כתיב ואכלת ושבעת וברכת כו' (א"ש הנה בפרשה הזאת נזכר חיוב ברכת המזון מן התורה בפ' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ולכן נסמך על המצוה הזאת כל עניני הסעודה מתחלתם עד סופם וכמה ברכות אחרות מברכות הנהנין וקצת חומרות ואזהרות.
אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה והטעם הוא לפי שהם כחות עליונים ימיניים ושמאליים ואין לערבם ואמנם טוב הוא אל האדם שיסתכל בכל שעה ויביט באצבעותיו ויכוין בהם כי הנה בב' ידיו יש עשר אצבעות וכל אצבע מהם הוא שם אהו"ה דמילוי יודי"ן והוא גי' אצבע ונודע כי שם זה יוצא מר"ת א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ.
בענין מדת הנדיבות והותרנות ראיתי למורי ז"ל שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי גם במאכלו הי' אוכל דבר מועט מאד אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאד לכבדה ולהלבישה והי' מפיק כל רצונה אף אם לא היתה ידו משגת כ"כ:
ובענין הצדקה והמצות לא הי' קמצן כלל וכמש"ל בענין ההבדל' שמבדילים בבית הכנסת שנתן ד' פרחים זהב לצדקה כדי שיניחו לו להביא יין להבדלה הנז' משלו גם כשהי' קונה איזה מצוה כגון תפלין או אתרוג לא היה מקפיד לדעת כמה יתן במצוה ההיא אלא הי' פורע כל מה שהיו שואלים לו בפעם אחת והיה אומר למוכר הרי המעות לפניך קח כל מה שתרצה וכמ"ש בזוהר בפרשת תרומה.
וכתב הרב המחבר ז"ל פעם אחת אירע לי ביום שבת כאב גדול בעינים ונמשך הכאב זה קרוב לב' חדשים ולא היה בתוכם שום חולי זולתי כאב העינים לי מאד ושאלתי למורי ז"ל מה היה סבת הכאב ההוא ואמר לי ב' סבות האחת היא לפי שאני פוסע פסיעה גסה במהלכי בימי החול ונודע כי פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם ואינה חוזרת אלא בקידו' ליל שב' ולפי שבאותו ליל שב' לא כוונתי באותו הקידוש לכן בא לי הכאב הזה. סבה ב' היא לפי שאני הייתי מתפלל תמיד בבי' מדרשו והייתי יושב לימינו לעולם והיתי מסתכל ומביט בו ללמוד דרכי הנהגותיו בכל הפרטים והוא הי' מתכוין בתוך תפלתו כונות גדולות ונוראות אשר על ידם הי' אור עליון שורה עליו ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו ואמר לי השתדל שלא תסתכל בפני בשעה שאני מתכוין ביחוד ק"ש ובשעה שאני כורע במודים ובשעה שאני עושה קדושה ואומר קק"ק ה' צבאות כי אלו הג' מקומות יש בהם כוונות נוראות ועי"ז יוסר ממך כאב העינים ונמנעתי ביום המחרת מלהסתכל בו בג' זמנים אלו ותיכף נתרפאתי.
אמר שמואל אגב דיני האכילה נבאר השמטה אחת מהרב ז"ל בענין הכשר כלי האכילה. ראוי ליזהר שלא ללבן הכלים של נחושת עם בדיל מהותך כדרך העולם להשתמש בהם מצה עד שיגעילם תחלה לפי שזה הבדיל שהותך עליו נעשה קלי' על הנחושת ומונע פליטת החמץ מתוכו אם יגעילוהו אח"כ והליבון בבדיל עצמו אינו מועיל לפי שהליבון נתנו לו חז"ל שיעור שיותזו ממט ניצוצות וליבון הבדיל לולי הנישאדי'ר לא הותך הבדיל וע"י הנשאדי'ר יספיק חום האש בלבד אף אם לא יתלבן שיעור נתיזת ניצוצו' ולכן יותר טוב להגעילו תחילה לפלוט החמץ ואח"ך ילבינהו הגוי לפניו בבדיל ויזהר שלא יכבה הכלי אח"ך במים שלפני האומן שבהם מכבה הכלי' של חמץ:
ברכת המזון ובו' ית' כל דיני הסעודה וברכת נט"י והמוציא וכל ברכת הנהנין ואסדרם על סדרם. נטילת ידים כבר ידעת מחלוקת הפוסקים והוא מחלוקת האמוראים אם צריך לברך על המים שבתוך הסעודה ולכן טוב לנהוג (עיין שרוה"ק דיה' ע"א למטה) לצאת ידי ספק שקודם שיטול ידיו ישתה מים פחות מרביעית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ויכוין לפטור בברכה זו המים שבתוך הסעוד' ופעם א' שתיתי אני יותר מרביעית והסתכל מורי במצחי ואמר לי שתית מים ולא ברכת אחריהן ברכה אחרונה. ואם יש יין בתוך הסעודה אין צריך לכל זה כי ברכת היין פוטרת כל מיני משקים בשער הגלגולים ית' עונש מי שאינו נוטל ידיו איך נעקר מן העולם ואיך מתגלגל' נפשו בתוך אמת המים. גם מי שאינו מברך ברכת הנהנין נידון במים וע"ש:
נטילת ידים שיעורה כל היד שהוא ה' אצבעות והכף עצמה עד פרק הזרוע וטעם זה נת' אצלי' באדרת נשא דקל"ג ע"ב בענין ההוא רוחא דזמין לאתדבקא על מלכא משיחא כו' וע"ש. ואמנם ענין הידים עצמם עניינ' הוא כי הנה אנו רואים שאין בכל האיברים שבגוף האדם מקום שנגלו בו בגילוי בחי' עשרה כמו באצבעות הידים ורגלים וצריך לידע טעמו של דבר והנה הוא זה כי הנה א"א הוא כולל ג' רישין עלאין שהם בחי' רישא עלאה עתיק יומין שעם היותו למטה ממדרג' הא"ס עכ"ז אין בו תפיס' כלל לרוב העלמו ועוד למטה ממנו תרין רישין אחרנין שיש בהם קצת תפיס' כנז' בביאור הקדמת אדרת האזינו בשער מאמרי הזהר. אמנם בא"א לא נגלו בו רק ג' רישין הנז' אבל בחי' תרין דרועים ותרין יריכין לא נתפשטו בו ולא נגלו ונשארו נעלמים וגנוזים בו בבחי' אות ו' שהוא התפשטות הת"ת שבו הנק' גופא דאמצעית' והוא לבדו נגלה ושתי הזרועות היו בו גנוזים בבחי' תרין יודין תרין ענפין בשתי צדדי ו' הנז' בציור אות א שהוא אות ו' ותרין יודין לסטרוי שהם ב' הזרועו' ובהם כלולין גם תרין ירכין אבל כשהם נעלמין אינם כי אם מבחי' אות ו' פשוטה לבדה בלי תרין יודין תרין ענפין שהם שתי הזרועות וב' הירכין ואין בהם גילוי כי אם הת"ת לבדו הנק' גופא דאמצעית'. והנה כמו כן באו"א נעלמו בחינתם של הדרועין והיריכין ואח"ך בז"א שם נגלה בחי' הדרועין והיריכין בגילוי ונעשו בו ו"ק גלויים ונמצא כי לא נגלית בחי' אלא במקום הה' לפי שרישא עלאה אין לנו עסק בה כנז' לרוב העלמה נשארו ב' רישין שבא"א ובאו"א וז"א ושם בז"א שהוא הה' בו נגלו הדרועין והירכין ולכן נגלו ה' אצבעות בכל זרוע מהם ובכל ירך ודי בזה:
והנה נת' ענין תרין ידין יד הגדולה ויד החזקה ימינא ושמאלא ונודע כי עוד יש יד אמצעית הנז' יד רמה באמצעיתא והיא בסוד הדעת שהוא באמצע וגם בו נעלמו הזרועות ולכן היו בו יד אחרת אמצעית בה' אצבעות ולא קבלתי עדיין פירושה ובזה יובן ענין נטילת ידים שהוא לשון נשיאות כמו וינטלם וינשאם אשר ביאורו הוא שבעת רחיצתם יגביהם למעלה עד כנגד ראשו ולפחות עד כנגד שתי הפנים שבו כי גם הפנים מכלל רישא אינון. והטעם לזה הוא במה שנת' אצלי' כי כשנאצל ז"א בתחלת אצילות לא היה בו רק ו"ק חג"ת נה"י ואז היו החג"ת משמשין בו תמורת ג"ר שבראש ונו"ה היו בו בבחי' זרועות והיסוד היה בחי' הגוף ואח"ך הגדיל והיו בו ג' מוחי' ממש שהם חב"ד וחזרו החג"ת להיותם בחי' תרין דרועין וגופא והנה"י תרין יריכין ואמה ולכן צריך עתה בנט"י להגביה' למעל' כנגד הראש ולהעלות' אל מדרגתם הראשונה שהיו בבחי' רישא הנז' והנה כאשר תגביה ידיך תכוין להכני' קשר הזרועות לפנים ולא יהיו יוצאין ובולטין כמנהגם לאחורי הגוף והם הנק' קובדו'ש בלשון לעז בסוד וכל אחוריה' ביתה כנז' פ' ויצא דף בסוד בני השפחות וע"ש
עוד יש בענין הגבהת הידים כוונה אחרת ויובן במה שביארנו בשער הדרושים בענין פרצוף לאה איך היא יוצאת ע"י הגבה' הזרועו' בסוד נשיאות כפים דברכ' כהנים כמבו' גם כן בשער התפלו' ושם נת' כי אורו' הקו האמצעי יורדין ביושר בתוכו אבל שתי אורו' הקוים ימין ושמאל נמשכין עד סוף האצבעות של הידים ואינם נקשרים עם הנו"ה תמיד להמשיך האורות בהם אלא לזמני' כי כאשר משפילים הידים למטה עד ריש יריכין יוצאין הארות מסופי קצוו' האצבעות בגילוי גמור וחוזרין ליכנס בתוך רישי יריכין וחוזרין ומתעלמין בתוך הנו"ה ולהיות אלו האצבעות מקום גילוי' האורו' יש שם אחיזה אלו החיצוני' בבחי' הציפורני' אשר שם כמבו' אצלי ולכן עתה בנט"י כוונתינו היא לגרש משם הקלי' הנאחזות בהם לטעם הנז' ובתחלה אנו שופכים מימי החסד עליהם ורוחצין אותם להעביר הזוהמה שהיא הקליפה הנאחז' בהם וזו היא בחי' הרחיצה ואח"ך היא נט"י והגבהתן למעלה אחר הרחיצ' כדי שלא יחזרו הקלי' להתאחז בהם כבראשונה ואז חוזרת אות' ההאר' היוצאת מן האצבעו' וחוזר' ונכנסת בג' מוחין דז"א אשר בראשו כי משם נמשכת וחוזרת להתעלם שם ועי"כ אין אחיזה בהם אל החצוני' ולכן צריך להעלותם עד כנגד הראש ממש לרמוז שתחזיר ההארה ההיא להתעלם בנ"ר או ג"כ להעשות ב' מוחי' דלאה כנזכר שם בדרוש פרצופי לאה:
ונחזור לבאר ענין רחיצה ונטילה זו יותר בביאור רחב הנה נת"ל שהרחיצה והנטי' כוונת' לגרש עת הקלי' אשר שם ואמנם כבר נת' בשע' התפי' ב"ת רי"ז ע"ו בענין נטי' דשחרי' דרוש זה בתכלי' הביאור וע"ש ושם נת' כי כל בחי' מעשה הוא בעשייה ויש בו פנימיות וחיצונית והנט"י היא לגרש הקלי' שבחיצוניות העשייה אבל הוא בבחי' היצירה שבעשייה והוא בז"א דעשייה שהוא הנוטל ידיו להעביר הקלי' ההיא הנאחז' באצבעו' ידיו כדי לאכול ולא יתאחזו באכילתו כמב' אצלי' בדרושי הי"ט בשער התפלות ובשער זה במצות השביע ו' בפ' בהר כי אכיל' היא בעשיה והיא בג' אדני כי האוכלת מן האוכל שביצי' שהוא גי' א"ל הוי"ה נמצא כי שפע היצי' בעשייה אוכל נפש הוא כי נפש הוא עשייה כנו' אבל שפע דעשייה אין תחתיה עולם אחר אלא קלי' ואין השפע ההיא נק' אוכל נפש אלא מלאכה גמור' שלא לצורך אוכל נפש וכל מלאכה היא בירור מהקלי' ולכן מלאכה בגי' א"ל אדנ"י שהוא בעשייה.
ונחזור לענין כי כאשר העשייה לוקחת האכילה שהיא בגי' אדנ"י שהוא ענין השפע הנשפע לה מן היציר' הנק' אוכל נפש לפי שהוא מאכיל ומשפיע לעשיי' הנק' נפש ואז צריכה העשייה לעלות אל היצי' לקבל משם שפע הנז' ונודע כי אין שום עלייה אלא באמצעות הידים שלוקחים הדבר ההוא ומעלין אותו למעלה עיין טי"ת די"ט "עא ונודע כי ג' ידים הם והם חג"ת יד הגדולה בימינא יד החזקה שמאלה יד רמה באמצעיתא והנה צריך תחלה לרחוץ הידים ואח"ך לעלותם אל היצ' ועי"כ לא יינקו הקלי' מהם אותם שבעשייה ולכן נבאר תחלה רחיצתם ואח"ך נטילתם והגבהתם אל היצי' והנה בתחלה תרחוץ יידיך ותשפ' מים ע"י ימינך ב"פ זו אח"ז ותכוין כי הוא יד כפולה והוא גי' כ"ח והם כ"ח אותיות אשר במלוי המילוי דהוי"ה דע"ב דיודין אשר בחסד יד ימין ואח"ך תרחוץ ידך שמאלית ותערה עליהם מים ב"פ אחרים רצופים ותכוין כי גם היא יד כפולה שהוא גי' כ"ח אותיות של מילוי המילוי דהוי"ה דמילוי ס"ג שבגבורה ואח"כ תשפשף שני ידיך זו בזו ותכוין לכוללם ביחד בסוד יד רמה באמצעיתא וגם היא יד כפולה שהיא גי' כ"ח אותיות דמילוי המילוי דהוי"ה דמ"ה דאלפי"ן אשר בת"ת ותכוין כי ע"י ג' כחות אלו שה' ג' מלויי המלויים של ג' ההויו"ת הנז' מתגרשי' הקליפות מן ג' הידי' הנזכרים כל זה ע"י המים שהם מימי החסדים כי החסד הוא המגרש הקליפות כי אין אחיזת' אלא מצד הדין והגבורה כנודע ונשלים ענין הגבהת הידים ונחזור לבאר כוונת המים עצמן ואחר שנסתלקו הקליפות מן הידים אז תגביה ידיך למעלה כנגד פניך ותכוין להעלות בהם את העשייה ליצירה לקבל שפע האכיל' שלה משם כנז' וזו היא כונת הגבהת הידי' למעלה ואז תברך ברכ' נט"י בכוונה שביארנו בשער התפילות בענין נט"י דשחרית ובאומרך על נט"י תכוין כי ג' ידים אלו הם יד הגדול' מימין והם י"ד אותיו' יהו"ה אלהינו יהו"ה ויד החזק' משמאל שהוא י"ד אותיות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו שהם חילוף ג' שמות דיד ימין באותיות של אחריהם ויד רמה באמצעיתא שהיא י"ד אותיות שיש בפשוט ומלוי ההויה דמ"ה דאלפין ולפי שהידים אלו הם ביציר' כנזכ' לכן הוי"ה זו מלויה באלפין כנודע. ונודע כי כל עולם המשפיע בעולם שתחתיו אינו יורד להשפיע בו אלא בבחי' האחורים שבו שבעולם העליון כמבואר אצלינו בענין ויהי נועם שאומרין במ"ש ולכן צריך לכוין כי ר"ת של על נטילת ידים הוא עני גי' ק"ל שהוא אחוריים המלאי' במלוי אלפין שהם אחוריים דיציר' כי משם מקבלת העשייה כי ז"ס שהמלכות נקראת עני וד"ל לפי שהעשיי' היא בסוד נוקבא והיצירה בסוד ז"א ואינה מקבלת ממנו אלא מן האחוריים שבו שהוא גי' עני כנז' והרי רמזנו שני מיני הארות נמשכות מן היצירה א' מבחי' השני' שהם ג' ידות הנזכרים הרמוזות במלת על נט"י ומבחי' האחוריים הרמוזי' בר"ת על נטילת ידים שהם ענ"י כנז' ועת' נבאר כוונת המים בעצמ' שהם מימי החסד המגרשין הקליפות כנז' והנה קודם שתרחץ ידיך יקח כלי של המים בידיך ותכוין כי כל בחי' מים האלו הם בחי' אלהים והם שני אותיות מ"י של אלהים והם ג"א יודי"ן שיש בד' אחוריים של ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובד' אחוריים של ד' שמות אהי"ה ב' דיודין וא' דאלפין וא' דהיהין כנודע ובג' אחוריים של ג' שמות דאלה"ים דיודי"ן דאלפי"ן ודההי"ן
ענין נט"י כבר הודעתיך כי צריך בכל יד ויד ואחר כך ישפשף שניה' יחד ולחברם ואמנ' סדרן כך תחלה תרחוץ ידך הימנית ואחר כך השמאלית ואח"כ תחבר שתיהם יחד ותשפש' ועתה נבא' הכוונה שתכוין הנה כשתשליך המים ותרחוץ יד ימינך תכוין בד' אותיות ההוי"ה פשוטה וב' אותיות המילוי שלה במילוי' אלפין והרי הם י"ד אותיות כמנין י"ד ימין ואח"כ תרחוץ יד השמאלית ותכוין ע"ד הנ"ז ממש ואחר כך כשתחזור שנית לרחוץ יד ימין תכוין בכ"ח אותיות מילוי המילוי דהוי"ה דאלפין תכוין להמשיך את הכח הזה עם הנז' ויהיו מ"ב אותיות וע"י שם מ"ב הזה ואתה מעלה את הידים ממקום הקליפ' למקום הקודש כנז' כי כל העלאה היא ע"י שם מ"ב ואח"כ תרחוץ שמאלך ע"ד הכוונה הנז' ממש ואח"כ כשתשפשף הב' יחד תכוין בהוי"ה דאלפין פשוט ומילוי ומילו' המילוי שהם מ"ב אותיו' יחד והרי הם נמצאו כאן ג' שמו' מ"ב וכולם הויו"ת דאלפין א' בימין לבדה וא' בשמאלא לבדה וא' בשותפי שניהם באמצע וה"ם יד הגדולה מימינא יד החזקה משמאלא יד רמה באמצעיתא ולפי שהמ"ב הג' הוא המכריע בין הב' לכך צריך לשתף שתי הידים יחד ולחברם ע"י המכריע ולפי שאדם נוטל ידיו הוא בחינת ז"א שסודו הוי"ה דאלפי' כנו' מ"ב כל הג' מ"ב הנז' הם מבחינת מילוי אלפין כי הם ג' ידים של האד' הנז' ג' קוים שבו וכלם בהוי"ה דמ"ה דאלפי' כמנין אדם וכשתברך אחר הנטי' ברכת על נטלת ידים תכוין כוונה אחרת כי כשתאמר בא"י אלהינו הרי ב' שמות ה' אלהינו ותוסיף עוד בכונה בלבד לחבר אליהם שם הויה אחרת ויהיו ג' הנז' בפ' שמ' ישראל ה' אלהינו ה' ותכוין שבהם י"ד אותיות
גם תכוין אל החילוף שלהם שהם ג' שמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו שבהם י"ד אתיו' אחרות ואמנם היד הוא שהם אותיו' ה' אלהינו ה' תכיון שהם ביד ימין הנק' יד הגדולה והב' הי"ד שהם י"ד אותיות החילוף הנז' הם ביד שמאל הנק' יד חזקה וב' ידות אלו הם הנז' ג"כ בסו' ענ"י ב' ידים הר"ם אלשיך ז"ל
ענין הנטיל' והאכיל' יכוין בשעה שנוטל ביד ימין בהוי"ה דע"ב וביד שמאל בהוי"ה דס"ג ויחבר אח"ך שתיהן יחד ויכוין בהוי"ה דמ"ה ואח"ך יכוין בהוי"ה פשוט' ומליאה ממ"ה ואח"ך בה' אלהינו ה' ובכוז"ו במוכס"ז כוז"ו ובכ"ח אותיות מילוי הוי"ה דאלפין ואח"ך יברך נט"י ויכוין באחוריים דמ"ה העולה ק"ל כמנין ר"ת ענ"י ובין נט"י להמוציא יכוין באחוריים דד' הויו"ת עסמ"ב וג' אהיה דיודין ודאלפין וההין ואלהים ואדנ"י וד' הויו"ת במילואם כסדרן ביושרם ויקח הלחם בין ב' ידיו ויברך ברכת המוציא ובתיב' לחם יכוין ביו"ד יווי יוד שהם גי' לחם ויגביה בין אצבעתיו למעל' וכשילעוס הלחם יכוין ביו"ד יוו"י יו"ד יו"י שהם גי' ד"ק כנגד הדקת הלחם וכל ציורי שם הוי"ה וד' אותיותיו עולים גי' ד"ק ויכוין בשם אדני עם כללתו שעולה בגי' אכילה ויכוין גם באל הויה שעולה בגי' אוכל וגם בהויה ואדני שהם בגי' מאכל ובעת הבליעה יכוין בהוי"ה דב"ן דההין ואדני שהם בגי' בליעה וגם ביו"וד יוו"י יוד' יוי' ג"מ אחה"ע שהם אותיות הגרון
ברכת המוציא הנה בתחלה תכוין בענין הלחם בעצמו שהם ג' הויו"ת כמנין לחם והם ג' הגבורות הנמתקות בהיותם ביסוד דז"א בעת עלית ג' חסדים המגולי' בסוד אור חוזר למעלה להגדיל את ז"א כנודע ואח"כ תקח הלחם בין שתי ידיך מזה ומזה ותברך המוציא כו' ובמלת המוציא תגבי' שני ידיך האוחזות בלחם למעלה מעט וזו היא כונת ברכ' המוציא הנה הכונה היא להעלו' המלכו' באי' ע"י ג' הידים כי הם המעלי' תמיד כנ"ל בענין נט"י וז"ס באר חפרוה שרים דא חג"ת המעלין הבאר הזה שהיא המלכות אל הבינה והנה ג"פ י"ד הם מ"ב כנודע כי לכן כל עלייה היא בשם בן מ"ב ותכוין כי ברוך הוא בגי' קכ"ו וק"ב פי' כי ע"י ג' המלוים דג' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה שבחג"ת שהם מ"ו ל"ז י"ט הם בגי' ק"ב כנז' וגם ע"י ג"פ מ"ב שבגי' הויות הנז' שהם מ"ב אותיו' שיש בפשוט ומלוי ומלוי המילוי דע"ב וכן בס"ג וכן במ"ה וג"פ מ"ב עולים קכ"ו וע"י זה הקכ"ו והק"ב שהם גי' ברוך אנו מעלים את חג"ת דז"א אל הבינה ונמצא כי ברוך הוא הארות הנז' שעל ידם עולין חג"ת הנק' אתה ה' אלהינו ועמהם המלכות הנק' מלך העולם אל הבינה הנקרא גם היא' מלך העולם והרי זה בקיצור וזה ביאורו. ברוך הם הארות של קכ"ו וק"ב הנמשכות לחג"ת הנק' אתה ה' אלהינו כי אתה הוא בחסד בסוד אברהם שנאמר לו אתה כהן לעולם כנז' בסבא דמשפטים והרי זה קו הימין ואחריו קו האמצעי הסמוך לו והוא הת"ת הנק' ה' כנודע ואחריו קו השמאלי גבורה הנק' אלהינו כנודע ועמהם המלכות הנקרא מלך העולם אשר למטה ממנה כנודע וארבעתם עולים אל הבינה הנק' גם היא מלך העולם אשר הם ו"ק אשר תחתיה ונמצא כי במלך העולם תכוין שני כונו' במלכו' ובבינה והנה אחר שעלו כולם בבינה אז לוקחים פרנסת אכילתם משם כדמיון יונק התינוק משדי אמו וא"ת למה לא הוזכרו כאן הנה"י דז"א אבל הענין הוא במה שנודע כי אחר זמן תפילת שחרית חוזרים זו"ן להתמעט מגדולתם ומסתלקים מהם המוחין וז"א נשאר בבחי' ו"ק בלבד שהם בסוד זמן היניקה כנודע ואז עולה הוא לאכול ומלינק משדי אמו אחר תפלות שחרית ואז חוזרין חג"ת שבו להיותם בחי' חב"ד במקום ראש כנ"ל בענין נט"י והנה המלכות מתמעטת גם היא והנה היא דבוקה באחורי ת"ת דז"א כנודע ונמצא כי בעלות חג"ת דז"א לינק היא עולה אחריה' ממש ויונק' גם היא עמה' ונודע כי יניק' הולד היא דרך פיו שהוא בג"ר שבו ולכן אין צריך להעלות את הנ"י דז"א והיא במלת מלך העולם נרמז יניקת בן ובת הנקראים העולם מן אימא עלאה הנק' מלך גדול עליהם ואחר שינקו השפע ההוא הצריך לעצמם וגם לכל העולמות שתחתיהם כנודע כי אין להם יניקה אלא על ידם ואז הם חוזרין לרדת למקומם וירידה זו נרמזה במילות המוציא כו' ולכן אמרז"ל שצריך לדייק במלת הא של המוציא ולהזכירה בפני עצמה כזה ה' מוציא לרמוז שני כוונות א' אל ה' עלאה אימא שהיא מוציאה לחוץ את חג"ת דז"א ואת המלכות עמהם כדי שיחזרו למקומם עם השפע שלקחו ממנה כנזכר וביאר כי מה שהוציאה הוא לחם שהם ג' הויות שהם חג"ת הנז' ובהם נכללות המלכו' וביאר כי הוציאם מן הארץ העליונה שהיא אימא והרי זו כוונה אחת ואמנם יש עוד כוונת שנית והיא שתכוין אח"כ כי ה' זו של המוציא היא המלכו' שאחר שחזרה למקומה גם היא מוציאה לחם ושפע ומזון אל עולמות התחתונים והלחם הזה נמשך לעולמות מן הארץ התחתונה שהיא מלכו' והרי נתבאר שתי כוונות שצריך לכוין זו אחר זו בהמוציא לחם מן הארץ ולכן אמרז"ל שצריך לדייק בה"א של המוציא כאלו יש בתוך מלוייה ה' אחרת שהיא המלכות ובה' ראשונה תכוין כוונה א' שהיא כנגד אימ' ובה"א שניה של המילוי תכוין כונה שנית במלכות:
ברכת המוציא אחר שתבצע הלחם צריך לטבל פרוסת המוציא במלח ותכוין כי לחם ומלח אותיות שוות אבל השינוי הנמצא בהם כי הלחם רומז אל ג' הויות שהם גי' לחם והוא סוד ג' חסדים שביסוד הנודעים ומלח הוא ג' הויות של ג"ג שביסוד הנמתקות כנו' ותכוין למתק הג' ע"י הח' על ידי טבול זה כי כל מלח הוא קצת מרירות ודין והנה ענין בציעת הלחם כבר נתבאר בסעודות שבת שצריך שיהיו שם י"ב ככרות לחם על השולחן כענין לחם הפנים ושם נתבא' ענינם ואמנם כאשר תברך המוציא תקח בידיך ב' ככרות העליונות שהם כנגד היו"ד והו"ו זכרים כי ב' תחתונות הם ב' ההין הנקבות ולכן אל תגביהם למעל' ותרחיקם מהב' ככרות תחתונות כדי שישפיעו הי' והו' בב' ההי"ן ואח"כ תבצע הפרוס' מן הככר הימני ותטבול במלח ותכוין כנ"ל ואמנם כשתאכל צריך לכוין כונה זו והיא במ"ש כי כל הנבראים כלם בכל ד"ע אבי"ע הם מבחי' ז"מ קדמאין הנק' מלכי אדום הנק' מאנין תבירין והנה כשמתו ונשברו אז נתקלקלו ד' בחינות שהיו במלכים הנז' שהם דצח"ם וכאשר נתקנו המלכים מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו ולכן אנו צריכים נברר וללבן ולצרף את האוכל הטוב אשר מעורב בתוך הפסולת הרע כדוגמת מה שעש' המאציל ית' וז"ס אכיל' עליונה כי היא בחי' בירור אוכל מתוך הפסולת והפסול' נדח' למטה בקלי' וכן אנו על ידי מה שאנו אוכלים הצומח והדומם והחי אנו מבררים האוכל מתוך הפסולת וחוזר אברי אדם ממש אבל הפסול' נדח' ויוצא למטה בסוד היציא' ודחיית המותרות ותכוין כי אוכל גי' א"ל הוי"ה גם הוא גי' ז"ן גם מזון הם אותיות מ"ו ז"ן כי מ"ו הוא מילוי הוי"ה דיודין וז"ן הוא אל הוי"ה כנז'.
גם תכוין בענין השיניים הטוחנים האוכל כדי לבררן ע"י טחינתן אל אות אלף בב' ציורים. הא' הוא א שהוא ציור יו"ד ו' יו"ד בגי' מ"ו והוא מילוי ההוי"ה דיודי"ן, והב' ציורו כזה א כי ו' שבנתים מחולקת לב' ווי"ן והנה היא בגי' ל"ב שהם י"ו שינים בלחי העליו' וי"ו שינים בלחי התחתון הטוחנות מן לצדיקים כמבואר אצלינו בדרוש האכילה דיוה"כ וכשתשתה תכוין כי שתיה גי' ד' הויו"ת דעסמ"ב ושלשה אהי "ה דיודי"ן אלפין ההי"ן ותוסיף עליהם כ"ח אותיות פשוטות שיש בב' שמו' הנז' בהיותם פשוטים הרי הכל גי' שתיה ואם תשתה יין תכוין כי ז' שמות הנז' במלואם יש בהם ע' אותיו' כמנין יי"ן ותכוין כי היין הוא הגבורה ונמתקת ע"י ז' שמו' הנ"ז שהם ה"ס בגי' יין ותכוין למתק את הגבו' שהיא יין עם המים שהם החסד. עוד שמעתי כונה אחרת מאדם א' והיא זו כי קודם שימזוג היין במים יכוין אל הוי"ה דההי"ן שהיא גי' ב"ן ותוסיף עליהם ג' ווי"ן שיש בהוי"ה זו יהיה הכל גי' יין והנה הג' ווי"ן לבדם הם גי' ח"י וה"ס יין ח"י ואח"ך כשתמזוג אותו במים תכוין בה' ידים שיש בזו ההוי"ה הנז' והוא י"ד מן יוד וד' ההין שיש בהוי"ה זו כל א' מהם היא צורות י"ד כזה ה' והנה ה' ידים הם גי' יין' ג"כ אלא שזה היין הוא בבחי' היותיו מזוג ואלו הה' ידים שזכרנו שהם גי' יין ה"ס ה' הויות בפשוטן ובמילואם באלפין שבכל ההוי"ה מהם יש יד אותיות והנה ה' הויו"ת אלו ה"ס ה"ח וה"ג המתמתקו' אלו באלו והרי הוא יין מזוג והוא בגי' יין כנז' ונבאר ענין הקנה והוושט מה עניינ' כבר הודעתיך כי אי' עי' בי' נקרא שופר והנה אותיות פר הם מנצפ"ך ה"ג ואותיות שופר כאשר תחברם עם הי"ד פרקי אצבעות האוחזי' בשופר בעת התקיעה ה"ס ש"ך דינים הנודעים והנה אלו הש"ך דינים הנמשכים באי' מצד ל"ב אלהים שבה הנעשים מל"ב נתיבות החכמה כל א' כלול מי"ס הרי ש"ך:
והנה השופר הזה ה"ס הקנה המוציא ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים גו' ואלו הקולות הם פנימיות ומוחין דז"ן שיוצאים בבחי' קולות רוחניים פנימיים ואל הקנה הזה שהוא בי' רמזו רז"ל באומרם העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה כי אין בו רק קולות רוחניים ואמנם הוושט הוא נמשך ויורד למטה עד בני מיעים והאצטומכא משא"כ בקנה שאינו נמשך רק עד הריאה אשר משם נמשכים לצאת ז' קולות הנז' מכנפי הריאה ולכן הוושט הוא כנגד העוה"ז התחתון שבו אכילה ושתיה כי דרך בו נמשך המאכל והמשקה לבני מעים וזה הוושט הוא כנגד חיצוניות זו"ן ולכן ושט הוא שט"ו ועם ה' של בינה הרי ש"ך דינים וכבר ידעת כי שט"ו הם ז"פ אדם הוי"ה דמ"ה שהם ז' מלכי אדום שנתבטלו והם חיצוניו' זו"ן וז"ס שט"ו העם ולקטו וטחנו כו':
כוונת האכילה עצמה ולהבין זה צריך להרחיב מעט בדרוש האכילה ומה עניינ' וכבר בענין ה' עינוי' דיוה"ך נתבאר קצת ענין האכילה ועתה נבאר הקדמה א' רבת התועלת וכוללת והנה בדרוש של השביעית התחלנו לבאר התחלתה וע"ש. דע כי בתחלת האצילו' נאצלו ז' המלכים הנודעים וכאשר מתו ויררו למטה מעולם שהוא עתה נק' אצילות הנה בהם היו כל העולמות וכל הנבראים כלם ובהם היו כוללים ד' עולמות אבי"ע ולכן כאשר חזרו ונתקט והובררו מן הסיגים המעורבים בהם ולא הובררו בפעם א' ובבת א' אמנם בתחלה תוברר כל מה שהיה בהם מחלק ותהאציל בלבד והמובחר שבהם הוברר ונתקן ונעשה ממנו עולם האצילות והיותר גרוע ממנו נעשה ממנו עולם הבריאה ואח"כ הוברר היותר גרוע ונעשה יצירה ואחר כך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם העשייה והיותר גרוע ממנו שלא יכול להתברר אז הוא נשאר בתוך הקליפות בסוד חיות ונשמה אליהם כנודע בסוד י"א סמני הקטורת והנה מכל בחי' אלו הנז' נשארו בחינות מהם בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר אז והנה הם מתבררים מאז ועד עתה עד ביאת המשיח כי אז בלע המות לנצח ויהיה כל הקדושה מתבררת וכל הקליפ' תשאר לבדה בבחי' סיגים והרשעה כולה בעשן תכלה והנה עולם העשייה יש בו חלקים ובחינות והם ד' וזה סדרן ממט' למעלה דצח"מ ובלי ספק שאפילו הדומם שהוא העפר והאבנים והמתכות וכיוצא בהם מוכרח הוא שיש בתוכה כח חיות ורוחניות המקיי' אותו ויש עליו למעלה מזל ושוטר המקיים ומגדל אותו וראייה לזה שאם לא כן לא היה יכולת בעפר להגדיל ולהצמיח זרעים ודשאים והיא משתוקקת אל הגשמים כאשה לבעלה וכמו שהאריכו רז"ל בענין זה וכאומרם נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בארץ כו' והצומח יש לו חיות ורוחניות יתירה על הדומם שהרי יש בו כח הצומח וכח הזן וכח המגדל כנודע והב"ח יתירים על הצומח ובני אדם למעלה מארבעתם ולכן יש כח ויכולת באדם לברור כל ד' בחינות הט' ולתקנ' ולהעלותם למעלה עליונה למעלה ממדרגתו והיא מדרגת מלאכים כי יכול הוא לברור את הדומם ולהחזירו חלק מחלקי עצמו כמו שית' ב"ה בסוד האכילה ומזה יעלה למדרגת מלאך וכיוצא בזה עד רום המדרגות כי ע"י אכילת' את הדבר ההוא מבררין כוחו והטוב והמזון שבו ומה שהוא פסולת וסיגי' וזוהמ' מתברר בו בסוד יציאת בני המעיי' כנודע אבל הרשעים אדרב' מקלקלים הכל ומה שהוא חלק אדם מורידין אותו עד חלק הדומם על ידי מעשיה' הרעי' וכמו שית' לקמן בשער גלגולי' איך יש רשעים שברוב חטאת' יתגלגו אחר מותם בבעל חיים שהם למט' ממדרגתם ועת' ע"י עונות' השוו אליהם ומתגלגלי' עמהם ממש ויש רשעים יותר גמורי' ומתגלגלים בדומם בסוד כי אבן מקיר תזעק כו' וכמ"ש בענין נבל דכתיב ביה ויהי לאבן והנה כשנברא אד"הר הובררו כל בחי' הנשמות שהיו מעורבין בקליפות וכלם נכללו באדה"ר כנודע בסוד אדם אתם והרי חלק העליון שבעשיי' שהוא אדם היה אז מבורר ואחר שנבר' אדם ע"י תפלתו כמבואר אצלינו בדרוש ר"ה וכמ"ש רז"ל על וכל שיח השדה כו' כי דשאים וזרעים עלו לפתח הארץ וכשבא אדם והתפלל וירדו גשמים וצמחו כו' ותיקן כל העולמות ואמנ' לא תיקן אז כל חלק' עשייה רק את הבחי' השנית והוא בחי' הבעלי חיים וז"ס ויקרא האדם שמות לכל הבהמ' ולכל החיה כו':
וענין קריאת השמות אינו רק תיקון ממש וכמבואר בזוהר על פסוק ראה קראתי בש' בצלאל וכו' וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בביאורו על התור' פ' בראשי' על פסו' יקרא אלהים לאור יום כו' ויקר' אלהי' ליבשה ארץ כו' והענין הוא כי הוא בירר כל חלקי' נפשות הב"ח כולם שהיו בסיגים של אותם המלכים ולא נשאר ומכל חלקי' הב"ח רק בחינת בהמות בהררי אלף שלא נתבררו לגמרי ע"י אדה"ר כמו שאר הב"ח ולכן הם מזומנים למאכל הצדיקים ולעתיד לבא והטעם הוא כי אז ע"י הצדיקים שיאכלום יתבררו לגמרי בסוד האכילה כמו שית' אבל שני בחי' הצומח והדומם לא בירר כל הצריך להם כמו שעשה בב"ח שבירר כולם לגמרי זולת בהמות בהררי אלף כנז' וזהו הטעם שלא קרא שמות כי אם לבהמה ולחיה ולעוף השמים אבל לצמחי' ואילנו' ולחלקי הדומם לא קרא בלבד כמ"ש טעם למה נאסר הדם באכילת בשר ולא הותר לו רק אכילת צמחי' גם תבין בזה הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה והטעם הוא כי כוונת האכילה היא לברר הטוב שבמאכל ההוא ולהעלותו מן הקליפ' והסיגי' המעור' בהם וכבר היו כל הב"ח מבורר' לגמרי ולכן לא הותרו לו באכילה אבל הצומח שהם העשבי' ואילנות הותר באכילת' כי עדיין היו צריכי' להתברר ע"י האכילה ההיא גם בזה תבין ענין חמורתו של ר' פינחס בן יאיר שהיה בקי בכל אותם הדברי' שסיפרו רז"ל עליו עד שכמעט יתבהל האדם בדבריו ההם ויש מהם מוציאין הדברי' מפשטן אבל מהם הוא ריק שאינן יודעין לדרוש אבל דע שרשו של דבר כי הדברים הם כפשטן וטעם הדבר הוא כי החמור ההוא היה מבורר ומתוקן לגמרי בכל הצרוך לו כפי בחינתו ולא נתבר' כשאר הבהמו' המתבררות ע"י האדם האוכל אות' אמנם נתקן מעצמו ע"י המשך הזמן וע"י ר' פנחס בן יאיר בעליו והוברר ממש כמו שאר הבהמו' שנבראו בששת ימי בראשית ודע שאותם הבהמות שהובררו מששת ימי בראשית היו מעולים יותר ממדרג' האדם של עתה אחר שחטא אדם כמו שית' ולכן אין לתמוה מן החמור ההוא שהיה מכיר מה שלא היו מכירין החכמים אשר בזמן ההוא וזהו מ"ש בגמרא על ר' זעירא שאמר אנו כחמורי' ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר ומזה תוכל לשער מדרגת האדם אחר שיוברר ויתוקן בכל הצריך לו כמה מעלתו גבוה לאין קץ ובזה תבין גדולת אדה"ר קודם שחטא שאז היה מבורר כל צורכו והנה אחר שחטא אדה"ר חזרו כל הבחי' להתקלקל ובחי' נשמות בני אדם ובחי' נפשות הב"ח אשר שתי בחי' אלו היו מבוררים כבר והנה אז חזרו וירדו בעמקי הקליפות ונתערבו עם הסיגי' והקליפות טוב ברע כבתחלה קודם שהובררו ואמנם עד נח ובניו לא היה בהם כח לברר הב"ח ע"י האכילה ובבא נח ובניו דכתיב ביה נח איש צדיק כו' הותר לו אכילת הב"ח כי כבר נתקלקלו בחטא אדה"ר והיו צריכין להתברר ע"י האכילה וגם נח ובניו היו ראויים לברר' ע"י אכילת' ומאז ואילך הותר אכילת הבשר כמ"ש כירק עשב נתתי לכם את כל כו' אבל דע כי אעפ"י שאנו מבררין אותם ע"י אכילתם וחוזרין להיות חלק אבר האדם ממש עכ"ז אינן מתבררין בגמר הבירור הראוי להם כנ"ל שיותר מעולי' היו הבהמות שבששת ימ' בראשית ע"י תיקון ומצות אדה"ר יותר מבני אדם שבזמן הזה אחר חטא אדה"ר ולכן אין האכילה בירור גמור בכל צורך מדרגת' כמו שהיה ע"י אדה"ר קוד' שחטא ולא עוד אלא שאין בו כח לברור אפילו זה הבירור הגרוע אלא בבהמות הטהורות אשר הקדוש' שבהם מרובה על הקליפה אבל מן הבהמות הטמאות אין בנו כח לברר כלל ועיקר ולכן נאסרו באכילה כי לא די שלא יוכל האדם לבררו ע"י אכילתו אלא שאדרבא תתאחז קליפת הטומאה המעורבת בהם ותתדבק באיש האוכל' ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר בו ולא עוד אלא שאפילו זה הבירור הגרוע שאנו מבררין ע"י אכילתינו בהמות הטהורות בלבד אינו מתברר אלא על ידי אכילת הת"ח ירא שמים המכוין באכילתו בענין זה ולכן ארז"ל ע"ה אסור לאכול בשר כי תתערב נפשו שיש בה קדושה מועטת עם נפש הבהמה ויסתלק אותו מיעוט קדושה שבו שאין בו כח לברר ולהסיר הסיגי' ההם ובזה תבין כמה צריך האדם ליזהר מהרבות אכילת בשר והנה נת' טעם האכילה שהיא לברר הסיגי' אשר מעורבים במאכל ההיא.
עוד יש סיבה שנית והוא מה שית"ל כי יש נשמות של רשעים מתגלגלי' אחר מיתתם בכל ד' חלקים שבעשייה שהם דצח"מ כי יש ארבע' מדרגות הנזכרים ויש שמתגלגל מדרגה א' למטה ממדגתו שהיא בב"ח ויש שמתגלגלים גם בצומח וזה צריך בעת תיקונו לעלות שני מדרגות ויש שמתגלגל בדומם וזה צריך לעלות שלשה מדרגות כי בתחילה עולה מן הדומם אל הצומח כי יצמח מן האדמה ויתלבש בתוך הצומח ואח"ך יאכלהו הב"ח האכלים עשב ואז יעלה במדרגת ב"ח ואחר כך ישחטום ויאכלום בני אדם ויחזרו להיות חלק אברי האדם עצמו ואז יתוקן כי שם יתברר ע"י אכילת האדם הנז' ולפעמי' אפ' שידלג המגולגל ב' מדרגו' בפעם א' כיצד הרי שנתגלגל בצומח והאדם אוכל הצמחי' והעשבי' ההם ונמצא שמן הצומח עלה למדרג' האדם וכן אם נתגלגל בדומם והב"ח אוכל ממנו והרי עלה מדומם אל הב"ח ולפע' מדלג כל ג' מדרגו' ביחד והוא כי הרי שנתגלגל בדומם והאדם אוכלו נמצא שעלה כל הג' מדרגו' ביחד והנה צריך לבאר ענין אכילת הדומם כי הנה לפעמי' יהיה איזה מגולגל במעט עפר והאדם נתאוה לאכול העפר ההוא כנ"ל בטבע בני אדם האוכלים העפר או המשל אם נפל צרור עפר תוך התבשיל ונתערבבו והאדם אוכלו וכן עד"ז הב"ח באוכלו העשבי' וכל מעט עפר הנדבק באותם העשבי' ואפשר כי שם מגולגל איזה נפש אדם ואמנם המלח אינו בחי' דומם והוא מכלל הצומח ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל שהוא בחי' האמצעי שבין הדומם אל הצומח וכמ"ש חכמי הטבע כי בין כל מדרג' ומדרג' יש בחי' אמצעי כמו אדני השדה חיה שהוא בין הצומח והב"ח והספוג אמצעי בין הדומם והצומח. וכן האלמוגים הנק' קוראל והקוף אמצעי בין הב"ח לאדם וכן ארז"ל הנוטל מלח ממחצבו הרי זה תולדת קוצר וחייב הרי כי נחשב מכלל הצומח שאין שם קצירה נופל אלא בגידולי קרקע וכן המים אשר מהם נעשה המלח גם הם נק' צומח ולכן הם חיים ומתנועעים ממקום למקו' והרי נת' ענין האכילה בשתי בחינותי' הא' היא לתקן ולברר הסיגים שבמאכ' ההוא והב' הוא לתקן נפשות המגולגלים במאכל ההוא הנז'
ולכן האדם כשהוא אוכל צריך ליזהר בתכלי' הזהירות ואל יאכל כמו הבהמות והב"ח שאינן יודעין בין טוב לרע ולכן הרבו והגדילו רז"ל בענין זה וכאומרם שהשולחן דומה למזבח וזה לפי שהמזבח היה עושה ב' בחי' הנ"ז גם אמרו כי השולחן מכפר עונותיו של אדם וכיוצא באלה מאמרי' הרב' ונמצא כי כיון שאפשר שיזדמנו במאכל ההוא איזה נפשות מגולגלים על עבירות שעשו או אף גם במים ששותה אם יזדמנו שם איזה מגולגלים או אף אם אין שם שום נפ' מגולגלת זולתי הסיגים והקלי' אשר במאכל ההוא שהיא הבחי' הא' אם יהיה האדם הזה האוכלי צדיק ות"ח ודאי שלא די שלא יתערבו בו בנפשו אלא אדרבא יתקנ' ויברר האוכל מתוך הפסולת ויתקן נפשות המגולגלי' ההם כמו שית' אבל אם האדם הוא רשע או עם הארץ לא די שאינו מתקן אותם אלא אדרבא אפשר שע"י מעשיו פוגם ומקלקל את נפשות המגולגלי' שם או את המאכל ההוא יותר ממה שהם פגומים מצד עצמ' ונוסף על זה עוד בחי' ג' כי אפשר ג"כ כי אדרבא הם יתגברו עליו ויחטיאוהו וידריכוהו בדרך לא טוב עד יגרמו רעה לנפשו לא יוכל להרפא וז"ס הענין של כמה בני אדם שלפעמי' פתע פתאו' תבא עליהם מאורע רע וקשה וממירין דתם ח"ו ויוצאין מכלל הדת וכההיא עובדא דיוחנן כ"ג שנעשה צדוקי וכיוצא בזה והכל הוא כפי בחי' נפ' המגולגל ההוא שנתערב עמו אם הי' רשע גמו' או לאו ודע כי מי שהוא ע"ה אינו מתקן שום מדרג' כלל ואפילו מי שמגולגל בב"ח וזה עם הארץ אם אכל הבשר הב"ח ההוא אינו יכול לתקנו ומכ"ש שלא יתקן המגולגל בצומח ומכ"ש בדומ' כי פשוט הוא שמי שמגולגל בדומ' וצריך לעלות ג' מררגות אעפ"י שעולה אותה ביחד כנ"ל כמו אם יאכל האדם מעט עפר כו' כנ"ל עכ"ז צריך תיקון יותר גדול מאד ממי שאינו עולה רק ב' מדרגות וצריך תיקון וכח גדול לתקנו וכן מי שאינו מחוסר רק מדרגה אחת הוא נתקן יותר בנקל מאד ממי שצריך לתקן ב' מדרגו' והנה עם הארץ אין בו כח לברר ולתקן ולהעלות אפי' מדריגה א' וכפי זה היה העם הארץ אסור לאכול אפי' דומם וצומח אבל להיות כי אין להענישו על מה שאינו מתקן ב' או ג' מדרגות ביחד ולכן הותר באכילת הדומ' והצומח אבל הבשר של ב"ח נאסר לו לאוכלו כיון שאין בו כח לתקן אפי' מדרג' א' מב"ח לאדם:
ולכן ארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר אמנם הת"ח יש בהם כח לתקן ולהעלות מדרג' א' העליונה והיא מן ב"ח לאדם בזכות תורת' והת"ח היודעים בחכמת הזהר בדרך הסוד יש בהם כח להעלות שני מדרגות והוא מצומח לאדם ומכ"ש מב"ח לאדם והת"ח המופלאי' בחכמת האמת בשורשה יכולים להעלות אפילו מדומם לאדם ומכ"ש מב"ח לאדם ובזה תבין מ"ש בתלמוד אמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלית ירקא ולא בעתירותי אכלית ירקא דאמינא אדמלאי כריסי ירקא איכול בשרא ואשבע ובלי ספק שהרואה מאמר זה ישתומם איך רז"ל סידרו בתלמוד דברים בטילים כאלו ובפרט שנרא' ח"ו כמייעץ את האדם הפך ממאמר שהע"ה אל תהי בסובאי יין וזוללי בשר למו כאלה מאמרי' אחרי' מבהילים את האדם השומע וכל דבריהם כגחלי אש סתרי תורה העלימו' מעני הפתאים הבלתי ראויים לדעת סודם ולכן דיבר' דרך משל ומליצה דברי חכמי' וחידות' ואפי' שיחתם הקל' צריכה תלמוד וזה ביאורו של דבר הנה אין עני אלא מן התור' ומן המצות ולכן א' רב חסדא כי לא בזמן היותו ע"ה הנקרא עני ולא בזמן שנחכם בתורה ובמצות הנק' אז עשיר לא היה אוכל ירקות וצמחי' והדבר הוא ממש כפשוטו והטעם הוא כנ"ל כי הנה בעניותו שהיה ע"ה בלי ספ' שלא היה יכול להעלות ב' מדרגות מצומח לאדם ולכן לא היה אוכלם ואף בהיותו עשיר בחכמה אעפ"י שיכול לתקן ב' מדרגות ביחד מצומח לאדם עכ"ז צרי' כח ותיקון והריוח גדו' כנ"ל ולא היה יכו' לטרוח טרח' יתיר' כיון אדמלאי כריסי ירק' צריך לטרוח טרח' ותיקון גדו' וארויח מעט הוא יות' טוב לאכול בשר ב"ח אשר בנקל יוכל לתקן כמה וכמה מגולגלים אשר בבשר ההוא כיון שאינו רק עליית מדרג' א' לבדה ונמצא כי הטורח מועט וההנאה והריוח גדול ולז"א איכול בשרא ואשבע לשון שובע ומלוי כרס לומר כי ההנאה גדולה כזה שבטורח מועט יתקן הרבה אבל באכילת הירקות הטורח גדול והתיקון מועט אכול ולא לשובעה
עוד יש ענין אחר הלא הוא מה שנודע מ"ש רז"ל אין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן של צדיקים בההוא עובדא דחמורו של ר' פנחס בן יאיר צדיקים עצמן לא כ"ש והנה יש במאכלות כמה מקרים כגון אם יזדמון לפני האדם מאכיל בתוכו תערובת איסור כמו חלב או דם או נפל זבוב לתוכו או שאר מיני אסורין לאין קץ כגון טבל וכלאי הכרם כו' והנה האדם הנזהר תמיד במאכלו לפשפש בהם שלא יהיה בה שום איסור מסייען אותו מן השמים שלא תבא תקלה על ידו ועיקר הדבר תלוי שיכוין הכוונת שנבאר וע"י כוונת אלו ירחיקוהו מן השמים מכל מיני אסורין ודבר זה נתאמת לי בעצמי אני הכות' דברים נוראים אין עת להאריך בהם (א"ש גם אני מי מעיד ע"ז במה שראיתי כמה פעמים לה"ר אבא' מארי ז"ל) גם בענין המים שלנטילה יש בהם מים פסולין ומים כשרים וגם מאיסור זה ינצל האדם אם יכוין בכוונ' הנ"ל בענין נט"י. וטרם שנב' כוונ' האכיל' נבאר ענין שתיית המים שהוא ענין קצר
דע כי כפי מה שנ"תל בענין המתגלגלי' אפ' בדומם ובפרט מה שנת' בשער הגלגול בדרוש הזה עצמו וע"ש כמה מיני גלגולי' יש ועל כמה מיני עבירות מתגלגלי' תוך המים והא' מהם הוא כי שאינו נוטל ידיו לאכילה וגם מי שאינו זהיר' בברכת הנהנין ונמצא כפי זה כי אין מעין ובור מקוה מים שאין נמצאים בהם כמה וכמה נפשות מגולגלי' לאין מספר וז"ס המעשה ההוא דמדרש תנחומא פרשת קדושים בההוא רוחא דהוה שרי בחד מעיינא דלא הוה מזיקי לבריית' והווה תמן חד חסיד ושמו אבא יוסי איש צייתור כו' והנה כדוגמת איש הצדיק אשר מתעברין בו נפשות צדיקי' ומסייעין אותו בכל דרכיו למונעו מן החטא כך ח"ו אם האדם ישתה מן המים ההם ויכנס בו איזה נפש מגולגל אשר במים ההם ואין יכולת באיש הזה לתקנו הנה יתעבר בו נפש הרשע ההוא ויחטיאו עד יורידויהו לבאר שחת וכן עד"ז בענין האכילה אם האוכל יהיה ע"ה ויאונה לפיו המאכל ההוא איזה מגולגל אפי' שיהיה מב"ח שאינו רק מדרג' א' ואינו יכול לתקנו או אם האוכל הוא ת"ח ואינו יודע בחכמת האמת ויאכל הירקות הצמוחין הבאים בהם הנפש המגולגלת והנה אין בידו לתקנו אפשר שיתעברו בהם ויחטיאו כנז' כי לכן לפעמים מזדמני' מקריים ומאוראעות רעות וקשות לאדם בפתע פתאום ועושה איזה עבירה גדולת והיא כי אותו נפש המגולגלת היתה חוטאת בעבירה ההיא ועתה החטיא' לאיש הזה כפי דרכה וז"ס שנמצא לפעמים איזה צדיק ובידו עבירה א' שאיני יכול לפרוש מממנה והיא לסיבת הנזכרת וכאלה פרטים רבים לאין קץ.
ונחזור לענין ראשון כי הנה מורי ז"ל בלכתו בדרך והיה שותה מים ממעיין ובור מקוה מים היה מביט ומכוין בשתייתו עד שבכח כוונתו היה מגרש ודוחה משם אותו הרוח או הנפש המגולגלת שם ואחר כך שותה מן המים ההם ואח"ך היה הרוח ההוא חוזר למקומו וכמו שכתבנו בשם מדרש תנחומא באבא יוסי כו' כי יש כח בתחתוני' לגרש את את הרוחות רעות ולכן היה מורי ז"ל מזהיר אותנו מאד שלא נשת' המים ההם בפה ר"ל שלא יניח האדם פיו על המעיין עצמו וישת' אבל בלכתו למעיין ישה' מעט כל שהוא ואח"ך יקח המים בחופניו וישים בפיו ואמנ' אחר שכבר נעקרו המים מן המעיין או הבור והובאו לבית אין חשש כלל לשתות מהם ועכ"ז טוב הוא לשפוך מעט מים קודם שישת' וכנז' במס' חולין דק"ה בבי רב פפא בההוא עובדא דיוסף שידה ואלו הם הכוונת שיכוין בברכת המים. שהכל נהיה בדברו שהכל הוא יסוד והשפעתו נגלית אח"ך ע"י המל' הנק' דבר כי היא קבלה השפע ממנו וז"א שהכל נהיה בדברו והנה יש בברכ' זו ט' תיבות כנגד ט' יודין שיש בד' הוי"ות ע"ב ס"ג מ"ה שעולים גי' מים ואח"ך כששותה את המים יכוין אל הט' יודין הנז' שהם בגי' מים ואח"ך יברך ברכ' אחרונה שהיא בורא נפשות כו' וצריך לדייק ולומר על כל מה שבראת להחיות כו' לנוכח ולא על כל מה שברא דרך נסתר
וטעם היות בברכ' זו כללות כל הנבראים כמ"ש בורא נפשות רבות וכו' וחסרונן וכן על כל מה שבראת כו'. הטעם הוא כנודע כי מן המים שהם בחסד הם נבראי' כל הנפשות בסוד אברהם איש החסד שנא' בו ואת הנפש אשר עשו בחרן גם שאר הנבראים נמשכין משם ובפרט כל ענין חסרונן של הנפשות שהוא מזונת' אינן נבראי' אלא מן המים המגדיל' הצמחי' והזרעי' והתבאות ואפי' הב"ח צריכין להם כי הם אוכלים הצמחי' ונמצא כי שורש הכל הם המים ולכן כולם נכללו בברכת המים ואמנם כוונת הברכות האלו עצמן הם כשאר כל ברכות הנהנין אשר כבר נת' כוונתם בשער התפל' בדרושי' והקדמות הראשונות אשר שם קודם התפל' עצמה יע"ש
ונחזור לכוונת האכיל' הנה נת' לעיל ב' בחי' בענין האכילה. הא' היא בירור המאכל בעצמו הטוב שבו הוא מן הסיגי' המעורבי' בו ע"י חטא אדה"ר וגם מה שהיה מעורב בהם מתחלת ברייתן מששת ימי בראשית כנ"ל והב' היא ענין תיקון נפשות המגולגלי' הנמצאות במאכל ומשקה ונבאר כוונת בחי' הא' כי הב' לא קבלתיה ממורי ז"ל הנה טרם שיאכל האדם צריך שיכוין לבירור הטוב אשר במאכל ההוא מן הרע המעורב בו ע"י כוונה זו שנב' עתה ודע כי יש כוונת אחרות גדולות מזו בענין בירור האכיל' והנה מנוח היה אוכל בכונה זו שנת' עתה וז"א שם והוא פלא אותיות אלף כי כל כוונתו היתה בסוד אות האלף אשר היא בחכמ' כמו שית' ולכן נגלה לו בבחי' פלא ולהיות כוונה זו בלתי עליונה מאד לכן ארז"ל מנוח ע"ה היה כי החכם יש לו כוונה גדולה מכל זה ולכן אמר לו המלאך אם תעצרני לא אוכל בלחמך לפי שאין כוונתך זו כ"כ גדולה אבל באברהם נאמר ויאכלו אוכלין ממש כמ"ש רז"ל וגם בזה תבין שם מנוח כי היא מלת מורכבת מ"ו נ"ח והיא כללות הכוונו' שנבאר עתה שעולים מ"ו ונ"ח ולהיותו מכוין בזה ועושה בירור הזה תמיד כל ימיו לכן נקרא על שם זה מנוח וזה ביאורו הנה נודע כי כל בחי' שבעה המלכים לא נתבררו אלא ע"י החכמ' הנקרא מחשב' כנז' בזוהר פקודי דרנ"ד סוף ע"ב ובריר פסולת מגו מחשבה וכ' ובמחשבה אתבריר כלא
גם נודע מ"ש בפ' ויקרא ד"ד אכלו רעים לעילא דא או"א דתמן אכיל' ולכן צריך לכוין בעת האכילה של אות אלף שהיא בינה כנודע בסוד מ"ש פרק הבונה אלף בית אלף בינה ותכוון בציורה אל החכמה כמו שית' ואמנם אם תוכל לכוין כונות אלו בהמשך כל זמן אכילתך הוא דבר גדול ולפחות תכוין כוונ' זו כשאת' אוכל אותה הפרוסה של כזית דהמוציא אשר ברכת עליו ותחלה תכוין כוונה קצרה דרך כלל וזו היא כי הנה ענין הבירור ע"י ל"ב שינים שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה המבררין הכל כנז' דבמחשב' אתבריר כלא והם הטוחנין ומפררין את המאכל ועי"כ מתברר האוכל מתוך הפסולת כדרך הרחיים הטוחנות התבואה ואח"כ מתפרדין הסובין והמורסן שהם הקליפות מן הקמח שהוא האוכל משא"כ קודם שנטחן שהיו דביקים יחד בתכלית והנה ש"ן בגי' אחוריים דהוי"ה דיודין דע"ב שבחכמה שהם גי' קפ"ד ואחוריי' דהוי"ה דס"ג שבבינה שהם גי' קס"ו וקפ"ד וקס"ו גי' ש"ן כי השן טוחנת בחיבור או"א גם תכוון כי ל"ב שיניים אלו הם רמוזים בציור אות א שצורתה יו"י יוד לעילא יוד לתתא ואו באמצעיתא וכבר נתבאר בתיקונים סוף תיקון כי אות א בציור יוי היא בחכמה וזו הוא"ו שבאמצע צריך לחלקה לאורכה ותהיה שני ווי"ן זו ע"ג זו כזה א ואז נמצאו יוד עלאה ואו עלאה הם י"ו שינים העליונים ויוד ואו התחתונים הם י"ו שינים התחתונים ואח"כ כוונות פרטיות זו אחר זו והם ה' כוונות והם מ"ו ונ"ח ולחם וד"ק ופ"ד וזה עניינם תחלה תכוין כי הנה שני הלחי' הם הלועסין המאכל והם סוד או"א שבהם ענין האכיל' בסוד אכלו רעים לעילא כנז' לחי העליון אבא לחי התחתון אימא ותכוין כי בלחי העליון יש א וציורה יו"י היא בגי' הוי"ה ובלחי התחתון יש אלף תתאה וציורה יוד א והיא רומזת באימא שהיא ד נוקבא ותכוין כי שתי אלפין אלו יו"י ויוד הם בגי' מ"ו שהוא מלו"י ההוי"ה דע"ב דיודי"ן לרמוז שאעפ"י שהם שני אלפין א' באבא וא' באימא הכל הוא באבא לבדו אלא שהוא בסוד חו"ב שבו בעצמו ולכן שתיהם נרמזים במלוי ע"ב אשר באבא כי הנה המחשבה לבד היא המבררת כנז' כוונ' ב' תכוין ששורש מציאות האכילה תהי' רמוזה באלו הלחיים כדי שיהיה בהם מציאות לטחון את האכילה
וזה כוונת' ששתי אלפין הנזכרים תחזיר לצירם בציור הנ"ל שתחלק אות ו' שבאמצעיתה לשני ווין ואז תהיה ציור אלף הראשונ' בציו' יוד כזה א וציור אלף השניה י"ו ו"ד כזה א ומנין אלף הראשונה בגי' ל"ב נתיבו' חכמה ומנין אלף השניה גי' יהו"ה וחיבור שניהם יחד גי' א"ל יהו"ה עם הכולל שהוא גי' אוכ"ל והרי נתבאר איך בלחיי' נרמז מציאות האוכ"ל ותכוין כי הנה כל אלף מאלו נחלקת לשני חלקים כנ"ל שהו' י' עם ו' עי' יוד עם ו' תתאה וכן אלף השניה היא י' עם ואו עי' י' עם ו' תתאה ותכוין לכלול חצי התחתונה של האלף הראשונה בחצי התחתון של אלף השניה וחצי העליון של אלף העליונה בחצי העליון של אלף השניה וז"ס הבן בחכמ' וחכם בבינה כי שני אלפין אלו הם בחו"ב וחוזרין ונכללין יחד. כונה שלישת תכוין באוכל הנזכר שיהיה לחם מתוקן ונגמר והוא ע"י שתכוין אח"כ לחבר שני ציורי שני אלפין הנז' שהם בגי' נ"ח עם הציור הא' שציורנו באו' אלף השני' שציורה יוד ואז יהיה הכל גי' לח"ם שהם ג' הויות הנ"ל בביאור המוציא לחם מן הארץ כונה רביעי' תכוין לטחון הלחם הנזכר ע"י ל"ב שיניים ועי"כ יתברר האוכל והקדושה מתוך הפוסל' והקליפה כדמיון השמן שאינו יוצא מן הזית אלא ע"י הטחינה וכן אין הסובין והמורסן נפרדין מן הקמח אלא ע"י הטחינה ונמצא כי הכוונה היא להדק הלחם ולכתוש אותו ולעשתו דק וזה על ידי שתחבר שתי הכוונו' מ"ו ונ"ח ביחד שהם הראשונ' והשניה ושניהם גי' דק והנה אם תחבר כוונ' לחם וכוונ' דק יהיו בגי' יעקב ואם תחבר כונת מ"ו ונ"ח וד"ק יהיו גי' יצחק ועד"ז כונות אחרו' שמעתי ממורי ז"ל ושכחתים
כונה חמישי' תכוין לבלוע המאכל אחר שנטחן כי שם באצטומכא הוא גמר הבירור כי אז מתעכל המאכל והטוב שבו מתהפך לדם והמזון הולך אל הכבד ומתפשט בכל העורקים והאיברים כנודע והרע שבו יורד דרך ביני מעים ויוצא לחוץ וזה ע"י שתכוין לחבר הכונה השני' שמספרה נ"ח עם ציור האלף הראשונה שבכונה הראשונה של חשבון מ"ו כי ציורה גי' כ"ו והנה נ"ח כ"ו הם גי' פ"ד והוא סוד אותיו' אחה"ע שבגרון בבית הבליע' שמספר' פ"ד ונודע כי הם באימא ונמצא כי החיך שהוא חכמה דוח' המאכל בגרון שהיא אימא ולכן לא חיברנו עם אותיו' אחה"ע שבגרון רק ציו' אלף עליונה שהיא באבא ולא האלף התחתו' שהיא באימא. גם תכוין כי פ"ד היא בגי' חנוך והוא סוד מטטרו"ן שהוא עולם היציר' ובענין האוכל הנז' שהוא בגי' אל הוי"ה שביצירה וכמבואר אצלינו בדרוש השבתות וי"ט וחול המועד כי אוכל נפש הוא ביציר' וכמ"ש בתחלת הדרוש הזה וכמו שית' עתה בע"ה:
אחר כך תכוין לחבר כל הכונות הנז"ל יחד שהם מ"ו נ"ח לחם ד"ק פ"ד שכולם הם בגי' ש"ע נהורין וג"ז הוא רמוז במלת אוכל שהוא אל הויה והנה אם תמלא שם אל במילוי יעלה קפ"ד וב' פעמים קפ"ד הם בגי' ש"ע נהורין וטעם היותם ב' שמות א"ל שמעתי ושכחתי ואיני יודע איזה מב' אלה הפירושים הוא מה ששמעתי והוא אם הם אל הוי"ה שביצירה הנק' אוכל וא"ל אדנ"י שהוא בעשייה הנק' אכילה כמ"ש או אם נאמר ששניה' ביצי' והוא כי א"ל במי' קפ"ד כנז' וגם שם יהו"ה ביודי"ן האחוריי' שלו הם קפ"ד ובכולל קפ"ה ושניהם הוא ש"ע. ועתה נבאר מי הוא האוכל ומה היא האכילה דע כי כל בחי' האכילה היא בעשיה שהיא הנקב' המקבלת שפע ומזון מן היצי' הנק' אוכל כי האוכל הוא א"ל יהו"ה שביצי' ונמשך אל העשיי' הנק' אדנ"י ואוכלת אותו ונעשית אכילה ולכן אוכל בגי' אל הויה ואכילה בגי' אדנ"י וצריך לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום והוא כי בסעודת היום תכוין אל אכילה שהיא בגי' אדנ"י ובסעודת הלילה תכוין אל אוכל שהוא אל יהוה ואמנם בכל א' מב' סעודות אלו ביום ובלילה תכוין ג"כ בשם מאכל שהוא חיבור יהוה עם אדני ביחד כמנין מאכל. עוד צריך שתדע שצריך האדם להיות זוכר בתוך אכילתו חורבן הבית כנז' פ' תרומה ויהיה עצב בלבו ודואג כי בזמן בה"מ קיים הית' השכינה אוכלת באופן אחר יותר מעולה ומשובח ממה שהוא עתה אחר החורבן והיו נתקנים מאד העולמות בתיקון יותר משובח.
גם בענין שיור הפאה מן התבשיל שבקער' אין חשש בזה הזמן לפי שטעם שיור הפא' מפני איזה עני שיבא בתוך הסעוד' או גם כן להשאיר חלק שמש המשרת בסעוד' ולכן כיון שמשייר בקדר' אחר שנתנו לפני בעל הבית לאכול ומשיירין בקדרה חלק אשתו ובני ביתו די לו בשיור פאה זו ובפרט שאין עתה נוהג אצל' ענין עניים הבאים בתוך הסעודה ולא ענין השמש ולכן אין דין זה נוהג עתה כלל גם היה נוהג מורי ז"ל פעמים רבות שהיה מצוה לבני ביתו שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא שאינן נזרעין בידי אדם או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם והיה אוכלם כדי לקיים בעצמו קללת אדה"ר שנתקלל וקוץ ודרדר כו' ואכלת כו'. ענין מים אחרונים דע כי ס"א עומד על השלחן כנז' בזוהר פ' תרומ' ויכול אז לשלוט עליו יותר משאר זמנים ובפרט בהיות האדם יחידי ואין שם ג' אנשים כדי לברך ברכ' זימון כי ע"י ברכת זימון מסלק ס"א משם כנז' פ' בלק בעובדא דההוא ינוק' וצריך ליזהיר מאוד בכונות מים אחרונים כדי שלא יקטרג עליו אבל ע"י זו המתנה שנותן לו כנודע מסתלק הס"א והולך לו כי בתחלה היה אורח ואח"כ אם לא יכוין בברכת המזון היטב יעשה בעל הבית ויקטרג עליו ובפרט בהיותו יחידי בלי זימון כנזכר וזהו מה שתכוין הנה ר"ת מים אחרונים מ"א וכן ר"ת וס"ת אחרוני' מ"א הראשון הוא מ"א אותיות שיש באהי"ה דמלו' יודין והמ"א הב' הוא מ"א אותיות שיש באהיה דמילוי אלפין ותכוין לסלק ולדחו' מעל השולחן לס"א ע"י שני מ"א מ"א אלו שלא יקח יותר מחלקו הראוי לו. גם תכוין כונה זו עצמה בציור ידיך באופן זה כי תחבר ד' אצבעות יד ימינך לבד והגודל לבד ותכוין כי בארבעה האצבעות יש עשרה אותיות בכל אצבע ובאצבע הה' הנקרא גודל יש אות אחת והרי הם מ"א דאהיה דיודין ביד ימינך ובסדר הזה תכוין בה' אצבעות יד שמאלך למ"א אותיות אשר בשם אהי' דאלפין ושתי כונות אלו תכוין היות אצבעות ידך כפופות כלפי מטה כנודע כי במים אחרונים צריך להשפיל אצבעותיו כלפי מטה ואמנם מצאתי בקונטריסי כונת אחרת משונה קצת מן הכונה הנזכרת וזו היא כי בגודל הימני תכוין בארבע אותיות אהיה הפשוטות כי להיות שהגודל הוא המשובח והעיקרי שבכל האצבעות לכן בו נרמז כל ארבע אותיו' השם הנזכר ואח"ך בארבע אצבעותי' האחרים תכוין בארבע אתיות אהיה במלוייהם ובמלוי מלויהם ביודין גם תכוין בשם אהיה בפשוטו ובמלוי הם י"ד אותיות כנגד י"ד פרקין שיש בה' אצבעות ידך וכדוגמה של כל הנזכר תכוין בשם אהיה דאלפין ביד שמאלך.
והנה אין להפסיק כלל בין מים אחרונים לברכת המזון ופעם א' הייתי לפני מורי ז"ל ובא לפני אדם אחד ואמר לי כי זה לי שני ימים שאירע לו כאב חזק בכתפו ונסתכל בו מורי ז"ל וא"ל כי בא לו כאב זה מפני שהפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון בקריאת פרק משניות ועבר על מ"ש ז"ל תכף לנטילה ברכה דהיינו נטילת מים אחרונים ולכן תכף נהפך לכת"ף והרגיש בו כאב ולכן צריך ליזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון כלל אפילו בד"ת ואם הוא רוצה לעסוק בד"ת כמ"ש רז"ל יעסוק בתור' קודם שיטול מים אחרונים אמנם אלו הפסוקי' צרי' לאומר' אחר מים אחרונים קודם ברכת המזון מזמור אלהים יחנינו כו' כולו ואח"ך פסוק אברכה את ה' בכל עת כו' כי הס"א העומ' על השולחן כנ"ל בשם הזהר הנה הוא נקר' בכל עת בסו' ואל יבא בכל עת אל הקד' וכדי לסלקו מש' צרי' לומ' הב לן ונבריך כמ"ש בינוקא פ' בלק ולכן אומרי' זה הפסוק אברכה את ה' כו' תמורת הב לן ונבריך ואח"ך פסוק סוף דבר הכל כו' ואח"ך פסוק תהל' ה' ידבר פי גומר ואח"ך פסוק ואנחנו נברך יה וגומר ואח"ך יאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ואח"ך יאמר ברכת המזון:
ענין ברכת המזון הנה אם הוא יחידי לא יברך ברכות המזון על הכוס כנז' בפ' תרומ' ואם יש עמו ג' אנשים שאכלו כאחד ואין שם יין יברכו ברכת זימון ואעפ"י שאין יין ואח"ך יברכו בירכת המזון ואם הם ג' ויש יין אז תברך ברכת המזון על היין באופן זה כי תחלה תאמר המזמור והפסוקי' הנ"ז עד סוף הפסו' ואחנו נברך יה וגמר ואח"ך תטול הכוס בימינך ותעמידנו על ה' אצבעותיך הימניים ממש על גובהן ותתן עיניך בכוס בכל ברכת המזון ואם אין שם כוס יסגור עיניו ויברך ברכת המזון בכוונה וישים ידו השמאלי על לבו כנגד החזה ויד ימינו על שמאלו ויברך ברכת המזון בכוונה גמורה לטעם הנז' כיס"א עומד שם לקטרג עליו אם לא יברך ברכת המזון בכוונה וא"ל מורי ז"ל כי מלשון ההוא ינוקא דפרשת בלק משמע שאוחז הכוס בב' ידיו עד שיגמור ברכה ראשונה וכשמתחיל ברכה ב' כדין יתיישב כסא על תקוניה ר"ל שיעמדנו על ה' אצבעות יד ימינו ועכ"ז לא נהג מורי כן אלא כמו שכת' לע'. בה"מ כבר נת' שיברך בה"מ בכונ' גמור' וידיו אסורות זו ע"ג זו על החזה ועוצם עיניו אם אין שם כוס לפי שס"א קאי תמן לקטרגא עליו ובפרט אם הוא ביחיד גם צרי' שתדע כי אעפ"י שנת"ל שבתוך הסעוד' אם הוא בחול יתעצב אל לבו ובפרט אם הוא ביחיד על החרבן כנ"ל בשם הזוהר אמנם בברכת המזון אדרבא צריך להראות שמחה יתירה בלבו וכמ"ש בזוהר תרומה על בועז ויאכל וישת וייטב אל לבו דבריך על מזוניה בשמחה ובטוב לבב והטעם הוא כי הנה ענין האכילה נת"ל שהוא בנוק' העליונ' האוכלת משפע הזכר וע"י מה שאנו מכוונים באכילתנו אנו ממשיכין לה השפע ומזון וממה שאנו ממשיכין לה היא מחלקת אח"ך ונותנת מזון ואכילה אלינו ולכן צריך לברך ברכת המזון בעין טובה ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמח' ובעין הטוב
כונת ברכת המזון בחול כבר הודעתיך כי בשבת יכוין בד' ברכות אל ד' אותיות ההוי"ה ובחול יכוין אל הד' אותיות אדנ"י גם נתבא' שם שיכוין במילוי האותיו' בלבד ואמנם שמעתי שיכוין בפשוט ובמלוי ומלוי דמילוי כיצד בברכה א' יכוין אות אל"ף כזה א' אל"ף אל"ף למ"ד פ"ה ועד"ז בשאר האותיו' בחול וכעד"ז בד' אותיות ההוי"ה בשבת ואני לא קבלתי כך ונלע"ד שהשומע שמע וטעה. עוד מצאתי שינוי אחר והוא כי בחתימת בא"י הזן את הכל יכוין ביום א' של חול שהוא כנגד עולם הבריאה של שם הוי"ה דס"ג ושל שם אהי"ה דיודין ואל שמות אל שדי כי כל אלו הם בברי' כנו' וביום הב' יכוין כנגד יצי' בשם ההוי"ה דמ"ה ולאהי"ה דאלפין ובשם אל דהוי"ה. וביום הג' יכוין כנגד עשיה בהוי"ה דב"ן ובאהי"ה דההין ובאל אדנ"י. וביום ד' יכוין כמו ביום הג' וביום הה' כמו ביום הב' וביום הו' כמו א' הסמוך לשבת כמבואר אצלי' בסוד תוס' נר"ן של שבת המתעכבים באלו הימים של חול גם בזה נלע"ד שהשמוע שמע וטעה בלי שום ספק ונתחלף לו בעת שכתבתי אני כי כל הכונות אלו בחתימה הברכה הגי' וע"ש בביאורינו כי שם הוא האמת.
כונת ברכת המזון תחלה תכוין לשם אדנ"י שהוא גי' ס"ה ובל"ד אותיות מילוי מלויו סך הכל מאה ואח"ך תברך ברכת המזון ובברכה ראשונ' תכוין דרך כללותה אל אות א' מאדנ"י אשר מילוי מלוייה ח' אותיות אל"ף למ"ד פ"א והם ח' אורות ובהוי"ה דחתימת ברכת הזן תכוין שהיא הוי"ה בניקוד אלהי"ם ובברכה ב' תכוין בכללותה אל ד' מאדנ"י במלוי מלואה דל"ת למ"ד ת"ו שהם ח' אורות אחרים ובהוי"ה דחתימת הברכה תכוין בשם אלהי"ם עצמו ובברכה ג' הכוין בכללותה אל אות נו"ן דאדנ"י במלוי מלוייה שהם נו"ן וא"ו נו"ן והם ט' אורות אחרים והוי"ה דחתימת הבו כה תכוין אל שם א"ל והנה נת' אצלי' בשער התפלות בהקד' דרושי יום השב' כי תוס' קדוש' השב' נמשך כל ו' ימי החול ומשם נמשך מזון לששת הימים כי מן השפע שנמשך בשבת ע"י ג' סעודות ההם אנו צריכין להמשיך מהם בששת ימי החול ולכן צריך לכוין בג' ימי השבוע הראשונים להשאיר מן התוספת הנז' של שבת שעברה ובג' ימים אחרונים יכוין להמשיך לצורך יום השבת הבא כנז' שם וזו הוא עיקר הכוונ' שיכוין האדם בברכת המזון ובפרט בשם א"ל אשר בברכה זו הג' כנז' ולכן אם הוא ביום א' יכוין בשם אל שד"י שבברי' וביום ב' בשם אל יהו"ה שביצי' וביום ג' בשם אל אדנ"י שבעשייה. ועד"ז ממש יכוין בג' אחרונים ובברכה ד' יכוין באות יוד במלוי מלוייה יו"ד וא"ו דל"ת והם ט' אורות אחרים ובהוית של התחלת הברכה הזו יכון לשם צבאו"ת ואמנם ביום ר"ח אז תכוין טרם שתתחיל לברך בה"מ כי ל"ה אותיות יש במלוי המלוי דאדנ"י לפי שבחול היא כמנין ד"ל ועני ועתה נתוסף בה אות יוד במלוי אות התי"ו של הדלת וגם בברכה הב' תכוין שהם ט' אותיות כזה דל"ת למ"ד תי"ו וכמבואר אצלי' בפ' ועתה יגדל נא כח אדנ' כו' וע"ש.
והרי נתבאר דרך כלל עוד יש כונות אחרות פרטיות בברכ' ראשונה בפסוק נותן לחם לכל בשר תכוין כי בברכה זו היא בסוד החסד ולכן תכוין בתיבת נותן שהיא בגי' אבגית"ץ שהוא ספירת החסד אשר בשבעה שמות שם בן מ"ב כנודע וז"ס ונתן הכהן הנז.' בכל מקום ובאומרך כי הוא זן ומפרנס לכל צריך להגיה כי הוא אל זן ומפרנס לכל ותכוין באותם ג' עלמין הנזכרים בריש אדרת נשא דקל"ה ושם נתבאר אצלינו כי הם בי"ע והעולם העליון שבהם נק' מג"ן כי הוא כולל ג' שמות א"ל כמנין מגן והם מתחלקים בג' עולמות אל שדי בבריאה ואל יהו"ה ביצי' ואל אדני' בעשייה ותכוין להמשיך שפע מעולם הא' שבהם הנכלל מג' שמות א"ל כנז' ושיתפשט משם בחי' שם א"ל בעולם הב' שהוא יצירה אשר בו שם יהו"ה ואז יתחברו א"ל בהויה שהוא גי' ז"ן וזהו א"ל זן ובפסוק פותח את ידיך תכוין לאותם הכוונות שביארנו במזמור אשרי יושבי ביתך שבתפלת שחרי' דחול אחר העמידה קודם ובא לציון. בברכה ג' בהגיעך אל תיבת את שבפ' ואכלת ושבעת וברכת את תמזוג הכוס במים כו' כנודע ומלת את היא המ' הנקרא כוס ותסתכל במים ההם בעת שתתנם בכוס ותכוין כי מים גי' ץ' כמנין ט' יודין שבד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובברכת רביעית תכוין באומרך שלשה הטבות הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב לנו כו' כי ד' ברכות אלו של ברכת המזון הם כנגד ארבע מוחין שאנו מאירין בנוקבא והם נק' חו"ב ודעת כלול מחו"ג ונמצא כי ברכה רביעית היא הגבורות וכונת ברכה זו הרביעית היא למתק ולבסם גבורות אלו ע"י החסדים כנודע הנק' טוב בסוד אך טוב וחסד כו' זהו כונת הטבות אלו ואמנם לפי שעיקר הטבת הגבורות ומיתוקן וביסומם בעת היותם ביסוד ז"א טרם ימשכו בדעת דנוקבא הם מתבסמות ג' גבורות בלבד בג' החסדים דאורות מגולים וזהו עיקר ביסומן ולכן באו כנגדן ג' הטבות בלבד אעפ"י שהן ה"ג בסיום ברכת המזון יאמר פסוק עושה שלום במרומיו כו' ויכוין בר"ת עושה במרומיו להויה דע"ב דיודין. נשמט מדלעיל כונת מים אחרונים כבר הודעתיך כי שמות אהי"ה אחד דיודין וא' דאלפין רמוזים בב' הידים וע"ש והנה בזה תבין מ"ש רז"ל מים אחרונים חובה כי חובה גי' אהי"ה והענין הוא כי בשם אהי"ה הוא שצריך לכוין בנטי' מים אחרונים
ברכת הנהנין כבר נת' כללות כוונתה באורך בשער התפילו' בדרושים שקודם תפלת שחרית בברכות השחר שקודם הקרבנות והעקידה וע"ש ואמנם קצת פרטים יתבארו עתה בע"ה הנה נת"ל בברכת המים שהיא שהכל נהיה בדברו כי היסוד נקרא כל משפיע למטה באמצעו' המלכות הנקר' דברו והנה ע"ד זה תכוין בכל ברכות הנהנין והמשל בזה בורא פרי העץ תכוין כי בורא פרי הוא היסוד והעץ הוא במל' ועד"ז בורא פרי הגפן וכיוצא בכל ברכות הנהנין ודע כי צריך האדם להזהר בתכלי' בברכות הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו וכמ"ש ותורת' בתוך מעי וגורם שפע עליון באדם. ברכת הטוב והמטיב כשבא להם יין בתוך המזון תכוין ע"ד שנת"ל בג' הטבות שבברכה רביעית דבה"מ והנה היין הם הגבורות אבל החסדים הנק' טוב מטיבין וממתקין אותם וזהו הטוב לדידיה שהם החסדים עצמן היורדין ביסוד ז"א לצורך עצמן לגלות הארתם כנודע והמטיב לאחריני כי ברדתם שם ממתקין ומטיבין אל הגבורות אשר שם כנודע הנקראים יין.
ברכת שהחיינו תכוין שהוא כנגד היסוד הנקר' אל חי וקיימנו כנגד תרין קיימין נו"ה עמודי הבית והגיענו לזמן הזה כנגד המ' שבה סוד הזמנים כנודע. עשבי דדברא כתבו הפוסקים האחרונים שכיון שלא נזרעו בידי אדם יברך עליהם שהכל. ומורי זלה"ה לא היה חושש לסבר' זו אמנם אף אם הם מדבריות אם היו פרי העץ היה מברך עליהם בורא פרי העץ ואם הם עשבים מדבריות היה מברך בורא פרי האדמה (א"ש כך נהג ג"כ מורי זלה"ה וכך אני נהגתי) בענין הריב"ס הנעשה מתירוש המבושל של הענבים לא היה מורי ז"ל נמנע מלאוכלו אף אם העושין אותו חשודין עליו והנלע"ד שהי' מקל בו לפי שאין ניסוך באומות הישמעאלים ודי לו להחמיר שלא לאוכלו בהיותו ודאי שלהם אך בספיקו מותר. ענין נובלות התמרה הנז' במס' ברכות ומס' דמאי וכמ"ש על החומץ ועל הנובלות ועל החלב אומר שהכל דע כי זו"ן דבחי' ז' המלכים מתו ממש וירדו בעולם הבריאה אבל אחוריי' דאו"א שהם יעקב ולאה לא מתו אבל ירדו בעולם האצילות עצמו במקום זו"ן וטעם נפילת' שם הוא לפי שלא נגמ' אז בישול' ותיקונ' לסיבת מרירות הדינין הקשי' אשר בהם כי הם בחינת אחוריים ולכן נקראי' נובלות התמרה.