בשער המים בבאי בשער המים נמס לבי ויהי לימים כי גאו המים נחל אשר לא אוכל לעבור מפני שאין לנו גמרא לרוב המשניות שבו וחנני יוצא בעקבי הראשונים ולא להתעכב עם השונים שאין לי להורות הלכה מתוך משנתינו והשם יקשיב רנתי ותחינתי לתת בתורתו מנתי ויעירני משינתי.
הא דאמרינן בעובדא דאבוה דשמואל שמא ירבו נוטפין על הזוחלין. הקשה עליו הרב וכי רבו נוטפין מאי הוי והתנן מעין שהוא מושך כנדל רבה עליו המשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד ורבה עליו המשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא וכיון שנהר פרת ידוע הוא שהוא מושך אם רבו עליו גשמים מה בכך והלא הוא כמות שהיה. זו היא הקושיא שהקשה הרב, ואני אומר דלא קשיא ולא מידי דמעיין שהוא מושך כנדל משיכתו מוכחת עליו שהוא מלא על כל גדותיו ומתוך שמימיו מרובין מהמקור ברדיפה הוא מטיף אותו לכאן ולכאן לרוח' המעיין כנדל זה המרבה רגלים ומשלח לימין ולשמאל לפיכך כל מה שהוא מרבה ומוסיף על המעיין הזה שצורתו כצורת הנדל בידוע שהוא פולט את תוספתא ורבייתו נמשכת ממנו לאלתר אבל אם הוא עומד נראה שיש לו בית קבול ומקום שמימיו נבלעים לתוכו ואם רבה עליה אע"פ שהמשיכו הרי תוספתו מקצתה נבלעת ומקצתה נמשכת לפי' שוה למעיין ולמקוה ושאר הנהרות שידותיה' רחבים וגדותיהם גבוהים וכ"ש הנהר הגדול נהר פרת ידוע הוא שהם מקבלין תוספת ולפיכך חשש להם אבוה דשמואל לעשות מקוה לבנותיו גזירה שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ומצאתי בתוספתא משנה שהיא סומכת הפירוש הזה מעין שמימיו מעטין ורבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד המקום שיכול להלך מתחלתו הא למדנו ממשנה זו שאנו משערין את המעיין ברבייתו לאיזה מקום הוא נמשך ומתרחק ברבייתו ודינו שם באשבורן והמקוה שהוא מהלך שם מתחלתו שלא קבל התוספות דינו כמעיין וזה דומה למשנתינו:
עוד כתב הרב על הא דגרסינן ביבמות מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר וא"ר אשי א"ר יוחנן עד רובו ואמרינן עלה מאי עד רובו דלא נשקול רובו ל"א נשתייר רובו ומסתברא כהאי לישנא ממתניתין דמקוואות דתנן מים שאובים ומי גשמים שמתערבים בחצר ובעוקה וכו' ואיכא למשמע נמי מהא מלתא דלעיל דאע"ג דמקוה שלם הוא ונפלו לתוכו מ' סאה מים שאובים פסלוהו דהא ליכא רובא דכשרות. עכ"ד הרב. וקשיא לי טובא דאם אית' דמכרעא מתני' דמקוואות לההוא לישנא דנשתייר רובו היכי דחינן לה בגמרא ואמרינן לא דלא נשקיל רובו הוה לן לאותובי עלה ממתניתין וכל מתניתין דלא אותובי מיניה בגמרא לית לן לאותובי מינה ולהכריע לא כדברי זה ולא כדברי זה ומתני' דמקואות בתחלת עשיית המקוה שנינו כגון שנפלו אלו ואלו למקוה ריקן שאם יש רוב מן הפסול או מחצה על מחצה פסול ודייקא נמי מסיפא דמתני' דקתני אבל אם היו מקלחים לתוך המקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין מים שאובים כשר זה יוכיח שבתחלת עשיית המקוה שנינו כגון שהיה ריקן מתחילה ונתמלא ע"י השאובין ומי הגשמים והיינו דקתני אם ידוע אבל מקוה שלם אין לנו ראיה שיפסל אפילו במ' סאה מים בשאובין כמו שאמר הרב ועוד הא איהו דאמר מקוה שיש בו מ' סאה שנפלה לתוכו אפילו כמה מים שאובין אינה נפסל ולא נתן לדבריו שיעור והיאך חזר ואמר שהוא נפסל במ' סאה מיה שאובין ולדידן דאוקימנא מתניתין דמקואות דתנן מים שאובין ומי גשמים שמתערבין וכו' בתחלת עשיית המקוה ליכא לאותובי מינה על ההיא דאוקימנא בגמרא דלא נשקול רובו שבדין הוא שיהיו מחצה על מחצה פסולין בעשיית מקוה ולא יהיו פוסלין במקוה שלם בנתן סאה ונטל סאה דאיכא למימר הוא סאה שנטל ודמיא לשאני אומר דשתי קופות ולפניהן ב' סאין ואע"ג דאמרינן התם שאני התם דאיכא למימר שאני אומר אלמא דבנתן סאה ונטל סאה ליכא למימר שאני אומר הדין סברא אליבא דלישנא בתרא אבל אליבא דלישנא קמא דא ודא אחת היא דמסבר סבירא למימר דשאני אומר דמקוה דומה לשאני אומר דקופות ובלישנא בתרא דייקינן למימר דלא דמו אהדדי והיינו דאמרי' אב"א שאני התם דאיכא למימר שאני אומר:
ומה שהקשה הרב כיון דסתם מתניתין דמקואות כראב"י היא דבעי רבייה והמשכה דתנן שאובין ומי גשמים שמתערבין בחצר ובעוקה וכו' והיכי א"ר דימי א"ר יוחנן שאיבה שהמשיכוה כולה טהורה דאלמא בהמשכה בלבד סגי לה קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. אפשר לומר מאן תנא מתניתין דמקואות ראב"י היא ור' כסתם יחידאה לא אמר כההיא דגרסינן בפרק מרובה אמר רבינא אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד הו"א מאן תנא צנועין ר' דוסא היא כי היכי דלא תקשי סתם משנה לר' יוחנן דכסתם יחידאה לא אמר א"נ י"ל אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן כדאמרינן בעלמא לענין קבלת גרים מן התרמודיים ובשאר מקומות. ונראה כי הרב אלפסי לא ס"ל דראב"י וסמך על הא דרב דומי א"ר יוחנן וכגון דבר זה יפה להחמיר בו כדברי ראב"י שמשנתו קב ונקי וכדפסק הגאון רב אחא ז"ל אבל הקושיא שהקשה הרב הזה על הרב אלפסי ממתניתין דתנן מעין שהעבירו על השוקת פסול ואמר למדנו מזה שהמעין שהעבירו מתוך הכלי אע"פ שנמשך ויוצא ממנו ועדיין המעיין מושך מתחלתו הוה כשאוב לגמרי וזו קושיא על הרב אלפסי שכתב על השאובה שהמשיכוה כולה שהיא טהורה זו בעיני אינה קושיא שלא אמרו שאובה שהמשיכוה טהורה אלא שהמשיכוה למקוה אבל מעין שיצא מתוך השוקת ומשך על הארץ אין לו טהרה כ"ז שמושך שדינו כדין שאובה ואם העמידו ועשה לו אשבורן לאחר שיצא מן השוקת לא נזכר זו במשנתינו ואין ללמוד ממנה לא להכשר ולא לפסול ואם בעלי הגמרא לא הקשו ממנה לרב דימי א"ר יוחנן אנו היאך נקשה ממנה לרב אלפסי וכל מה שאנו מרבים עליו בקושיות הם מתגלגלות וחוזרות עלינו על מה שלא הקשו בעלי הגמרא לרב דימי. עוד יש לנו לומר כיון דאדחיא לה ההיא אוקמתא דר' חייא אמר ר' יוחנן דאוקמא למתניתין דבמסכת תמורה כראב"י ואוקמוה בגמרא בחשבון כלים ואליבא דיוסף בן חוני השתא דאתינן להכי לא צריכה לן לאוקמי לא לראב"י בפלוגתא ולא לרב דימי בפלוגתא לפי שמתוך דוחק פירוש משנתינו ששנינו אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון מכלל דאיכא מ"ד שפוסלין אמטו להכי אצטרכינן לכל ההוא שקליא וטרי וכדאוקימנא דראב"י דמטהר ברבוי' ובהמשכה אקשינן עלה מכלל דלרבנן אפילו ברבוי' והמשכה נמי לא הא דאמר ר' דימי אמר ר' יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה לומר דלא דרבנן ולא כראב"י ומתוך מחלוקתו של ראב"י באנו לדקדק על רב דימי כמאן אמרה לשמעתי' ואם היינו מעמידים רב דימי כראב"י לא היינו מוצאים זכות לדברי חכמים שחולקין על ראב"י ועל מה הוצרכה המשנה לומר מים שאובים אין פוסלין ומכל מקום אידחי ליה האי פירושא דמתניתין ואתינן לה מצד אחר לומר הא מני יוסף בן חוני היא שהוזכרה מחלוקתו בפירוש וכיון שעלה בידינו פירוש משנתינו מדרך אחרת אפשר לומר דל"פ רבנן עליה דראב"י ודרב דימי דאמר נמי שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ל"פ עליה ולפירושא לדראב"י אתא שאם קלח בשפיכתו מקצת המים מן הכלי לתוך המקוה ומקצתן או רובן מאיתו הכלי חוץ למקוה אינה טהורה עד שימשכוה כולה ולא אזלינן בתר רובא דכלי אע"פ שהיה הכל בשפיכה א' ולעולם בעינן רבייה עם המשכה כראב"י ורב דימי תורת המשכה בא לפרש ולאו למימרא דבהמשכה לחודא סגיא ודייקא נמי מדברי הרב אלפסי שכתב והיכא דלית ביה מ' סאה ואייתי מים שאובים ואמשכינון מאבראי שפיר דמי דכי אתא רב דימי וכו' אלמא במקום שהוא חסר מעוטו קאמר ותפש לו לשון קצרה כמנהגו בכל מקום, ועל הדרך הזה מתוקנים בידינו דברי התנאים והאמוראים והגאונים וכלם נכוחים למבין והא דתני אר"ע היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה אמרו לו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו לי שלג ועשו לי מקוה בתחלה:
כתב על זה הרב למדנו מכאן כי השלג אע"פ שמדדו ונתנו לתוך המקוה לא דיו שאינו פוסל משום שאוב אלא שהוא משלים למ' סאה. ואנו תמהים מהיכן למד שבמדידה עשו אנשי מידבא את המקוה או שהביאו את השלג בכלים שמא בידיהם עשאוהו והוליכו עם הקרקע כאותה ששנינו בתוספתא זלף בידיו וברגליו ג' לוגין מים למקוה פסול הוליכן עם הקרקע כשר לגיון העובר ממקום למקום וכן שיירא העוברת ממקום למקום וזלפו מים בידיהם וברגליהם למקוה כשר ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחלה כשר מכאן למדנו שא"צ רבייה והמשכה אלא בשופה מתוך כלי אבל בממשיך בידיו וברגליו מנהר או ממקום למקום דיו בהמשכה בלבד אפילו בכל המקוה ובמשנתינו שנינו המסלק את הטיט לצדדין ומשכו מממו ג' לוגין כשר א"נ י"ל במעשה של אנשי מידבא שהביאו השלג ע"ג טבלא שאין לה לבזבז המונחת תחת הצנור שאיבה פוסלת את המקוה וכדתנן המניח טבלא תחת הצנור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת את המקוה זקפה להדיח בין כך ובין כך אינה פוסלת את המקוה הילכך אין לנו מאותו מעשה שום ראיה לומר שאין השאובה פוסלת בשלג ונראה לנו שדינו כדין המים בין לפסול בין להכשיר, ומכל הון ועושר מה נמרצו אמרי יושר: