מצות (מאמרז"ל ד"ו ע"א ש' הפסו' ד"ק ע"ד) ולא ירבה לו נשים נודע מ"ש רז"ל שהמלך מותר לישא ח"י נשים וראיתי לכתוב טעם אל חשבון הזה דע כי בהתלבש המוחין דז"א מצד אבא בנה"י דאבא והמוחין דיליה דמצד אי' בנה"י דאי' ואח"ך מתלבשים נה"י דאבא תוך נה"י דאי' ואח"ך מתלבשין הנה"י דאי' עם כל הבחי' הנז' אשר בתוכם ונכנסין תוך ז"א ונקר' צלם דאבא וצלם דאי' ומוכרח הוא שגם שני מלכיות דאו"א נכנסו עמהם כי הלא הם למטה מן הנה"י ואלו ב' המלכיות הם בחי' ב' העטרות של שני היסודות דאו"א כנודע והנה בחי' נה"י דאבא או דאי' שהם ספירות זכרי' הם בז"א לצורכו ולצורך היות' כלים אל ג' מוחין שבו כנז' אבל ב' המלכיות הם נוקבין כנודע ואינן לצורך ז"א עצמו אמנם הם מוציאין לחוץ בחי' לאה אשר אחורי הדעת דז"א כי המ' קשורה ביסוד ולכן לאה קשורה באחורי הדעת וכבר נת' אצלי' בשער זה בסופו בדרוש כל המהלך ארבע אמות בא"י כו' ובדרוש קין והבל ותאומות יתירות כי ד' בחי' של לאה יוצאות מאלו שני המלכיות הנז' והן לאה א' דבוקה ביסוד דאב' והב' והג' ביסוד דאימא המלביש ליסוד אבא והרביעית באחורי ז"א.
והנה הא' והג' הם הארות דאבא והב' והד' הארות דאי' וסדרן הן או"א או"א כי השתים אשר ביסוד דאימ' הא' שבהן היא הארה דאי' וב' היא הארה דאבא שיצאת במקום ההוא והנה ד' מוחין הם באב' חו"ב וחו"ג כל הד' אלו יוצאות בלאה הא' והג' האחרונות בלאה הב' והב' האחרונו' בלאה הג' והארה אחרונה מכלם לבדה שהן הגבו' דאבא הם בלאה הד' החיצונה שבכלם גם נמצא כי המ' עצמה דאבא היא נעשית פרצוף א' הנקרא לאה הראשונה והמ' עצמה דאימא היא נעשית פרצוף א' הנקרא לאה הב' אח"ך לאה הראשונה דאבא מוציאה הארתה לחוץ ובוקעת עד מקום לאה הב' שהיא מל' דאי' ויצאה שם ונעשית לאה הג' גם לאה הב' דאי' מוציאה הארתה ובוקעת הדעת דז"א ויוצאת מאחורי העורף דז"א והיא לאה הד' הנקרא קשר דתש"ר כנודע ודע כי לאה החיצונה שבכול' כיון שהיא בחוץ לז"א אין להזווג אלא עם ישראל שהוא עצמו ז"א או עם יעקב הנודע אצלי' שיוצא גם הוא מן הארת יסוד דאב' מחוץ לז"א על דרך לאה הרביעית ממש אלא שזה דכור' מן היסוד דאבא וזו נוקבא מן מלכות דאימא ולכן הם מזדווגין יחד ולאה הא' והג' שהם מלכות דאבא והארתה היוצאת ממנה מזדווגי' עם יסוד דכורא דאבא ולאה השניה שהיא מלכו' דאימ' ממש מזדווג' עם היסוד עצמו דאימא והנה היסוד דאבא הוא הבל בן אדה"ר לכן יש לו שני תאומו' שהם הא' והג' והיסוד דאימא הוא קין אחיו שאין לו רק תאומא אחת שהיא המלכו' דאימא ממש כי התאומה האחר' שהיא הארתה היוצאת מחוץ ז"א שהיא לאה הרביעית אינה בפנים סמוכה עם יסוד דאימא כי היא בחוץ ואין לה זווג כלל עם היסוד דאימא הנקרא קין ודע כי כל אלו הארבעה נק' בשם לאה אעפ"י שיש לכל אחת מהן שם בפני עצמה כמו שית' עוד צריכין אנו להודיעך כי הנה כל ארבע בחינות לאה האלו הם מבחינת מוחין דפנימיי' דז"א הנקר' צ' דצל' אשר כבר נת' עניינו במקו' אחר ונחזור לכותבו פה דרך קצרה דע כי המוחין דז"א יש בהם ג' בחינות והם סוד ג' אותיו' דצל' ואות הצ' היא המוחין הפנימיי' ושני אותיו' ל"מ הם שני בחינ' מקיפי' שלה' והרי זה בצלם דמוחין דז"א מצד אימא ועד"ז הם ג"כ במוחין דז"א מצד אבא:
ונמצא שיש צלם מצד אבא וצלם מצד אימא אבל דע כי עיקר קריא' שם צלם אינו אלא בלבושין דמוחין שהם נה"י דאימא כי צלם גי' אהיה דיודין שהוא באימא ונמצא שהנה"י דאימא הם הנחר' צלם אבל המוחין עצמן שהם האורו' אינן נק' צלם וגם הנה"י דאבא שהם הכלי' דמוחין האחרי' הם ג"כ נק' צלם לפי שכאשר נכנסין הנה"י דאבא תוך נה"י דאימ' ומתלבשין בתוכ' כנ"ל בתחלת הדרוש וכאשר הארת' יוצאת לחוץ מוכרח הוא שיעברו דרך נה"י דאימא הנקר' צלם והארת' מתלבשת תוך האר' נה"י דאימא אף בצאתה לחוץ ולכן נק' צלם גם היא באופן כי הם צלם א' דאבא וצלם א' דאימא שהם בחי' הכלי' רנק' נה"י אבל המוהין שלהם אינן נקרא צלם ונחזור לענין כי הצ' הוא בנה"י דאימא או דאבא והל' בחג"ת והמ' ברב"ד כי ג' אותיות צלם כוללי' כל י"ס דאימא הנק' אהיה דיודין כמנין צלם גם נודע שהמל' דצלם הם המוחין המקיפי' העליוני' והם מוחין בלי לבושי' וכלים דאימא אבל הל' דצלם הם מוחין המקיפי' השניי' והם מוחין תוך כלי' דחג"ת דאימ' וכן הצ' דצלם הם מוחין פנימיי' והם מוחין תוך כלים דנה"י דאימ':
ונמצא כפי זה כי כמו שיוצאין ד' בחינות לאה ממוחין דפנימיי' הנק' צ' דצל' כך יוצאי' ד' בחינו' אחרו' ממוחין המקיפין השניים הנקר' ל' דצלם כי גם שם יש כלים דאימא אבל במוחין מקיפין עליונים הנק' מ' דצל' אין יוצאין מהם שו' בחי' של לאה כלל לפי שאין בחי' לאה נעשי' מן המוחין אלא מן המלכיות של הכלים דאימא או דאבא כנ"ל והנה אלו המקיפי' העליוני' הם בלתי כלי' כלל כנ"ל ולכך אין בה' בחי' לאה כלל. (אמר הכותב צ"ע (עיין דב"ש די"א ע"ג ש' ל"ד) שהרי בצ' דצל' שהוא בנה"ים יש מלכיות דאו"א אבל בל' דצלם שהוא בחג"ת אין שם מלכיות והנלע"ד במה שנודע כי יש בחינת מלכות כנגד היסוד ומלכות כנגד הת"ת באחוריי' שלה' כנזכר בדרושי ר"ה בביאור משנת ד' ראשי שנים הם כו') אבל דע כי ארבעה בחי' לאה אשר במוחין המקיפין השניי' הנק' ל' דצל' כנז' נק' אה"ל תמורת לאה לפי שה' בחי' אורות מקיפין אל בחי' לאה דמוחין פנימיי' ולכן נק' אה"ל כדמות האה"ל המקיף על האד' כך בחי' לאה שבמקיפין נעשין אוהל אל בחינות לאה הפנימים ועל אלו המקיפין רמז הכתוב באומרו ויבא באהל לאה גם בחי' אלו נקראי' ירושלים של מעלה פירוש כי נודע כי רחל (עיין דב"ש ד"ט ע"ג שאלה כ"ד) נק' ציון והיא רחמין ולאה נקרא ירושלי' והיא דינא (אמ"ש לכך אנו אומרים בעמידה בשובך לציון ברחמים כנלע"ד) ולאה העליונה שבמקיפין נק' ירושלים של מעלה ונמצא כי יש חילוק בין ג' אותיות צלם והוא כי באות צ' דצל' שהם המוחין דפנימיי' יש שם בחינת לאה ורחל כי הנה הנה"י דאימא מתלבשות תוך תב"ד דז"א
ונמצא שמלכות דאימא מוציאה הארתה כנגד אחורי הדעת ונעשית לאה והנה היסוד דאימא מגיע עד החזה ושם נגמר ונשלם והאורות מתגלי' משם ולמטה ואז מכנגד החזה ולמטה שהם אורות מגולי' יוצא רחל באחורי ז"א והנה רחל היא הספירה העשירית דעול' האצילות בכללות ונק' מלכות דכללות עול' דאצילות כולו אבל לאה היא מלכות פרטית דאימ' דאצילו' ובאות ל' דצל' שהוא המקיפין השניים יוצאת בחי' לאה כי גם שם בחינת מלכות דאימא כנ"ל וממנה נעשית אבל רחל אינה יוצאת שם לטע' הנ"ל הא' הוא כי רחל אינה יוצאת ממלכות דאימא אבל היא ספירה בפני עצמ' העשירית שבאצי' ואינה יוצאת אלא למטה במקומה כנגד אחורי החזה דז"א ועוד טעם ב' כי צ' דצלם נתלבשה תוך ז"א ויש בה בחי' אור מכוסה עד החזה שמשם יוצאת לאה ובחי' אור מגולה מן החזה ולמטה שמשם יוצאת רחל אבל אות ל' דצלם לא נתלבשה בז"א ואין שם בחי' גילוי וכסוי של אורות ובאות מ' דצל' שהם מקיפין העליוני' שהם אורות מוחין בלתי כלים אין שם לא לאה ולא רחל לסיבות הנ"ל. והנה נת' כללות צלם דאו"א (ולא יקשה ללומד מ"ש לעיל כי הרי בפרוש אומר לנו שהם בחי' אחרות והלומד החביב יתן דעתו היכן שייך כל דבר האמת ושלום) ועתה נבאר בחינות אחרות והוא כי נודע שיש מוחין וצלם דקטנות דזמן דיניקה דז"א מאו"א ויש צלם ומוחין דגדלות דז"א מאו"א והרי הם ג' בחינו' ונחלקי' לג' ואלו הן בחי' ראשונה הם המוחין דקטנות דיניקה והם שמות של אלהי' בחי' ב' היא כאשר נכנסין בו הו"ק דמוחין דגדלות בחי' ג' היא כשנכנסין גם ג"ר דמוחין דגדלות וטע' התחלקות המוחין לשני בחי' הוא לפי שנודע כי כשנכנסין ג"ר דמוחין דגדלות הם דוחין את המוחין דקטנות למטה ויורדין תחלה בגרון דז"א ואח"ך יותר למטה עד היסוד כמבואר במקומו ויתבאר לקמן אבל כשנכנסין ו"ק בלבד דמוחין דגדלו' אין המוחין דקטנות נדחין למטה אבל עומדין יחד עמהם:
ונמצא כי שתי בחי' הם לפי שבזמן היות' מחוברי' ו"ק דמוחין דגדלות עם המוחין דקטנות מחמת התחברות' והבאת אורותיהם זה בזה מוציאין בחינות הארו' אחרו' שאינן כערך בזמן היות' מוחין דקטנות לבד' ולא כבזמן היות' מוחין דגדלות לבדם והנה כפי הנז' נמצא כי בזמן היות קטנות לבדו אז יוצאין ארבע הארות לבדו הנק' לאה כנ"ל וכן בבחי' הג' שהוא בזמן היות גדלות לבדו יוצאו' ארבע הארות אחרות הנקר' לאה ג"כ אבל בבחי' האמצעית שהם מוחין דקטנות עם מוחין דו"ק דגדלו' אז יש עשרה הארו' הנק' לאה והם ארבע הארות דמוחין דקטנות ע"ד הנ"ל והם מלכות דאבא דבוקה במקומה עם היסוד דאבא ומלכות דאימא במקומה עם היסוד דאבא שבה והארת מלכות דאבא שיצאה במקום המלכות דאימא סמוכה לה והארת מלכו' דאימא שיצאה לחוץ באחורי הדעת דז"א הנק' קשר של תפילין ועתה שיש אורו' רבים והם מוחין דקטנות ודו"ק דגדלות נוסף כח במלכות דאבא להוציא עוד הארה אחר' שלישית מחוץ לז"א הסמוכה עם לאה החיצונה דאימא והרי הם ה' בחינות לאה דמוחין דקטנות ג' ממלכות דאבא ושני' ממלכו' דאימא ועד"ז יש ה' בחינות לאה אחרו' ממוחין דו"ק דגדלות ע"ד הנז' ממש:
והנה הטעם למה מלכות דאבא הוציאה ג' הארות ומלכות דאימא שתים הטעם הוא כי אין לה מקו' שלישי במקום שיכה הארתה שם ותוציא הארה שלישי' כי מלבד ז"א אין עוד מקום אחר אבל מלכות דאבא היו לה ג' מקומו' להתפשט שם הארותיה ולכן יש לה ג' הארות וכבר נתבאר לעיל טעם למה אנו חוזרין למנות פעם אחרת כל ארבע הארות דקטנו' וד' דגדלות לא היה לנו למנו' רק שני הארות הניתוספות עתה א' בגדלו' וא' בקטנות אבל הטעם הוא כי עתה שיש אורות רבים מעורבין ודאי שאין אלו ההארות היוצאות עתה דומות אל הארות שהיו יוצאות בזמן קטנות לבדו או בזמן גדלות לבדו כי ארבע הארו' דזמן העירוב הם מאירות ומעולות יותר מארבע הארו' שיצאו בזמן הקטנו' לבדו והם גרועות מן ארבע הארו' היוצאו' בזמן הגדלות לבדו והרי נתבאר י"ח בחי' לאה היוצאו' למעלה בג' זמני' הנזכרים וכלם מן המלכיות דאו"א ובזה יתבאר טעם למה המלך רשאי ליקח י"ח נשים לפי שכבר יש דוגמתם למעלה אבל יותר מי"ח אינו רשאי ליקח כיון שאין דוגמתן למעלה וא"ת א"כ למה הוא רשות ליקח י"ח נשים ולמה אינו חובה עליו והענין הוא זה כי אלו הי"ח אינן נמצאות יחד בזמן אחד אמנם הם בג' זמנים ועוד שכל בחי' מהי"ח היא נפרדת מחבירתה ואינן במקום א' ולכן אינו מחויב ליקח כולם גם בזה יובן טעם למה המלך נתחייב במצוה זו ולא שאר בני אדם כולם והטעם הוא כי כל אלה הי"ח הם בחי' מלכיו' כנז' והם ראוייות אל המלך לבדו ולא ההדיוט בכלל זה. ועתה נבאר פרטיות אלו הי"ח נשים היכן נרמזים בתורה.
הנה לאה הרביעית החיצונה מכולם שהיא בחוץ באחורי הדעת דז"א יש בה שש בחינו' וכלם חיצוניו' א' הוא הארת מלכו' דאימא דגדלו' גמור. ב' היא הארת מלכו' דאימא דקטנו' גמור ג' וד' הם הארו' מלכו' דאבא דגדלו' ודקטנות דזמן תערוב' קטנו' וגדלו' ה' וששי' הם הארו' מלכו' דאימא דקטנו' ודגדלות דזמן תערוב' קטנו' וגדלו' והנה לאה דאימא דגדלות גמור היא לאה אשת יעקב או אשת ישראל שהוא ז"א כולו ולאה דאימא דקטנו' גמור היא אחות לוטן תמנע כמו שית' אבל ארבע אחרות שהם דמלכו' דאבא ודאימא ודקטנות וגדלו' בזמן תערובת לא קבלתי פירושם והנלע"ד בזה כי הנה מצינו לאה דגדלות דאימא מזדווגת עם ז"א הנק' ישראל מן החזה ולמעלה גם מצינו זווג שני דלאה דקטנות דאבא דזמן התערובת עם יעקב מן החזה ולמטה גם מצינו זווג שלישי דלאה דגדלות דאבא דזמן התערובת עם יעקב כשיעור כל קומת ז"א כולו והרי הם ג' בחי' לאה והרביעית היא תמנע כנלע"ד ובזה תבין ענין יעקב שנשא את לאה החיצונה מכולם שהיא מבחי' גדלו' גמור דאימא אבל להיותה בחי' חיצונה מכול' לא היה כ"כ חפץ בה כמו ברחל לפי שרחל היא הספירה העשירי' דכללו' עולם האצילו' הנקראת עקרת הבית ואינה בחי' הארה בלבד כדרך י"ח נשים הנזכרי' שכולם הם הארו' של מלכיו' דאו"א ולכן כתיב ויאהב יעקב את רחל אבל לאה שאינה רק הארה בלבד ולא עוד אלא שהיא חיצונית מכלם לכן לא היה לו אהבה עמ' אבל כיון שאינה בחינת קטנו' לכן לקחה אבל תמנע אחות לוטן לא רצה יעקב לישאנה לפי שהיא תכלי' הדינין לד' טעמים א' כי היא הארה בלבד כנז' ועוד כי היא דאימא אשר דיינין מתערין מינה ועוד שהיא יותר חיצונה מכלם ועוד שהיא בחינת קטנו' גמור לבדו באופן שהיא תכלי' הדינין יותר מכל הי"ח נשים כנ"ל:
ולכן תמנע בגי' קס"ת הסופר שהם ה"ג מנצפך הכפולות שהם ג' פ"ד פ"ר והם הה"ג דאימא כנודע והם דזמן הקטנו' שהם דינין גמורים וקשים ובזה תבין במ"ש רז"ל על ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו כי תמנע בת מלכים היתה ובאת להתגייר לפי ששורשה מן הקדושה אלא שלהיותה חיצונה מאד כנזכר לכן נאחזו בה הקליפות והיתה בת גוים מזרע עשו החוי מזרע כנען ולכן יעקב לא רצה לקבלה כנז' ואז הלכה ונתדבקה בזרעו של עשו (נ"א יצחק) והיתה פילגש לאליפז בן עשו ונענש יעקב ויצא ממנה עמלק שהציר את ישראל לפי שהיה ראוי נקבלה ולגיירה ולתקנה ולהחזירה אל שורשה בקדושה כי בת זוגו היתה כמו לאה בת לבן ולכאורה היה נראה קושי גדול למה נענש על זה והלא מצינו שיצחק ורבקה לא היו רוצים בדבר כמ"ש אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כו' ועם הנז' מובן היטב אבל הטעם שלא נשאה יעקב לפי שנודע כי כל אחיזת החיצוני' היא המוחין דקטנות הנקר' אלהים וז"ס מ"ש בסבא דמשפטי' דף כי שמא דאלהים אתפשט בסוף דרגין אפי' בקליפין הנק' אלהים בסוד מלך אלהים על גוים והנה כל מה שמתפשט' שם אלהים מדרג' אחר מדרג' הוא יותר מתקרב אל הקלי' ונמצא כי תמנע שהיא ההאר' החיצונה מכל המל' דאי' דקטנות גמור היא דינין קשים גמורי' והנה בחי' לאה הג' שהיא הארת מל' דאבא היוצאת בגבול יסוד דאי' והיא סמוכה יחד אל המל' דאי' אשר שתים אלו הם ביסוד דאי' הנקר' קין כנ"ל והנה יש בה ד' בחי' לאה והם כולם ממל' דאבא הא' מגדלות גמור והב' מגדלות דו"ק והג' מקטנו' דזמן התערוב' והד' מקטנות גמור לבדו ולא קבלתי רק שתיהן לבד ואלו הן הראשונ' שהיא דגדלות גמור היא צפורה אשת משה והיא עצמה תאומה יתירה של הבל שעליה נתקוטטו קין והבל וית' לקמן והד' שהיא דקטנו' גמור היא אשה הכושי' שלק' משה:
ובזה תבין ענין משה שלקח את צפורה בת יתרו וענין זה ית' לקמן בענין הזכרי' כי עתה אנו מבארי' בחי' הנקבו' שהם י"ח נשים וכלם בחי' לאה אבל הענין בקיצור הוא כי קין ויתרו הם ביסוד דאי' כי היסוד לעולם הוא דכור' והבל ומשה הוא ביסוד דאבא והנה בתחלה נכנסין נהי"ם דאי' ברישא דז"א ואז מיסוד דאי' יצא קין בתחלה והוא הבכור כי זה נכנס ראשונה ואז יצאת עמו תאומתו והיא מל' עצמה דאי' ואח"ך נכנסין נהי"ם דאבא ומתלבשין תוך נהי"ם דאימא ואז נולד הבל מיסוד דאב' ונולד' תאומתו עמו שהיא מל' עצמ' דאב' ואחר שנתלבש תוך נה"ם דאי' אז הוציא' מל' דאבא האר' אחרת ביסוד דאי' דבוקה עם מל' עצמ' דאי' כנ"ל וזו היא תאומה יתירה של הבל כי ממנו לוקח שהוא יסוד דאבא האמנם קין שהוא יסוד דאי' רצה ליקח אות' לפי שיצאת במקומו עם תאומתו כנז' אבל כפי הדין והאמת אינ' אלא תאומה יתירה של הבל ולכן חטא קין בענין זה והנה כשבאו יתרו ומשה שהם בחי' קין והבל כנז' אז תיקן יתרו מה שחטא וזו התאומה יתיר' של הבל היא צפורה בתו לפי שבמקומו היא יוצאת כנז' ואז השיאה ברצונו ונתנה למשה כי בת זוגו היא ובזה תיקן קלקולו הראשון.
וזהו ויואל משה לשבת את האיש ר"ת לאה ר"ל כי נתרצה משה לשבת עם יתרו כדי לקחת תאומתו היתיר' הנק' לאה כנז' כי כל הי"ח נשים נק' לאה דרך כללו' אע"פ שכל א' מהן יש לה שם פרטי בפני עצמ' ואז ויתן לו את צפורה בתו למשה שהוא השם הפרטי שלה גם ז"ס תפלה "למשה "איש "האלהים ר"ת לאה והענין כי הנקב' נק' תפל' כנודע תתחבר למשה והא לאה הנז' שהיא צפורה אשת משה גם תפלה מלשון טפילה לשון חיבור כי לאה זו שהיא צפורה אשת משה היא טפילה ומחוברת עמו כי משה הוא יסוד דאב' וצפורה הארה דמל' דאבא כנז' אמנם הד' שהיא הארת מלכות דאבא דקטנית גמור במקום המלכות עצמה דאימא דקטנות היא האשה הכושית שלקח משה וכמו שביארנו על פסוק ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האש' הכושית כו' והוא מה שנזכר בדברי הימים של משה שהלך למדינת כוש וישב שם מ' שנה ומת מלך כוש ולקח משה אשתו ומלך שם מ' שנה וקידשה אבל לא קרב אליה ולא נזדווג לה שנעץ חרב בינו לבינה כנז'.
ולכאורה הדברים מבהילים כי כיון שלקח את צפורה למה חזר ליקח האשה הכושית. ועוד שכיון שקידשה למה לא קרב אליה ומעיקרא דקידש' מאי סבר ולבסוף מאי סבר שנתרחק ממנה ושאלה זו היא ששאלה מרים ואהרן על אודות האשה הכושית אשר לקח ופירש ממנה והרי אשה כושית לקח בקידושין א"כ למה נתרחק ממנ' וזהו כפל הפסוק כי אשה כושית לקח ועוד האם אין בבנות ישראל אש' שהלך לקחת אש' כושית דבשלמא צפורה כבר נתבאר שהית' תאומתו כנ"ל ועם הנז' יתורץ כל זה כי גם האשה הכושית היתה תאומתו היתירה כנז' ולכן לקחה בקידושין וגיירה והכניס' אל הקדושה לתקנה ולא עשה כיעקב שלא רצה לגייר את תמנע ונענש כנ"ל אבל להיותה בחי' קטנות גמור שהם דינין גמורם כנ"ל לכן לא נזדווג עמה ויובן זה עם מה שנתבאר אצלינו בפ' בא דל"ח ע"ב בענין כי יהי' נערה בתולה כו' אבל שם נתבאר כי הדינין הזכרים נק' מנצפ"ך והדינין הנקבות נק' שכ"ה ניצוצין אבל עתה שמעתי ממורי ז"ל להיפך והוא כי הדינין דמנצפ"ך הם גבו' נקבות והם במלכות דאימא ולכן תמנע בגי' ב"פ מנצפ"ך כנ"ל והדינין נק' שכ"ה ניצוצין כנז' פ' פקודי דף רכ"ד ע"ב והם דינין דכורין אשר במלכות דאבא. ולכן נקרא' אשה כושית אשת משה כי כוש בגי' שכה עם הכולל. גם נת' כן בתפלת שחרית דחול בברכת השיבה שופטינו וזה הדרך נראה יותר צודק כי הרי בפ' פקודי קאמר דאלו השכ"ה ניצוצין אזדריקו במחשבה שהוא אבא וכן בפ' תזריע מ"ח ע"ב. וצ"ע ליישב שני הדרכים הללו שלא יהיו חולקים זה עם זה.
ועתה נבאר ג' נשים אחרות והם אסנת בת פוטיפרע אשת יוסף ואמה שהיא אשת אדוניו של יוסף ואבישג השונמית דע כי כאשר ג"ר דגדלות נכנסין בז"א הנה הם דוחין למטה את המוחין דקטנות וניתנין ביסוד ז"א כנ"ל ונמצא כי כל מלכיות דקטנות דאו"א יורדות שם ביסוד ז"א הנקר' יוסף והנה בחי' המלכות דאבא דקטנות שירדה שם היא אסנת אשת יוסף ולהיותה בחי' קטנות לכן היתה בת פוטיפרע כהן און ושלטה בה הקליפ' הנק' כהן און תמורת אבא שבקדושה הנק' כ"ג כנודע אבל להיותה מבחי' אבא אינה כ"כ דינין ולקחה לאשה והמלכות דאימא דקטנות שירדה שם ביסו' היא אשת אדוניו של יוסף. ולכן רצתה להזדווג לו ע"ד תמנע עם יעקב כנ"ל ולא רצה יוסף לפי שלהיותה קטנות ובפרט מאימא לכן היא דינין תקיפין ואינה נמתק' ומבוסמ' כמו אסנת שהיא מאבא והנה אבישג השונמית היא עצמה בחי' אסנת אשת יוסף ובזה תבין ענין דהע"ה שלקחה אבל לא נזדווג עמה והענין הוא כי בשלמא יוסף הותרה לו כי היא בחלקו ובת זוגו היתה אבל דהע"ה שורשו למעלה בלאה העליונה אשר הוא משיח בן דוד כמבואר אצלינו ולכן לא הותר לו להזדווג רק עם הי"ח נשים העליונות הנקרא לאה אשר במקום מוחין העליונין אבל עכ"ז כיון שזו היא בחי' לאה העליונ' שירדה למטה ביסוד הותר לו ליקחה אבל לא להזדווג עמה ונמצא כי אלו השתי נשים הנזכרים הנקרא אסנת ואשת אדוניו של יוסף אינם מכלל הי"ח נשים של המלך כי אותם הי"ח הם למעלה במקום לאה כנגד המוחין דז"א ואלו השתים הם למטה ביסוד. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי אעפ"י שלמעלה במקום המוחין יש ארבע בחי' לאה דקטנו' גמור עכ"ז ברדת' למטה ביסוד אין שם רק שני נשי' אלו לבדן לפי שלמעלה היתה מאירה מלכיות דאבא במלכות דאימא והוציאה שם תאומ' יתירה אבל כאן ביסוד אין שם רק בחי'. יסוד דאב' בלבד הנגמר התפשטו' העטרה שלו עד היסוד דז"א כנודע כי יסוד דאימ' נגמר התפשטותו בחזה דז"א ולכן אין כאן רק שתי מלכיו' לבד כנז' א' דאבא וא' דאימא דקטנות. (גם נתבאר דין זה בשע' ההקדמות)
ונבאר עתה ענין הזכרים כנ"ל והם היסוד דאבא והיסוד דאימ' ואמנ' נו"ה דאבא ואימא כבר נת' במקומ' בענין אלעזר ואיתמר ונדב ואביהוא וע"ש דע כי אעפ"י שלעיל ביארנו כי צלם דאבא הו' הכלי' עצמן דנהי"ס דאבא ולא המוחין שבתוכ' עכ"ז דע כי עיקר השם הזה של צלם הוא ביסוד דאב' או ביסו' דאי' לפי שהנ"וה דא"וא הם תמיד מכוסים כי הם מתפשטים בב' היקוי' דז"א ימין ושמאל אבל היסודות שלהם המתפש' דרך קו האמצעי הם מגולי' כמשי"ת בעה"י ולכן כיון שעיקר הארת הז"א אינה אלא מן שני היסודות אלו המגולי' א"כ הם לבדם נק' עיקר ב' בחי' צלם הנז' והנה נודע שהיסוד דאבא הוא זכר והוא יותר ארוך ומתפשט למטה מיסוד דאימא שהוא קצר להיותו נוקביי ואמנם באורות אשר בכל יסו' מאלו יש שלשה בחי' הנק' מכוסה ומגולה והבל כי היסוד דאבא הוא מתלבש תוך היסוד דאימא עד מקום החזה דז"א וזו הבחי' נק' מכוסה ומן החזה ולמטה שכבר נסתיים יסוד דאימא כנודע מתפשט יסוד דאבא לבדו ע"ס יסוד דז"א וב' הם מסתיימים ביחד ובחינה זו נקר' מגולה כי אינו מתלבש תוך יסוד דאי' כבראשונה ואח"כ היסוד דאבא המסתיים בפי היסוד דז"א ג"כ הנה ממנו יוצאים האורות הסתומים שבתוך היסוד דאבא ויוצא לגמרי בגילוי גמור ונמשך בין החלל שבין ב"פ אמצעיים וב' תתאין של נ"וה תרין ירכין דז"א דרך קו אמצעי והרי הם ג' בחי' שבו כי הראשו' יש לאורות ההם ג' כיסויים והם כלי היסוד דאב' וכלי היסוד דאי' וכלי דז"א עצמו והב' יש לה שני כיסויים לבד והם יסוד דאבא וגופא דז"א ובערך הא' נק' הב' מגול' והג' הם אודות לבדם בלי שום כיסוי כלל ונק' הבל גמור
והנה גם באורות יסוד דאי' יש ג' בחי' הנז' הא' היא עד החזה דז"א ושם יש לה ב' כיסויים הא' יסוד דאי' והב' גופא דז"א ולכן נק' מכוסה ומן החזה ולמטה ע"ס יסוד דז"א שכבר נפסק ונסתיי' יסו' דאי' אין לאורות המתפשטים משם ולמטה רק גופא דז"א לבד ולכן נק' מגולה אבל אינו נק' הבל גמור לפי שעדיין יש להם כיסוי אחר כנז' כי כבר נת' לעיל פ' תרומה די"ז ע"ב ובדרוש הצלם דליל הושענא רבא כי אעפ"י שנסתיים יסוד דאי' במקום החזה עכ"ז הארת יסוד דאי' נמשך ומתפשט עמהם ומלביש האורות ההם שלא יהיו בגילוי גמור ויתאחזו הקלי' בהם בסוד עץ הדעת טוב ורע כנו' והג' היא אורות אלו דאי' שהם אורות רבים והם דחוקים וצרים שם ובמוצאם פתח פתוח יוצאין לחוץ מפי היסוד עצמו דז"א ולחוץ ונמשך בחלל שבין ב' ירכין דיליה דרך קו האמצעי ע"ד הנאמר לעיל גבי אורות יסוד דאבא ובחי' זו הג' נק' הבל גמור שאין לה שום כיסוי כלל ועיין בשער התפלות בחזרת העמידה דחול בכוונת ענית אמן ותבין הקדמה נכונה בענין אלו ההבלים היוצאים מפי היסוד גם בשער הפסוקים בפ' שמות בענין יהושע וכלב וע"ש ונבאר תחלה ג' בחי' אורות דאבא הנז' דע כי ג' בחי' אלו נחלקים לד' בחי' לפי שהבחי' הב' הנק' מגולה יש בה ב' בחינות א' היא במקום הת"ת דז"א מן החזה ולמטה והב' היא ביסוד דז"א והנה כללות ג' בחינות הם ג' גלגולים הנז' בספר התיקונים תיקון ס"ט בענין ר"ת של מש"ה שהוא משה שת הבל והנה כשנסתכל נמצא שהיסוד עצמו דאבא הוא חציו מכוסה עד החזה וחציו מגולה בב"ש תחתונים דת"ת דז"א והם בחי' משה עצמו שנאמר בו ב"פ משה משה בחי' הא' שהיא מכוסה שהוא בדעת עצמו דז"א מצד אבא עד החזה הוא בחי' משה הא' המכוסה והבחי' הב' המתפשטת בת"ת לבדו מן החזה ולמטה הוא מגולה והוא משה הב' ונמצא כי משה יש לו ב' בחי' שהם בדעת ובת"ת דז"א שבו מתפשט היסוד דאבא ובערך המקומות הם ב' כנז' ולכן נזכר ב"פ משה משה אבל בערך היסוד עצמו אינו רק אחד לבדו ולכן לא פסיק טעמא בגוייהו כנז' באדרא רבא דף ואח"כ האורות שביסוד עצמו דז"א אשר מלובש' בתוך העטרה דיסוד דאבא עצמו כנודע כי עטרת היסוד עצמו דאבא מתלבש תוך היסוד דז"א הנה אעפ"י שהוא ג"כ בגילוי כדרך משה הב' עכ"ז בערך הגילוי שוין הם אבל הם בחי' נפרדות בערך הם עצמ' כי משה הב' הוא יסוד דאבא ושת בן אדם הראשון הוא עטרת היסוד דאבא המלובשי' ביסוד דז"א ואח"ך האורות היוצאי' בגלוי גמור מחוץ פי היסוד דז"א הנקר' הבל כנז' הוא בחי' הבל בן אדה"ר:
ובזה ית"ל טעם שמותם כי משה הוא גי' אחוריי' דהוי"ה דע"ב דיודין דיסוד דאבא אשר למעל' בדעת דז"א שהם בגי' קפ"ד והפנים דאהי"ה דיודין דיסוד אי' שהם בגי' קס"א כי כן בהיות יסוד דאבא מלובש תוך יסוד אי' נמצאו אחורי יסוד דאבא מחוברי' עם הפני' דאי' וב' בחינות אלו קפ"ד וקס"א בגי' מש"ה ושת נק' שמו כך כנז' בא"ר דקמ"ב כי היסוד נקר' שת בשביל דאיהו כליל שית בקרטופא כחדא וכבר נת' שם עניינו ולכן שת שהוא בחי' עטרת יסוד דאבא המלובשת תוך יסוד דז"א הנקר' ו' זעירא נק' ע"ש שת לשון שית ר"ל ו' כמנין ו' זעירא כי ו' גדולה היא ס' כנו' והנה הבל בן אדה"ר חטא בתחלה ופגם באות יו"ד של שית שהיא טיפת הזרע היורדת ביסוד הנק' ו' זעירא ונסתלקה הטיפ' הנקר' י' ונשאר היסוד הנק' שת כנז' בתי' ס"ט ק"ח ב' והבל כן אדה"ר נק' כך כפי פשוטו לפי שהו' בחינות האורות היוצאים בבחי' הבל גמור מפי היסוד דז"א ולחוץ אלא שהם אורות של יסוד דאבא:
ועתה נבאר הג' בחי' האורות של יסוד דאימ' והנה כמו שג' גלגולי הבל היו בג' בחי' אורות דיסוד דאבא (דאי') כן ג' גילגולים של קין הם בג' בחינות אורות דיסוד דאימא והנה ג' גלגוליו נרמזי' בפ' כי שבעתים יקם קין ומלת יקם חסר ו' ר"ת יתר"ו קי"ן מצר"י כמבו' במקומו איני זוכר סדרן וזכרתי אח"ך כי סדרן קי"ן מצר"י יתר"ו כפי סדר תולדות כי הנה קין נקר' כן כי הוא גי' אהי"ה דיודין שביסוד דאי' והוא גי' צלם הנז"ל כי עיקר שם צלם הוא ביסוד דאי' הנקר' אהי"ה דיודין אבל יסוד דאבא נקר' גם הוא צלם דרך השאלה בלבד ואינו קבוע בו ונמצא כי קין הוא למע' ביסוד דאי' במקום המכוס' בדעת עד החזה דז"א כי שם נקר' צלם כמנין קי"ן והמצרי הוא בחי' הגילוי שהם החו"ג המתגלים מן החזה ולמט' ולפי שהם בגילוי ובפרט שהם דאי' דדינין מתערין מינה נתאחזו בהם הקלי' ונקר' איש מצרי שהרגו מרע"ה כמבואר עניינו במקומו ויתרו הוא בחי' ההבל היוצא מפי היסוד דז"א ולחוץ ולכן גם הוא היה בקליפת כהן מדין ואמנה טעם קריאתו בשם זה הוא לפי שהנה היסוד דאי' הוא כולל ד' שמות אהי"א ב' דיודין וא' דאלפי"ן וא' דהיהין כנודע שהם הנקבות של ד' הוייות ע"ס מ"ב והנה ד' שמות אהי"ה הנז' הם גי' יתרו כי כולם כלולים בו גם טעם אחר כי הנה נת"ל כי ד' בחי' של לאה הם הכללות של ח"י נשים של המלך ושרש כולם אינם רק ד' בלבד וכל בחי' מהם נקרא אהי"ה וארבעתן יוצאות מן היסוד דאימא לפי שכל נוקב' היא בחי' אהי"ה כנודע אעפ"י שמקצתם הם מיסוד דאבא כבר נח"ל כי לולא הכאת יסוד דאבא ביסוד דאימ' לא היו תאומותיו יוצאו' ונמצא כי שורש לכולם הוא מיסוד דאימא ולכן כלולים בו ד' שמות אהי"ה הנז' שהם בגי' יתרו כנודע.
ובזה ית"ל מש"ל בענין צפורה אשת משה כי הנה היא בת יתרו ממש כי הנה היא שורש לכל התאומות ובפרט זו שהיא תאומה יתירה של הבל היוצאות ביסוד דאי' ממש שהוא יתרו והרי נתבאר ענין יתרו איך הוא בחי' הג' דיסוד דאי' הנקרא הבל עוד יש בחי' אחרת ביתרו זולת בחי' הנז' והוא כי גם הוא למעלה במקו' אחר מלבד זה והוא מקיף דקטנות ז"א והוא כולל כל אורות המקיפי' ההם כולם ואינו בחי' פרטית כמו בכאן וזה עניינו הנה נת' כי יש לז"א בתחי' מוחין פנימי' דקטנות וגם מוחין מקיפי' להם ואח"כ בגדלותו יש לו ו"ק דמוחין דגדלות ואח"כ בעמיד' נכנסי' ג"ר דמוחין דגדלות ואינם נכנסי' יחד כל הי"ם דמוחין דגדלות גם נודע כי כל עליון מחבירו נעשה או"מ לחבירו שלמטה ממנו ונמצא כפ"ז כי בהיותם לז"א מוחין דקטנות דאלהים היו ו"ק דמוחין דגדלות בסיד או"מ על ראש ז"א אל המוחין דאלהים דקטנות טרם שיכנסו הו"ק דגדנות הנעשים מקיף אל מוחין דאלקים דקטנות הם ד' שמות דאהי"ה ב' דיודי"ן וא' דאלפין וא' דההי"ן שהם גי' יתרו כנז' ואחר שנכנסו אלו הו"ק דגדלות תוך רישא דז"א ממש בסוד מוחין פנימיים אז מכחם נעשו ד' בחי' לאה הנז' שהם בחי' ד' אהי"ה כנז'.
(אמר הכותב חיים צ"ע כי בביאור ק"ש דשחרית דחול ביארם שהמקיפים דקטנות הם בחי' אחרת זולת ו"ק דגדלות והנלע"ד יובן זה במ"ש שם בענין בשכמל"ו כי הד' שמות דאהי"ה שהם הלבושים של המוחין עצמן דו"ק דגדלות המקיפים דמוחין עצמן דקטנות ואין הכונה על המוחין עצמן דו"ק דגדלות ודוק).
ונמצא כי או"מ דמוחין דקטנות הנז' הנק' יתרו הוא שורש לכלם וצפורה אשת משה א' מהן והנה נתבאר איך קין בגי' צלם דאימא שהוא אהי"ה דיודין והנה גם הבל נרמז בו צלם דאבא וזה עניינם דע כי בשם אהי"ה דיודי"ן נכללים כל הל"ב אלהי"ם דמ"ב כי ל"ב פ' ה' אותיות דאלהים הם קס"א כמנין קי"ן וכמנין אהי"ה דיודי"ן וגם בשם הבל רמוזים כולם כי אותיות הבל ר"ל ה' ב"ל ה"פ ל"ב אלהים שבכל שם מהם יש חמש אותיות כמנין אהי"ה דיודי"ן וכמנין צלם הרי איך גם בהבל נרמז בו בחי' צלם אבל השינוי שבהם הוא כי בשם קין הם נפרדים כל אחד בפ"ע כי הם קס"א אותיות כל אות בפ"ע אבל בהבל כל ה' אותיות שבכל שם הם כללות א' כי הנה הם ה"פ ל"ב שהם ל"ב שמות דאלהים שבכל אחד יש בו כללות חמשה אותיות.
מצות זרוע לחיים וקיבה כתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה דע כי הכהן ה"ס ספירת החסד שהוא זרוע ימין ולכן צריך שיתן זרוע ימין אל הכהן אבל זרוע השמאל פטור מליתנה לכהן והנה ענין החסד הוא השם הא' של שם ב"ן מ"ב שהוא אב"ג ית"ץ כנודע כי שם זה הא' הוא בספירת החסד וז"ס ונתן לכהן כי ונתן גי' בחשבון השם הזה והנה השם הנז' הוא בחסד שהוא כהן וז"א ונתן לכהן גם זהו הטעם למה השור חייב במתנו' אלו כי שם הזה הנז' הוא בגי' שור וצריך שבעת שיתן המתנות הנז' אל הכהן שיאמר פ' ונתן לכהן הזרוע כו' ויכוין במלת ונתן אל השם הנז' ויכוין אל הכוונות הנז. ומ"כ בקונטריסי בלשון הזה זרוע לחיים וקיבה הם ג' שמות אהי"ה במלוייהם והם כסדר הזה ג"ר וג"א וג"ת ואיני זוכר ביאורו ואפשר כי ג' תיבות זרוע לחיים וקיבה בגי' תצ"ח וג' אהי"ה דיודי"ן דאלפין דההין הם בגי' תנ"ה ועם אחוריים דאהי"ה פשוט מ"ד ועם תנ"ה הרי תצ"ט ואיני זוכר כלל אם כך או לא.
מצות (ש' ההקדמות הנדפ"מ דכ"ה ע"ד) ראשית הגז כתיב וראשית ג' צאנך תתן לו ענין זה נת' בדרוש אורות המקיפי' של כל העולמות ושל י"ס פרטיות שבכל עולם ועולם ושם נתבאר כי יש ב' בחי' בהם הא' הוא המקיף היורד ביושר מקיף אל כל בחי' ובחי' והב' הוא המקיף בסוד א"ח ממטה למעלה כי אחר שנכנס בסוד או"פ עד סופו חוזר לצאת ממטה למעלה דרך שערות הראש ומקיף את הפרצוף ההוא לבדו אבל ע"ד היורד ביושר אשר מעולם לא נכנס דרך פנימיות הנה יורד ומקיף אל כל מה שלמטה ממנו בכל אותו העולם ונמצא כי הכתר דאצי' יש לו או"מ ישר המקיף ע"ס מל' דאצילות ויש לו מקיף חוזר המקיף לו לבדו ועד"ז בחכמה דאצי' ועד"ז בבינה דאצי' אבל בז"ת אין לכל ספירה מהם ב' מקיפים פרטיים ע"ד הנז' אבל יש מקיף ישר א' המתפשט בכל הי"ס ויש או"מ חוזר המקיף לכולם יחד ועד ז הוא בי"ס פרטיות שבכל פרצוף ופרצוף וז"ס אלפא ביתא דאטב"ח כי א"ט הוא בכתר והו' מורה כי המקיף החוזר שבו הוא לו לבדו בפ"ע הנקרא א' וט"ס האחרות שתחתיו נפרדות ממנו ואינן מוקפות מן אוה"מ החוזר שלו וזהו א"ט א' נפרד לבדו מן הט' וב"ח בחכמה כי הב' שהיא חכמה יש לה מקיף חוזר לעצמה ונפרדת מן הח' ספי' שתחתיה וג"ז הוא בבינה כי הג' שהוא בינה יש לו מקיף פרטי חוזר לו לבדו והיא נפרדת מן הז' ספי' שתחתיה אמנם מן הג' הנז' שהיא בי' נמשך האור אל הז"ת ביחד ונעשה להם או"מ חוזר אחד לכולם יחד ונמצא כי המקיף דחסד אינו נפרד בפ"ע מן הספי' שתחתיו ע"ד שנתבא' בג"ר אמנם המקיף ההוא החוזר של החסד והוא המקיף לכל הז' ביחד ואינו נפרד מהם וז"ס ג"ז כי מן הג' שהיא בינה יוצא או"מ לכל הז' ביחד החסד שבהם נפרד מהם. וזה נרמז במה שכתוב וראשית גז צאנך תתן לו כי גזת השערות והצמר הם בחי' או"ח מקי' כנז' וראשית הגז שהוא אור היוצא מן הבי' שהוא ג' אל הז"ת תתנהו לכהן שהוא החסד ויוכלל בו הכל והוא מקשר יחד לכולם ע"י בחי' המקי' שלו המקי' את כולם יחד (אמ"ש עוד נתבאר סוד האלפא ביתא דאטב"ט בענין יו"ד ספי' של הנק' בשער ההקדמית ומצאת שם כי תדרשנו.
מצות ערי מקלט כתיב ואם ירחיב ה' את גבולך כו' ג' ערים כו' לכאורה קשה כי הרי כתיב לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' וכתיב לא ירעו ולא ישחיתו וגו' וכתיב בלע המות לנצח וגו' ואם כן איך ולמה נצטווינו לעתיד לבא להוסיף ג' ערי מקלט אחרות כנראה שאז ירבו הרוצחים אבל צריך שתדע כי כשחטא הבל נתחייב מיתה הוא וכל זרעיותיו כנזכר בזוהר ע"פ אי הבל אחיך ובפ' קול דמי אחיך צועקים אלי וגו' ולכן נהרג ע"י קין אחיו ולא היה בהזדמן כנו' בסוד והאלהים אנה לידו שמגלגלין ע"י חייב אבל הדבר מוכרח וכמ"ש על דאטפת אטפוך כו' והטעם הוא כי הבל חטא במחשבה דאי' שהיא א"י מן אדנ"י כנז' בפי' התי' וה"ס שם אהי"ה ולכן נתחייב מיתה הוא וכל זרעיותיו וע"י הריגה זו יתעלה בנש"ב כי נתקנו בהריגתו כי בהם חטא והנה כאשר משה שהוא הבל הרג את המצרי שהוא קין היה בשוגג כי הוא חשב שהדין עמו על שהרג להבל ולכן הרגו בשם המפורש כדי לתקנו ע"י שם מ"ב שהוא המע' נשמות כנז' אצלינו בקב"ש במזמור הבו לה' כו' ואמנם חטא בזה כנז' בר"מ בס"ה פ' משפטים ונתחייב משה גלות ולכן נזדרז משה להכין ערי מקלט בעבר הירדן כנז' בפר' ואתחנן אז יבדיל משה ג' ערים וגו' כמו שכתבו רז"ל והטעם הוא כי בהפרשת' כבר נתכפר גלותו וזהו לנוס שמ"ה רוצח אותיות משה שרצח את רעהו קין בבלי דעת בשוגג וזה נרמז בפ' מכה איש ומת וגו' כמבואר בשער הפסוקים בפ' משפטים וכמ"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה לך ממש דהיינו למרע"ה ענמו הנרמז אח"כ במ"ש אשר ינוס שמ"ה אותיות משה ולכן לא כתיב ושמתי לו מקום כמו שהתחיל הכתוב והאלהים אנה לידו שלא לנוכח.
ונחזור לענין ראשון כי אין זרעו של הבל נתקן אלא ע"י הריגת' וז"ס מ"ש רז"ל קין ראש לרוצחים והבל ראש לנרצחים כי הם מוכרחי' ליהרג וכל הנהרגים או רובם הם מזרעו של הבל וכבר נודע כי בלעם הוא מקלי' הבל והיה ניצוץ קדושה א' של הבל מעורב בו ולכן נהרג גם הוא כמ"ש ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ונהרג ע"י פנחס שהיה משרש קין ועי"ז נתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי כמבואר אצלינו ולרמוז שע"י הריגה זו זכה לעלות אל הבי' אשר בה חטא הבל לכן נק' נבל באותיות הבל שהם אותיות שוות אלא שאות ה' דהבל נעשית נ' של נבל בסוד ה' דבי' שהם נ' ש"ב גם ז"ס אבנר ן' נר שנהרג כי גם הוא מזרע הבל וע"י הריגתו נתעלה בבינה ע"ד הנז' בבלעם שנתעלה בנבל וזהו הכמות נבל ימות אבנר ועד"ז הוא בכל זרעיותיו של הבל הנהרגים ונודע כי שני קצות לביאת המשיח אם זכו אחישנה לא זכו בעתה והנה אם הקץ הוא בעתו ודאי שיתוקנו כל זרעו של הבל אבל אם הקץ הוא אחישנה עדיין לא נתקן זרעו של הבל והתי' להם הוא זה שיהרגו אחר ביאת המשיח אך לא במזיד שהרי אז לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' אלא יהי' בשוגג ועי"כ יתרבו הרוצחים בשוגג ובפרט שצריך למהר תיקון זרעותיו במהירות גדול ולכן צריך שלעתיד לבא תוסיף ג' ערי מקלט וזש"ה ואם ירחיב וגו' כי תשמור וגו' כלומר אם הרחבת את גבולך בביאת המשיח תהי' ע"י זכות כי תשמור את כל המצוה וגו' ועי"ש יוקדם הקץ אז מוכרח אתה להוסיף עוד שלש ערים כו' למהר תיקון זרעותיו של הבל אבל דע לך כי לא ישפך דם נקי כו' ר"ל שלא יהי' במזיד רק בשוגג כנז' כי הכי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ועיין בספר הגלגולים.
עוד ירצה ענין אחר וכבר הודעתיך כי הג"ר של הי"ס דקלי' לפעמים חוזרו' להיות קדושה בסוד ירדן שנטל מזה ונתן לזה וכנודע בסוד האבנים שצוה הקב"ה לכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת באר היטב גם ג' ערי מקלט כי הנה לעולם אינם רק בחי' שלש ערים אם בעבר הירדן ואם בארץ ישראל וגם לעת"ל כתיב ואם ירחיב וגו' ויספת לך עוד שלש ערים ודע כי שלש הערים שמעבר לירדן הם בחי' ג' ראשונות של הקלי' דעשיה וג' ערים שהפריש יהושע בארץ ישראל הם ירידת מלכות קרושה דיצירה בג' ראשונות דעשיה אבל לעתיד לבא שכולם הם בארץ ישראל הנה הם ג' מלכות דיצי' בג' ראשונות של עשייה והשלשה הם מל' דברי' בג' ראשונות דיצי' והג' הם מל' דאצי' בג' ראשונות דברי' והנך רואה בעיניך כי כל זה הוא סוד גלות שכי' ממקום למקום ולכן כיון שגרם כל זה גם הוא יגלה אל ערי מקלט ההם.
מצות הלויה כתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו ואחז"ל שלא פטרנוהו בלא לויה כו'. חז"ל הודיעונו כי שיעור הלויה הוא מיל וסוד הדבר הוא כי יום השבת הוא יסוד ושיעור תחומו אלפים אמה שהוא מיל ונמצא כי השכי' שהוא מלכות שיעורה מיל. גם בינה לבין היסוד הוא מיל ולפי שהאדם בלכתו לדרך צריך שתלוהו השכינה בסוד צדק לפניו יהלך לכן האדם המלוה אותו צריך שימשיך עליו את השכי' שתלך עמו וזה ע"י הלוי' ששיעורה הוא מיל שהוא שיעור השכי' כנז'.