כלל דרושים ואגדות בשלטי הגבורים בפרק קמא דע"ז מביא לשון ריא"ז מה שכתב בענין דרושים ואגדות וז"ל דע והבן כי המדרשים הן על ג' דרכים יש מהן שהן דרך גוזמא כמ"ש בפרק ג"ה (חולין צ, ב) דברה תורה בלשון הבאי דברי נביאים בלשון הבאי דברו חכמים בלשון הבאי בענין ערים גדולות ובצורות בשמים וכן ותבקע הארץ לקולם וכיוצא בהן ויש מהן רבים כדברי רבה בר בר חנה בפרק המוכר את הספינה שהן דרך גוזמא שדרך בני אדם לדבר כן ויש מן הדרשות שהן ע"ד מעשה נסים שמראה הקב"ה כחו ומראה להם מעשים נוראים ומתמיהים כמ"ש בדניאל (יב, ה) וראיתי אני את המראה כו' ובן יונה בן אמתי שבלעו הדג והקיאן ורבים וכיוצא בהן ובאלה ימצא רבים בדברי חכמים כמ"ש בפרק חזקת הבתים (נח, א) על רבי בנאה שהיה מציין המערות וכל הענין האמור שם ועוד אומר שם שהיה מגוש א' שהיה חוטט מערות המתים וכל אותן העניינים מעשה ניסים כמו שהיו נעשין ונגלין לנביאים שאין כן לשאר בני אדם ויש מאלה רבים במעשיו שלר בה בר בר חנה שהם דברים מותמהים שהיה מראה הש"י לחסידיו המאמינים בו בלב שלם ויש מן המדרשים שכונת חכמים בהם לדרוש המקרא בכל ענין שיכולין לדרוש וסמכו על מ"ש אחת דיבר אלקים שתים זו שמענו וכן מ"ש הלא כה דברי כאש כו' ולמדו מזה שמקרא א' יוצא לכמה טעמים כמ"ש בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, א). ואל תתמה ע"ז הלא תראה רוב פעמים אפילו הדיוט אחד מדבר דבריו מורכבין שיש להם שניפנים וכ"ש דברי חכמה שנאמרו ברוח הקודש ועד"ז דורשין החכמים המקרא בכל ענין שיכולים לדורשו ואמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא העיקרא וכל המדרשים הנדרשים בו יש מהן שהוא עיקר קרוב לפשט ויש מהן שיש בו רמז כמעט הלא תראה מה שדרש אחד מן החכמים בפ"ק דתענית (ה, ב) שאמר יעקב אבינו לא מת והשיב לו חכם א' וכי בחנם הספידוהו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקוברים והשיב לו מקרא אני דורש כלומר גם אניו יודע שמת אלא אני מתכוין לדרוש את המקרא בכל ענין שראוי לדרוש ואם א"א להיות המדרש כמשמעו יש בו רמז שיש לומר לא מת כמ"ש צדיקים אפילו במיתתן הן חיים לפי ששמם וזכרם ומעשיהם קיימים לעולם ובזה תמצא בפ' במה מדליקין (שבת ל, ב) שהיה הדרשן דורש עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וכו' והודיע לו שיש לך לפרש המדרש בענין הקרוב לו ובא אותו הכתוב ללמד שעתיד הבורא לחדש טובה גדולה בעולם וכיוצא בזה אומר שם גם מדרשים אחרים ועוד אמרו בתלמוד א"י בפ"ו דנזיר וכי המדרשות אמנה הם דרוש וקבל שכר הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חכמים המדרשים ע"ד אמונה ועיקר אלא להרבות טעמים למקרא ולדרשו בכל פנים ואולי יש בהן רמז והמלגלג על דבריהם עליו נאמר (דה"ב לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ומתעתעים בנביאיו ובכמה מקומות נענשו על שהיו מלגלגים על דברי החכמים עכ"ל. והנה עתה אשיב על דבריו אחרונים במה שאמר דבר בשם תלמוד ירושלמי ואינו כהבנתו וחלילה לנו לומר כדבריו ואם לא היה המדרש אמונה ועיקר איך אמר דרוש וקבל שכר והנה אעתיק לשון ירושלמי (ברכות ט, א) רשב"י אומר מפני מה אמרו השרץ מטמא בכעדשה מפני שתחילת ברייתו בכעדשה ופריך רביו יודן א"ה המת יטמא פחות מכזית דא"ר יוחנן להביא את הנפל שאין בו כזית וכן הנבילה תטמא כגרגיר של אפונין דא"ר חנינא אני ראיתי עגל כאפון בשפיר ומשני מאי כדון מדרשות קאמינ' דרוש וקבל שכר ע"כ והכי פירוש לי שמן מ"ש רשב"י בטעם טומאות השרץ היה מתחייב להוליד תולדות בדין טומאות מת ונבילה שיטמא בפחות מכזית וזה נגד ההלכה לכן אמרו שאין לדקדק כל כך על הטעם ההוא דאין משיבין על הדרוש דהיכא דאיכא למידרש דרשינן ואין למדין משום הלכה במקום אחר כן מצאתי שכתב הרב ר' מנחם די לוזאנ"ו:
והא לך דברי פי חכם חן הרב הגדול הרמב"ם ז"ל מ"ש בענין הגדות ודרשות בהקדמת סדר זרעים וז"ל הדרש הנמצא בתלמוד אין ראוי לחשוב שמלעתו מעוטה ותועלתו חסרה אבל יש בו תבונה גדולה מפני שהוא כולל חידוש פליאות וחמודות נפלאות כי הדרשות ההם כשיסתכל בהם הסתכלות שכלי יובן בהם מהטוב האמתי מה שאין למעלה ממנו ויגלה מהם מן העניינים האלהיים ואמתות הדברים מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו ולא רצו לגלותו וכל מה שכלו בו הפילסופים דורותיהם ואם תביט אותו על פשוטו תראה בו עניינים רחוקים מן השכל שאין למעלה מהם ועשו דבר זה לעניינים נפלאים האחד מהם ללטוש רעיונות התלמידים וללבב לבותם ועוד כדי לעור עיני הכסילים שלא יזהירו לבותם לעולם ואלו היית מראה להם זוהר האמתות יביכו פניהם מהם כפי חסרון טבעיהם שנאמר בהם ובדומיהם אין מגלין להם את הסוד מפני שאין שכלם שלם כדי לקבל האמתות על בורים וכן החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה וכבר זכרו שאיש מן החכמים נכבד לאנשים בקיאים בחכמת מעשי בראשית והוא היה בקי במעשה מרכבה ואמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה ואמרו טוב הדבר וכאשר למדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם שהמדות האלה מגונים באחד מהטפשים קל וחומר באלו החסידים הנכבדים אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם ושאינם ראוים לקבל מה שיש אצלו והכי ראיה על ענין זה דברי שלמה (שה"ש ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך ופרשו עליהם השלום ואמרו שענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם ושלא ידובר בהם ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים וזהו שאמר תחת לשונך שהעניינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים וכשיגלה הקב"ה מסוד הסכלות מלב מי שירצה אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות אז יבין מהם כפי שכלו ואין לאדם אם החכמה ודרישתה וההשתדלות אלא לעזוב ענינינו ביד הבורא ולהתפלל אליו ולהתחנן לבוננהו ולהורותו ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב כמו שמצינו דוד המלך עליו השלום עשה כן באמרו (תהלים קיט, יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכשיגלה הקב"ה את עיני האדם ויראה לו מה שהראה ראוי לו לגנזה כמו שאמרנו ואם ירמוז מהם במעט ירמוז למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמתתו כמו שבארו וגלו במעשיות רבות בתלמוד ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו שאם יגלה אותו לכסיל אע"פ שלא יגנהו לא ייטב בעיניו ועל כן אמר החכם (משלי כג, ב) באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך ועוד שהלמוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים עד אשר ישלם שכלם ואז יתבוננו וישכילו ענייני הרמזים ההם ולענין זה רמז שלמה ע"ה באמרו (משלי א, ו) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם ומפני אלו הסבות סדרו חכמים עליהם השלום דבריהם בדרשות על ענין שירחקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו ואין ראוי לסמוך החסרות אל הדרש ההוא אבל יש לחשוב שחסרון בא משכלו וכשראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטן ראוי לו להשתומם מאד על שכלו שלא הבין הענין עד אשר חסרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה בפי יתרונות המזגים וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחד כן יש שכל איש אחד שכלם משכל איש אחד ואין ספק שאין שכל מי שידע דבר נכבד משכיל מי שיסכל הדבר ההוא שהאחד נקרא שכל בפועל והאחד שכל בכח ובשביל זה יש דבריהם שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והבאור ואצל איש אחד הם רחוקים ונמנעים מהיותם ע"פ המעלה בחכמה והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבון ומשכיל והוא נעור ורק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאלו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם וג' שמינית פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו המדות האלה הוא כדור שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדות גודל כדור השמש אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג מהטענה השכילת תבאר לו בתחלת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ וידע שיעור גרם השמש והקפתה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ. ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפילו ראות גרם השמש על נכון אי אפשר לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע אדם למעלה שיכול למדוד אותו וידקדק מדתו בג' שמיני פעם זה דבר שוא שאין כמהו ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות אבל כשירגיל נפשו בלמוד ספרי המדות וחכמת מה שהוא ראוי בתבניות הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה עליו ר"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמנסטי אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו טענת אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשעור הזה או שהשמש הוא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה מתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה הנה זה יוכל להיות ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמה האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודים שהוא מן המדרגה שיעלו בה לאלהיות קל וחומר יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו מדרכי חכמות הלמודים אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאלוהו שאלות האלהות שהם צפונות בדרשות אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ ויקצר שכלו להבין דבר מהם ועל כן ראוי שנדין הדררשות ההם לכף זכות ונטיף לעיין בהם ואל נמהר להרחיק דבר מהם אבל כשירחק בעינינו דבר מדבריהם נרגיל נפשינו בחכמות עד שנבין עניניהם בדבר ההוא אם יוכלו להכיל לבותינו הדבר הגדול הזה שהרי החכמים אע"פ שהיה להם מן התאוה ללמוד וטוב הרעיון והיגיעה וחברת החסידים הנכבדים והרחקת העולם בכל מה שיש בו היו מיחסים החסרות לנפשם כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותם והוא מה שאמרו (עירובין נג, א) לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אינו אפילו כמחט סידקית וכ"ש אנחנו שהחכמה נעדרה ממנו כאשר הודיענו הקב"ה (ישעיה כט, יט) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר יחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים בחולשת שכל וחוזק התאוה ועצלות בבקשת החכמה והזריזות בבצעי העולם ארבעה שפטיו הרעים ואיך לא נסמוך החסרון לנפשותינו כשנעריך אותו עליהם ומפני אשר ידעו עליהם השלום בענין זה שכל דבריהם ברורים ונקיים ואין בהם סיגים צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם ואמרו (עירובין כא, ב) כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת ואין לך צואה רותחת גדולה מזה כסילות אשר השיאתו להלעיג וע"כ לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאוה ונותן יתרון להנאות המורגשות אשר לא האיר לבו בדבר מן המאורות הבהירים עכ"ל:
ובל"ב מידות שמנה ר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי שהתורה נדרשת רובם מיוסדים על דרשות הפסוקים ואגדות זיל קרי בהו ותמצא כן. הובאו בספר הליכות עולם בפרק השלישי. כלל העולה כל דברי הפסוקים והחכמים קיימים נאמנים בפשוטן ובמדרשן וסודן. זולת במקומות מועטות ממשל ממשלים כמו שמנה גם כן בל"ב מדות הנ"ל וז"ל ממשל כיצד הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ואין זה כי אם משל לישראל שאמרו לעתניאל ולדבורה ולגדעון שימליכו עליהם ע"כ. וכתב ע"ז מהרי"ק ז"ל וכן אתה מוצא בנביאים שדברו במשל בד"א בדברי קבלה אבל בדברי תורה ומצות אי אתה רשאי לדורשם בלשון משל חוץ משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל דרשן בלשון משל והלכה כדבריו בשנים (ב"ב פה, א). אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו על בוריו שיתברר לך הדבר שנרפה מחוליו שאם אתה אומר משענתו כשנשען על מקלו עדיין הוא חולה אלא מלמד שקרא הכתוב משענתו גופו. כיוצא בו אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו לבדו זרחה והלא לכל העולם זרחה אלא מה השמש שלום בעולם אף ההורג הזה אם ידוע שלא בא על עסקי נפשות אלא שלום היה לו עם ב"ה יהא חייב ב"ה בדמיו באלו הלכה כרבי ישמעאל. והג' הוא ופרשו השמלה יחוורו דברים כשמלה עכ"ל. ע"ש בל"ב מדות מנין שדורשין נסטריא בהגדה ואם לחשבון הרי כבר נאמר שמונה עשר ושלש מאות ואם לתמורת האותיות הרי כבר נאמר שמונה עשר ושלש מאות ואם לתמורה האותיות הרי כבר נאמר ל"ב קמ"י בחילוף א"ת ב"ש אותיות כשדים ומנין שדורשין נוטריקין בהגדה ת"ל אברהם אב המון גוים כרמל רך מל דבר שהוא רך ונמלל ביד. הוא קללני קללה נמרצ"ת נואף מואבי רוצח צורר תועבה. ירט יראה ראתה נטתה וכתב מהרי"ק גיטמרי"א פי' גי"א מטורי"א שהמלות הם כמו הרים והיוצא מהם כמו גי"א נוטריקין פי' נוטר אות קונה תיבה עכ"ל:
ויען שהמדרשים צריכין דקדוק גדול להבין אפילו פשוטן לירד לעומקן אעתיק קונטריס קטן מחכם אחד שהרשים המקומות שראוי להרגיש בהם ולתקנם וז"ל. בכל מקום שנאמר ר' פלוני פתח דרך משל ואהיה אצלו אמון צריך להבין מה קושיה יש בפרשת בראשית. ובפסוק ואהיה אצלו אמון ועוד להבין מה שייכות יש לזה עם זה. עוד כשאומר ד"א צריך להבין מה קושיא יש לו בדרך הראשון עד שבא לפרש באופן אחר עוד צריך להבין למה במדרש אינו אומר ר' פלוני אומר זה הפסוק וכו' אלא אומר בלשון פתח כי צריך להבין זה הפת"ח או זה הקמ"ץ מה עניינו. עוד צריך להבין למה המדרש בהרבה מקומות אומר כתיב אע"פ שלא נזכר מי הוא בעל הפתיחה הל"ל נאמר. עוד צריך להבין למה המדרש אומר בכל מקומות הכא אתה אומר כך וכך ולהלן אתה אומר כך וכך למה לא לקח לשונו בזה האופן הכא כתיב כך וכך ולהלן כתיב כך וכך או על הסתם כתיב וכתיב בלא הכא ובלא להלן. עוד צריך להבין מה שאומר המדרש בכמה מקומות אחר שמביא הפסוק אומר תנינן למה אינו מביא ראיה מפסוק אלא ממשנה מאחר שיש לו פסוק להביא ראיה. עוד צ"ל למה בכמה מקומות אין המדרש אומר כתיב אלא מביא הפסוק ואח"כ מביא פסוק אחר בלא כתיב. עוד צ"ל כשהמדרש מביא משל ואותו הדבר היה מובן בלי משל מה היתה כונת המשל. ועוד צריך להבין כי לפעמים מביא המשל ואחר כך הנמשל ולפעמים עושה בהפך. עוד צריך להבין במדרש כשהרבה מן החכמים כל אחד ואחד עושה דרשה בפסוק וכל אחד עושה הדרשה על פסוק א' צריך להבין מפסוק מהיכן מוציא הדרשה כל אחד ואחד הוקשה לו בפסוק. עוד צריך להבין במדרש כשמביא פסוק א' לאחר הפסוק הראשון מה היא הכוונה אם בפסוק ראשון היה מוכן הראיה שלו למה מביא ב' פסוקים או אם לא היה מספיק לראיה שלו אלא שנים. עוד צריך להבין למה בקצת מקומות הוא אומר ז"ש הכתוב ואינו אומר כתיב. עוד צריך להבין מה הוא שאומר המדרש בכמה מקומות וברוב כשמביא פסוק א' משל ורחוק מפנינים מכרה שואל המדרש או החכם מהו מכרה מה שואל הדבר כמשמעו אלא בכל מקום ששואל המדרש או החכם מהו הוא מצד ד' דברים או כי זה הדבר היה יכול לדבר אותו בלשון אחר יותר מובן כמו משל ורחוק מפנינים מציאתה אמר מכרה לכן שאל מהו מכרה שהכוונה למה נקיט ליה בהאי לישנ'. עוד דרך שני כי כל מקום שהוא שואל מהו שיש ייתור בפסוק שלא היה צריך עוד ג' כי כל מקום ששואל מה הוא שהפסוק הוא שלא על הסדר עוד ד' כי בכל מקום ששואל מהו כי זה הייתי מבין אותו בפסוק בלא זאת התיבה. עוד יש מהו שהוא מקשה הכפל כמו ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך מהו בכל לבבך ובכל נפשך ומקשה מהו וכו'. עוד יש מהו מצד דגשות התיבה כמו הן אראלים צעקו חוצה שואל המדרש מהו חוצה ומתרץ חצה כתיב פרש"י חצה כתיב לשון מהירות כמו דבר המלך נחוץ ר"ל האב חצה לשחוט את בנו כמו דבר המלך נחוץ ר"ל מהרה והדגש בחי"ת. עוד צריך להבין למה המדרש כשאומר ע"ד משל ר' פלוני פתח ואולם הר נופל יבום וצור יעתק ממקומו חוזר פעם אחר הפסוק ואומר ואולם הר נופל יבול זה פלוני למה לו לחזיר הפסוק בלא חזרה הפסוק היה יכול לעשות הדרש. עוד צריך להבין המדרש בכמה מקומות אומר לאחר שעשה כמה דרושים בפסוק אומר לפיכך היה צריך הכתוב לומר ויצא יעקב וגו' וכן ע"ז הדרך וכי בכל הדרשות כלן האמורות קודם לכן או לאחר מכאן לא היה צריך הכתוב לומר כך צריך להבין מה הטעם שאומר שהיה צריך הכתוב לומר כך יותר מאחרים. עוד צריך להבין כשאומר במדרש ר' פלו' בשם ר' פלו' אמר כתיב וכו' למה לא אמר ר' פלוני בשם פלוני כתיב וכו'. עוד צריך להבין כשחכם אחד מבעלי המדרש עושה פתיחה ומביא פסוק אחד דרך משל ר' פנחס הביא על פרשת וישלח יעקב מלאכים לפניו פסוק קומה ה' קדמה פניו הכריעהו ור' יודא בר סימן פתח בפסוק והוא מעיין נרפס ומקור משחת למה לא עשה הדרשה שלו על פרשת פנחס. ועוד צריך להבין איך יבא שייכות זה לפסוק וישלח יעקב. ועוד צריך להבין מה קשה לו בזה ובזה כמ"ש. עוד צריך להבין כשאומר ד"א ואומר לפי דרך משל שאמר עשו יש לי רב אמר רב איבו לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאוששו לו כאן מאי לשון לפי שהיה יכול לומר דבריו בלא לשון לפי. עוד צריך להבין כשאומר על פסוק ויבא יעקב שלם למה חוזר המדרש בכאן ובכמה מקומות לחזור הפסוק בעצמו כמו שאמרונ. ועוד שאינו עושה שום דרשה בפסוק אלא מביא פסוק אחד כמו בכאן שחוזר ואומר ויבא יעקב שלם שיר המעלות רבת צררוני מנעוריו יאמר נא ישראל א"ל הקב"ה ויכלו לך א"ל גם לא יכלו לי ויבא יעקב שלם כמה ישמח לבו ויגל כבודו של המעיין כשירד לסוף דעתם של רז"ל. עוד צריך להבין ד"ת על פרשת וישב שמביא פ' בזעקך יצילוך ואחר כך מביא והחוסה כי ינחל ארץ זה יעקב כי הפ' נדרש בהא סלקי' ובהא נחתינן. עוד צריך להבין כשהמדרש אומר על דרשה א' שעשה ר"מ נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד או' הה"ד לי גלעד ולי מנשה וגו' ואמר תנינן ג' מלכים וד' הדיוטות וכו' וסוף המאמר נמנעו מלצרפו עמהם דורשי רשומות אומר יש להם חלק לעה"ב חוץ מבלעם מה טעם לי גלעד ולי מנשה צריך למעיין שיבין מ"ש דורשי רשומות מ"ט לי גלעד ולי מנשה אין יוצא זה הטעם מזה הפסוק. עוד צריך להבין איך המדרש בתיבה א' כופל ג' דברים. ר"מ ויאמר יתרו למשה לך לשלום אמר לו לך לשלום ותכנס ותבא לשלום מהיכן משמע מתיבת לשלום כל אלו הדרשות שעשה. עוד צריך להבין כשאומר במדרש ד"מ על פסוק ויותר יעקב לבדו וגו' אין כאל ישורון ד' ברכיה בשם ר' יודא בר סימון אמר אין כאל ישורון ומי כאל ישורון צריך להבין בדברי ר' ברכיה למה חזר והפך הפי' מחמת איזה קשי' שיש לו בפסוק הזה. עוד צריך להבין כי אומר המדרש זש"ה ע"י פלוני כמו במדרש חזית זש"ה ע"י שלמה מה לנו לידע ע"י מי נאמר ומהו התועלת הנמשך לנו מזה ואפילו שלא היה אומר ידוע הוא ששלמה אמרו. עוד צריך להבין כשאומר המדרש בפ' א' כמו שיר השירים מהו צרור המור ובפ' הבא אחריו אינו שואל מהו אשכול הכופר וזה אינו דומה למהו האמור לעיל:
עוד צריך להבין למה לפעמים מביא המדרש פ"א ועושה דרשה על תחלת הפ' ומביא השאר ואינו דורש בו שום דבר. עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות אומר כתיב ואינו אומר הה"ד או זש"ה. עוד למה המדרש בקצת מקומות שאל למה והדבר הוא כפשוטו מה שאל למה כמו ויאכל בועז וישת וייטב לבו למה וייטב לבו שברך על מזונו מהיאך נפקא להו מקר' זאת הדרשה וגם צריך להבין כל הנ' ד"א שמביא המדרש שמה. עוד צריך להבין כשאומר המדרש בקצת מקומות וזה על הרוב במשנה תורה וקבלתי מפי גדולים ז"ל כי משנה תורה רובו ממדרש ילמדנו כי דרכו להביא תמיד הלכה אדם מישראל וכו' צ"ל היטיב מה התייחסות וקשר יש לזה הדין עם הפרשה כמו בפרשת עקב. וא"ת כי אחר הדין מביא דר' יוסי בר' חנינא לענין שבה אימתי שמרו ישראל וגו' ומזה הענין נמשך לתת קשר לפי' י"ל כי בלא הדין היה יכול לעשות זה. עוד צריך להבין בקצת מקומות כשאומר המדרש ר"א כי הנהוג הוא להביא הראיה על הפסוק עצמו כי מחמת איזה קושיא שיש בדרך הראשון והוא מכי' דבר אחר על פ' אחד כמו בפ' עקב ד"א והיה עקב זש"ה לי גלעד וגו' ד"א מואב סיר רחצי וגו'. אומר כך פתח ר' פלו' ואח"כ בפ' עצמה מביא היתר ואינו אומר כך פתח אלא פתח לו:
עוד צריך להבין בפ' כי תשא כשאומר וכל הפתיחות כלן בענין הכתוב בפרשיות וכו' מה ר"ל ועוד אמר לו הקב"ה וכו' מה קשר יש לזה עם זה ואם באו כדי ליתן ריוח בין הדבקים יצא שכרו בהפסדו עוד צריך להבין למה המדרש מביא פ' א' ומחמת קושי' שיש בפ' באים קצת חכמים וכל א' מפרש פירוש א' ואח"כ עמהם אחד או רבים ומפרש פי' אחד ואומר לכך נאמר וכו' וכי זה לכך נאמר לאיזה הפי' של איזה חכם יבא ולפי הפי' האחרים לא יבא זה לא יתכן כי לכל הפי' צריך לכך נאמר א"כ למה אמר כל אחד ואחד פירושו לכך נאמר וכו' וזה במדרש איכה בפ' קלים היו רודפנו וגו':
עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות עושה דרשה על פסוק א' ודורש תיבה א' ומדלג תיבה א' ודורש השאר ואח"כ חוזר ודורש כל הפסוק פ' ויקרא פ' חמישית. עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות אינו אומר ר' פלוני פתח או זש"ה או הה"ר או כתוב או כתיב כמנהגן אלא מביא הפסוק ואח"כ אמר ר' פלוני אומר ודורש על הפ' פרשת נשא פ' שמיטה פסוק איש או אשה כי יעשו וגו'. עוד צ"ל פ' נשא פ' י"ד שאמר המדרש אמר ר' יודא בן נקרה י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן וכנגדן נאמר י"ג מיעוטין ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן וכאלו הן וכו' ר' יוסי הגלילי אומר בג' מקומות נאמר בתורה דיבור למשה ומעט את אהרן. בארץ מצרים ובהר סיני ובאהל מועד וכו'. וצ"ל שאינו חולק ר' יוסי הגלילי עם ר' יודה בן נקרה כי בכלל הג' יש הי"ג למנין וזכרוני שזה הלשון קריתי בספרי. עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות אומ' ד"ע על פ' א' ועשה בו דרשה ולא על הפ' הא' ולא שייך ד"א אם לא אמר שום דבר קודם בפ' וכו' שיר השירים על פסוק אני חבצלת השרון הוא שאמר דור ברוח הקודש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע שבטך ומשענתך המה ינחמוני וגו'. עוד צריך להבין מה הפרש יש כשאומר המדרש כדאתמר לכשאומר בדקאמר וכו' עוד צריך להבין כששואל המדרש מה ראה מה ר"ל מה ראה כמו במגלת אבתר מה ראתה שתבוא למלוך על קכ"ז מדינה. והגרסה האמתי' הוא ראתה ולא זכתה עוד על פסוק ויפקד המלך פקידים מה ראה וכו' עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות אמר חכם א' פתיחה על פ' א' ועושה בו דרשה ופ' הפרש' אינו גורס בו כלום כמו בפרשת ויצא ר' אבא פתח בית והון נחלת אבות וגו' ואינו דורש שום דבר בפסוק ויצא יעקב וגו'. עוד צ"ל כשהמדרש מביא משל והדבר נמצא מובן בלי משל משל למה. ועוד כשמביא ב' או ג' משלים צ"ל זה ר' פלוני מה קשה ליה במשל של ראשון וכן הג' בשני וכו'. ועוד צריך להבין כשאמר המדרש יכול כך וכך ת"ל כך וכך יכול עד מגן ת"ל על רוב פשעיה. ואני אומר במאמר כנלע"ד שחז"ל מקשים יכול על מגן ת"ל על רוב פשטיה הוקשה לרז"ל בכתוב שאמר על רוב פשעיה וכי לקתה מדת הדין שהקב"ה ישלם להם כפלים מפשעיהם עד שהוצרך לומר על רוב פשעיה אלא שרז"ל הרגישו בפסוק שתיבות על רוב פשעיה אין הכרע אם חוזרת למעלה או למטה לעולליה הלכו שבי לפני צר לזה באו ז"ל ואמרו החלוקה השניה לא יש בה עונש ת"ל על רוב פשעיה דקאי אעולליה הלכו שבי וגו'. עוד צריך להבין למה המדרש בקצת מקומות כשאומר ד"מ אומר ד"א אפרים מעוז ראשי הכתוב מדבר בכך וכך או אומר מדבר ואינו אומר הכתוב וכו' או למה אינו אומר ד"א זה כך וזה כך כמו שאומר הרבה פעמים. עוד צריך להבין במדרש אומר וכי זה הדבר הוא כך אינו אלא כך עוד יש וכי יש לו משועות אחר כמו דרך משל במדרש וכי זה הדבר שאתה אומר אינו דבר המאור כמו פרשת ויחי פ' צ"ט בן פורת יוסף וכי פורת הוא לית יוסף דצריך להגיה הגירס' כאשר אתי הגרס' הנכונה בספרי הגדולים ז"ל וכי פורת ליה יוסף הוא לא אלא מהו בן פורת שע"י פרות נתגדל. ונראה לע"ד דקשה לבעל המדרש בזאת הברכה שברך יעקב ליוסף בן פורת יוסף כי פורת הוא מלשון פרו ורבו שהוא לשון תוספות וא"כ מה הברכה מורה יותר מן השם שהוא יוסף וז"ש המדרש וכי פורת ליה יוסף הוא ר"ל היינו מה שמורה שם יוסף היינו מה שמורה פורת ותירץ אלא מהו בן פורת שע"י פרות נתגדל ונתבחטתי כל ימי לתת קשר למ"ש המדרש בנאיו אתהלך לפני ה' בארצות החיים ויש קצת ספרים דלית בהו בנאיו בדפוס מתנות כהונה והגירס הנכונה היא בנאיו כמו שראיתי בספרי גדולים ז"ל ונראה לע"ד שיובן עם מה שארז"ל ובפרט בס' הזוהר על פ' אמותת הפעם אחרי ראותי את פניך כמו ששמעתי הפשט שם מפי האר"י ז"ל כי ידוע הוא מדרז"ל כי אחר הוא סמוך ואחרי הוא מיפלג ויעקב אבינו כשנסתכל בדיוקנו של יוסף וראה שהיה עומד בצדקו ושלא היה צריך יעקב לחזור בגלגול לקיים י"ב שבטים כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק עלי היה כלנה וכמו שהרמז מובן מדברי אונקלוס ז"ש לו אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי כי הרשעים בחייהם קרואים מתים וידוע הוא מה שאז"ל על ויוסף היה במצרים כי הכוונה אע"פ שעלה במעלה ובגדולה עם כל זה היה בצדקו וזהו שאז"ל שאמר יעקב בנאיו שאף על פי שעלה במעלה עכ"ז מובטח אני שאתהלך לפני ה' בארצות החיים או יהיה בארצות החיים כמו שאמרו חכמי האמת בזוהר דפוס סאלוניק"י שארצות הוא מלשון רצון וידוע הוא לאשר עמדו בסוד ה' כי גדולי עולם היו מתחננים לפני הקב"ה שלא ישובו עוד לזאת המלבוש החומרי וז"ש יעקב אתהלך לפני ה' בארצות החיים ר"ל ברצון אותם שהם נקראים חיים בחייהם ובמותם לא נפרדו וכו' ועזר י"ל שהמדרש עושה לפעמים מ"ס בתחלת הפסוק מ"ם חסרה כמו בפרשת ויחי פר' ג"ח מאל אביך ויעזרך מי עשה כן מאל אביך והוקשה להם ז"ל כי תיבת מ"ם מיותרת שלא היה לו לומר אלא אל אביך ויעזרך וגו' ואומר המדרש סמוך לזה המאמר על פסוק ברכות שמים מעל זו אזכרות שבבעל וראישתי אחד מן האחרונים ז"ל שפירש אזכרות שם מקום שבבעל ר"ל שהם במקום גבוה ולא יתחוורו דבריו בעיני עד שזכני האל וראיתי מדרש אבכי' מכתיבת יד במצרים כי ירבעם בן נבט היה מוחק שמות ההויה וכותב במקומם שמות הבעל וזהו ומעל הוא מלשון ומעלה בו מעל ומשפירש שם מקום או שזה במקום גבוה הטעה אותו המשך המאמר עוד צריך להבין בכל מקום שאומר הפסוק דרך משל לססתי ברכבי פרעה וגו' אומר דרש ר' פפייס פתח או הה"ד שלא בלשון דרש צ"ל בכל מקום שאומר מדרש מהו הכונה שלא עשו כמו שהוא הנהוג בכל מקום עוד צריך להבין בכל מקום שאומר הפסוק בתחלה ואומר ר' פלוני פתר קריי' בכך וכך ואין דרך המדרש לומר רבי פלוני פתר קרא כך וכך אלא לאחר שקדמוהו אחדים בפירושים אחרים על הפסוק והוא אומר פירוש הפסוק היא כך וכך עוד צריך להבין כשאומר בפסוק ר"מ על פסוק דודי חמק עבר נתחטא ונתמל' עלי עברה נפשי יצאה בדיבורו של כורש וכו' צריך להבין איך מתיישב בחמק נתחטא ואיך יובן מחמק ונתחט' ולהבין המאמר שהוא קשה ההבנה עוד צריך להבין היטב כשתמצא מאמר אחד במדרש תמצא המאמר עצמו בגמרא בסגנון אחר אומר בקצת שנוי או חסר או יתיר צריך המעיין לבקש מקום מבואר של המאמר וכל המפרשים הנמצאים עמנו היום ולהשתדל לסלק איזה טעות אם יש בגירסת המדרש ולקיימה כי היא הקדומה ושנוי הגרסאות בהמדרש לגמרא רבו כמו רבו וכמעט בהרבה מאמרים הנמצאים בגמרא ובמדרש וכל מי שלא יראה דברי המדרש במקומם לא ירד לעמקן של דברים או ישבש דברי הגמרא או דברי רש"ל ז"ל וזה כפי הסברא או כפי המפורסם פוק חזי חד מרבות' בתראי שכתב בספרו בפירוש לדברי רש"י ותוספות ז"ל כתב במסכת סנהדרין פרק חלק על משנת ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב אמרו בגמרא ועוד רצו למנות אחד בא דיוקנו של אביו ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה עד חזית איש מהיר במלאכתו וגו' ופרש"י ז"ל לפני מלכים יתיצב בג"ע וכו' בל יתיצב לפני חשוכים בגיהנם בתמיה כך פרש"י ז"ל והרב הנזכר עשה התמיהה של רש"י ז"ל טעות ומי שיראה דברי המדרש בפרשת נשא פי"ד יראה איך דברי רש"י ז"ל הם אמת ויציב ורש"י ז"ל ראה דברי המדרש וכתב מה שכתב וכו' עוד תמצא בפרשת תרומה פרשת ל"ה על פסוק נער חית קנה וגו' ואומר לעיל מזה שלעתיד לבא כל האומות עתידין להביא דורון כו' עוד תמצא במדרש מאמר אחד ואומר ר' פלוני אומר ובמדרש אחר תמצא המאמר בשינוי הגרסא כנזכר ובשינוי הסימן ובשינוי שמות החכמים אחרים וזה הרבה עד כאן לשונו: