שלום אסתר
והוא פירוש נחמד למראה וטוב להשכיל על מגלת אסתר מחדושי צרפת וקשתילייא אנשים חכמים רשומים וראשים כל קדושים. נמצא ביד החכם הנעלה לתהלה כה״ר יצחק נר״ו בן הנבון וחסיד כה״ר מרדכי גרשון זלה״ה. ולבקשת רבים ונכבדים מתופשי התורה צרור הכסף לקח בידו וצוה להדפיסו קל מהרה וגם הוא חכם ויבא טוב טעם ודעת ונמוקו עמו בשנו״תו את טעמו בקצת חדושים שחדש מדעתו יזיי״א
רבים שואלים מפני מה לא נכתב שם ההויה במגלה הזאת כמו שנכתב בשאר ספרי הקדש ויש מי שתירץ כי כבר נרמז בראשי תיבות. ועדין הקושיא במקומה עומדת למה לא נכתב בברור. לזה תרץ ר״א ן׳ עזר׳ לפי שהמגלה הזאת היתה עתידה ליכתב בדתי פרס ומדי ושמא במקום שמו ית׳ ישימו שם ע״ז שלהם כמו שעשו הכותיים שכתבו אשימה. וקשה לפירושו דא״כ אפילו בדניאל ועזרא לא היה ראוי ליכתב כי גם עתיד ליכתב בדתי פרס ומדי ועכ״ז לא חששו לזה ונכתב. כן היה להם לעשות ולכתוב הנה. Many ask why the name of God's existence was not written in this scroll, like it is written in the other holy books. And there is someone who answered that it is since it is already hinted to by way of an anagram. However the difficulty remains in place; why was it not written explicitly? That is why R. Avraham Ibn Ezra answers that it is since this scroll would in the future be written in the ordinances of Persia and Media. So it is, lest in place of His name, may He be blessed, they would put the name of their idolatry, as the Kuthites did, since they wrote it [as] Ashimah. But there is a difficulty with his explanation: As, if so, it would not have been fitting that it be written even in Daniel and Ezra, since [they] were also destined to be written in the ordinances of Persia and Media; but in spite of this, they were not concerned and it was written. So they should have done the same here and written it!
מטעם זה יש מי שאמר כי שם ההויה לא יזכר אלא בנסים שהיו הפך הטבע כמו שהיה בדניאל וחנניה. אכן פה אע״פ שסבב הב״ה סבות גדולות ונוראות שהם משתה היין והריגת ושתי וכו׳ הכל היה לפי הטבע לכן לא נכתב. וזה לא יתכן כי בנסים שנעשו לישראל במצרי׳ קצתם היו כפי הטבע ועכ״ז נזכר בהם שם ההויה. והרמב״ן אמר שזה הנס נעשה בחוץ לארץ ואין ראוי שיכתב שמו ית׳. וקשה לפירושו כי כל הנסים הכתובים בספר התורה נעשו בח״ל ועכ״ז נכתב. For this reason, there is someone who says that the name of His existence is only mentioned with miracles that were the opposite of nature, as it was with Daniel and Channaniah. However here, even though the Holy One, blessed be He, caused the great and wonderous causes - which are the wine party, the killing of Vashti, etc. - it was all according to nature. That is why it is not written. But this is not likely, since some of the miracles that were done for the Jewish people in Egypt were according to nature and nevertheless had the name of [His] existence mentioned with them. And the Ramban [answers] that it is because the miracle was done outside the land [of Israel], so it is not fitting to write His name, may He be blessed. But there is a difficulty with his explanation, since all of the miracles that are written in the Torah were done outside the land, and yet it was written nevertheless.
וי״א שהיא דומה ברוב ענינה לס״ת ובזה יספיק. והיכן רמוז י״א בכתוב ממקום אחר ואין מקום אלא הקב״ה. ואחרים אמרו בר״ת יבא המלך והמן היום. וי״א ב׳ ופני׳ המן חפו׳. ונכתב כן לפי שהרשעים מהפכים מדת הרחמים לדין כענין מז״ל בפסו׳ הנה יד ה׳ הויה ולכן נכתב ברמז כי אין הב״ה מיחס שמו על הרעה. Some say that its content is similar to that of a Torah scroll, and that is enough. But where is it hinted? Some say where it is written (Esther 4:14), "from another place (makom)." As "Makom is nothing other than the Holy One, blessed be He. And others say it is in (Esther 5:4), "yavo hamelekh veHaman hayom, (spelling out the name of God as an anagram). And [still] others say it is in (Esther 7:8), "oupnei Haman chafu. And it is written that way (the anagram is missing the last letter), since the wicked reverse the trait of mercy (alluded to by this name of God) into (strict) justice. This is like the matter of that which they, may their memory be blessed, said on the verse (Exodus 9:3), "Behold, the hand of the Lord is." And that is why it is written by hinting to it; since the Holy One, blessed be He does not attach His Name to evil.
ואני הדל יצחק גרשון הכותב אומר טעם נכון אם יראה בעיני יודעי דעת כי הן אמת כי שמו ית׳ לא ישתלם עד פרוץ הפרץ בעמלק כמ״ש מלחמה לה׳ בעמלק כלו׳ בשם ההויה ילחם עמו ומדת הרחמים יתהפך לאכזר לו עד שלא ישאירו עוללות ואז והיה ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. ולכן אף שנהרג המן הרשע עדין נשאר מאותו זרע רע בעולם ולכן לא נכתב שם ההויה בפירוש אלא ברמז. ואם תדקדק תמצא כי ביבא המלך כתוב שם יה וחצי השם אשר עתיד להמלא כתוב בשם הרשע המן לפי שעתיד לינקם ממנו ומזרעו ולכן ו״ה כתו׳ בראש שמו והמן כלומר שם ההויה מיומן להנקם ממנו ולכן לא נכתב שם ההויה פה. And I, the humble Yitzchak Gershon the writer, will say a correct explanation if it appears so to the One who knows knowledge: For it is true that His name, may He be blessed, will not be complete until the breach of Amalek will be breached. As it is written (Exodus 17:16), "the Lord will be at war with Amalek," meaning He will fight with Him with the name of His existence, such that the trait of mercy (associated with that name) will reverse itself to be cruel to the point that they will not leave over [any] infants. And then on that day, 'His name will be one and He will be one.' And hence even though the evil Haman was killed, there was still of that wicked offspring left in the world. Therefore the name of [His] existence should not be written explicitly, but rather hinted to. And if you are precise, you will find that in "yavo hamelekh," the name of Yod-hay; and the [second] half of the name that will be filled in the future is written in the name of the evil Haman. As He will avenge Himself from him and his offspring in the future. And that is why vav-hay is written at the beginning of his name, "veHaman." That is to say that the name of [His] existence is prepared for vengeance against him. And that is why the name of [His] existence is not written here.
וא״ת הניחא לשם ההויה אמנם שם יה דכתיב כי יד על כס יה אמאי לא נכתב. אפשר שיתורץ בקושיא אחרת והוא אמאי לא נכתב שם אלדים. וי״ל כי ישראל באותו הדור לא היו ראוים שיעשה להם נס בדין אשר זה מורה שם אלדים כנודע וכן שם יה כמד״א שלהבת יה. וגם אתה ידעת שאלת תלמידי רשב״י לרבם ומה השיב להם ולכן כיון שאותו נס נעשה ברחמים כמו שמבואר מדברי משה לאליהו שא״ל כלום יש אדם כשר א״ל יש ושמו מרדכי א״ל לך אמור לו שיעמוד בתפלה ואני והוא נבקש רחמים על ישראל וכו׳. ולכן כיון שלא נכתבו שלשה המה מטיבי צעד מטעם שאמרנו על כן לא נכת׳ שם אחר אפי׳ מהכנוים ע״כ.
והקשו עוד כי אם כונת המגלה הודעה הנה יספיק במה שיכתוב איך קרה שהמלך גדל את המן ומרדכי לא יכרע וכו׳ עד תשלום הנס על ידי אסתר המלכה אשר נאמנה עם מרדכי וגם אשר הגיד על בגתנא ותרש כי בעבור זאת עלה לגדולה. אכן שאר הדברים הנכתבים ללא תועלת כגון ענין קנין מלכותו וממשלתו והמשתה אשר עשה ורוב עשרו וסרכיות ושתי ומיתתה נראה הכל מיותר. כי מה לנו לדעת אם נשא אחשורוש את אסתר או אם היה לו אשה אחרת קודם או אם הרגה אם לאו.
לכן לע״ד יצחק אפשר לומר שהודיענו כי כאשר אין ישראל דבקים בה׳ וגבר יד עמלק והאומות ועבדיהם על ישראל כענין שאו׳ בפסוק עבדים משלו בנו וכו׳ כלומ׳ מי יתן והיה ימשלו עלינו עבדי המלך ומשרתיו אלא אותם העבדים הפחותים אשר הם בגדר השפלות אשר פורק אין מידם המשא אשר עליהם אותם משלו בנו. והמופת מאחשורוש שהיה עבד נבזה ורזה כמו שקראתו אשתו וכו׳ ועלה לגדולה בעון ישראל וישראל ירדו לארץ בעונם ובעון אבותם ואחרי כן עלו כמשז״ל כשישראל בירידה תחתונה מיד הם עולים שנא׳ ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וזה כיון לדעתי דוד כאן דבקה לעפר נפשי וכו׳ כלומ׳ כיון שדבקה לעפר נפשנו כלנו כאחד חיינו והעלנו מטיט היון וקומה בעזרתנו כמו שכתבת בתורתך ועלה מן הארץ וז״ט חייני כדברך. ויען רצה לנגוע המן בישראל נבער מן העולם וטעמא מפני שהנוגע בישראל כנוגע בבבת עינו ית׳ כאז״ל בחולין בפסוק ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל דוקא. וזה דעתי במ״ש הוי אשור שבט אפי ר״ל אוי לאשור על אשר הם שבט אפי כי לא נתתי המטה בידם אלא להנקם מהם והיות המטה בידם זהו זעמי והטעם כי אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וזה דרוש גדול אצלי כי מי ישית ידו במשיח ה׳ ונקה.
ולכן כיון שושתי הרשעה עשתה לבנות ישראל שיטוו ביום שבת ערומות לפניה כן מאת ה׳ בא עליה רעתה לבא לפני המלך ערומה כמז״ל בפסוק ביום השביעי וכו׳. גם אינו מקפח שכר שום בריה כי להמן בעבור שדבר לנגדה אפילו שכונתו היה לטוב לו לתת בתו כמז״ל אפ״ה נתן אלדים שכרו והעלהו לגדולה מאז. ותחת אשר לא הבין אל פעולות ה׳ אשר עשה עמו וגבה לבו להרע לעמו ישראל כזקנו עמלק וראה ולא לקח מוסר לזה הודיע לנו כי בעון ישראל עלה אחשורוש לגדולה ונהרגה ושתי בדבר המן ונתגלגל הדבר לקחת את אסתר מזרע מרדכי אל בית המלך. לפי שאם יעלה מחשבת המן להרע לישראל לכן טרם מכה ציץ רפואה פרח לעמוד מרדכי בשער המלך לבטל עצתו הנבערה.
גם הודיענו כי כמו שעל ידי משתה היין בא הזוהמה והמות לעולם כאז״ל פרי שאכל אדם הראשון ענבים היו שסחטן ותתן גם לאשה ואל זה כיונו ר״זל באומ׳ גם ושתי הגיע מעת זמנה ליממה שנא׳ ותאכל ותתן גם לאישה כן על יד יין נהרג זרע צפעוני ושתי והמן. וכאז״ל המן העץ אל תקרי המן אלא המן העץ הרי שמאז נרמז מפלתם לכן באה אסתר ותקנה על ידי המשתה קצת הזוהמה כנודע.
גם הודיענו כי כאשר צדק בארץ אע״פ שהזהב והכסף מחלקו של עשו כמז״ל בפסו׳ והארץ נתן לבני אדם עכ״ז יש לאל ידו להסירו מהם ולתתו ביד ישראל כמז״ל בהמן. כי כל העושר אשר הציל והסיר ה׳ מיד המן נתן שליש למרדכי שליש לחכמים שליש לבית המקדש.
גם למדנו כי אף שאסור לבת ישראל שתבעל לערל שנא׳ לא תתחתן בם אפ״ה מאת ה׳ היתה זאת להיות אסתר נשואה לערל לתקן את אשר עוה שאול אביה שהציל את אגג כא״זל ע״כ.
אבל מבארי המגלה כתבו אופן אחר וז״ל הציע כל אלה ההצעות לבאר כי כאשר תקרנה לעם היהודים היושבים לעבדים תחת ממשלת המלכות הזה כמונו היום ויגזור המלך ההוא להכרית שונאינו מן הארץ אפשר שלא תקום עצתו לסבות רבות. א׳ כי אולי היה המלך מקטני הארץ וירא לנפשו פן יקומו עליו מלכי הסביבות למלחמה עליו להצילם מידו בשומעם הרע והאכזריות הגדול הזה. ב׳ שיתחננו לו לאמר הושיענו ובטל הגזרה אשר גזרת אז אף שיהיה המלך גדול ימנע מעשות זאת כי יקומו עליו אנשי מלכותו לאמר מחר יעשה לנו כדבר הזה. ג׳ אולי ימנע מפני ששרי המלכות יגינו עליהם כענין בכל המלכיות היום הזה המלך גוזר גזרות ושריו לא יקיימו את דבריו בארץ ממשלתם וזה ימשך מפני כי אין השרים עם המלך לעשות כרצונו אמנם אם אוהבים אותו אפילו יבא להם נזק מזה לא יעברו על מצותו. ד׳ אולי ינצלו כי יתנו שחד כאשר יקרה בכל המלכיות אשר גברה ידם על ישראל כמו שמצינו במלכי יהודה אשר היו שולחים להם כסף וזהב ובזה היו נמלטים. ה׳ שאולי יחשוב לאבדם על חרון אפו שעלה באפו וכאשר תשקוט חמתו יאמר להשיב אפו וחמתו. ו׳ כי אולי יחשוב המלך על הדבר אשר הוא עושה כי כן לא יעשה וישוב אחור ימינו מעשות כן וכאשר לא תמצא אחת מכל אלה אין לעם הצלה זולת רחמי השם.
והנה להודיע לכל עדת ישראל כי כאשר היו בצרה ההיא על ידי המן הצורר לא היה להם א׳ מכל אלה ובזה יכירו וידעו גודל התשועה הגדולה אשר עשה ה׳ עמהם להפליא כי לולי ה׳ שהיה להם אזי חיים בלעום. גם לא היה להם שום צד להמלט על ידי תחבולות אנושיות. לא׳ כתב כי המלך הזה מלך מהודו ועד כוש כאז״ל שמלך בכיפה הרי שלא היה ירא ממלכי סביביו. לב׳ אמר בימים ההם כשבת וכו׳ שכבר נתעלה וישב על כסא מלכותו זה שלש שנים ובזמן הגזרה ז׳ שנים אשר אין פוצה ומצפצף וכמז״ל שעד עתה היה ירא מהבטחתו ית׳ לישראל לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם וכו׳ מה שלא היה ירא עתה. על הג׳ אמר בשנת שלש למלכו עשה משתה ונמשך מזה אהבה גדולה להם בלבם באמרם המלך אחשורוש קרא והזמין לנו מאהבתו אותנו הלא ידעת כי רבות אהבו׳ נשחתו׳ מבלי קרוא כענין אדניה בן חגית כאשר קרא לכל בני המלך באהבתו אותם ולנתן הנביא ולשלמה לא קרא בשנאתו אותם אם כן יסכימו עמו לבלתי עבור על מצותו. ועוד כי יראו לנפשם פן ישכור עליהם מלכים ושרים בעשרו ויכריתם מן הארץ. על הד׳ אמר בהראתו את עשר לומר כי כסף לא יחמוד כי רב לו ועל כן הוציא הוצאות גדולות כאלו ולא יאבה כי תרבה שחד כי הוא עשיר ונדיב כמבוא׳ בכל הענין שאמ׳ והשקות. ועל הה׳ אמר גם ושתי המלכה להודיענו שהיתה מזרע המלכות וחביבה לו שכן שלח להביאה ערומה להראות העמים והשרים את יופיה וכשמיאנה אפילו שהיה דבר זר להרגה כי טעם מיאונה היתה מפני היותה בת מלכי׳ וגנאי לה לבא ערומה ועכ״ז הרגה שכיון שעלה במחשבתו לא השיב ידו מבלע ולהמיתה. ועל הו׳ אמ׳ ויקצוף המלך מאד כי עם היות טעם נכון לסרכיות ושתי לא נכנס באזניו ולא שקט ולא נח עד כלותו אותה ועד הקים חמתו כמ״ש ויאמר המלך לחכמי׳ ודבר זה עולה יפה לבא אל כונת הבנת המגלה: