בדין הנוצר ע"י ס' יצירה
בהא דמספקא ליה למר אבא בספרו (סימן צ"ג) בנוצר ע"י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה. קשיא לי מאי קמבעיא ליה. אטו מי עדיף מחרש שוטה וקטן. דאינן מצטרפין. אע"ג דמבני ישראל הן ודאי. וחשובין כשאר אדם מישראל לכל דבר. חוץ מן המצות. וההורגן חייב. ואית להו דעתא קלישתא מיהא. וכ"ש הקטן דאתי לכלל דעת. ואפ"ה לא מצטרף. האי גברא דלאו בר דעה הוא כלל. צריכא למימר. מיהת בכלל חרש הוא. דהא אשתעי רבי זירא בהדיא. ולא אהדר ליה. הא ודאי גרע מניה. אלא שיש לדקדק. לכאורה נראה שהיה שומע דהא שדריה לקמיה דר"ז. אי הכי הוי ליה חרש השומע ואינו מדבר. שדינו כפקח לכל דבר. אבל אין זה נראה אמת. כי אם הי' בו כח השמיעה. היה ראוי גם לכח הדבור בודאי. ולא היה מהנמנע אצלו. אלא מבין ברמיזות וקריצות היה. כמו שמלמדים את הכלב לילך בשליחות. להוליך ולהביא מאומה מאדם אחר. כן שלחו לזה והלך. וכתוב בספר חס"ל שאין חיותו אלא כחיות הבהמה. ולכן אין בהריגתו שום עברה. א"כ פשיטא דאינו אלא כבהמה בצורת אדם. וכעיגלא תילתא דמיברי להו לר"ח ולר"א.
אגב אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ"ה ז"ל. מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש ז"ל. כי אחר שראהו הולך וגדל מאד. נתיירא שלא יחריב העולם. על כן לקח ונתק ממנו השם שהיה דבוק עדיין במצחו. וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו. בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה.