לטלטולינהו למיזגא עלייהו (שם קיט) לא מזגינא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה פי' לא שכבתי על המטה. (סנהד" פה) הגונב נפש ישן דזגא עלי' פי' כשהיה ישן סמך עליו והסב עליו. (מעילה יד) דלמא בעי למיזגא ואזגא עלייהו ואשתכח דקא מעיל בקדשים. (ב"ק ט) לא צריכא דיזגא מיזגא:
זג [קלייד] (בב"ר פרשה צב) הבוקר אור עובדא הוה בדרומא דהוה תמן חד פונדקי דהוה קאים לביש זגוי בליליא (א"ב (עירובין ק) זבנינא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעך פי' לבוש):
זג [לויטער, דורך זיכטיג] (שבת קלד) והיכא דזייג ליקרעיה בסערתא (פסחים עד) אי לאו דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי (חולין עו) כיון דזיגי אף על גב דלא חוורי אמרירבואתא דלית הלכתא כמר בר רב אשי לא בהאי ולא באפוכי שבועתא וסימנך הפך לבן כלומר אפוכי שבועה וחיוורי דגידים. (נדה כד) ההי' שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל ומתח ליה חוט השער' מהאי גיסא וחזייה באידך גיסא אמר אם איתא דולד הוא לא הוה זיג כולי האי פי' צלול. ורחצת קרבו תרגום ירושלמי ותשזג בני גווה. רחץ במים תרגום ירושלמי שזג במיא (א"ב תרגום בפסוק כשבת המלך אחשורוש בני זוגיתא פירוש מרחץ):
זג [גלאז] (ברכות לא) אייתי קבא דזגוגיתא חבר קמייהו ואתעציבו. (פסחים נה) בגמרא מוליכין ומביאין כלים (מ"ק יג) וכוס מבית הזגג. (ב"ק לא) הקדרים והזגגים שהיו מהלכין זה אחר זה (וב"ב צא) ושל צמרים ושל זגגין תלויה באויר טפחים. (פי' כ"ד דכלים) של זגגים טמאה טמא מת. פי' עושין מלאכת זכוכית פי' קבא דזגוגיתא קב של זכוכית חשוב ויקר (א"ב תרגום זהב וזכוכית דהבא וזגוגיתא):
זגדוס [אונגלייכעס פאאר] (בכורות מד) סכי שמש והזגדוס והצירן מחוי רב הונא חדא מדידן וחדא מדידה עינו אחת דומה לשלנו ועינו אחת דומה לאותן שעיניהן משונות ועוד פי' בבריתא שגבינו אחד שחור ואחד לבן מ"ט תנא כל זוגא דלא שוי להדדי זגדוס קרי ליה פי' זוג דוס זוג שנים דוס שנים כלו' הזוג של עינים או של גבינים בשני ענינים:
זגתא [איינע פעטע הין]. (ב"מ פו) מובחר שבעופות תרנגולת אמר אמימר זגתא אוכמתי בדפטימתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא פסיא קניא. פירוש תרנגולת שחורה המפוטמת המצוי' בין היקבים ואינה יכולה לפשוט הקנה מרוב שמנה (בכורות) איתו ליה תרתי ביעי הי דזגתא חיורתי הי דזגתא אוכמתי. ועיש על בניה תנחם זוגתא על אפרוחהא:
זד [קאכין צו ברייטען] (סוטה יא) מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו בה נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוה דכתיב ויזד יעקב נזיד. (סנהדרין סט) דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש אמר ליה רב מרדכי לרב אשי מאי משמע דהאי נזיד לישנא דבשלי הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד. (חולין לד) איתיביה רב המנונא לעולא מיהא דתנן (פ' ב' דטהרות) הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא הג' נאכל בנזיד הדמע פי' תבשיל שיש בו שמן של תרומה כי התרומה שנתערבה בחולין נקראה דמע:
זדדיהו [ראבינישער צייחין] (מנחות צו) שתי הלחם אורכן ז' טפחים ורחבן ד"ט וקרנותיהן ד' אצבעו' והיינו זד"ד. (לחם הפנים ארכו י' טפחין ורחבו ה"ט וקרנותיו ז' אצבעות והיינו יה"ז):
זה עיין ערך מזדנדזין):
זה [זאנגע שטראהלען]: (יומא כח) זיהרא דשמשא קשי משמש' פי' חמות השמש אחרי שסר ועבר השמש מאותו מקום וסימניך דנא דחלא כלומר אחר שתריק החומץ ממנו ריחו חזק יותר מן החומץ עצמו (א"ב בנוסחאות זוהמא כתוב):
זה [זאננען שיין] (ברכות ס) זיהי הוא דעבר ומחזי כדעבר הוא נמי פי' זיוו הוא שמתראה:
זהב [גאלד רעטליך] (שם כב) מאמתי התורין כשרק משיזהיבו (א"ב פי' רש"י שיהו כנפי גופן גדולים ואדומים ומוזהבים כזהב):
זהיין [וויעצליטג] (ברקרא רבה בריש אחרי מות) רב לוי פתח אמרתי להוללים למערבביא אלו שלבן מלא חולחליות רעות רבי לוי קרא יתהון זהיינ' אלו שמביאין אללי לעולם פי' שמחים בכל עת:
זהם [שוויים בעפלעקט] (כתובות עה) והתנן על אלו מומין הזקן והחולה והמזוהם (בסיפרא) ואם מן הצאן פרט לזקן לחולה ולמזוהם (ע"ז כו) לא מזדהמנא באפי גברי. (יבמות קו) בשע' שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. (בכורות מו) אפילו למאן דאמר אין מזהמין ואת הולד לוי פסול מיקרי. (חולין קה) מים אחרונים אין נוטלין בחמין מפני שהחמין מפעפעון את הידים ואין מעברין הזוהמא: חלאתה בה תרגום דזיהמותא ביה. מזהמין את האילנות (בפ"ב דשביעית ע"ז לה) תרי זיהומי הוו חד לאוקומי אילנא ושרי וחד לאבריי אילנא ואסיר:
זהם [אומפלוטה] זוהמת דשמשא (בעל הערוך גרע זיהא עיין ערך זה):
זהר [שארלויך] (שבת נג) ולא בזהורית שבין עיניו פי' לשון של זהורית שתולין לסוס משום נוי (יומא לט) והיה לשון של זהורית מלבין (נדה כה) אם היה מרוקם ושני יריכותיו כשני חוטין של זהירות (גיטין סט) ליתי חוטא דזהורייתא דשדיה דומה. (כלים מט) חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה. (סוטה מט) מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת:
זהר [מאנד] השמש והירח תרגום ירושלמי שימשא וזיהרא:
זהר [פאר זיכט געשיקט] (ע"ז כ) מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות מפורש בפ"ק דשבת ירוש':
זהרא [טייער איין נעהמער] (ב"ב נה) והרי זהררי דזבון ארעא לטסקא זבנינהי זביני פירוש זהרא כבר פי' בערך בסתן ופי' זהררי הממונ' מן המלכות לקבל טסקא דפרדיס' שמם כן ואם עריק מריה דפרדיסא ולא פרע טסקא ואתו זהרורי ולא משכחי ליה דינא דמלכותא למזבן ההוא פרדיס' ולאפרועי טסקא ומאן דזבין מינייהו קנה והני מילי לטסקא אבל לכרגא לא מזבני ארעיה כלו' דינא דמלכותא דכרגא אקרקף גברי מנח וזה השם לשון פרסי הוא:
זווא [שעערע. דאפפעלע מעססר] (מגילה יו) איתי זוזא מביתיה וקא שקיל ליה במזייה פי' היינו זוג של ספרים:
זווג [יאך געשפאן] (ב"מ פג) המזווג בכלאים פי' מזווג נותן העול על צואר שור וחמור פטור. שש עגלות צב תרגום מזווגן (א"ב פי' בלשון יוני עול רצועה או מתר המחבר צמד בהמות):
זוור [טויטען קליידע] (מ"ק כז) חימוש ההיא אתתא זוודתא לאידך. (עירובין מא) למאי נפקא מינה למשמושי ליה זוודתא פי' תכריכין:
זווד [רייזע פאראטה] (כתובות סז) אמר זוודין קלילין ואורחא רחיקא פי' צידה מעוטה והדרך רחוקה (א"ב תרגום צידה לדרך זוודין לאררא):
זווד [זאק] (קדושין יב) ההוא גברא דקדיש בזוודא דאודרי פי' שק שמשימין בו כל דבר קורין בלשון ישמעאל מזווד:
זוו [אייין פאר] (ב"מ קיו ובב"ב נב שבועות מו) רבא אפיק זווא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר. (ע"ז עה) אי הכי אפי' זווא דסרבלי נמי אמר ליה רבא כלי סעודה אמורין בפרש' פי' שני סרבלים (שבת נו סוכ' ד) אתמ' רב ורבי חנינ' ורבי יוחנן ורב חביב' מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זווא חלופי ר' יוחנן ועייל רבי יונתן (ברכות כג) רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבי אלעזר ורבי יוסי בר' חנינא פי' נמצאו תרי זווי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי זווא חד רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא זווא חד חד מהאי זווא וחד מהאי זווא כגון רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי יהושע ורבי יוסי או אפכא רבי יוחנן ורבי יוסי ורבי יהושע ור"א (כתובות עא) אם תמצא לומר זווי זווי קתני (שבת קכט) בתלתא מאי טעמא לא משום דקאי מאדים בזווי פי' יום ג' יבא מאדים ב' פעמים בזווי בשעת ח' ובשעת כ"ב משום הכי חיישינן לסכנה כי מאדים ממונה על הדם זה פי' ר"ח ז"ל:
זוז [איינע מינצע] (שבת סו) לאשתא בת יומא לישקול זוזא חיורא פי' זוז של כסף צרוף. רבע שקל כסף תרגום זוזא חד דכספא פי' שקל של תורה הוא סלע וכן תרגום שקל סילעא ויש בו ארבעה דינרין ודינר וזוז אחד הן שקל דרבנן הוא חצי סלע ויש בו ב' דינרין כדגרסינן (ב"מ מה) תנן (מעשר שני פ"ב) הפורט סלע של מעשר שני ב"ה אומרים בכל הסלע מעות וב"ה אומרים בשקל כסף בשקל מעות. (חגיגה ה) זוזי לעללא לא שכיח לתילותא שכיח פירוש הממציא מעות לעני בשעה שהנוגשים עליו ומלוה אותן לו ונוגשין באין ולוקחין הממון וכי מסתלקי הוא בא ונושה אותו בכל יום היינו דאמרי אנשי זוזי לקנות התבואה אינו מצוי ולמי שתולין אותו הנוגשים מצוי (א"ב פי' בלשון יוני שם אליל על כל האלילים וצורתו נטבעה במטבע הנקרא על שמו ולכן רבי מנחם בר סימאי בצורתא דזוזא לא הוה מסתכל (בריש פ' דר' ישמעאל במסכת ע"ז)):
זוז [עדעל שטיין] תרגום ירושלמי לשם שבו ואחלמה זוזין ובירולין וזמרגדין:
וויי [שויאווינקיל] אתיק אל פני אתיק תרגום זוי לקבל זוי:
זויק [אנגעסוואללען] (חולין קיא) אמר להו רב (מנחם)[נחמן] זויקו ליה כחלי פי' עזבו הכחל מלא מן החלב כמו זיקים מלאים:
זוור [געפינטלטע אויגען] (בכורות מד) זגדוס זיוור דמזוורין עיניה פי' מנומרין עיניו:
זוית [ווינקל] (מ"ק יח) אמר אביטול ספרא משמיה דרבשפה מזוית לווית הנחה כל שמעכבת פי' שפה עשויה מזוית לזוית כלו' אם צריכה כולה תיקון שרי אבל מקצתה לאו הנחה כל שהיא מעכבת פי' אם עשה שפמו והניח מקצת שאינו עשוי מותר ליטלו כי מעכבתו באכילתו וכיוצא בו ומשום זה הצער שרי:
זז צינדען, הייטצען] (בב"ר פרש' סד) ויצא הראשון אדמוני אנא קלוון דתאזין בני פירוש כמו אזא יתורה (א"ב שיבער ויחם המרחץ כמו ואתונא אזה יתירא בדניאל ואין זה הערך):
זז [שפריצען], (שבת יב) הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן (בפ' ד' במכשירין) נתנה תחת ארובה מים הנתזים והצפים הרי זה בכי יותן (שם פה) זרק את האבן לבור לידע אם ים בו מים הניתזין אינן בכי יותן. (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת (סנהדרין קב) וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה' אמר רבי יוחנן כשני מקלות המתיזות זו את זו פירוש כשני מקלות כשאדם מכה זה בזה ומתיזין למרחוק כן הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה' כענין הסיר החז (א"ב ערכו תזז):
זה [וועקריקן] (כתובות י) היינו מזיח היינו מכפר מזיח גזירות ומכפר עונות (שם סז) הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו עליו פי' מלשון ולא יזח החשן (א"ב תרגום וחנפי לב וזחוחי לבא פי' גבהי לב ובעל הערוך גרס זהוהי עיין שם):
זחל [פליסען, רינען] (עדיות פ"ז ובמקואות פ"ה) העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין כשרין. (שבת קט) כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת (זבחים כד ובפ"ז בעדיות נדרים מ) העיד רבי צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוז שהן כשרין (שבת סה בכורות נה נדרים מ) ואין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי פי' בערך טף:
זחל [היישיריק] (חולין סה) תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל הזה מותר אוסף החסיל תרגום כמה דמכנשין ית זחליא כי אם מלאתי אדם כילק תרגום כזחלא יתר הגזם תרגום מותר זחלא:
זחל [גלענצען] (בפסיקתא דפרה) זחלין אפוי דבר פדא פירוש צהבו פניו:
זט [גרונד] (כלים פ' כג) החרם טמא מפני זוטו. (שם פ' ח) העושה בגד מן החרס טהור מן זוטר טמא (ובב"מ כא) בזוטו של ים ובשלילותו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה (ע"ז מז) המציל מן הגייס ומן הנהר ומזוטו של ים ומשלוליתו של נסר הרי אלו שלו. (ובריש מגלת איכה) ונרוץ הגלגל אל הבור זה בבל שהיא זוטו של עולם פירוש ארעותו ותחתיתו:
זיטא [זיעבען] (בב"ר פרשה ד) ויצר ה' אלהים הרבה ארבה בעון קומוי רבי אבהו מנין שהנוצר לז' חי אמר להון מדידכון אנא ממטי לכון זיטא אפטא איטא אוכטון פי' זיטא יחי' אפטא שבעה ובאותיות שלהן הז' קורין אותה זיטא כלומר בן שבעה יחיה איטא ימות אוכטון שמונה ובאותיות שלהן האיטא הוא במקום הח' שלנו כלומר בן שמונה ימות (ירושלמי ברכות פרק כיצד מברכין) א"ר מונא הדא אמרן דעטש גו מיכליה איר למימר ליה זט בגין סכנתא דנפשיה פי' שלא יקדים קנה לושט שאין בית הבליעה פנוי זט פי' יחיה (א"ב בלשון יוני אות זיטא עולה במספר שבעה ואות איטא שמנה וראיה ברורה זה שהיונים לקחו מספר האותיות מן העברים אחר אשר זיטא להם אות ששי ואיטא אות שביעי אך במספר זיטא איטא כמו זין חית ופירוש מלת זיטא תחיה מלת איטא השחתה ואבדון אם כן הנולד באפטא אשר פירושו בלשון יוני שבעה חי הנולד באוכטו אשר פירושו שמונה הולך לאבדון):
זיטויטוס [מאראל שטאנד] (בב"ר פרשה לג) בא אתה. (פרשה נט) שפה אחת. הסיר קונעתו ועשאו זטויטוס ובמי שהוא מת דמו מותר ואשתו מותרת פי' קונעתו אשתו ודוגמתו (במדרש כלים ובמדרש מגלת אסתר ותלבש אסתר מלכות) ותעמוד בחצר בית המלך וגו' והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות וגומר אמר לו הקב"ה רשע מה אתה יושב מבפנים וקונעתך מבחוץ מיד ויושט המלך את שרביט הזהב אשר בידו (א"ב פי' בלשון יוני דל וחסר דבר מה):
זטוטי [ערהאבנע מעננער] (מגילה ט) וישלח את זאטוטי בני ישראל ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו פי' רש"י שהוא לשון חשיבות ותוספות כתבו שהוא לשון חשיבות והשפלה ולא רצו לשקר עיין ערך זעטוט:
ויטימא [אונטערזוכונגס פראגע] (במדבר רבה פי' פקוד כל בכור זכר) לטרפיסיטיס שנמצא אחריו דבר של זיטימא פירוש בלשון יוני חקירה ותביעה ועון):
זטר [קליין, יונג] (נדרים נ) ומותר בביצה טורמיטא עד דמיזוטרא כי היכי דבלע יתיה (סנהדרין צה) כי חזייה איזוטר בעיניה תרגום צעיר אנכי ונבזה זוטר אנא ובסיר:
זיידן [יעגער] (שבת צד) מי איכא סוס המיוחד לעופות איכא סוסיא דבי זיידן ורב האי גאון ז"ל היה שונה סוסא דבאזיירן וכך פי' הנץ וכיוצא בו שהמלכים צדין בהן עופות קורי' אותו באז והאדם העוסק בהן קורין אותו בלשון פרסי באזיין ובזמן שהם יותר מאחד קורין אותו באזיירן ויש להן סוסים מיוחדין לשאת העופות הדורסין הנקראין באז. ודחי רבא הא דתני בן בתירא מתיר בסוס לאו בסוס העומד לבני אדם הוא דהאי לדברי הכל מותר אלא בסוס העומד לתת עליו העופות כשהולכין לצייד כדי שלא לייגען לפרות עד שיגיע למקום הציידין וכיון שמגיעין למקום מורידין אותן ומתירין ומפריחין אותן והולכין ודורסין וצדין והן העופות כגון הנץ שנקרא באז:
זיו [הייטערקייט, זיכט באר] (סנהדר' לא) זה בורר לדזיו ליה כבר בתיה שלם פי' לדזיו ליה כמשה רבינו דכתיב ביה כי קרן עור פניו וכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא וי"א כבר בתיה בן בתיה בת פרעה מפרי שגדלתו. ירמיה אתי העביר עלי את הדרך פי' שהעביר עלי דרך בני אדם וחבל בי והכה ופצע שהן דיני קנסות פי' אחר בערך דרך (כתובות ס) בני זיותני בני בעלי זיו והדר. (ר"ה יא) בחדש זיו ירח שבו נולדו זיותני עולם. (סוטה מט) משמת ישמעאל בן פאבי בעל זיו הכהונה. ואת הזוזים בהם תרגו' ירושלמי זיוותניא רבהון וכן בב"ר:
זיז [ברעט, באלקען, אנהאנגדאך] (עירובין צח) זיז שלפני החלון. (ובב"ב נז) זיז עד טפח יש לו חזקה פירוש כגון לוח יוצא מכותל ראובן לחצר שמעון יש לראובן להשתמש באותו הזיז שיש בו טפח במה שיחפוץ ויש לו לתלות חפצים יורדים באויר חצר שמעון: (שם ו) משתמש בכותליה ובזיזיה עד ארבע פי' תרגום יציע זיזא והן הקורות היוצאין מן הכותל לחוץ כדאמרי' (בסוף גמרא דפרק מרובה) י' דברים נאמרו בירושלים אין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות משום אהל טומאה אי נמי דלא מיתזקן עולי רגלים. ותנן (אהלות פי"ד) איזהו הזיז שפניו למטה וגזוזטרא שפניה למעלה כלומר זיז יוצאה מן הכותל וראשו כפוף למטה וגזוזטרא יוצאה מן הכותל וראשה נשואה למעלה:
זיז [ויארם] (חולין סז) על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשין פירוש תולעים ששמם זיזין (א"ב פי' בלשון יוני מין תולעת ואולי נעתקת מלה זו מלשונינו יאכלם סס):
זיו [איין אונגעהייערער פוגיל] (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) וזיז שדי עמדי אמר רבי יהודה ברבי סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפור' כנפיו מכהה גלגל חמה הה"ד המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן למה נקרא שמו זיז שיש בו כל מיני טעמים מזה ומזה ומזה:
זיין [פערלויסט שאדען] (מנחות עז) כי היכי דלא לימטי ליה זיינא זיינא הוא דלא לימטי הא רווחא לא בעי. (וב"ב צ) כי היכי דלא לימטי ליה פסידא (עירובין יא) אזל רב ששת קם אבבא דבי זיינא אמר ליה גדא פוק תא זה דומה לאבב בי זיינא שפירש' בערך בב:
זין [וואפפען] (בתרא ד) אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא וכו' פי' אע"פ שכלי זיינך עלך כמלכים ומדמה אתה בעצמך שאתה מלך הרי ספר יחוסך כאן ידוע שאתה עבד בן עבד ולא רך בן רך וסוף הדברים התמיהו ואמר קלניא מתעבד ובתמיהא גרסי' הנעשה הורדוס חפשי זה פי' גאון ור"ח ז"ל פי' קלניא מתעבד כלו' אפקירך ואת רכושך לבני החיל כי עבד אתה. החלצו תרגום ירושלמי אזדיינו. וכן חלוצי צבא:
זין [איין מינצע] (ירושלמי דררומות פרק בצל) וכמה ליטרא עבדא מאה זינין פי' כמו זוז):
זייף [הייכלר. לוגנר] אחוה דמרנא זייפנא (ע"ז יא) פירוש כזבן:
זיינקי [גאלדמינצע] (כתובות סו) שבעה אלפי דינרי זיינקי פי' מטבע טוב:
זיירי [פרעססא] (שבת קכג) הכל מודין בסיכי זיירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מיחד להו מקום פי' סיכי הן יתידות המוכנין לנער בהן משי וכדומה לו. תרגום יתידות סיכי זיירי כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן את הבגדים כדתנן מכבש של בעלי בתים מזורי כלי עץ שהכובש מכה בו את הבגדים על האבן בעת שמלבנם אלו כולן קפי' עליהם שלא יתעוותו או יפגמו שאם יפגמו יקרעו הבגדים והמשי לפיכך מסיח דעתו מלטלטלן ונעשו מוקצי' ועל כן אסור לטלטלן. וכן הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל (ריש כל הכלים) בזירא דיעצר בי במזורא דחביט ביה בבוכנא די כתיש ביה:
זך [אויסקערין] (מ"ק י ב"ב מו) אמר שמואל האי מאן דזכי' זכאי אדעתא דארעא קני פי' שמכבד הקרקע ומוציא ממנה עצים המכוסין בקרקע מסקל ומעזק הארץ:
זכוכית [גלאז געשיהר] (שבת טו) כלי זכוכית מ"ט גזרו בהו רבנן טומאה הואיל ותחילת ברייתן מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס:
זכר [דענקען] למקדש כהלל (פסחים קטו) פי' בזמן שבית המקדש קיים היה הילל מברך במצה על אכילת מצה ועל המרור על אכילת מרור וכורך מצה ומרור ואוכל בבת אחת כיון דשניהן מן התורה אין זה מבטל את זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא דכתיב בערב תאכלו מצות ומרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין ליכא פסח לא כמפורש בסוף (פסחים קכ) אסור לאוכלן בבת אחת דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא הלכך אוכל זה בעצמו וזה בעצמו ואחר כך אוכלן בבת אחת זכר כשהיה בית המקדש קיים כיון דשניהן מדאורייתא שמותר לעשות כן כהלל וכיון דכבר ברכנו וזו אכילה לזכרון בעלמא לא מברכינן עלה. (בב"ר פ' ג) אמר רבי יצחק כל המזכיר את צדיק ואינו מברכו עובר בעשה מאי טעמא זכר צדיק לברכה וכל המזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מאי טעמא ושם רשעים ירקב אמר רבי שמואל בר נחמני מצינו בהקב"ה מזכיר את ישראל ומברכן שנאמר ה' זכרנו יברך:
זכר [מעננליך] (חולין קכג) מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאים מרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור פירוש הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורין והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשר' הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטים לאפוקי בכור דלא פשוט הוא נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן דומה לו כאילו יתום שלקחו בשותפות נתנו לכהן בקדושה ובמכירה פי' בהמה שמתה אמה בשעת לידה פטורה מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה כדתנן בבכורות הלקוח והניתן במתנ' פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבים בלקוח ובניתן לו במתנה בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין כדאמרינן לעיל לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין דתנן האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמ' הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא דתנן הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנאמר העשירי יהיה קדש לה' ותנן היוצא עשירי סוקרו בסיקר' ואומר הרי זה מעשר במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום ושחוט וראשי' הגז נמי מוכרין אותו לאסוקי מעשר בהמה דתנן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישן איבעית אימא המעשר פשוט וראשית הגז אפי' בפשוט נמי נוהג פשוט מפשו' עדיף ליה למילף לאפוקי בכו' דלא פשוט היא וי"מ בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן (זבחים פט) אמר רב מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו'. (נדה לא) בא זכר בא שלום לעולם שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה ואמר רבי יצחק דבי רבי אמי זכר זה ככרו עמו כלומר סעודתו עמו דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה נקייה באה דאין עמה כלום דהיא אומרת תן לי שנאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. (בבא קמא נ יבמות קכא) אמר להן זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו פירוש זכר של רחלים אילו של יצחק וזקן אחד אברהם:
זכר [צובערער] (סנהד' נג) תנו רבנן (בתוס' סנהד' וספרי בפרש' שופטים) בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים וכו' ואיתא נמי בסיפרא (בסוף קדושים תהיו) ודורש אל המתים תנו רבנן אחד המעלה בזכורו ואחר המעלה בגולגולת מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגולגולת מעלה בזכורו אין בא כדרכו ואינו עולה בשבת נשאל בגלגולת עולה כדרכו ועולה בשבת להיכא סליק הא קמיה מנח אלא אימא עונה כדרכו ועונה בשבת (בתוספתא שבת ובסיפרי בפרשת שופטים) ת"ר מעונן זה המעביר ז' מיני זכור על העין וחכ"א זה האוחז את העינים ורבי עקיבא אומר זה המחשב עיתים ושעות אומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) ג' דברים נאמרו במעלה בזכורו המעלה רואהו ולא שומעו שצריך לו שומעו ואינו רואהו שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו כך שמואל אשה שהעלתהו ראתהו ולא שמעתו שאול שצריך לו שמע קולו ולא ראהו אבנר ועמשא שלא היו צריכים לו לא שמעוהו ולא ראוהו (א"ב תרגום אוב או ידעוני בידין או זכורו):
זל [געהען] (פסחים מ) דכל אגב מזלייהו לא מחמעין פי' אגב הילוכייהו. (א"ה בגמרא הנוסחא מדלייהו):
זל [נידריג שימפף] (כתובות כו) תנא קמא סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה חיישינן לזילותא דבי דינא (ברכות סה) דרש בר קפרא זלת קפוץ קני מינה פי' סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות. (גיטין יג) עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא לי' שכיחא ליה פריצא ליה (כתובות ס) דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני (א"ב תרגום טוב נקלה ועבד לו טב הוא זליל' הן קלותי הא איזדלדלית):
זלג [פליסען, ריננען] (פסחים קיח) בשעה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון ואכלת את עשב השדה זלגו עיניו דמעות. ודמעתה על לחייה תרגום ודמעתה זלגן על ליסתהא. עיני עיני יורדה מים תרגום תרתי עיני זלגן דמען:
זלדקן [דינע בארט וועניג בארט] (סנהד' ק) ר' עקיבא אומר זלדקן קורטמן עבדקן סכים פי' מי שאין שער זקנו עב אלא מפוזר רחוקין אלו מאלו הוא קורטמן כלומר ערום מי שהוא עבדקן שזקנו עבה הוא סכים פי' שוטה כדאמר כל בר בר חנא סכסא:
זלח [שפריצין] (חולין ס) הני כנושאי וזלוחאי דאתו קמיה הקב"ה פי' זיקא שמכבד את המקום זילחא היינו מטר שמרביץ. (שבת צה) אמימר שרא זילחא במחוזא אמר מאי טעמא אמור רבנן דלמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות פי' אמימר התיר לזלף לרבץ במחוזא משום דאיכא טפקי בדראת' כגון רצפה של אבנים וליכא חששא לאשויי גומות. (כסוף תוספת שבת) אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין (א"ב תרגום יזלו מים זלחין מיא):
זולטא [האנדקורב] (בעל הערוך גרס זלתא עיין למטה).
זלוע [קריג] דדבש פי' בקבוק דבש דאשת ירבעם הלוך וקנית בקבוק:
זליקא [פינקען] (תרגום ועל שפתי' כאש צרבת ועל ספוותיה יהבא זליקין):
זלוקפא [דער קראפ איינעם פויגילס] (תרגום ירושלמי מראתו בנוצתה זלוקפה בלקטה):
זלושפט (עיין ערך לולשפט כי כן גרם בעל הערוך):
זלתא [קורב, קויש] (יבמות מו) בהדי דדלייה לרישיה ממיא אנחו ליה זלתא דטינא ארישי' ואמרי ליה זיל אמטי לבי מרך פי' קופה מליאה טינא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב זולטא):
זם [אנשלעגע, דענקען] אבדו עשתונותיו תרגום זמיונוי:
זמם [זיך פאהרנעמען שעדליך צו זיין] (חגיגה יו) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם (מכות ה) אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן פי' עד שיזומו העדים עצמן ויאמרו להם אתם הייתם עמנו במקום פלוני באותו יום שהעדתם שהרג פלוני את פלוני במקום פלוני ואז העדים חייבין מיתה אבל אם יאמרו ההורג היה עמנו או הנהרג מוכחשין הן ובטלה עדותן והרוצת פטור והן פטורין וכן מפורש במשנה כיצד מעידנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמר לו היאך אתם מעידים וכו' גמ' מנא ה"מ אמר רבא דאמר קרא והנה עד שקר העד עד שתשקר גופה שלעדות דבי רבי ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתוסר גופה של עדות:
זמם [צוים] (סנהד' קז) מאי זמותי בל יעבר פי פי' אמר דוד לפני הקב"ה זממא נפלה בפומא דמאן דסני לי ולא אמרית כי האי מלתא בחנני ה' ונסני. (שבת קיא) אלא קטרא דזממא גופיה פי' נוקבין ליה לחוטמיה דגמלא ומביאין יתד וקטרין ביה אפסרא זוטא והיינו זממא וקשר של קיימא הוא ובתר הכין קטרין בההוא אפס' חבלא אריכא דמשכין ליה לגמלא ביה והוא קטרא דקטרין בזממא. ויפתח את הגמלים ת"י ושרא זממי גמליא. ומתגי בשפתיך תרגום וזמם בשפוותך. ורסן מתעה תרגום וזמם דטעו (תרומות פ"ט) תולה כפיפיות בצוארי בהמה ונותן לתוכה מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה פי' לא חוסם:
זמבליגא כבר פירשנו בערך אדר:
זמה [אונצוכט] (יבמות לז) וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת אי זה מהן בא עליה נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ונתמלא כל העולם ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זימה ורבא אמר לך הכי קאמר זו מה היא. (נדרים נא) אמר ליה ומאי זימה א"ל עיביד בענינא קמא דאימא לך עבד אמר ליה זו מה היא כלומר אין אדם יודע אותה שנושא אם מותרת אם אסורה היא לו ובספרי (בסוף קדושים תהיו) זמה זו מה היא:
זמזמי [פלייט. פייפע] (עירובין כד) פי' חלילין:
זמיה [נאזען לאך] (ב"ב עד) ונפיץ מיא מתרתי זימיה כתרי סכרי דסורא פי' יצא מים משני נחיריו כשני נהרות של סורא:
זמיין [געלד שטראפע] (בפסי' דר"ה) בפסין בגלגליות ובזמיות: (ובילמדנו בסוף אחרי מות) אלו אומרין תנו זימין ואלו אומרין תנו פסין ואלו מבקשין ארנונות ואלו מבקשין גולגליות (וביקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים) אם לפסק ולארנוניו' זגולגליות ולזמיות ולדימוסיות את מלכא. (ובסוף פרשת אשרי משכיל) רבן יוחנן בן זכאי חזא בחילמיה בריש שתא דבני אחתיה מזדמיין ת"ש דינרין (א"ב פי' בלשון יוני מס ועונש):
זמלסטר [זופען לעפעל] (שבת קכג) שלש כלים נטלין בשבת מקצוע של דבילה וזמלסטרון של קדירה וסכין קטנה שעל גבי השלחן (ב"מ לג) כגון רב סחורה דאסברן זימליסטרון. (הוריות יג) והאוכל מזומליסטרות. (כלים פרק י"ג) זומליסטרון שניטלה כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני כפה (שם פרק כ"ה) נודות יין ושמן וזומליסטרון. ס"א זימניסטרה פי' כלי של מתכת ראשו אחת מזלג וראשו אחד כף מזלג מעלין בו בשר מן היורה וכף מעלין בו מרק פ"א כעין תרווד כפה דפרזלא דמסקין ביה כוור דוקא ושחלין ביה בשר פי' זומליסטרון דין עביד תנין כלומר דין עביד תרין עיבידתא כדתנן ניטל כפה טמאה מפני המזלג פ"א שמעביר הזוהמא לסטר (א"ב פי' בלשון יוני כף המקבל את המרק):
זמן [בריאה] של צבעים (פסחים מא) הכא תרגומו מיא דחיזרא פי' מים של סובין (א"ב פי' בלשון יוני מרק והיה מוכן אצל היונים מרק לבן ומרק שחור לטבול בהם בשר ודגים ולבשל מיני מאכלים ואולי של צבעים פירושו של גוונים גם בלשון יוני נקרא השאור זומי והיו הצבעים נותנים שאור וסובין במי הצבע וזה הוא לפי דעתי פי' הגמרא מיא דחוורא):
זמן [בשטיממען] (תרגום היו נכונים היו זמינין ובפרט מלה זו מורגלת בהכנת קרואים לסעוד' תרגום בראש הקרואים בריש זמיניא וזה טעם ברכת הזמון):
זמר [געזאנג] (סוטה מח) אמר רב הונא זמרא דנגרי ובקרי שרי דגלדאי אסיר פירש נגרי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והן מזמרים כדי שיהא עוזר למושכין ועיין בהו רב הונא ולא היה בהן גידופין. (גיטין ז) שלחו למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ולישלח להו בשיר לא ישתו יין אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אסיר אבל זמרא דפומא שריקא משמע לן. (חגיגה טו) אחר מאי טעמא איעניש אמר ליה זמר יוני לא פסק מביתו. (סנהדרין צט) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר פי' הזמר שמזמר כל היום הזמירות אינן יוצאין מפיו אף מי שמחזיר תלמודו אינו שוכחו:
זמר [דען וויינשטאק אבשניידען] (שבת עג) אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים פי' זומר חייב משום נוטע שהרי המטעת מתגדלת במקום מה שזימר ומתייפה בזמירה ולפי' זומר כנוטע ונוטע עצמו היינו אב אלא חייב משום זורע כי הנוטע הוא הקובע ייחור או שרביט בארץ להתגדל והזורע הוא הגוזר זרעים בארץ להצמיח שיש תולדה לתולדה וכולן חוזרין על עיקר האב ועיקר הזימור מחתך ענפים של גפן:
זמר [צווייג] (שבת קכה) זמורה שהיא קשורה בטפוח ממלאין בה בשבת הכא במאי עסקינן במחוברת. באביה פי' זמורה אמיר של כרם באביה בקרקע:
זמר [געריישבלעהונג] (בפסיקתא דזכור) לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה אלא והנם שולחים את הזמורה אל אפם וכיון שבא עמלק התחיל לזמרה להן. ספר אחר כיון שבא עמלק לימדה להן וממי למדה מעשו זקנו שנאמר הכי קרא שמו יעקב <חיכחך בגרונו והוציא הזמורה פי' כיחו וניעו:
זמר [פויל] (סנהדרין פב) זמרי בן סלוא זמרי על שנעשה כביצה מוזרת. (ובילמדנו) למה נקרא שמו זמרי אמר רבי יצחק על שבעל אותה רשעה כמה פעמים עד שהזמיר בשרו כביצה מוזרת פי' שנעשו מראיו משונים ורעים כביצה מוזרת:
זמרגד [איין עדעלשטיין] כומז תרגום ירושלמי זמרגדין. וחלי כתם תרגום ומני דזמרגדי (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין אבן יקרה ירוקה ככרתי ואולי נמצאת במדינת זמרגד):
זמרגד [איין בערג] ותפל שבא ותקחם תרגום ונפלת בתכיף לילית מלכת זמרגד הליכות שבא קוו למו מלכותא דזמרגד סברו להון:
זמית [יוך בריאה] (ברכות לז שם מ נדרים כה) על המליח ועל הזמית ועל הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו. פי' זמית מרק שכן בל' יון קורין למרק זומין ויש מפרשים סליימא:
זן [גארטיל] (כלים פכ"ו) הזון והבורכייר טמאין פי' אבנט ובלשון ארמית קמריא ובטיית מנתקא ובלעז צינוג"ולו ולשון יון הוא והוא פי' והזונות רחצו ויש אומרים והזונות אלו כלי זיין. (בילמדנו בואתה תצוה ובפסיקתא דנחמו ובמגילת איכה) מה אעידך כשאמרו ישראל נעשה ונשמע ושלח הקב"ה לכל אחד ואחד שני מלאכים אחד להלבישו עטרה ואחד לאסרו זוני פי' אזור כמה דתימא מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם. (ובילמדנו בואתחנן) אהרן התיר זוני שלו והעמידו בבימה (א"ב פי' בל' יוני ורומי חגורה):
זן [נעהרען שפייזען] (כתובות י) מזבח מזיח מזין מחבב פי' מזין מפרנס העולם (ובב"ר פרשה צה) בר עיבור לחם כמשמעו מזון אמר רב אחא בר אילא מכאן שכל הדברים קרויין מזון: (אהלות פ' יג) לזון את עיניו ולדבר את חבירו ולתשמיש בפותח טפח:
זן [הארע] (סנהדרין לט) והזונות רחצו א"ר אלעזר למרק ב' חזיונות א' של מכיהו שאמר אם שוב תשוב בשלום וגומר ואחד של אליהו שאמר במקום אשר לקקו הכלבים רבא אמר זונות ממש וכו' ואיש משך בקשת לתומו מהפכין טעמן רבי אלעזר אמר לפי תומו אמר רבא לתמם שני חזיונות:
זנב [אבשניידען] (שביעית פ"ד) והמזנב בגפנים פי' הקוטע מקצת גפנים להגביר כחם מלשון ויזנב ועיקרו נופל על לשון זנב שחותך זנבם ויתדותם כדי ליפות הגפנים:
זנב [שווייף ענדע] (עוקצין פ"א) זנב האשכול שריקנה פירוש קנוקנה אחת של אשכול והיא עוללה דאשכול עשוי כולו קנוקנות וכל אחד מלא ענבים:
זנב [שפיצע אנפאנג] (שבת סד) זנב לשון (יומא מא מנחות לא) שני פרשיות לא יעשנה כזנב פי' רחב מצד אחד וקצרה מצד אחר. (מגלה יב) בא גבריאל ועשה לה זנב פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חברו משתנה מכמות שהוא ממה שהעולם נוהג קרוי זנב וכזה נמצא הרבה: (כלאים פ"ג) שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. (עירובין יח) כי בודאי הדבר מתברר כי לא אמר זנב ממש:
זנגבל [אינגבער] (ברכות לח יומא פא) זנגבילא ביומא דכפורי פטור. (פסחים מב) זנגבילי רטיבא ופלפלי אריכתא ופת נקייה ובשר שמן ויין ישן מעלו לכולה גופא. (שבת סה) זנגבילא אי נמי דרצין פי' עצי סממנין הן הבאים מארץ סין וחדין בטעמם ודומין לקנמון וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זיזייברי דרצין לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן ואדום הוא והוא צינומו (א"ב תרגום בפסוק אפריון עשה לו המלך שלמה אלני זנגבל ולא יתכן שיהי' פי' מלה זו בתרגו' מין תבלין כי הזנגביל שהוא ממיני תבלין אינן אילן כי אם שרש עשב):
זנדוקא [וועכטער]. (תענית כב) אמר ליה מאי עובדך אמר ליה זנדוקא אנא ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד פי' שומר בית האסורים:
זנוח [איין ארטס נאהמע] (מנחות פג) במשנה מכמס וזנותא אלפא לסולת:
זנם [פערברעכער] (בויקרא רבה באחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות) למלך שהיה משיא בתו אירע בשושבינות דבר של זינימון. ס"א זיטימא פי' פשע של מיתה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב במדרש רבה דבר של שמצה):
זנין [שלעכטר ווייץ] (בריש כלאים) החיטין והזונין אינן כלאים זה בזה. (ובריש כלאים ירושלמי) זונין מין חיטין אלא שהפירות מזנין כהדא דכתיב ולא תזנה הארץ. (ובב"ר בסוף) בר לוליאני בר טיברי בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה היו זורעין לה חיטין ומסקא זונין. אילין זוניא מדריה דמבולא אינון. (ובפסיקתא כי אל ארצי ואל מולדתי אלך) א"ר יצחק חיטיא דקרתך זונין מנהון זרע פי' זונין גדוז"לו בלע"ז ובלשון ישמעאל זואן והן זרעונים שחורים הנמצאים בין החטים: (א"ב פי' זיזנין בלשון יוני ורומי מין נטע כמו מין דגן נולד מחטים מעופשים קודם הזרעם:)
זנס [גארטיל, ביין קליידער] (בויקרא רבה זאת תהיה פ' פנחס) רב הונא אמר התיר זונס שלהן המד"א מוסר מלכים פתח. (ובפסיק' דהעומר) מה עבד אסר זונסתיה ועל אסחתיה ס"א זיסיתיה פירוש מכנסים וי"מ אזור כמו זיני של מעלה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי חגורות אך פי' זוסתיה בלשון רומי לבוש):
זנר [געוועהר מול צוים גארטיל] וחגור נתנה לכנעני תרגומו וזינארא יהבת לכנענאה (ירושלמי בפרק במה אשה) החריטין זונרון מצויירין כמו דאת אמר ויקח מידם ויצר אותו בחרט. (בפי' ר"ח ז"ל בסוף גמ' נגמר הדין) אמר כתוב בירושלמי בחלק ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סובו והמיתו כהני ה' מי היו אבנר ועמשא אמרו ליה כלום אית לך עלנא אלא הדין זונארא והדין בלינרין פי' כלי זיין ורסן הסוס בלשון יון כך שמם אמר ליה הא טריפין לך כלומר אין אנו חפצין לא בעבודתך ולא במתנותיך. שלש תיבות בזה הפרק זוני וזנס וזנר כולם אחד הן (א"ב פי' בלשון יוני חגורה):
זוסטא [גירטל] (במדבר רבה סוף פרשת פקוד כל זכר) אבל בשעה שהוא עומד לבשל לובש מקורעים וזוסטא פי' זוסטא או זוסטר בלשון יוני חגירה וכתונת נתון לפני הבגדים כדי שלא יטנפו:
זע [דאננער, געראלל, שרעקען, וועקריקען]: (ברכות נט) על הזיקין ועל הזועות פי' זועות גוהא וכן רעדין רעד ורעש תרגום זיע (בפ' שלשה דשביעית) אבנים שזעזעתן המחרישה (ובריש ערלה) זעזעתו המחרישה או שזעזעתו ועשאו כעפר פי' נענעו והרעידו:
זע [שוויצין] (טהרות פ"ט מעיל' כא) זיתים מאימתי מקבלים טומאה משיזועו זיעת מעטן אבל לא זיעת קופה (מכשירין פ"ב) זיעת בתים שיחים ומערות טהורה (פסחים כד) משום דזיעה בעלמא הוא מי תותים ורמונים (זבחים יט) מאי לא יחגרו ביזע אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעים כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן הוה קאמינא קמיה דיוזדיגר מלכא והוה מדלי המייניה ותתייה ניהלי ואמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי קיים בך והיו מלכים אומניך:
זעטוט (תרגום ירושלמי ואל אצילי בני ישראל ואל זעטוטי עיין ערך זטוט):
זעף [שטארקער ווינד. צארען] (ברכות ס) מאי רוחות אמר אביי זעפא פי' רוח של זעף רוח קשה רוח גדולה באה מעבר המדבר תרגומו זעפא רבתא:
זעפרנא [זאפרען] תרגום ירושלמי בפסוק ואשה כי תהיה זבה ומוריק הי כגון זעפרנא פי' בל' ישמעאל כרכם:
זער [קליין וועניג פערמיידען] במיתת אבשלום כי חשך יואב את העם תרגום ארי זער יואב ית עמא (א"ב במקצת נוסחאות כתוב ארי מנע):
זף [לייעען, בארגען] וטלם ובעלות כל המוזיף טולמון לעני יתעלה ועשרה לחם תרגומו טולמי' דלחם עבד לוה לאיש מלוה תרגומו ועבדא יוזיפא לגברא מוזפנא:
זף [פערפעלשען שטאדט נאהמע איין ארט בינען] (נזיר כ סוטה מח) כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזיפין בו פי' לפי שהוא טוב הרבה ויכולים לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומם כדכתיב זיף וטלם וכיוצא בדבר אתה אומר בבוא הזיפים א"ר יוחנן בני אדם המזיפין אמר רבי אלעזר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. פ"א זיפין אלו דומים לדבורים וד' הן דבורין וזיפין גזין וצרעין:
זיף [גריפעל פארם] תרגום ויצר אותו בחרט וצר יתיה בזיפא:
זיף [אויגין ליד] (בכורות מד) לופין דנפישי זיפיה עיין ערך לפן:
זפלא [איינע מינצע] תרגום בפסוק והשתיה כדת זיפלן זוזין פי' מין מטבע:
זפת [פעך] (שבת כ) לא בזפת ולא בשעוה (שבת טו מקואות פ"ט) אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית. מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות אין חוצצין רבי יהודה אומר אף של קייצין פי' סודר שמשימים על בגדיהן הזפתין כדי לשמרן ושל קיצים לוקטי קוצין מפרשים קייצין מקייצי פירות:
זק [בראנד פונק קאמעטט שטערן] (ברכות כח) על הזיקין ועל הזועות גמ' מאי זיקין כוכבא דשביט ובל' ארמית ניצוצי אש זיקוקין דינור פי' רב האי ז"ל אש שמקדחת למעלה ונראה לה אור כענין שנאמר קודחי אש מאזרי זיקות ובזיקות בערתם והעמודים של אש שנראין למעלה חייבין לברך עליהן ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם ושביט שהוא עומד כשבט כדכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. (ובגמ' דפ' ראשית הגז) ונפקין זיקוקין דינור מפומיה דרב לפומיה דרבי:
זק [פעראייניגען מיטציהען] (קדושין כז) ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסין שיש להן אחריות לישבע עליהן (בכורות ל) כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו. (יבמות יז) אלמא קא סבר אין זיקה (מנחות כז) ד' מינים שבלולב שנים מהן עושין פירות ושני מהן אין עושין פירות העושין פירות יהו זקוקין לשאינן עושין פירות פי' ענין קשירה מל' אם אסורים בזיקים ומלכיהם נהוגים תרגום ומלכיהון זקוקין:
זק [וואסר לאגיל] (ע"ז ס) רב אשי תמר זיקא בין מליא בין חסירה שרי (ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני) נפרוק אילין זיקא בהדין משכבא. (ובפ"ט במקואות) ועל של זיקין אינו חוצץ פי' נודות. כמו נד תרגום ירושלמי זיקא וחמת מים תרגום ירושלמי זיקין דמיין:
זק [שטארקר ווינד] (נדרים כח) לא צריכא כגוי דאיכא זיקא נפישא פי' רוח (א"ב תרגום לדברי רוח למולי זיקא):
זק [שאדען ליידען פעראורזאכען] (יומא פא) ואיש כי יאכל קדש פרט למזיק פי' כגון הכוסס שעורים של תרומה וכן האוכל תרומה אכילה גסה שמזיק ולא נהנה (סנהדרין ל) והתנא רב אידי בר אבין בניזקין דבי קרנא פי' מסכתא דנזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזילות קרנא שקיל אסתירא ממר ואסתיר' ממר:
זקן [גרייז בארד] (ברכות יא) לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהא כנגד המשחיתים פי' המשחיתים המגלחים ומשחיתים זקנם כנגדם זה מגדל זקנו כלומר זה חילוף מעשיהן ונמצא זה חולק עליהן כך זה הטה וזה זקף (סנהדרין מב' אומר בדירי ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין אילימא קש דינא כלומר כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בדין כמה ימים עד שנעשה זקן דין כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל זמן שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח מאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר נשאנו ונתננו בו עד שנתברר לאור כדכתיב בישישים חכמה (יבמות קד) ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה פי' לתכריכים שהיה מנהגם לקבור בסנדלים (מנחות מא) ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מן הציצית מאי טעמא אשר תכסה בה והאי לא משום לאיכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן לה משום לועג לרש חרף עושהו (סנהדרין סט) עד שיקיף זקן התחתון התחתון ולא העליון אלא שדיברו חכמים בלשון נקיה (נדה נב יבמות פ) פי' זקן התחתון אותו מקום (נדה ס) לילד ולזקן שהיו מהלכין פי' זקן הוא השמש ילד הוא הדם ניטלה אצבע מן העק דמעה ממהרה לבא פי' אצבע הוא השמש דמע הוא הדם:
זקן [עהרווירדיג ווייזע] זה שקנה חכמה (בפסיקתת בסוף קדושים תהיו ובבראשית רבה ובילמדנו כי בן זקונים הוא לו) שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (בב"ר פ' נ) זקנינו וכל יושבי ארצינו זקננו כתיב זקני אשמאי סבין דקלון כל צדיקים שנאמר בסדום צדיקים חסר כתיב שלא היו צדיקים גמורים (וביקרא בפרשת טוב מלא כף נחת) על הזקן זקן אהרן וכי שני זקנים היו לו אלא כיון שראה משה שמן המשחה שירד על זקנו של אהרן שמח כאלו על זקנו הוא יורד:
זקף [אויף ריכטען] (עדיות פ"ג) אין זוקפין את המנורה ביום טוב (ביצה כג) בפרק יום טוב בגמ' הכא במנורה של חליות עסקינין דמחזי כבונה. (סוטה מד) ובעקיבו של עם היו מעמידין זקיפין לפניהן ואחרים מאחוריהן פי' עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורין עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו אותן זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט מן הפנימים יבא לאחרונים. (פסחים מ) זיקפא אסיר פי' שמתקבצין לתוך המים ומחמיצין (פסחים קי) לינקוט זיקפא דידא דימיניה בידא דשמאלי' זיקפא דידא דשמאלי' בידא דימיניה פי' יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה פי' ואם מתיירא מעין של עצמו יביט בצד חוטמו השמאלית (גיטין יח) מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה (ב"מ עב) אם משנתגייר זקפן עליו במלוה (א"ב פי' נתן להם קיום והעמד' בדין מלו' לעשותו בעל חוב שיגב' ממשעבדי):
זקר [שפרינגען, היפפען] (עירובין יו) שלא יזדקר הגדי בבת ראש (יומא סז) ר"ש אומר המשלח את השעיר יכבס בגדיו זוקרו בבת ראש מטמא בגדיו (שם לח) עד שיהיו אחיו נזקרין בבת ראש לאחוריהן. (סוכה יד) מסככין בנסרין כדי שיזדקר הגדי בבת ראש (נדה יז) אימר איזדקרא ומעלייה אתא פי' נפלה לאחוריה ובא הדם מן העלייה. (ובויקרא רבה) אם הכהן המשיח טלטלה גבר אמר ר' שמואל בר נחמני כהדין תרנגולא דיגלי מאתר לאתר מזדקר (עירובין נב) אחרים אומרים למקום שרובו נזקר פי' הואיל וגופו בתוך התחום ורגלו אתת חוץ לתחום הוי ליה רגלו לגבי שאר גופו מיעוטו והי' טפילה לגבי גופו כי האדם למקום שהוא רובו לשם הוא נזקר: (ר"ה יח) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון אמר ר' יוחנן כולן נזקרין בזקירה אחת. ס"א כולן נסקרין בסקירה אחת פי' מביט כל באי העולם בהבטה אחת ונראין הדברים שכן מפרש רב נחמן היוצר יחד לבם:
זקיתא [איינע טהיר] (סנהד' קח) הך זקיתא לא הוה ידע אבא מאי אכלה חד יומא תבר רומנא ונפלת תולעתה ואכלתה לסוף הוינא גבלין לה פירי ומתלעא ואכלה (א"ב לי נראה שהיא מין חיה שואפת רוח ויש כותבים שהיא נזונת מרוח תרגום רוח זיקא ובטנה מלא רוח כנוד תרגום נוד זיקא):
זקתא [אוקסען שטייכל] (ב"מ צד) כאן וכאן זקתא איכא בהדין ולהציב הדרבן תרגום ולאנצא זקת דברי חכמים כדרבונות תרגום פתגמי חכימין מתילין לזקתין ולקלשנין דאנצין לאלפא חכמתא לסריקי ומנדעא היכמא מלף הזקת לתורתא:
זר [צערשטרייען] (שבת עג) הזורה והבורר והמרקד פי' כולן מלאכה אחת שכולם העברת פסולת שהיא מעורבת באוכל ואינה מחוברת ואינה דומה לקליפה שצריכה פירוק או עפרורית שצריכה ניפוץ אלא כל אחת מהן יש לה דרך כל דבר שהיא משלימו להפרחת הרוח הוא חייב עליו משום זורה ואלו נטל בידו אוכל שיש בו פסולת או עפר ונפחו בפיו זהו זורה והבורר הוא שנוטל הפסולת מבין האוכל ומשליכו או שנוטל האוכל מבין הפסולת והמרקד שהוא מניח האוכל והפסולת בכלי כגון נפה וכיוצא בה כדי שיצא זה מזה אם האוכל דק יצא האוכל למטה ותשאר הפסולת למעלה ואם האוכל גס יפול הפסולת למטה וישאר האוכל. (נדה לא) ארחי ורבעי זרית מלמד שלא מכל הטיפה אדם נוצר אלא מהברור שבה משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת רבי אבהו רמי כתיב ותאזרני חיל וכתיב ותזרני אמר דוד לפני הקב"ה זיריתני וזירותני:
זר [געשוואלסט דערווייטערין] והיה לכם נזרא נזרנא ולבוטנא פי' עניין הרחק' וכבר פירש"י אותו בערך בטן. סורה אדני סורה אלי אל תירא תרגום זור ריבוני זור לותי:
זר [איינהאלטין] (ב"מ טז) אפשיטי' דספרא זייר ליה פי' בשביל שכירות הסופר מעכבו:
זר [קרוין] (יומא עב) שלשה זירין הן של מזבח זכה אהרן ונטלו כלו' לקח אהרן הכהונה. ושל שלחן זכה דוד ונטלו כלומר זכה למלכות ונטלו ושל ארון היא התורה והוא הגדול. כל הרוצה ליטול יבא ויטול:
זר [אויס קוועטשין] (ע"ז ס) מעצרא זיירא רב פפא שרי ורב אסי אסר פי' עכו"ם שעוצר חרצנים של ישראל:
זרבוב [ריננען] (בויקרא רבה פרשת והוא ישקיט) השותים במזרקי יין רבנן אמרי בכוסות שיש להן זרבוביות (א"ב פי' מרזבים והאותיות הפוכות וכן לדעת רבים פי' הפסוק בעת יזרבו נצמתו (איוב ו יז) מים נגרים במרזב):
זרגון [וויין שטראנג] (כלאים דירושלמי פ"ק) זרגון ילפת מאי נפק מנהון פטרוסלינון פירוש בעל הערוך שריג גפן בערך שזף:
זרד [צווייגען. ביימע] (שביעית פרק שרי) ר' יהושע אומר כזירודה וכפיסולה של חמישית כך של ששית. רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו פי' לפי שיש לאילן ענפין לחי' יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד. (ירושלמי) כזירודה וכפיסולה של חמישית כך של ששית שהוא ערב שביעית ואפילו יותר מכן. ר' שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו עד העצרת. (שבת קג) המקרסם והמזרד. (מ"ק ג) מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין באילן וכו'.(ע"ז מט) כיצד מבטלה קירסמה וזירדה. (שבת קכו ובפ"ק דסוכה) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין. (יומא מז) כל הנשים זרד זרדו וזרד אמי עלתה לגג פי' זרד הוא ענין עשבין כגון חבילי זרדין כלומר רבת חבילת קמחית ועלתה לגג דת"ר (שבת קג) התולש עשבים והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת ותם לבהמה כמלא פי גדי:
זריד [געשטויסנען ווייץ] (ברכות לז) חילקא טרגיס סולת זריד וערסן. ומפרש בגמ' חילקא חיטי דמתברי באסיתא ב"ב (חדא לתרתי טרגי' ג"ג. חדא לג') זריד ד"ד (חדא לד') ערסן ה"ה (חדא לה'). עבדינהו בקדירה מברך עליה בורא מיני מזונות אבל היכי דשליק ליה חיטי בעינייהו דלא תברינהו כלל בורא פרי האדמה. מאי טעמא בעינייהו קיימי כדמעיקרא (א"ב בנוסחאות דידן זריז כתוב) (ובירושלמי נדרים פ"ו הל' ב' הנוסח כנוסח הערוך זריד) (מ"ק יג) מפרש חילקא א' לב' טרגיס א' לג' טיסני א' לד':
זרד [לאנגע זאקין פין לעדער. האנף] (כלאים לג) ומנעל של זרד פי' מנעלי' של עור שמגיעין עד הירך (א"ב פי' זרד כמו צרדא אשר פירושו בגד עב של קנבוס. עיין ערך צרדא):
זריד [שיקילדיג] (בכורות מד) תנא הזריד והלופין והתמיר זויר דמזור עיניה בעל הערוך גריס זיזור בערך לפן:
זרדא [פאנצר] (שבת סב) ולא בשיריון בגמ' שיריון זרדא פי' שיריון העשוין מן טבעות קטנות קורין בלשון ישמעאל זרד:
זרז [בינדל] (כלים פרק כ"ג) אלו טמאין משום מרכב הזרז האשקלוני פי' דבר שבו חובשין החמור דכתיב ויחבוש את חמורו ומתרגמינן וזריז ית חמריה ובלע"ז סילא והיא ארוכה של עץ ואינה מצוייה אלא באשקלון. (עירובין יח) והעלה זרזי תאנים על בשרו: (שבת ח) א"ר יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפ' אפי' כל היום כולו פטור. (יבמות קא) א"ר כהנא הוה קאימנא קמיה דר' יהודה ואמר לי סק תיב לזירזא דקני למלוי לפרסומי מילתא פי' משאוי של קנים או חבילה של קנים:
זריז סלת זריז וערסן בעל הערוך גרס זריד (ע"ש):
זרזיר [קעמפפנער] (תענית דירושלמי פרק טמא בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח זרזירו וזה מבקש לנצח זרזירו פי' המפרש המתאבק עמו):
זרח [זין אויף געהן. צייטיגען] (שביעית פ"ד) הפגים משהזריחו אוכל בהן פתו פירוש הן התאנים שהתחילו לבשל מלשון ויזרח לו השמש וכי השמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה וכו': (מכות י) מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש אמר לו הקב"ה למשה הזרח השמש לרוצחין פי' עשה להם תקנה שיחיו וינצלו מיד גואל הדם. איכא דאמרי הזרחת השמש לרוצחנין פי' התקנת להם שיחיו וינצלו מיד גואל הדם:
זרניך [ארט ארשיניק] (חולין פח) ויש אומרים אף הזרניך פי' בלע"ז אורו פומינטו (א"ב כן שמו בלשון ישמעאל והוא מין אשר בו צובעים והוא סם המות):
זרנק [וואסער בייטעל אוס לעדר] (מציעא קג) מרא וזבילא דולא וזרנוקא דבעל הבית. (ובב"ב ס) אמר להון זרנוקא אמר לכו. (שם קסז) כתוב בו מלמעלה מנה ואמר לה קם אזרנוקא וכתב. פי' חמת עשויה מעור למלאות בה מים מן הבור. כאובות חדשים תרגו' היך לגינין לקינין זרנוקין כי הייתי כנוד בקיטור תרגו' ארום הויתי היך זרניקא דתלי בקוטר':
זרע דבר שזרעו כלה כבר פירשנו בערך דבר:
זרוע [ארם. האנד] (חולין קלד) (בתוספת' דשבת בפ' הגוזז) מניין לזרוע שהוא יד שנאמר ותהיין העבותים אשר על זרועותיו וכתיב אסוריו מעל ידיו (ובילמדינו בריש פנחס) אתה למדת סניגוריא על בני בלשונך טול את הלחי אתה כיוונת לקיבת האשה והאיש טול את הקיבה אתה יגעת בזרועך טול את הזרוע אתה היית מטיל שלום בין אדם לחברו אתה הוי מברך את בני בשלום שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אמר ריש לקיש הוא פנחס הוא אליהו אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל בעולם הזה אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין בני ישראל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגומר (חגיגה יא) וסערה תלויה בזרוע פי' הכל תלוי בגבורתו של הקב"ה והגבורה היא זרוע כדכתיב לך זרוע עם גבורה:
זרף [געשוואלסט ווארצל] (שבת סז) ובמסמר הצלוב דעבדי ליה לזרפא פי' צער שבא מחמת דם ואותו מקום שאוחז בו נעשה תפוח ודומה כדמות הדרקון לא כג' הדרקונין שג' הדרקונין ישנן בכל גופו וזה אינו אלא במקום שאוחז בלבד ואותן ג' עושין להן דברים חמים לרפאותו. (ירושלמי) ובמסמר הצלוב טב לעבעביתא (בב"ר) קור וחום חמה ועבעבית יש מפרשים זרפא יבלת ובלע"ז בירוקא:
זרף [ערפאססען] (ע"ז יח) חקקוה דמותיה דר' מאיר בפיתחא דרומי אמרי כל דחזי ליה נזרפיה פירוש נתפשנו ס"א נטרפיד:
זרק [שליידערן. ווארפין] (כתובות קג) זרוק מרה בתלמידים כלומר הטל אימתך עליהם. (וב"ר פרשה כז) זרוק חיטרא לאוירא ועל עיקריה קאי כך לפי שכתוב ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה לפיכך ויהי יוסף יפה תואר:
זרק [שליידער גיוועהר] כמשק גבים שוקק בו תרגומו ואזן במאני זיינא כמא דאזן בזירקתא (א"ב פי' כלי מלחמה הנזרק נגד האויב כמו חץ חנית ואבן):
זרת [שפאן, קליינער פינגער] זו זרת כבר פירשנו בערך אצבע. (בב"ר ויתרוצצו הבנים ובפסיקתא דזכור) עד שהוא במעי אמו זרתה מתוח' לקיבליה פי' זרתו ואגרופו מתוח לנגדו:
זת [אליווען] (קידושין מז זבחים ל ברכות כא) (תענית קד סנהד' קו) זיתים שכבשן בטרפיהן פי' זו המשנה בעוקצין וראש הפרק הוא זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למרא' והיה אומר לתלמידיו הויות דרב ושמואל קחזינא הכא כלו' הלכ' קשה היא וצריכה יגיעה כמו הויות דרב ושמואל כולהו תנויי בנזיקין הוה פי' באותן הדורות לא היו יגעים אלא בדברים הקשים אבל השאר פשוטים הוי להם ולא היו צריכין לטרוח בהן. פי' אחר זיתי' שכבשן בטרפיהן ונגע שרץ לטרפיהן שהן חוץ לקדירה לא טימאו למה שבקדירה האשה שכובשת ירק בקדירה ותולה ממנה ירק חוץ לקדיר' ונגע בה שרץ אין מטמא למה שבקדירה. מתני' בעוקצין י"ג מתיבתא פי' י"ג אפי' פ"ח מתיבתין ומפרשין עניינים (א"ב ערך זית הוא נכון):
זתא [זייף] (נדה סב) מי רגלים נתר ובורית גמ' מאי בורית זיתא:
נשלמה ערך אות הזיין