Sha'arei Avodah, Introduction

הקדמה הכוללת שרשי העבודה אשר עליהם אדני החבור הזה מיוסדים בביאורי הדברים בפרטיות הנה כתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בזה המקרא כולל כל בחינות העבודה כי בבחינת העבודה יש שלשה בחינות בחינה ראשונה הוא הדעת שהוא לידע ולהבין ולהשכיל באמיתית מציאותו וביחודו יתברך ולהתבונן ברוממותו אשר הוא יתברך מרומם ומתנשא ברוממות אין קץ מערך העולמות ומתייחד בכל העולמות ביחודו יתברך והוא יתברך אחד בהם ועל זה נאמר דע את אלק"י אביך וכן הוא אומר הלא היא הדעת אותי וכמו שכתוב השכל וידוע אותי וכו' ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה וכדומה לזה מקראות הרבה וכן בדברי רבותינו זכרונם לברכה גדולה דעה וכו' וכל מי שאין בו דעה וכו' ודעת חסרת מה קנית כו' ודדא ביה כולא ביה כו' וכן בזוהר הקדוש פקודא קדמאה למנדע ליה וליחדא ליה וכן הרמב"ם והסמ"ג מנאו בראשונה לידע שיש שם אלו"ק וכו' וליחדו כו' ועל זה נאמר וידעת היום ובחינה השניה הוא הלב שהם המדות אשר בלב היא האהבה והיראה ורעותא דליבא שהוא לאהבה את הוי"ה ולדבקה בו על ידי האהבה להיות נמשך נפשו אל הוי"ה ולדבקה בו ולעורר פחד הוי"ה בלבו ולירא מפניו וליבטל אליו יתברך מצד הפחד והיראה ולמסור נפשו להוי"ה על ידי רעותא דלבא ועל זה נאמר ואהבת את הוי"ה אלקי"ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ומקראות על זה רבו מלספר הן המה הכתובים שבמשנה תורה לאהבה את הוי"ה אלקי"ך ולדבקה בו ומה הוי"ה אלקי"ך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי"ה וכו' ולאהבה אותו וכו' וכן ומל הוי"ה את לבבך וכו' לאהבה את הוי"ה וכו' וכן ובחרת בחיים וכו' לאהבה את הוי"ה אלקי"ך וכו' וכן בנביאים וכתובים כמו שכתוב כי כל לבבות דורש הוי"ה וכו' וכן נאמר בכל לבי דרשתיך כו' יחד לבבי כו' וכדומה להן אשר מורים על עיקרית העבודה שהיא בלב וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה רחמנא לבא בעי וכן אם כיון לבו וכו' וכן בזוהר הקדוש מפליג בעבודת הלב על אהבה ויראה במקומות רבים כמו בואתחנן ואהבת דבעי בר נש לאתקשרא ביה ברחימותא עלאה דכל פולחנא דבעי בר נש דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקודשא בריך הוא וכן על פסוק וכל חכם לב וכו' רעותא קדמאה סליק על לבא ועל דא וכל חכם לב דייקא וכן בכמה מקומות רבו מלספור וכן המחברים כמו הרמב"ם והסמ"ג מנאום במצות הראשונות ועל זה נאמר והשבות אל לבבך דייקא. ובחינה שלישית היא המעשה בעסק התורה ומצות בפועל ממש כמו שכתוב והיו הדברים האלה וכו' וכן ושמרת ועשית את החוקים האלה וכן לשמור מצותיו וחוקותיו ומשפטיו וכו' וכדומה לזה מקראות הרבה בתורה ובנביאים ובכתובים ובדברי רבותינו זכרונם לברכה המורים על עיקרית העבודה במעשה דווקא כמאמר הכתוב היום לעשותם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וכן מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שתורה היא חיי עולם ותפלה חיי שעה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה סוף מעשה במחשבה תחילה וכן בזוהר הקדוש בעובדא תליא מלתא בכמה מקומות כי עיקר תכלית בריאות העולמות הוא בשביל העשיה דווקא בפועל כי על ידי התורה והמצות הוא עיקר גילוי אלק"ותו יתברך בפועל ממש ועיקר תכלית הכוונה היה לגלות אלק"ותו יתברך בפועל ממש ועל זה נאמר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד כי על ידי המעשה נגלה אלק"ותו יתברך אפילו על הארץ מתחת שאין עוד מלבדו ברוך הוא ובבחינות אלו נברא האדם בהשכל ובינה ומדע שהמה במוחין ומדותיו שהמה בלב שהוא האהבה ויראה ורעותא דלבא שעל פי מדות אלו הוא התנהגות כל האדם וכח פעולת העשיה שבזה מוציא מאוויי לבו להתגלות המעשה והן הנהגות שבאדם שהמה כח המעשה דהיינו שאחר שנגמר אצלו על פי מדותיו להתמשך לאיזה דבר נעשה לו הסכם חזק לגמור הדבר בפועל ממש על ידי בחינת נצחון והודיה והתקשרות לגמור הפעולה וראשית כל התגלות הפעולות בא מקודם בהתגלות המוחין שהם החכמה ובינה והדעת לידע ולהבין עצם הדבר וענינה ומהותה איך ששייך לנפשו ומהמוחין נתפעל הלב להתמשך ולהתקשר באהבת הדבר הזה ולהרחיק ההיפוך להיות לרצון בלב ומהלב מתעורר לפעול הדבר בפועל ממש והנה עיקר החיות הוא בלב שהם המדות שמהלב נמשך רוח החיות בכל האברים ואפילו המוח חיותו הוא מהלב כידוע לחכמי הניתוח ולכן נקראו המדות שבעת ימי הבנין שהגוף נבנה מהם כי כל התנהגות פעולת הגוף הם רק על ידי המדות מה שאוהב או ההיפוך כן נמשך בהפעולה והמוח הוא רק להנהיג המדות להשכיל השייך לנפשו וההיפוך בזה נתעורר החפץ על פי ההשכלה וכן פעולת המעשה הוא רק על ידי המדות שהם המוציאים חפץ המדות לידי פעולה:

והנה כמו שהשלשה בחינות האלו שבאדם שהם בבחינת חיות הגוף הגשמי שהוא בחינת נפש הבהמיית המחייה את הגוף אשר על ידי שלשה בחינות אלו הוא כל הנהגות הגוף כן הם כל הבחינות האלו בבחינת נפש האלק"ית דהיינו להשכיל ולהבין יחודו יתברך במוחו ולהתפעל במדותיו באהבה ויראה ורעותא דלבא להיות נכספה וגם כלתה נפשו לדבקה בו יתברך בדביקה וחשיקה וחפיצה בהתלהבות הלב לצאת ממאסר חיות הגשמי ולדבקה בו יתברך ועל זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה וידוע שרוח הוא בלב ומזה ההתפעלות יבא לידי פועל המעשה לקשר נפשו בהוי"ה בפועל ממש על ידי התורה ומצות והנה כל הבחינות האלו שבנפש האלוק"ית גלוי כל בחינותיה הוא על ידי התלבשותה בנפש הבהמיית אבל בנפש האלוק"ית בעצמותה ומהותה הרי הם כלולים בכח אחד כי שרשה ואחיזתה היא בכחו יתברך וחלק ממנו ממש כמאמר הכתוב כי חלק הוי"ה עמו כמו שהוי"ה ברוך הוא הרי הוא כח אחד לבד בלי התחלקות ומיוחד בכל הבחינות לכח אחד כן הנשמה אשר נלקחה מכחו יתברך ואחוזה בשרשה הוא כח אחד דהיינו שיש בכחה כל הבחינות אבל מצד היחוד הרי היא בטילה ומתכללת ביחודו יתברך ולכן מבואר בעץ חיים ובספר הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן שהנשמה בעצמה אינה צריכה תיקון מצד מהותה רק עיקר ירידתה בגוף הוא לברר הנפש הבהמיית שהיא מנוגה להפכה להקדושה ולברר כל בחינותיה אשר בנפש הבהמיית כל בחינותיה לחלק יצאו כי היא מסטרא דפרודא מצד חלק הרע שבה הנגלה בבחינת נפרד גמור אשר לכן באה נפש האלוק"ית מלובשת בנפש הבהמיית בכדי לברר הטוב שבה ולאחדה ביחודו יתברך ולהסיר הרע הגמור ומצד זה נגלו גם כן כחות הנשמה בפרטיות השלשה בחינות הנזכרים לעיל בשכל ומדות ומעשה והנה עיקרה של נפש הבהמיית היא מצד המדות ולכן נקראת בהמות כמו הבהמה שאין לה דעת ועיקרה ומהותה הוא מדותיה וכל הנהגותיה הם על ידי מדות כן עיקרה של נפש הבהמיית שהיא חיות הגוף הגשמי עיקרה היא מצד המדות וכל הנהגות צרכי הגוף הם על ידי שאוהב מה ששייך לחיותו ושונא ההיפוך ומתדבק ברעותא דלבא אל החפץ ופועל בכלי המעשה על ידי הנצחון וההתקשרות לכל דבר שחפץ להביאו לידי פועל הגם שבאדם אפילו בנפש הבהמיית שלו יש גם כן שכל ומדות והמדות שבו נפעלים על פי שכלו והבנתו לאהוב או להיפוך עם כל זה המדות שבו הם העיקר והשכל הוא טפל אל המדות כי כל שכלו הוא לצרכי גופו או חיותו מה שנצרך לנפשו ובמה שמדותיו חפיצים בזה הוא מתבונן בשכלו כי גם בבהמה שאין לה דעת עם כל זה יש לה איזה דעת מה שתאהוב וכו' ושתשמור עצמה מהדברים המזיקים לה ולברוח מהם ולרדוף אחרי מזונותיה ויש לה הכרה כמאמר הכתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וכן בדברי רבותינו זכרונם לברכה נמצא האי תורא פקחא הוא וגם יש שור חרש שוטה נמצא שיש לה גם כן דעת רק שהדעת הוא רק מצד מדותיו וכן בנפש הבהמיית שבאדם הגם שיש לו שכל ובינה להשכיל צרכי גופו ובהתחכמות במשא ומתן ובשאר ענינים אבל כל השכל וההתחכמות הוא הכל מצד מדותיו איך להשלים חפצו ותאותו וצרכי גופו נמצא כל עיקרה הם מדותיו ולכן נקראו המדות שבעת ימי הבנין שכל הגוף נבנה מהם ומתנהג על ידם וכן