הזבה והנדה טבילתן במה במעין דוקא או אפילו במי מקוה טבילת הנדה והזבה דבר תורה מקל וחומר בנוגע במשכבה כתוב כל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים קל וחומר למגע עצמה. וקל וחומר לנדה וזבה עצמה שהיא בטומאתה עד שתבא במים. והיולדת עשאה הכתוב כנדה דכתיב כימי נדת דוותה תטמא, וכבר ביארתי יותר בחיוב טבילתן של אלו מן התורה בשער דיני הטבילה. טבילת הנדה והזבה והיולדת אינה טעונה מים חיים אלה הזב שבזב כתוב ורחץ בשרו במים חיים וטהר אבל בזבה כתוב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר, לא תטהר בטבילת מים ובנין אב לכל הטמאין ורחצו במים ואין כתוב באחד מהן מים חיים כמו שכתוב בזב ומצורע.
ושנינו בראשון של מקואות למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה שבו טובלין ומטבילין, כלומר טובלין בו אדם הצריכין טבילה, ומטבילין בהם את הכלים, ונראה שאע"פ שהכלים אינן צריכין ארבעים סאה אלא טבילתן דבר תורה אפילו ברביעית אגב טובלין תנא מטבילין, ואי נמי משום דבטלה לרביעתא כדאיתא במסכת נזיר, תנא הכא מטבילין, ולומר דאפילו כלים אין מטבילן בפחות מארבעים כטבילת אדם ומדברי סופרים, ושעור ארבעים סאה למדו אותו מדכתוב ורחץ את כל בשר במים, ומפי השמועה למדו את כל בשרו במים, מים שכל בשרו עולה בהם, והוא שעור מקוה שיש בה אמה על אמה ברום שלש אמות, ושערו חכמים ארבעים סאה, וכדתניא בתורת כהנים ורחץ במים אפילו במי מקוה, את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות, נמצאת אומר שעור המקוה ארבעים סאה ואפילו אדם קטן שכל גופו עולה בפחות מכן לא יטבול בפחות מארבעים שכן קבלו מסיני, מים שכל גופו עולה בהן של אדם בינוני ואפילו פחות קרטוב פסול, שכל ששערו חכמים כך היא בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה פחות קרטוב אינו טובל, שלשה על שלשה טמא מדרס פחות משלשה על שלשה אפילו נימא אחת אינו טמא, נמצים למדין דארבעים סאה דבר תורה לא תימא דרבנן וקראי אסמכתא בעלמא הן, אלא דאורייתא ממש הן דתניא בתוספתא הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו, שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו טובל באחת מהן ואינו יודע באי זה מהן טבל ספקו טמא טמא אלמא מדספקו טמא שמע מיניה דאורייתא הן.