בכלל כל בריאת העולמות היה על ידי המדות וכל התנהגותם הוא על ידי מדותיו יתברך וכל פרטי ההתחלקות הנמצאים בעולם וכל המציאות שהם בעולם הם רק על ידי המדות ועל זה נאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל ומזה הם כל צרכי העולם וכל התאוות ורצונות שהם מסטרא אחרא הכל על ידי המדות כידוע ולכן הם שבעים אומות נגד המדות אשר כל מדה כלולה מעשר ולכן השבעה מדות עולים לשבעים וכנגדם הם שבעים נפש דקדושה שהוא מבני ישראל לבררם ולהפכם אל הקדושה וכן הוא בפרט בנפש הבהמיית יש שבעים מדות דסטרא דפרודא שהוא מבחינת הקליפה וסטרא אחרא שלחלק יצאו לאהוב דווקא דבר הנפרד ומדותיה מתחלקים לחלקים אין שיעור לאהוב כל מה שעיניו רואות ולשנוא ההיפוך וכן כעס ותאוות וכו' וכן נצחון כו' ואין צריך להאריך בזה כי הכל ידוע רק שהעיקר הוא להבין שכל החילוקים הוא מנפש הבהמיית בפרטים לאין שיעור ולזה באה הנפש האלוק"ית במדותיה שהם שבעים נפש דקדושה לברר את מדות הבהמיות לאחדם בהוי"ה ולקשרם אל הקדושה ולהפוך כל פרטי התחלקותה לקשרם בקישור אחד במדותיה שהם מקדושה והנה עיקרה של הנפש האלוק"ית הוא מצד המוחין דהיינו שעיקרה היא חכמה שהיא כח מה שהוא הביטול כי בטילה תמיד לשרשה בכח אחד כי היא מושרשת ואחוזה בכחו יתברך אשר בכחו יתברך כל הבחינות מאוחדים לכח אחד בלבד שהוא בחינת אצילות שהוא בחינת שם הוי"ה ברוך הוא ובחינת הוי"ה ברוך הוא עיקרו הוא בחינת חכמה וידוע ליודעי ח"ן שבכלל העולמות נקרא אצילות בחינת חכמה כי אצלו יתברך כל בחינת העולמות המה מתייחדים אצלו לכח אחד לכן הנשמה אשר היא חלק מכחו יתברך כמאמר הכתוב כי חלק הוי"ה עמו היא מאוחדת בכחו יתברך ולכן עיקרה הוא בחינת חכמה אך עם כל זה היא כלולה גם כן מכל בחינות המדות רק מצד עצם הביטול הרי כל המדות כלולים בכח אחד ובירידתה בהתלבשות בנפש הבהמיית הרי מוכרחת להתלבש באופן הנפש הבהמיית בכדי שתוכל להפכם ולכן שבע מדותיה הכלולים בכח החכמה מתלבשים בנפש הבהמיית אבל החכמה אינה באה מלובשת במדות הבהמיות ולכן עיקר משכן הנשמה היא במוח כדי שעל ידי בחינת המוח שהוא החכמה ובינה והדעת תוכל להפך את מדות הנפש הבהמיית כי לכן נקראים המדות בהמיות מצד שאין להם שכל ודעת ולכן נמשכים אחרי הגילוי בבחינת נפרד כי על פי חכמה דהיינו להשכיל שורשם ועיקרם של כל בחינת העולמות הרי אין להם מציאות בפני עצמם ואין להם קיום אפילו רגע אחד אשר באמת העולמות אינם בבחינת מהות מצד עצמם כי הכל הוא כחו יתברך לבדו אשר באמת אין זולתו יתברך ואין עוד מלבדו כלל וכל בחינת העולמות המה רק מצד ההסתרה שנגלו ליש ודבר לגבי דידן אבל באמת הכל הוא כחו לבדו יתברך בלי שינוי כלל כי כל המציאות נמצאים מאמיתות המצאו ואין נמצא זולתו יתברך והוא הממציא כל המציאות כי אין הדבר עושה את עצמו והוא יתברך הפועל אותם מאין ואפס ממש נמצא מוכרח להיות תמיד כחו בהמציאות ואלו היה סר כחו יתברך אפילו רגע היו חוזרים לאין ואפס כבתחילה ובכחו יתברך חס ושלום לתאר איזה חילוק ונפרד או איזה מהות בלעדו רק מצד ההסתרה נגלו לגבי דידן ליש ודבר נפרד אשר על כן על פי חכמה והשכלה באמיתותו יתברך הרי כל המציאות בטלים אליו יתברך רק מה שנמשכים אחרי היש והנפרד הוא מצד חסרון החכמה להשכיל בעיקרית איך שהוא למעלה רק שנמשכים אחרי הגלוי ולכן נאמר ימותו ולא בחכמה כי בחינת ההתגלות נקרא בחינת מיתה ושבירה שהוא הסתלקות החיות האלק"י ואינם רואים רק הגלוי של העולמות הנערכים לגוף בלא חיות ועל זה נאמר ורוח הבהמה היורדת היא למטה שהולכת אחרי הגלוי הנקרא מטה אבל הנפש האלוק"ית שבחינתה היא מחכמה על זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה דהיינו להעלותם לעילתם וסיבתם של העולמות מאין מוצאם אשר בהתגלות החכמה בהמדות אשר הכל הוא כחו לבדו יתברך בזה יתהפכו ויתבררו המדות של הנפש הבהמיית להתדבק אליו יתברך ולהתכלל ביחודו יתברך על ידי בחינת המדות דהיינו לאהבה את הוי"ה וליראה אותו וכו' ועל זה מבואר בזוהר בחכמה אתברירו ועל זה נאמר החכמה תחיה בעליה:

והנה הגם שעיקר בירור המדות של נפש הבהמית הוא על ידי נפש האלוק"ית שהיא בחינת חכמה עם כל זה החכמה עצמה אינה בגלוי בבחינת הבהמיות רק המדות שבחכמה המה בגילוי כי אם היה גילוי החכמה עצמה שהוא הביטול העצמי הרי לא היה קיום למדות הבהמיות בכלל כי היו בטלים במציאות לגמרי והנה עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך לגלות יחודו יתברך דווקא מצד היש ומצד ההיפוך ואילו היה הגלוי בבחינת ביטול גמור הרי היה חוזר למקורו אשר על כן הביטול הוא רק על ידי המדות שבחכמה דהיינו שהתגלות החכמה הוא בבינה דהיינו להבין הביטול שבמדות דהיינו על ידי ההתבוננות ברוממותו יתברך וביחודו בעולמות מצד כחו יתברך בזה מתעוררים המדות שבחכמה שהיא הנפש האלוק"ית המלובשים בנפש הבהמית להפך גם כן את מדות הנפש הבהמית לבטלם אליו יתברך ולקשרם אל יחודו יתברך והנה עיקר הבינה הוא מצד המדות המלובשים בבחינת מדות הבהמיות בבחינת יש ודבר נפרד כי בינה הוא להתבונן בהדבר ולחקור אחר מוצאו ועיקרו של הדבר מאין הוא וכחו ופעולתו והתחברותו ולהעלותו ולקשרו אל מקורו אבל בעצם אחד אין שייך בחינת בינה וכמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה אשר מצד ההתגלות הנקרא אלה מתבונן מי בראם ומאין התהוותם דהיינו מצד שמתבונן ברוממותו יתברך אשר אינו בערך העולמות ומרומם עליהם ברוממות אין קץ אשר אין זולתו יתברך אשר על כן מאין הם התגלות העולמות בבחינת גבול ויש ועל ידי התבוננות זו מבטל היש אליו אבל שלא מצד העולמות בבחינת התגלות אין שייך בינה כי מצד כחו יתברך הרי הוא ביטול עצמי שלא בבחינת התבוננות לכן עיקר הבינה הוא מצד היש ולכן נקראת בינה יש ונקראת אם הבנים כי מבינה זו מתפעלים המדות להתדבק בשורשם ובינה זו היא התגלות החכמה שהוא הביטול העצמי והיא ההשכלה האמיתית שהוא כחם של המדות ולכן על ידי בחינת חכמה ובינה יכול להפך גם כן את מדות נפש הבהמיות דהיינו שעל ידי בינה זו מתעוררים הפנימיות של המדות שהם מדות הנפש האלוק"ית המלובשים במדות הבהמיות אשר מצד הפנימיות הוא הכל כחו יתברך ולכן על ידי המוחין מתבררין המדות והנה עצם הביטול אי אפשר להתגלות במדות כמבואר לעיל ולכן החכמה שבנפש האלק"ית אינה באה בגלוי המדות רק מצד הבינה אשר על כן מבואר בספר הקדוש של מורי ורבי נשמתו עדן אשר נפש הבהמיית מלבשת את נפש האלוק"ית עד הבינה והבינה בכלל אבל החכמה אינה באה בהתלבשות כלל והנה הגם שמבואר לעיל שעל ידי החכמה ובינה מתבררים בחינות נפש הבהמיית עם כל זה הם נקראים כמו כלים שעל ידי כחם ובחינתם הוא היכולת לברר את נפש הבהמיית אבל עם כל זה צריך התעוררות לעורר את החכמה ובינה כי הכלים בעצמם אינם יכולים לפעול מצד עצמם רק למשל האומן שפועל פעולתו על ידי הכלים כן החכמה ובינה המה רק כלים שעל ידם יכולים לפעול הפעולה וכמשל מאדם שהוא חכם ומבין אם לא יהיה לו רצון לעורר להחכמה ולהעמיק בכוונתו הרי לא יתגלו חכמתו ובינתו וישארו סתומים במוחו רק אם יתעורר ברצונו לעורר כחותיו להעמיק בחכמתו ובינתו אז על ידי החכמה ובינה יוציא לאור פעולותיו ומאין הוא ההתעוררות הוא מהרצון המתגלה בדעת כי ידוע שהדעת הוא חיצוניות הכתר שהוא הרצון ועל ידי הדעת הוא התעוררות הרצון וגילויו והרצון הוא הראשית לכל והוא המעורר לכל כי אם לא יהיה לו רצון לאדם להשכיל ולהבין הרי לא יתעוררו ההשכלה וההבנה בעצמם והנה הרצון הוא בכח הנפש המתקשר עם כלי הנפש המתפשטים בגוף והקישור הזה הוא בחינת פלא ואינו בערך התגלות כי הוא למעלה מכלי הנפש ואינו בערך השגה והבנה אך התגלות הרצון זה הוא בהדעת והדעת הוא התפשטות החיות בכל כלי הנפש והגוף אשר הכלים מרגישים החיות המתקשר בהם והוא המעורר את כל הכלים לפעול פעולתם דהיינו על ידי התעוררות בחיות הנפש לאיזה דבר שחפץ בכח הנפש בזה מעורר החכמה והבינה להשכיל הדבר שחפץ ולהעמיק ולהרחיב בבינתו ועל ידי החכמה והבנה האלו מתעוררין כלי המדות לפעול פעולתן והתעוררות חיות של המדות הוא גם כן על ידי הדעת דהיינו מה שמשכיל ומבין הדבר הטוב הדעת הוא מעורר את המדות להתמשך לפי החכמה וההבנה כמאמר הכתוב ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה הגם שעיקר החיות הוא מהחכמה שהיא כחם של המדות אבל הכח הוא מוסתר אבל לא בפועל בהתגלות המדות כי חכמה היא בחינת שכל הנעלם כמאמר הכתוב ואת צנועים חכמה והתגלות החכמה בבחינת חיות הוא על ידי הדעת והדעת הוא מחבר חכמה ובינה שיהיה התגלות החכמה בבינה ובינה היא המולדת כחם של המדות בגילוי על ידי הדעת וכמבואר בעץ חיים שיש דעת עליון המזווג חכמה ובינה ויש דעת תחתון שהוא למטה מחכמה ובינה והוא דעת המחבר חכמה ובינה וממשיכם למדות וראשית התגלות הדעת הוא בחסד וגבורה שהוא אהבה ויראה והוא הנקרא דעת דבין כתפין ואחר זה הוא הדעת המתפשט בכל גופא כמאמר הכתוב ובדעת חדרים ימלאון והדעת בעצמו אינו בחינת כלי כלל רק שהוא קיבוץ כל כחות המדות שהם בחינת הכתר שלהם דהיינו כח הפלא שבמדות לכן נקרא הדעת נשמה לכל הספירות והכל מבואר בעץ חיים עיין שם וכמו שהוא בבחינת חיות גשמי כן הוא בחיות האלק"י אשר על ידי הדעת הוא התעוררות הרצון שהוא נקודת הלב שבכל נפש שהיא בחינת יחידה שבנפש דהיינו כח הפלא שבכל נפש מישראל אשר בכחו למסור נפשו על קידוש השם ושורשו הוא מכח הפלא ועל ידי העמקת הדעת מעורר כח הרצון להתגלות בחכמה ובינה להשכיל ולהבין רוממותו יתברך וביטול כל העולמות אליו יתברך בכלל וכח נפשו וגופו בפרט ובהתגלות החכמה ובינה עדיין אינם רק כלים להשכיל ולהבין ברוממותו יתברך וביחוד ובביטול כל הנבראים אליו יתברך על ידי בחינת כח מה שבנפש אבל בכדי שירגישו המדות בהשכלה והבנה בהתפעלות הלב אשר זהו תכלית המכוון דייקא לברר המדות והנה המדות מצד מהותם אינם בערך השכלה והבנה ורחוק ערכם מהשכלה והבנה ולכן נקראו המדות טבעיות ובהמיות ובהמה אינה בערך לקבל שום השכלה והנה בכדי שיתגלו כלי החכמה ובינה בהרגשת המדות לעורר האהבה לפי ההשכלה וההבנה להתגלות הביטול אליו יתברך מצד המדות הוא גם כן על ידי הדעת כי שורש המדות שבנפש האלוק"ית שהוא הטבעית שבה לכסוף לעלות למקורה ושורשה אשר על זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה הם מכח הרצון שבנפש כמאמר הזוהר זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותליא אשר זעיר אנפין הוא מצד המדות אשר על כן על ידי הדעת אשר הוא התגלות הרצון בזה מתייחדין החכמה ובינה והמדות לכח אחד ומתפעלים ומרגישים הביטול אליו יתברך על ידי המדות לפי ההשכלה וההבנה והתגלות המדות בפועל כלי המעשה שיעשו כלי המעשה בפועל מה שחפץ במדותיו אשר מצד בחינתם רחוקים זה מזה כי זהו רוחניות בבחינת חיות הלב והמעשה הוא פועל גשמי שהם הידים ורגלים גם כלי הדיבור שהם מצד כלי הגוף הגשמי הוא גם כן על ידי הדעת כנזכר לעיל שהוא המביא הרגשת המדות ומחברם בכלי המעשה להיות כלי המעשה מרגישים בפועל ממש החפץ אשר בלב להביאו לידי פעולה לפי המדות כי באמת שורש כלי המעשה הוא דייקא מעצם הרצון כמאמר רבותינו זכרונם לברכה סוף מעשה במחשבה תחילה שהוא תחלה למחשבה שהוא חכמה וגבוה במעלה ממדת החכמה ולכן תיכף כשנעשה הסכם אצל האדם שיעשה המעשה אזי פועלים כלי המעשה ברגע אחד מזה נודע שהמעשה שורשה הוא מהרצון שאם היה קבלת המעשה בסדר ההשתלשלות דהיינו שמחכמה ובינה יתפשט להמדות ומהמדות יתמשך לכלי המעשה היה איזה עיכוב עד שיתעוררו כלי המעשה אבל באמת שורשם הוא מהרצון אך אף על פי כן גילוי הרצון מוכרח להיות מקודם במוחין ומהמוחין למדות ומהמדות למעשה ולכן תיכף כשנגמר הרצון על פי ההשכלה והבנה מתעוררים תיכף המדות והמעשה ברגע אחד והכל הוא על ידי הדעת המקשר וממשיך ההרגשה בכל כלי המעשה ועל זה נאמר ובדעת חדרים ימלאון נמצא הדעת הוא העיקר והנשמה של כל הבחינות ועל כן כשתעיין בעץ חיים תמצא שהדעת הוא שורש המדות וקיומם וחיותם וכמו שמבואר בספר הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן שהדעת הוא קיומם של המדות וחיותם כי עיקר הדעת הוא הרגשת החיות ועיקר ההרגשה הוא בלב:

והנה פעמים מבואר שעיקר ההבדלה בין אור לחושך ובין אמת לשקר ובין טוב לרע הוא רק על ידי הדעת ולכן תקנו הבדלה בחונן הדעת וכמאמר הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב דהיינו שבא בתערובת וממילא נשמע שעל ידי הדעת נתברר הטוב וכל עיקר הציווי בתורה הוא על הדעת כמו שכתוב וידעת וכו' דע את אלק"י אביך הלא היא הדעת אותי. ופעמים מבואר שיניקת הרע הוא מהדעת ולכך נקרא עץ הדעת טוב ורע וההתבררות הוא על ידי החכמה כמאמר הזוהר בחכמה אתברירו. אבל הענין הוא כי הדעת הוא ההרגשה בלב מצד המדות. והנה הנפש האלוק"ית היא מלובשת בנפש הבהמיית והנה מצד ההלבשה הלא בבחינת הרגשה שמרגיש חיות אלק"י במדות הרי יש בהרגשה זו הרגשת עצמו שהוא המתפעל והוא האוהב מצד זה נקרא הדעת שהוא ההרגשה טוב ורע דהיינו שיש בהרגשה זו הביטול אליו יתברך על ידי האהבה ויש גם כן בהרגשה זו להרגיש היש שלו שהוא האוהב וכל זה הוא מצד הרגשת המדות שלא בהתגלות החכמה שבנפש האלק"ית בהמדות אבל כשהדעת מעורר החכמה שהוא הביטול העצמי אליו יתברך אשר על פי החכמה וההשכלה אין זולתו כלל והוא נמצא בכחו יתברך לבדו בכל העולמות בזה מתבטל היש אליו יתברך כי על פי החכמה הרי היש בטל אליו יתברך ולכן בחכמה אתברירו דווקא אבל עם כל זה התגלות החכמה הזו היא על ידי הדעת כי כבר ביארנו לעיל שהחכמה היא רק כח הביטול בבחינת השכלה אבל התגלות החכמה הזאת שהוא הביטול הוא על ידי הדעת דהיינו שירגיש הביטול העצמי בבחינת חיות ממש ולכן בזה ההרגשה הוא ההבדלה דהיינו שעל ידי שמרגיש הביטול לזולתו בזה מבחין ההיפוך כשמחשיב עצמו ליש אשר הוא היפוך הביטול ובהרגשה זו מבדיל בין טוב לרע ומברר האמת מן השקר וכמו בחיות גשמי שהרגשת הטוב והערב לנפש הוא על ידי הרגשת החיות שבזה מרגיש גם כן היפוך הטוב וכמאמר הכתוב יוסיף דעת יוסיף מכאוב כי כל מי שמרגיש יותר חיותו בהרגשה מרגיש יותר ההיפוך כן הוא בבחינת דעת אלק"י שהוא להרגיש הביטול אליו יתברך בזה מרגיש היפוך הביטול שהוא היש וכל מה שירגיש יותר חיות אלק"י ירגיש יותר ההיפוך ובזה הוא ההבדלה אבל אם אינו מרגיש חיות אלק"י בבחינת הרגשה ממש אינו מרגיש גם כן ההיפוך וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה אין שוטה נפגע ואין בשר המת מרגיש באיזמל: הגם שבחכמה הוא ההתבררות אבל מאחר שאין מרגיש החכמה בבחינת חיות כלל איך יברר ועל זה נאמר ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה דהיינו על ידי יתרון הדעת דייקא באה החכמה לכלל חיות ואז החכמה מבררת להיות בבחינת ביטול עצמי ועל ידי הדעת הוא הרגשת הביטול ובכח החכמה זו הדעת הוא המבדיל וכן מבואר בזוהר הקדוש אית למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב ובבחינת דעת יש שני בחינות אחד הוא להבדיל הטוב מן הרע ולדחות הרע בבחינת לאכפייא ושנית הוא להפך את המדות הבהמיות דייקא לקדושה שהוא לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא וכמאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך דייקא שהוא שני הלבבות וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה על בכל לבבך בשני יצריך. והנה הגם שביארנו שהנשמה משכנה במוח היינו שהתגלותה היא בחינת החכמה המתגלית בבינה אבל עיקרה היא בנקודת הלב דייקא שהוא הרצון שבנפש רק שמצד הרצון אינה בערך ההתגלות ולכן נקראת כח הנשמה שבבחינת רצון יחידה דהיינו שכחה היא יחידה בלא התמשכות לאיזה דבר כי היא אינה בבחינת כלי הגם שהחכמה הוא כח הביטול היא גם כן אינה בבחינת כלי כידוע ליודעי ח"ן דהיינו שאין כלי כנגדה בגוף כמבואר בעץ חיים שמהנשמה ולמעלה שהיא בינה אין כלי בגוף כנגדה כי חכמה היא רק כח בלבד עם כל זה נקראת כלי כי מחכמה ולמטה נערכים דייקא בשם כלים כי החכמה מאין תמצא והיא בכלל הנאצלים וכל הנאצלים המה בחינת כלים כידוע ליודעי ח"ן רק שהיא נערכת לכח הכלים שהוא השכל הנעלם ולכן הוא נקרא חיה דהיינו שכל החיות הוא מחכמה והתגלות החיות היא בבינה על ידי הדעת כמבואר לעיל אבל הרצון הוא מקור החיות ואין לו התגלות כלל רק על ידי הדעת מעורר כח הפלא שהוא הרצון שהוא בחינת המקיף להיות מתקשרים כל המדות בכח אחד ולכן על ידי הדעת ששורשו הוא מהרצון יכול להפך גם כן את נפש הבהמיית לטוב כידוע מאמר הכתוב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי דהיינו שמצד בחינת המקיף מתקשרים שתי הנשמות לכח אחד ממש כי מצד הרצון אין אחיזה להרע כלל כי הרצון הוא מצד אמיתית כחו יתברך אשר אין זולתו כידוע רק אחיזת הרע הוא מצד הכלים שהם המדות מצד ההסתרה ולכן על ידי הדעת כשמעורר נקודת הלב שהוא הרצון בזה יכול להפך אפילו מדות הבהמיות כי מצד הרצון הכל הוא כחו יתברך לבדו ולכן עיקר הנשמה היא גם כן מצד הלב דייקא רק שבתחילת עבודה מוכרח להיות התגלות הרצון על ידי החכמה שהוא הביטול על ידי השכלה והבנה בכדי לברר את הטוב ולהבדילו מן הרע על ידי הדעת כנזכר לעיל ועל זה מבואר בחכמה אתברירו ועל זה נאמר דע את אלק"י אביך ועבדהו בלב דהיינו אביך הוא בחינת חכמה כידוע ליודעי ח"ן ולחברו בבינה על ידי הדעת שנקראת אלקי"ך כידוע ליודעי ח"ן ולהמשיכו בביטול המדות וזהו דע את אלק"י אביך וכו' ואחר שמברר ומבדיל הטוב מן הרע אז יתקשר על ידי הדעת למעלה מן החכמה והבינה רק להתבטל אליו יתברך מצד העצם שהוא נקודת הלב דהיינו לבטל כל המדות מצד שרשם בבחינת פנימיות הלב כמבואר לעיל ששורש המדות שבלב הוא מהרצון שהוא נקודת הלב ועל זה נאמר וידעת היום היום נקרא העצם שהוא למעלה מחכמה והבנה לידע שאין זולתו כלל מצד עצמותו ברוך הוא והשבות אל לבבך דייקא אפילו הנפש הבהמיית ודי למבין:

נמצא כשתעיין על כל הדברים האלה המבוארים בהשכלה אמיתית אשר אין לנטות מהם למבין בשיקול הדברים אשר מיוסדים על שרשי הקבלה האמיתית תבין שעיקר הוא הלב והוא מקור לכל בחינות העבודה רק שהלב בלי ידיעה הוא לא טוב כמאמר הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב ולכן נאמר גם בלא דעת הגם שראשית הציווי הוא על הדעת ומה גם שמשמעותו שהוא ריבוי ונוסף על העיקר והוא מצד שעיקר הדעת הוא לעורר הלב כנזכר לעיל לכן אל יעלה בלב האדם שיעבוד עבודתו רק על ידי הלב בלי דעת על זה נאמר גם בלא דעת וכו' והוא מצד שני בחינות אחד הוא שעיקר הלב הם המדות אהבה ויראה ודביקות הנפש וזה אי אפשר בלי ידיעה כלל כי איך יאהוב הדבר שהוא רחוק ממהותו בערכים אין קץ אשר הוא יתברך נשגב מכל רעיון והשגה ומכל שכן שאינו נופל התדבקות על שני מהותים רחוקים ומובדלים בגדרם והפכים מנגדים כי הוא יתברך מושלל מכל השגה ותוארים והוא יתברך בלי גבול והנפש היא בעלת גבול ויש בבחינת התחלקות אבל על ידי הידיעה הוא מעורר יחודו יתברך על ידי החכמה ובינה מכחו הפלא ומצד היחוד תוכל לשער אהבה ויראה ודביקות כהתייחדות חיות גשמי עם כלי הגוף שהם בשר אשר רחוקים בגדרם באין ערך זה לזה רק על ידי כחו הפלא המקשרם ומצד הקישור מתייחדים ומרגיש הגוף בשרי חיות רוחני ומתכלל בהחיות ובטל אל החיות והחיות הוא העיקר והנה חיות הנפש עם הגוף גשמי הוא נברא מתחילה באופן זה על ידי כחו הפלא אבל חיות האלק"י תלוי בהתעוררות על פי יגיעת העבודה והתעוררות זו אי אפשר כי אם על ידי החכמה ובינה ועיקרם הוא הדעת המקשרם כנזכר לעיל וכמאמר הכתוב הנזכר לעיל דע את אלק"י אביך דייקא שנית הוא הגם שידמה בדעתו שיעורר הרצון בלבו על ידי בחינת האמונה שהוא יתברך רב ושליט ויאמין שהוא לבדו עם כל זה אם היה נפש האלוק"ית בלי הלבשה היה יכול להיבטל מצד עצם הרצון אבל באמת עיקר הנפש האלוק"ית באה מלובשת בנפש הבהמיית כי כל עיקרה הוא לברר את נפש הבהמיית ועיקר הבירור הוא על ידי החכמה ובינה המתקשרים בדעת הרי באהבה ודביקות הזו יש בה תערובות מצד היש שמרגיש שהוא האוהב כי מצד נפש הבהמיית הרי נגלה העולם והגוף גשמי בבחינת יש ובחינת יש נקרא רע ונפרד כי עיקר הוא הביטול אליו יתברך וכמו שהוא יתברך מיוחד בכח אחד כן יהיה הביטול אליו יתברך שיהיה התגלות יחודו וכשרואה דבר זולת מיחודו דהיינו שמרגיש את עצמו למהות הרי הוא היפוך היחוד ועוד זאת שבלי הדעת ביחודו יתברך אשר כל העולמות מתייחדים אליו יתברך כיחוד הגוף עם הנשמה מצד כחו הפלא אשר כל העולמות כלא חשיבין וכו' הרי לא יכול לבטל היש שלו כמאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח כי אין חבוש מתיר עצמו מאחר שאינו מבין בחינת האין שהוא היפוך היש ועוד שלא ירגיש חסרונו וידמה לו שהוא שלם כי הדעת הוא מבדיל בין אור לחשך כי מחמת ידיעת האור יבין חסרון החשך כמאמר הכתוב יוסיף דעת יוסיף מכאוב אבל בלי דעת אינו מרגיש מכאובו וריחוקו מהוי"ה אך על ידי החכמה ובינה המתגלים על ידי הדעת בזה הוא מבדיל הטוב מן הרע וירגיש בנפשו ריחוקו מהוי"ה ובזה יהיה נשבר לבו לבטל היש שלו ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם אין חכמה אין יראה דבלא חכמה אינה מכונה בשם יראה כלל וכן הוא במעשה הגם שעיקר בריאת העולם היה בשביל הפועל במעשה על ידי התורה ומצות וכמאמרם זכרונם לברכה סוף מעשה במחשבה תחילה עם כל זה עיקר המכוון של התורה והמצות הוא לגלות אלקו"תו יתברך אשר אפילו מצד היש אין עוד מלבדו שהוא הביטול מצד עצם רצונו יתברך ולגבי רצונו יתברך אין היש מסתיר לגביה כי קמיה כחשיכה כאורה וכל עיקר הוא התעוררות של האדם בביטול רצונו לגמרי אליו יתברך כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בטל רצונך מפני רצונו יתברך בזה מעורר כח הרצון מאתו יתברך אפילו מצד היש וכל זה הוא אחר שמבטל היש שלו לגמרי על ידי הדעת והמדות ומברר את נפש הבהמיות גם כן להיבטל לרצונו יתברך על ידי זה מעורר רצונו יתברך דייקא מצד פועל המעשה שיהיה נגלה אלק"ותו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אבל כל זמן שאינו מברר על פי החכמה והדעת להבדיל בין הטוב ובין הרע ולדחות הרע מן הטוב ולהפך מדותיו שהם נפש הבהמיות אליו יתברך גם כן שיתבטל ממדותיו אליו יתברך הרי כל התנהגות פעולותיו הם על ידי מדות הנפש הבהמיות הגם שההתעוררות הוא מצד נפש האלוק"ית עם כל זה היא באה מלובשת בנפש הבהמיות שהיא בבחינת היש ואיך ימשיך רצונו יתברך בבחינת אין עוד כי היש הוא עוד וכו' הגם שעושה רצונו יתברך על פי אמונה בבחינת מצות אנשים מלומדה עם כל זה הפעולה נפעלת בבחינת גשמיות ועל זה מבואר ברעיא מהימנא אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא רק נשארת מלובשת למטה אפילו לומד התורה ועושה המצוה עם כל זה נשארת מלובשת בגשמיות העשיה אפילו עושה בשביל קיום רצונו יתברך רק שהיא בלי כוונה בבחינת מצות אנשים מלומדה ומכל שכן שמאחר שלא ביטל היש שלו הרי כל מדותיו המה מלובשים בנפש הבהמיות בבחינת נוגה שהיא היורדת למטה לחפוץ דווקא הגלוי לא ימלט מפניות גשמיות וחפצו בשביל עצמו או איזה פניות אחרות וכמבואר ברעיא מהימנא כל טיבו דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין הב לן סליחה וכפרה וכו' הגם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה וכו' אפילו שלא לשמה הוא בכדי שמתוך שלא לשמה יבא לשמה אבל כל זמן שלא הגיע עדיין לעסוק לשמה הרי עדיין אינו מתחבר הלמוד הזה אל הקדושה אשר על כן קדם לעסק התורה ומצות בפועל הידיעה וההתפעלות של כל המדות למסור נפשו על התורה וכמו שהוא בפרשה ראשונה שבקריאת שמע אשר קודם לכל הוא שמע ישראל שהוא הבינה והדעת ביחודו יתברך ומזה יגיע להתפעלות הלב בהרגשת המדות להבטל אליו יתברך ולדבקה בו ואחר כך הוא והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וכו':

ומכל זה תבין שכל שלשה הבחינות האלו מחוברים ומקושרים זה בזה וזה תלוי בזה ובחינה האחת אינו מועיל בלי התחברות חברתה וכן שני הבחינות בלי השלישית וכו' וכולם צריכים זה לזה כי כמו שמבואר לעיל אשר בחינת הלב אי אפשר בלי קדימת הדעת וגם פועל המעשה אי אפשר בלי קדימת שני הבחינות הנזכרים לעיל ככה ויותר על זה ההשכלה וההבנה בלי המדות שבלב המה ממש אינם פועלים כלום אחד הוא כי כל עיקר ההשכלה וההבנה הוא בשביל המדות לבררם ולהפכם והתגלותם הוא דווקא על ידי הדעת שהוא ההרגשה לבטל כל מדותיו אליו יתברך והמה רק כמו כלים להפך על ידיהם המדות ומאחר שאינו ממשיך החכמה וההבנה בהרגשת החיות שמצד המדות הרי אינם בכלל חכמה והבנה כלל כי עיקר החכמה הוא להרגיש הביטול כי להשכיל בחינת עצמותו יתברך הרי הוא מרומם מעלות אין קץ מחכמה כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ועיקר החכמה הוא יחודו יתברך בעולמות ובטילותם אליו יתברך ועיקר הביטול הוא בבחינת מדות וכל ההתקשרות וההתדבקות הוא דייקא על ידי המדות ועיקר הבירור הוא דייקא מצד המדות כי החכמה ובינה המה באים רק בבחינת תוספות כידוע ולכן ראשית ההתגלות היו בחינת המדות כמאמר הכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמאמר הכתוב ואלה המלכים וכו' כי עיקר המכוון היה בשביל התדבקות האדם אליו יתברך על ידי המדות וכן מבואר בעץ חיים שתחילת הולדת זעיר אנפין שהוא עיקר התגלות העולם הוא רק בעל שש קצוות והחכמה ובינה הוא להמשיך מוחין להמדות ולבטלם על ידי הדעת ולבררם וגם להפך המדות דייקא מצד היש שהוא לברר מדות של נפש הבהמיית כי בחכמה אתברירו וכמו שמבואר לעיל אז נקראו בשם חכמה והבנה מצד הביטול הנתגלה במדות והבינה היא המולדת המדות כמאמר הכתוב אם הבנים וכמאמר תיקוני זהר בינה ליבא והתגלותם הוא על ידי הדעת הגם שעיקר הולדת המדות הם מבינה אבל ידוע ליודעי ח"ן שמיסוד אימא נעשה דעת לזעיר אנפין דהיינו שמהתקשרות ההתבוננות של העצם להבין הביטול של כל בחינות העולמות יהיה נעשה דעת לזעיר אנפין שהוא הרגשה בבחינת זעיר אנפין שהם המדות אבל החכמה ובינה בלי התפעלות ביטול המדות הרי והמדע לבטל מדותיו אליו יתברך והנה כמו שבמדות הבהמיות כל מדותיה היא דווקא בהרגשה מצד היש כן בהתבררותה אל הקדושה והפיכתה אליה היא דווקא מצד ההרגשה ועל ידי הדעת הוא מבדיל אשר על כן מבואר בזוהר הקדוש הירהור לא עביד מידי כי בחינת חכמה כזו היא נקראת רק הירהור ועוד זאת שבינה נקראת אם הבנים ובזוהר מכנה הבינה בלשון אימא כמו שאם אינה נקראת רק מצד ההולדה כן עיקר הבינה כל שמה היא מצד ההולדה אהבה ויראה ולכן נקראת אימא אבל הבינה שאינה מולדת אהבה ויראה אינה נקראת בשם אימא וגם אינה נקראת בשם בינה כלל ואינה רק מחשבה בעלמא כי עיקר הבינה היא מצד הלב כמאמר התיקונים בינה ליבא ובה הלב מבין דייקא ולכן נקראת בינה שהוא בן י"ה כמבואר באדרא זוטא ובכתבים כי בן הוא הולדה הוא מצד י"ה שהוא מצד עצמותו לא מצד התפשטותו בעולמות רק מצד העצם ולזה זכה משה לבינה שהולדה של ביטולו והתקשרותו היה מצד העצם כי לא הבין העולמות לדבר נפרד אבל תבונה הוא ההולדה מצד ו"ה דהיינו מצד המשכתו יתברך בעולמות בבחינת התגלות היש ולבטל על ידי התבוננות ביחודו יתברך כל העולמות בכלל ומדותיו בפרט לכן בתבונה הם אותיות ו"ה וכן אותיות בן ובת שהוא דייקא מצד המדות ובחינת תבונה זו נעשית מוחין לזעיר אנפין ומיסוד שלה הוא הדעת דזעיר אנפין ונצח הוד שלה מתפשטים בגוף הזעיר אנפין שהם המדות לכן עיקרם של ישראל סבא ותבונה הם דייקא מצד המדות וזהו ההתבוננות והעבודה שבכלל העולם: ולכן מבואר בעץ חיים שבזמן הזה ואפילו בזמנים הקודמים לא היו מי שיעלו מיין נוקבין עד הבינה עד שיבא משיח אז יעלו מיין נוקבין עד הבינה ודי למבין כי כל עיקר העבודה בעתים הללו הוא דייקא לברר בירורי נוגה ועיקר בירורי נוגה הוא דייקא לברר המדות ולהפכם וכמבואר באגרת הקודש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו בגנזי מרומים על מה שמבואר בפרי עץ חיים גבי תפלה שלכן היא עיקר העבודה בעיקבות משיחא לברר כי כעת בבחינת עקביים הוא עיקר לברר הנוגה אשר על כן על ידי אכילה ושתיה של האדם נעשה דם בחלל השמאלי שבלב ומהדם מתלהב לבו להוי"ה בקריאת שמע ותפלה בדביקות אהבה ויראה ומזה נתבררה הנוגה של נפש הבהמיית עיין שם נמצא עיקר העבודה הוא להפך המדות ולבררם על ידי החכמה בינה דעת אשר מזה מובן לכל בן דעה שעיקר החכמה בינה דעת הוא מצד בירור המדות דייקא אבל החכמה בינה דעת שלא בהתפעלות המדות אינם נערכים לחכמה בינה דעת כלל:

והנה כתיב הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי כי כמו הכסף מוצאו הוא מן העפר ובכדי להוציא הכסף מן העפר מוכרחים ליקח העפר אשר הכסף בתוכו ולהתיכו בכור להסיר ולהבדיל העפרורית ממנו בכדי להוציא הכסף מתוכו אשר מקודם היה הכסף מעורב בהעפר אשר לא ניכר ונגלה הכסף אבל על ידי ההיתוך בכור נבדל העפר ונשאר הכסף וכשרוצים לברר את הכסף לכסף נקי מתיכים אותו עוד בכור להסיר הסיגים המעורבים בו ולהבדילם ממנו וככה עושים כמה פעמים והנה בתחילה מוכרחים להוציא דייקא העפר אשר בו מעורב הכסף ואי אפשר להוציא הכסף בלבדו כי אם לא יוציאו העפר עם הכסף הרי לא יוציאו הכסף לעולם וישאר בעפר ואחר שהוציאו אותו עם העפר אז מבדילים ומבררים הכסף מן העפר על ידי היתוך הכור כן הוא ממש בעבודה כי הנפש האלק"ית באה מלובשת בנפש הבהמיית ומתערבת בו עד שלא נגלית רק הנפש הבהמיית רק שבתוכה מוסתר כח הנפש האלוק"ית כי כבר ביארנו לעיל שהנפש האלק"ית אין לה גילוי כלל כי אם על ידי מדות נפש הבהמיית דהיינו המדות כמו האהבה בלב הגשמי מצד הדם שבתוכו אשר התהוות הדם הוא על ידי אכילה ושתיה הוא חיות הגוף הגשמי רק שבתוך האהבה הזאת מוסתר כח האלק"י וכן במוח הגם שמשכן הנשמה הוא במוח הוא משכן בלבד דהיינו שראשית התגלותה היא במוח אבל המוח עצמו וכן השכל שבמוח גם כן הוא על ידי חיות נפש הבהמיית דייקא מצד חיות גשמי שמצד אכילה ושתיה יש לו שכל ואם לא יאכל אדם לא יהיה שכלו חזק אשר על כן בעת העבודה העיקר הוא לגלות כח האלק"י לבררו דהיינו שיהיה הביטול אליו יתברך מצד האלק"ית ולהיות כל מדותיו להוי"ה לדבקה בו וראשית ההתעוררות הוא על ידי התלבשות המדות המלובשים בנפש הבהמיות כי כח האלק"י אינו בבחינת התגלות כלל ולכן ראשית הדעת והבינה והמדות הם רק מצד נפש הבהמיית ומצד הנפש הבהמיית היא האהבה וכל המדות ובהם מעורב מדת הנפש האלוקי"ת דהיינו שיש באהבה זו לדבקה בו וגם יש באהבה זו הרגשת עצמו ואחר שמעורר האהבה אז על ידי הדעת הוא מבדיל דהיינו להסיר מאתו הרגשת עצמו ולהרגיש האהבה לדבקה בו יתברך וכל שמתחזק אצלו האהבה מבדילו יותר עד שתשאר האהבה נקיה בלי תערובת לכן ראשית ההתפעלות הוא דייקא מצד היש והבירור הוא אחר זה שכל מה שיעמיק דעתו ביותר ביחודו יתברך יסורו מאתו התערובות שבו אבל כשלא יעורר האהבה מצד היש הרי לא תתגלה לעולם האהבה מצד הנפש האלוק"ית ותשאר האהבה בהסתרת והלבשת הנפש הבהמיית באופן שלא תתגלה האהבה לעולם וכמשל מעפר הכסף הנזכר לעיל כי אם לא יוציא העפר שהכסף מעורב בתוכו משאר העפר לא יתגלה הכסף כן אם לא יתעורר באהבתו בהרגשתו מצד היש שהיא הבהמית אזי תשאר הנפש האלוק"ית מוסתרת ומלובשת בהמדות ולא יהיה גלוי לעולם בביטול האלק"י רק שיהיו כל מדותיו רק מצד הבהמיות ויש ולזה ההתבררות היה עיקר הכוונה שיתגלה אלק"ותו יתברך דייקא מצד ההסתרה ומצד ההיפוך כי זה הוא עיקר הגילוי כמאמר הכתוב יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך לכן התגלות הנפש האלוקי"ת היא דייקא מצד הבהמיות מצד ההיפוך לכן באה מלובשת בה ולכן מוכרח להיות ההתעוררות דייקא מצד ההסתרה ואחר שבאה ההתעוררות אז מסיר ההסתרה ובאה הדביקות בו יתברך מצד האמת והנה גם בהסתרה הוא כחו יתברך רק מצד ההסתרה לא נגלה אבל כשמסיר ההסתרה אז יכול להפוך גם כן כח היש שהם ההרגשה שבמדות הנפש הבהמיית אליו יתברך וכל מה שמעמיק דעתו ביותר מסיר ההסתרה ביותר עד שתשאר האהבה להוי"ה לבדו ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם אין יראה אין חכמה דהיינו שבלא ביטול המדות אינה חכמה כלל:

ובזה תבין גודל טעותם וחסרון דעתם של המרחקים התפעלות הלב בהרגשה כי אומרים מאחר שהלב מרגיש בעבודה הרי יש בה הרגשת היש אשר אדרבה נהפך הוא שכשאין הלב מתפעל כלל הרי ישארו מדות הנפש הבהמיית בתקפם בהרגשת היש מצד הרע והנפש האלוקי"ת לא תתגלה לעולם כמשל מהעפר הנזכר לעיל אבל בהתפעלות הלב באהבת הוי"ה הגם שמרגיש היש גם כן באהבה זו הדעת הוא המבדיל שיהיה בהרגשה מצד הביטול להתכלל ביחודו ויסיר ההרגשה שמצד עצמו וטעותם בא לפי ששמעו שלא יהיה בהתפעלות המדות תערובת ההרגשה מצד עצמו רק שתהיה הרגשה מצד האלק"ית ועל ידי הדעת המבדיל דהיינו שכוונתו הקדושה היה שתהיה העבודה על דרך זה דהיינו שיהיה עיקר ההתבוננות בעבודה בכדי להתפעל בלב דייקא באהבה ויראה ואחר שנתפעל תהיה העבודה להסיר הרגשת היש מצד עצמו להחשיב עצמו ליש מצד האהבה או שארי הרגשות באיזה פניה רק להרגיש הביטול מצד האמת וזו היא המלחמה העקרית בעבודה ועל זה אמרו שעת צלותא שעת קרבא והמלחמה זו היא בבינונים כל ימיהם ובצדיקים כל אחד לפי עבודתו ככה מבטל הרגשת היש שלו להסיר התערובות ובזה נבדלין במדריגותם שכל מי שיכול לבטל יותר היש שלו ותהיה אהבתו והתדבקותו וביטולו יותר נקי נבדל במדריגותו יותר וכל צדיק יש לו מלחמה וכאשר כתבתי בחיבור הזה משמו של אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן על פסוק והסירותי מחלה מקרבך שלגמרי אין מי שיסיר אותה רק הקדוש ברוך הוא מסיר אותה ולכן מוכרח האדם למות בכדי להסיר היש לגמרי עיין שם ועל זה נאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא הכל מצד הרגשה זו ולא זכה לזה אדם כי אם משה רבינו עליו השלום ונשמות הגבוהות אשר היו הבאים במדריגותו בחינת מה בביטול גמור ועליו נאמר ותרא אותו כי טוב הוא וכל זה העבודה והמלחמה הוא דייקא מצד ההתפעלות אבל אם לא יתפעל איך יעשה מלחמה מאחר שנשארה כולו מוסתרת בנפש הבהמיית שהיא בחינת רע ושומו שמים על זה אשר בכל עניני עולם הזה וחפצו ותאוותו הוא בכל הרגשותו בבחינת יש נפרד גמור אשר לכן נקרא נוגה קליפה וסטרא אחרא ובעבודה אסור ההרגשה והן הן המכבין נר העבודה ובאמת אדרבא כל ימיו של אותו הצדיק היה דווקא כל תורתו רק על אופן ההתפעלות דייקא ואדרבא היה מרגלא בפומיה בעת אשר היה מבאר איזה ביאור מתורתו הקדושה להקדים כמה הקדמות ולהעיר כמה הערות שכל דבריו הקדושים שמבאר יהיו באופן שיתעורר הלב בהתלהבות בחפץ ותשוקה להוי"ה בכלות הנפש ואם לא יתעורר הלב מזה אזי לחנם הם הדברים שמדבר כי כל עיקר ההשכלה הוא רק מצד קישור העולמות ויחודם אליו יתברך להבטל אליו כי מצד עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת יחוד וביטול העולמות הרי הוא אינו בערך שכל ומדע כלל אך גם זה היה מעיר שהלב בלי ידיעה גם כן לא טוב מצד תערובת היש כמבואר לעיל על פי מאמר הכתוב לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה על פסוק צאנה וראנה בנות ציון בעטרה וכו' אשר קודם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה חפץ גם כן הסטרא אחרא להשתתף ביחוד הזה ובכדי להבדיל הסטרא אחרא שלא תבלבל היחוד מכרזו פוקו למיחמי ולאסתכלא ביקרא דמלכא וסטרא אחרא לא ניחא לה למיחמי ביקרא דמלכא כי לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו ובזה נבדל סטרא אחרא מהקדושה וכאשר נבדל הסטרא אחרא אז נעשה היחוד והוא מטעם המבואר לעיל כי מאחר שהנפש אלוק"ית מלובשת בנפש הבהמיית כשמתעורר באהבה ודביקות להוי"ה בזה ההתעוררות מעורב גם כן הרגשת אהבתו שהוא האוהב ורוצה להדבק אליו בשביל הרגשת עצמו אשר על כן בכדי להסיר הרגשה הזאת נצרך להתבונן מקודם באסתכלא ביקרא דמלכא אשר בהתבוננותו ברוממותו יתברך שלא בבחינת עולמות הרי אין זולתו כלל ומצד עצמותו יתברך הרי היש בטל לגמרי כי כל התגלות היש הוא רק מצד ההעלם וההסתר כי מצד ההסתרה נתגלה היש לגבי דידן בבחינת נפרד גמור שהוא הסטרא אחרא אבל לגביה יתברך אין הצמצום וההסתר מעלים לפניו כלל אשר על כן בהתבוננות זאת בטל היש ונבדל הסטרא אחרא על ידי התבוננות זו כי אינו חפץ בתבונה דהיינו להבין רוממותו יתברך מצד אמיתותו כי מצד אמיתותו הרי אין ליש מקום כלל מצד ביטולו להמקור והוא אינו חפץ רק ההתגלות שמצד הלב שמצד המדות שבלב יש לו גם כן אחיזה כי עיקר אחיזת הרע הוא מצד הלב מצד התלבשות ותערובות הטוב עם הרע אבל מצד ההבנה בהעצם אין לו מקום להתגלות היש ובזה ההתבוננות נבדל היש שהוא הסטרא אחרא ואחר שנבדל אז יהיה ההתבוננות דווקא מצד יחודו יתברך בעולמות בכדי להתפעל מזה באהבה ותשוקה להתכלל ביחודו יתברך ולדבקה בו על ידי הלב שהוא עיקר הכוונה בשביל האהבה והדביקות בו יתברך על ידי הלב וההתבוננות ביקרא דמלכא הוא רק להבדיל היש מצד התבוננות הזו ועדיין לא נתעורר הדביקות מצד היחוד אשר לזה הוא עיקר הכוונה אשר על כן סדרו אנשי כנסת הגדולה פסוקי דזמרה ויוצר אור קודם קריאת שמע שהוא סידור שבחיו של הקדוש ברוך הוא איך שהוא מרומם מערך העולמות ואשר כל העולמות אין תופסים בו יתברך לאיזה מהות בכדי לבטל היש הנגלה בעולמות ואחר שמבטל גילוי העולמות אז הוא העיקר לייחדו אפילו מצד העולמות בכדי שעל ידי התעוררות היחוד זה יתעורר בהאהבה והדביקות אליו יתברך כי עיקר האהבה הוא דייקא מצד היחוד מצד העולמות בזה יצדק האהבה והדביקות אבל מצד עצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות לא יצדק בחינת האהבה כי כל אהבה הוא התדבקות רוחא ברוחא ומאחר שהוא אינו בערך השגה איך תשוער האהבה והדביקות בדבר שאינו ידוע ומושג כלל וגם מצד ביטול היש לגמרי מי הוא האוהב והדבוק אבל מצד ההתייחדות אפילו מצד העולמות שהוא אחד עם בחינת העולמות בכלל ומצד חיות גופו בפרט בזה שייך האהבה והדביקות אשר על כן התפעלות הלב בלי ידיעה יש בה תערובות אבל על ידי ההתבוננות והידיעה מסיר התערובת אבל עם כל זה עיקר הוא הלב דייקא כאשר מבואר כי עיקר עבודה הוא בקריאת שמע ותפילה שהוא לעורר יחודו בקריאת שמע ולהמשיך היחוד בתפילה על ידי האהבה וההתדבקות וכאשר יבואר בהחיבור הזה בשעריו ובפרט בשער התפילה. והיה אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן מסביר זה על פי משל ממלך בשר ודם בהראותו יקר תפארת גדולתו כולם באים לראות בכבודו אפילו עבד ושפחה ומוכה שחין אשר הם רחוקים מהמלך בתכלית הריחוק ואינם באים להתחבר עם המלך רק לראות כבודו אבל אותן הבאים לחדרי המלך והיכלו הם באים ונכנסים בכדי להתחבר אל המלך ולבקש מאת המלך חסדו וגם באים בכדי לעשות ציווי המלך ורצונו והנה הנכנסים לחדרי המלך אם לא יהיו מסתכלים תחלה בגדולתו ורוממות מערכם בריחוק עצום ידמה להם בעת התחברותם עם המלך שהמלך הוא בערכם ויחשיבו עצמם גם כן למהות ונערכים בערכו של המלך בהתחברותם אבל מצד התבוננותם בגדולתו בטל ערכם נגד המלך ומבטלים רצונם לגמרי. כן הוא בעבודת הוי"ה אשר העיקר הוא היחוד להתאחד עם הוי"ה ולהתקשר אליו יתברך על ידי האהבה והדביקות בו ולהבטל אליו יתברך לעשות רצונו יתברך אך קודם התבוננות היחוד צריכים להתבונן ביקריה וגדולתו ורוממותו מערך עולמות בערכים אין קץ אשר כל העולמות בטלים אליו יתברך וכלא ממש חשיבי כנזכר לעיל ובהתבוננות זו לא יהיה חפץ מצד עצמו כלל בכדי להתחבר עמו או לראותו להמשיכו יתברך בעולמות בכלל ובנפשו בפרט מצד ריחוק ערכו מהמלך להתחבר עמו או לבקש מאתו כמו המשל הנזכר לעיל כי גם עבד המוכה שחין בא לראות כבוד המלך אשר הוא אינו בערך התחברות עם המלך כנזכר לעיל כי אם רק להתבונן בגדולתו בלבד בכדי שעל ידי בינה זו יתבטל אליו לגמרי כי אם יהיה תחילת התבוננות ביחודו יתברך איך שהוא נמצא בכל העולמות ומתאחד בהם ויהיה לו חפץ להדבק בו יתברך יחשיב עצמו לאיזה ערך עמו יתברך ומצד זה רוצה להתחבר עמו להעריך אותו יתברך בערך העולמות ויחשיב היש שבו מצד התגלות העולמות בכלל ובחיות גופו בפרט להתאחד אליו מצד מהותו בבחינת יש דייקא מצד בחינת הכסיל שהוא נפש הבהמיית המלבשת את הנפש האלוק"ית והנפש הבהמיית כל חפצה להתגלות שבה מצד מהותה בעצמה ליחד למטה ולא להבין העיקר והשורש מאין התהוותה ולאיזה כוונה. וזהו לא יחפוץ כסיל בתבונה. לכן להתבוננות ביחודו יתברך והתקשרותו בעולמות בכדי להיות נפשו שוקקה לדבקה בו ולהמשיך אור הוי"ה ויחוד בנפשו בכדי להתכלל ביחודו ולהבטל אליו לעשות רצונו מוכרח להיות מקודם ההתבוננות לאסתכלא ביקרא דמלכא בלבד ולא לחפוץ שום דבר כי אם לגלות רוממותו יתברך בשביל ביטול היש הנגלה ולהפשיטו מגשמיות היש ואחר זה הוא התבוננות ביחודו יתברך דייקא לעורר האהבה ולהתקשר אליו יתברך ולכנוס בחדריו להתבטל לרצונו יתברך ולעשות מצותיו כי זהו העיקר כל זה שמעתי מפיו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן והארכתי בזה מצד שרבים נטו מדרך השכל ולמדו מזה שכל עיקר יהיה רק ההתבוננות בלי התעוררות הלב כלל ותולין בוקי סריקי באדונינו מורינו ורבינו רחמנא ליצלן מדעת כזה כי זה הוא נגד התורה אשר על פי תורה עיקר הוא הלב כמו שמבואר לעיל מזה והדעת הוא רק לברר הלב לכן בכל מקום אשר תמצא דעת בכתוב תמצא אצלו התעוררות הלב דייקא כמו וידעת היום והשבות אל לבבך וכן שמע ישראל שהיא ההבנה והדעת ביחודו יתברך סמוך לזה תיכף ואהבת וכן דע את אלק"י אביך ועבדהו בלב וכו' ועוד זאת כי כל עיקר הדעת הוא מצד אשר הוא עיקר המדות וקיומם ולכן לא בא הצווי רק על הדעת ולא על החכמה וההבנה וכו' אבל האהבה ויראה והדביקות מוזכר כמה פעמים לבד בלא קדימת הדעת כמו ואהבת את הוי"ה אלוקי"ך בפרשת עקב וכן מה הוי"ה אלקי"ך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי"ה וכו' ולאהבה וכן ומל הוי"ה אלקי"ך את לבבך לאהבה וכו' וכן ובחרת בחיים וכו' לאהבה וכו' וכן בנביאים וכתובים כמה מקראות שמעוררים רק מצד הלב כמו ועבדתם את הוי"ה בכל לבבכם וכן כי כל לבבות דורש הוי"ה וכן יחד לבבי וכו' מצד שעיקר הוא הלב כי כל התדבקות והביטול הוא דייקא מצד מדות שבלב וכל עיקר העבודה בבחינת לאכפייא לסטרא אחרא ולהפכא הכל הוא בלב:

והנה הגם שכתבתי לעיל בשם אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן שהעבודה הוא לברר הרגשת היש מצד עצמו עם כל זאת היו כל דבריו הקדושים תמיד לקרב הלבבות ולאמת כל ההתפעלות של כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה שבל יפול לב האדם עליו מאחר שעיקר העבודה וההתפעלות יהיה באופן להסיר הרגשת עצמו שבעבודה בכדי שלא יהיה התערבות טוב ורע אשר על כן יחוש שההתפעלות שמתפעל יש בה גם כן הרגשה מצד עצמו ואהבתו היא בחינת דמיון ואינה מבוררת כל צרכה ואינה אמיתית אשר על כן לא יתבונן בשביל התפשטות שיהיה נרגש האהבה בלב אשר על כן היה מאמת כל האהבות ובל יחוש לדמיון וכאשר כל ספרו הקדוש מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו וכאשר יראה המעיין בספרו הקדוש אשר כל דבריו הם לקרב ההתפעלות של כל אחד ואחד בכל האופנים ולא לרחק חס ושלום וכאשר פירוש מורי ורבי נשמתו עדן הפסוק יונתי תמתי כי יונה הוא לשון אונאה אשר על כן בל יחוש לעבודתו שהיא מאונה באיזה תערובת כי הגם שהיא מאונה אף על פי כן היא תמימה הגם שצריך לברר הרגשתו כל זה נצרך לידיעה בכדי שידע כל אחד ואחד בנפשו כפי ערך עבודתו לפי ערכו להסיר התערובת לפי ערך שכלו וכל זה היא העבודה ומלחמה זו היא בתפילה ובמלחמה פעמים יכול לנצח ופעמים אינו יכול לנצח וכי בשביל זה לא יעשה מלחמה כלל נמצא יתגבר שכנגדו לגמרי וישאר תחת ידי הסטרא אחרא לגמרי שהיא הנפש הבהמיות וגם הניצוח זה הוא לכל אחד לפי ערכו שיש כמה מדרגות לאין מספר דהיינו מה שלפי דמיון העובד הוא מסיר הרגשת עצמו לגבי הגבוה ממנו במעלה נחשב זה הרגשה גמורה מצד עצמו כי יש מדריגות לאין מספר שכל ביטול ההרגשה של התחתון במדריגה נחשב להעליון ממנו להרגשה גמורה כמאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה ומבואר ברעיא מהימנא דאיהו נחית לכל חד וחד כפום דמיון דיליה והנה הדמיון הוא הבחינת הרגשה שעדיין לא ביטול היש שלו בשלימות רק ביטולו הוא לפי דמיונו אף על פי כן נחית קודשא בריך הוא בעצמו בבחינת הדמיון כמו הנביאים שרק משה רבינו עליו השלום היה בביטול ההרגשה בעצם ולכן היתה נבואתו באספקלרייא המאירה אבל כל הנביאים היתה נבואתם באספקלרייא שאינה מאירה שהשגתם היתה בהתלבשות בחינת יש רק שהיו מבטלים לפי דמיון שלהם ואף על פי כן נאמר בהם ואראה את הוי"ה ממש ובודאי היה ערך ביטולם לגבי ביטול של משה רבינו עליו השלום בבחינת הרגשת היש ואף על פי כן נגלה הוי"ה ברוך הוא ממש בבחינת אופן ביטולם שהוא בחינת הדמיון וכן תדין מזה לכל המדריגות שלמטה מן הנביאים ומכל שכן בכל נפש מישראל שכל אחד ואחד לפי דמיונו הוא אמת כי לזה היה תכלית הבריאה שיתגלה אלק"ותו יתברך דייקא מצד הדמיון כי תכלית כל הבריאה הוא לגלות אלק"ותו יתברך אפילו מצד היש ומצד היש יש מדריגות לאין מספר רק מצד אמיתית הכל הוא אמת כי הדמיון הוא גם כן כחו יתברך הנחית בבחינת דמיון דכל אחד ואחד וכמבואר ברעיא מהימנא באריכות ובחיבור הזה יתבאר בביאור יותר ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להבטל ממנה דהיינו שהאדם הוא מוכרח תמיד בעבודתו לייגע את עצמו יגיעה עצומה דייקא ביגיעת הנפש עם הבשר בכדי לגלות אהבתו המוסתרת בהתגלות הלב על פי התבונה והדעת ולא עליו לגמור שיהיה בשלימות רק כל אחד ואחד לפי ערכו:

נמצא אחרי הדברים האלה יתבאר היטיב לכל משכיל ומעיין שכל השלשה בחינות הנזכרים לעיל נצרכים כולם דייקא ומאוחדים זה בזה דהיינו שנצרך הידיעה להשכיל ולידע ולהבין בכדי להנהיג המדות ולבררם וגם התעוררות הלב אשר בזה הוא תלוי כל העבודה שהיא מקור בחינת הביטול להוי"ה והדביקות בו יתברך ובה הוא כל הבירור של המדות הבהמיות לבטלם ולהכניעם ולהפכם וכל עיקר העבודה הוא להביאה לידי פועל המעשה על ידי עסק התורה והמצות אשר לזה היה עיקר הכוונה מאתו יתברך וכל בריאות העולמות הוא רק לגלות אלק"ותו יתברך דייקא בפועל בעשיה גשמיית כמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וסוף מעשה במחשבה תחילה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה בראשית ברא וכו' בשביל התורה שנקראת ראשית נמצא המדות בלי קיום התורה ומצוות בפועל גם כן לא יתכנו ולא בא לתכלית הכוונה כי עיקר הלב והמדות הוא בשביל ביטול היש ולגלות אלק"ותו מצד היש ועיקר גילוי אלק"ותו יתברך הוא דייקא בתורה ובמצות שבזה נגלה רצונו ממש ואיהו ורצונו חד ממש וההתדבקות שבלב הוא רק הארה בבחינת דמיון כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכאשר יבוארו הדברים האלו בהחבור הלז אשר על כן נאמר למען תירא את הוי"ה אלקי"ך לשמור את כל חוקותיו כו' ואחר ואהבת נאמר והיו הדברים האלה וכדומה לזה מקראות הרבה ובזוהר אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ובאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא וכמאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה אשר היא התורה חקות שמים וארץ לא שמתי ועם כל זה התורה והמצות בלי הלב גם כן לא יתכנו ולכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה בראשית ב' ראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית ומגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל דייקא דהיינו מצד התעוררותם בעבודה באהבה ויראה וביטול היש ומסירות נפשם כמו שיתבאר אם ירצה השם באריכות נמצא כל הבחינות אחידים ומאוחדים ואחד בלי חבירו לא יצליח דהיינו המעשה בלא המדות והידיעה וכן המדות בלי ידיעה ומעשה גם כן לא יצליח וכן השכלה והבנה בלי התפעלות המדות וקיום המעשה ולא עוד כי התעוררות הלב בלי הדעת הגם שהאהבה אינה נקראת אהבה כלל בלי ידיעה כמבואר לעיל וגם באה בהתערבות עצום בלי בירור כנזכר לעיל עם כל זה ההתעוררות הוא מצד אהבה מסותרת שבלב כל אחד ואחד רק שבאה בתערובת וגם הוא מוטעה בזה שהוא האוהב בלי ידיעת העצם שאוהב דהיינו יחודו יתברך אך עם כל זה היא התעוררות ויכול בהתעוררות זו לסור מרע לשבור תאוות גשמיות הגמורים הגם שבפנימיות לא יוכל להפך ולברר כנזכר לעיל וכן בעסק התורה ומצות כשאדם לומד על פי אמונה בקבלת עול מלכות שמים בלי התבוננות ובלי התעוררות המדות עם כל זה פועל רצונו יתברך בהעסק הזה רק שלא פרחת לעילא ונשארת למטה בעשיה וכן בעשיית מצוה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה על כל פנים עושה הגוף וכן אפילו עוסק שלא לשמה מזה יבא לשמה כי המאור שבה יחזירו למוטב וכאשר מבואר זה בספר הקדוש ליקוטי אמרים אבל השכלה והבנה בלי התפעלות הלב אינה פועלת כלום ולא עוד שאינה נקראת בשם הבנה וידיעה כלל כמו שמבואר לעיל:

את כל זה נתתי אל לבי אשר התבוננתי בעם בני ישראל החפצים ליראה את הוי"ה ולעבוד עבודתו להתדבק אליו יתברך אשר לא רבים יחכמו לברר ולחבר עקרית העבודה בכל הבחינות האלו יש מי שתופס הידיעה לעיקר מצד הטעם שעל פי הידיעה הוא עיקר ההתבררות ומזה מרחיק התפעלות הרגשת הלב ויש מי שתופס הלב לעיקר מצד שכל עיקר העבודה היא דייקא מצד הרגשת הלב ומרחיק הידיעה כמבואר לעיל ויש מי שתופס המעשה לעיקר דהיינו עסק התורה ומצוות ומרחיק שתי הבחינות הקודמים ובאמת זה בלי זה לא יתכנו כאשר מבואר לעיל וזה הוא אשר הגיעני לחבר החיבור הזה בו ביארתי כל פרטי העבודה בדרכיה להורות לעם הוי"ה דרך הוי"ה לבאר בביאור רחב כל בחינה ובחינה מהשלשה בחינות הנזכרים לעיל על פי שרשי הקדמות שקבלתי מאדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן בביאור אלו הדברים ברוח קדשו אשר היה מבררם בגודל חכמתו ובעוצם בינתו על פי הופעת רוח הוי"ה אשר הופיע עליו לבאר בביאור שרשי אמיתית הדברים כמו שניתנו בסיני ממש על פי אמיתית תורתינו הקדושה אשר היא מלאה עטין כמבואר בזוהר הקדוש וכאשר ביאר בספרו הקדוש ליקוטי אמרים אשר שם מבאר כל אופני העבודה והידיעה והתפעלות ועסק התורה ומצוות אבל הוא זכרונו לברכה לא גלה בהרחבת הדברים בעיקרם וסתם הדברים רק גילה הפרטים על פי שורשם בעמקות גדולות ועל פי שרשים האלו תיכן ולימד דעת את העם להורות להם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון אך מצד הסתרת הדברים בלי הרחבת הביאור לא רבים יחכמו לעמוד על עקרית כוונתו ושורש הדברים בעמקותם ויתדמו להם הדברים פשוטים ואשר העצות המבוארים בתוכו הוא לכלל העולם ולא אל המבינים המחוכמים בעיניהם ואשר באמת כל דבריו הקדושים המה מיוסדים על אדני פז שרשי הקבלה האמיתית הנובעים ממקור מים חיים וממקום קדוש יהלכו ויורדים ממקום גבוה למקום נמוך להסביר לאיש כפי שכלו והבנתו לאחוז בדרכים האלו ולעבוד עבודתו תמה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכאשר לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים ועל פי הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש על פי אופני פרטי ההשתלשלות והכוונות המבוארים בספרים הקדושים הנזכרים לעיל אשר על כן על כל הדברים המבוארים לעיל שנסתי את מתני ויצאתי מחוץ לגדרי לבאר ולגלות דברים הסתומים אשר סתם בספרו הקדוש ולבארם בביאור כיד הוי"ה הטובה עלי ובעזר השם וישועתו אחלה לבאר על פי שרשי הדברים אשר קבלתי מפה קדשו זכרונו לברכה וכל החיבור הזה מיוסד על ספרו הקדוש לקוטי אמרים וגם נקרא ספר הבינונים ועל כן קראתיו לספר הזה בשם ספר עבודת הבינונים וחלקתיו לחמשה שערים שער הראשון הוא לבאר שורש היחוד של העולמות והתקשרותם אליו שמתכללים בהתכללות עצום כאשר הוא אצלו יתברך בבחינת אצילות הנקרא בחינת אדם כמאמר הכתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם אשר כל בחינת העולמות מתכללים ומתייחדים אצלו יתברך וכל בחינות היחוד בפרטיות וגם איך נמצאים כל ההתקשרות וההתכללות של כל הבחינות האלו באדם התחתון גם כן בכל הבחינות כעין ההתכללות והיחוד שלמעלה כי האדם נקרא עולם קטן וכמאמר הכתוב נעשה אדם כו' וכל הפרטים אשר יעבוד עבודתו בהם וקראתיו בשם שער יחוד זעיר ונוקבין שהוא בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה: ושער השני קראתיו בשם יחוד הנשמות כי בו יתבאר שורשם של הנפש האלוק"ית והנפש הבהמיית והתחברותם ויחודם זה בזה על פי עבודת האדם אשר על פי עבודתו תתברר הנפש הבהמיית ותתהפך אל הקדושה על ידי הנפש האלוק"ית בהתאחדותה עם הנפש האלוק"ית ושער השלישי קראתיו בשם שער התפלה כי שם יתבארו פרטי העבודה אשר יעבוד אותם האדם בהתבוננות והידיעה והתפעלות הלב באהבה ויראה ודביקות הנפש בהוי"ה על ידי עבודת הקריאת שמע ותפילה. ושער הרביעי קראתיו בשם שער התורה והמצות כי שם יתבאר שרשי כוונת וידיעת עסק התורה ומצוות שהיא עיקרית הכוונה מאתו יתברך לגלות אלק"ותו יתברך בפועל המעשה. שער החמישי קראתיו בשם פתח התשובה לבאר שורש התשובה ופרטיה: והנה לא נתתי אל לבי לבאר פרטי העצות כי על פרטי העצות סמיכתי הוא על ספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן אשר בספרו הקדוש ביאר כל העצות בפרט לכל חד וחד כפי ערך עבודתו וכן אני מזהיר לכל החברים המקשיבים לקולי לעסוק תמיד בספרו הקדוש של מורי ורבי נשמתו עדן ויהיה שגור בפיהם כל הכתוב בספרו הקדוש בכל הפרטים הכתובים אחר זה יעסקו בספר הזה ובזה יתבאר להם עומק כוונתו בדבריו הקדושים כי כבר כתבתי שכל ספרי זה מיוסד על ספרו הקדוש הגם שלא הזכרתי דבריו הקדושים כי אם במקומות מועטים. כבר התנצלותי אמורה בפתח ומבוא השערים מהחלק הראשון מהפיוס שפייס רבי יעקב בר אידי את רבי יוחנן ושם מבואר גם כן התנצלותי אשר לא מחכמה יתירא דאית בי נכנסתי לבאר דברים כאלו העומדים ברומו של עולם ולא נעלם ממני מיעוט ערכי רק סמיכתי על אמיתת הדברים הם יעידו על עצמם למעיין אשר המה ברורים ומבוארים למבין אין בהם נפתל ועקש חס ושלום וברורים המה כשמלה וממקום קדוש יהלכו נובעים ממקור מים חיים מאור תורתו הקדושה של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן מתרומיות מדותיו של רבינו הקדוש נשמתו עדן אשר נתתי את נפשי ולבי עליהם לעמוד על אמיתת הדברים בשורשם וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה קבל הדברים ממי שאמרם ועשה בהם לשם וכו' ואל תסתכל בקנקן וכו' ומובטחני שכל החפץ באמת לדרוש הוי"ה ולעיין בהדברים שיפתחו לו שערי אורה ודרך ישרה לתקן דרכיו לפניו ולהלהיב לבו בתשוקה וחפיצה לעבוד עבודת הוי"ה ולהתקשר ביחודו יתברך ולהבטל אליו יתברך על ידי עסק התורה ומצות להתקשר בחכמתו ורצונו יתברך להמשיך רצונו בפועל ממש על ידי המעשה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה והגם שהדברים המה עמוקים מצד שרשם אך בעזר השם הסברתי אותם והמשכתים ממקום גבוה למקום נמוך להיות בהם תפיסה והשגה לכל אחד ואחד כפי הבנתו הגם שיש דברים בהחיבור הזה שאינם שווים לכל נפש כי אם למשכילי עם כמו בהתחלת השער הראשון יש בהשער הנזכר לעיל גם כן דברים מובנים לשאינם מבינים גם כן דהיינו התכללות כל הבחינות שבאדם דלתתא וכן בכל שער ימצא בהם דברים למבינים ויש גם כן דברים השווים לכל נפש דרך כלל בהוי"ה בטחתי שימצא כל אחד מבוקשו להתהלך בהם לפני הוי"ה באור החיים:

ויהא רעוא מקמיה שיכנסו הדברים בלב החפצים לדרוש את הוי"ה ולעבדו לעורר את לבבם הטוב להטות לבבם אליו ולעבדו בכל לבבם ונפשם ועל ידי זה יעוררו הטוב ממקור הטוב להשפיע טובו וחסדו הגדול ורחמיו המרובים על עם בני ישראל למהר להחיש לגאלינו להאיר אורו יתברך עלינו בהתגלות כהבטחתו יתברך אז יבקע כשחר אוריך וכו' ולא יכנף עוד מוריך וכו' וכל ההבטחות שיקויים בנו במהרה ובימינו תוושע יהודה וירושלים כעתירת הדורש טוב לבית ישראל ומתדבק באהבת עובדי הוי"ה בכל לב:

הצעיר אהרן בן לאדוני אבי מורי הרב משה הלוי זכרונו לברכה לחיי העולם הבא: