[ירושלמי פ"ק דר"ה]
רבי שמעון בן לקיש אמר אף שמות המלאכים עלה בידן מבבל בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים שרפים עומדים ממעל לו מכאן ואילך והאיש גבריאל כי אם מיכאל שרכם. ע"כ: מכאן מצאו קצת מפקרים מקום לאמור כי שמות המלאכים מחודש בידם מבבל מה שקבלו מן הבבליים והפרסיים אשר הם שנהגו בזה וישראל קבלו מהם. והוסיפו פשע ורשע בדברים כאלו אשר אין אנו רשאים להשיב עליהם כלל כמשפט לאפיקורסי ישראל דכ"ש דפרקי טפי. וגם לא להזכיר שפת שקר ולשון רמיה שלהם רק לבקש יכרת ד' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וגו'. אמנם ביאור מה שאמר עלו מבבל על דעתי. כי ידוע כי שמות הדברים כולם יש להם טעם לפי הענין ואבוהון דכולהו (בראשית ב׳:כ״ג) לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה וגו' חוה כי היא היתה אם כל חי וכמוהם הרבה בתורה ונביאים כתובים בטעם קריאת שמות האנשים והמקומות על מאורעות וטעמים שונים. וכן בדברי רז"ל במקומות הרבה אשר לא פורש טעם שמותם בתורה פירשו לנו הם טעמים לשבח. והמה יעידו גם על כל נעלם כי לא נקרא שום שם דבר על דרך ההזדמן בלבד רק לסיבת מה:
וכפי זה הנה גם למלאכים נוכל לקרוא לכל מלאך ומלאך שם כפי כח פעולתו הנגלית אלינו במה שיפעול כח שליחותו אשר אל הפעולה ההוא הוא שלוח על שמה נקראו. ונתפרש הטעם מה שלא נקראו (בראשונה) בשם אצל רז"ל (במדבר רבה פרשה י') דבר אחר והוא פלאי אמר לו המלאך איני יכול לומר לך שמי שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם הוי והוא פלאי לפי פלא ופלא שעושה על ידו הוא קורא לו שם ע"כ:
ביאור זה מה שכתבו לפי פלא ופלא כי לפרש לשון פלאי הי' די כפשטו שע"כ השם נעלם ומכוסה מאחר שאין לו שם מיוחד. אבל רצה בזה כפי מה שידענו שהמלאכים הם כחות מיוחדים על כל פרטי הדברים הנמצאים בבריאה המחודשת אשר המציא השי"ת. והנה כפי הנהגה הטבעית אי אפשר לכח שישנה אל כח אחר כי כחות הטבע לא ישנו מהלכם כמו כח השריפה והחמום לא ישתנה להיות מקרר או מלחלח או מזריע או כיוצא בזה. כי כאשר נתייחד כל כח לעניינו כן הוא חוק ולא יעבור כל ימי השמים על הארץ ואין משתנה לעולם. אבל השתנות כח זה להיות משתמש אל ענין אחר הוא רק על צד הפלא כאשר הוא בענייני הגופניים שעל צד הפלא מי שאמר לשמן וידליק הוא אומר לחומץ וידלק. וכח המשמש להלוך ולהתנועע בלי שום מנוחה נתשנה להיות נדממת. כך הוא ברוחניות הכחות מי שאמר לכח האשיי ושורפיי להיות שורף הוא משנהו אח"כ להיות אותו כח עצמו מקרר.
וכמו שאיתא (פסחים קי"ח א') אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה שאתה שר של ברד והכל יודעים שהמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר בפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס ע"כ. ור"ל שכח הממונה על הברד הי' רוצה להוריד ברד ומבול מים לקרר וזהו הנהגה טבעיית שהכל יודעים שהמים מכבין. רק שמכל מקום הי' נס שיהי' מזדמן אז ירידת המים. וכדרך שאיתא כן (חולין קכ"ז א') בנחש שבא על הצב ויצא מהם ערוד דהוא נס בתוך נס לפורעניות. דהיציאה עצמה גם אלו היו ראויים על פי הטבע להתעבר זה מזה קרוי נס שיזדמן כן שיצא אז. וההשתנות ויציאה מסדר הטבע הנהוגה הוא קרוי נס בתוך נס. וכן בסוטה (מ"ז א') נס בתוך נס דלא הוי דובים ולא הוי יער כי כאשר הוי יער אין יציאת הדובים נס נגלה בשינוי הטבע כי דרך דובים לצאת מיער רק מ"מ הוא נס שנזדמן אז יציאת הדובים אעפ"י אעפ"י שלא הוה כלל דובים מעיקרא (כמו בברד דלא הוי ברד מעיקרא) ונס בתוך נס הוא כאשר הוא יוצא מסדר הטבע. ועל זה אמר גבריאל שאעשה נס בתוך נס שאני שר של אש ר"ל כח השורפיי של אש ועם כל זה אקרר. היינו שיהי' האש כאשר הוא ולא יכבה ומ"מ הם לא ישרפו שישתנה האש מכח שנתייסד עליו להיות שורף ואותם לא ישרוף. ודבר זה יציאה מגדר הטבע זה נס בתוך נס:
ודבר זה הוא הנקרא פלא שעניינו דבר מופלא ומופרש מעניינים אחרים כי כרשר הנס אינו יוצא מגדר הטבע אז אין אותה ההנהגה מופרשת ומובדלת מכל ההנהגות חברותיה שלפני' ושל אחריה. משא"כ כאשר יוצאת מסדר ההנהגה המורגלת אז הנהגת אותה שעה מופרשת משאר ההנהגה כולה והיא פלא. וכן שמעתי על דרך זה ג"כ לפרש מה שאיתא (פרקי דר"א פרק מ"ב) שמי כמוכה וגו' עושה פלא אמר פרעה. וכי דברי נביאות הוא. רק הרגישו שהכרה מי כמוך ד' על עשיית פלא ודבר יוצא מגדר הטבע זה מאמר הראוי לפרעה שאינו מרגיש גדלות השי"ת רק על ידי הדברים היוצאים מן הטבע. אבל בהנהגה הטבעיית אינו מרגיש שרק השי"ת הוא המנהיגה [וכמו שכתב הרמב"ן על התורה כי כל הנהגות הטבע הוא נסים נסתרים] ושמי כמוכה וגו'. משא"כ בני ישראל גם בזולת פלאות הם מתבוננים על הנהגה הטבעיית המתמדת איך לא נפל דבר ממנו במקרי והזדמן רק הכל בכונה מכוונת כל דבר במועדו ובזמנו. ודבר זה נקרא נס אף כאשר הוא על פי ההנהגה התמידית רק שיהי' מזדמן בעת הצורך שהוא הרגשה שאינו מקרה שקרה רק הכל מאת רצון השי"ת המנהיג את הנהגת הטבע ולכך הם מרגישים מי כמוך ד' וגו' אף בזולת עושה פלא. וזהו שאמר לפי פלא ופלא כו' ר"ל שבכל עת השתנות כחות הטבעים שרוצה השי"ת לעשות אז משתנה כחי ממה שהוא לכח אחר. וא"כ גם השם המתייחס אל כח וענין הדבר משתנה אז מאחר שנשתנה כחו. אבל כל זמן שאין הקב"ה עושה פלא ומתנהג בהנהגה הטבעית שאין שום דבר משתנה ממה שהוא אז כחו עומד על מקום ומדרגה ראשונה:
ובבראשית רבה (פרשה ע"ח) כתוב אחד אומר מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא וכתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא אלא מלמד שיש שם שינוי לא כשם שנקרא עכשיו כך הוא נקרא לאחר זמן שנאמר ויאמר לו מלאך ד' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף ע"כ. והנה עדיין השאלה במקומה עומדת למה אמר כאן בשמות שיש לכל אחד כמה שמות וכאן משמע שיש לכל אחד רק שם אחד. [כי דחוק לפרש שהדיוק להיפך דשמות לא משמע שמות הרבה. דהא על רבוי הצבא קאמר שיש לכל אחד עכ"פ שם מיוחד. ובשם משמע שכולם בשם אחד הכוללם דהיינו מלאכים] ומדוע נשתנה הלשון בין הכתובים. אבל ביאור זה כי פסוק דהמוציא וגו' (ישעיהו מ׳:כ״ז) סיומו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד'. היינו שהיו צווחים שיש כאן הסתרת פנים בעבור שלא ראו נסים והשגחות פרטיות נגלות חשבו כי הסתיר ד' פניו מהם ומסרם להנהגת הטבע. ועל זה צווח שאו מרום עיניכם ר"ל אל עומק רום המעלות שהוא המעלה העליונה ועלת כל העלות מי ברא אלה הנהגה הטבעיית הלא הוא הבוראה והוא ג"כ המוציא וגו' עכשיו בכל יום הוא המנהיגה ולכולם בשם יקרא כל אחד בשמו המיוחד. שמאחר שבהנהגה הטבעית אנו מדברים הנה כל אחד מיוחד בשמו כל כח וכח אל מה שנתייחד אליו בו בשם הוא נקרא. והוכיחם שיתבוננו שגם ההנהגה הטבעית היא מלאה ניסים נסתרים. ר"ל שהכל מהשגחת השי"ת להיות כל כח וכח משמש בעתו כפי הראוי לו ולא נפל השתמשות כל כח אף למה שהוא מוכן אליו במקרה וכמו שנתבאר לעיל. אמנם מקרא דתילים המדבר בעת אשר נדחי ישראל יכנס ויהי' שידוד הטבע ביותר הנה אז לכולם שמות יקרא שישתנו שמות כל כח לכמה שמות פעם ישמש אותו כח כך ופעם הפכו.
ואפשר לפרש עוד כדברי המפרשים דמשמות דייקא שיש לכל אחד שם מיוחד בפני עצמו ובשם משמע שאין לכל אחד שם מיוחד רק שם אחד כוללם ודייק בקרא דישעי' כתיב המוציא דמשמע לשעבר כמו שאיתא בעירובין (י"ח א'), והיינו בתחלת הבריאה וכמו שנאמר שם מי ברא אלה וכבר אמרו ז"ל (ברא"ר פרשת בשלח) תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית על הים שיקרא כו' כי בתחלת בריאת הכחות כולם התנה עמהם שאינם כחות קבועים שלא בראם להיות קביעא וקיימא כן רק שישתנו ולא יהי' להם שם קבוע שלא ישתנה. ולכן אז לכולם בשם אחד יקרא. אבל מונה מספר שהוא בהווה ובהנהגה התמידית שהיא הנהגה הטבעית אז לכולם שמות יקרא כל אחד שם קבוע שלא נשתנה.
ובשמות רבה (ר"פ מ"ח) לכולם בשם יקרא וכתיב אחד אומר לכולם שמות יקרא כיצד יתקיימו שני כתובים אלו אלא כשהקב"ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכולם שם אחד וכשהוא קורא אותו מיכאל גבריאל לכן נאמר לכולם שמות יקרא. ע"כ. ונראה שאין כאן סתירה בין המדרשות. והיינו כי הנהגה הטבעית היא כאשר כל כח וכח משמש למה שנתייסד אליו וזהו ענין שקורא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבל שידוד הטבע הוא כאשר יתמזגו כחות הפכיים ושונים בנושא אחד כענין אש המחמם יקרר וכיוצא. וזה נקרא לקרותם כאחד שכאשר קורא לכח מחמם ועושהו כח מקרר הרי קרא לב' כחות כח המחמם וכח המקרר. ואז לכולם בשם יקרא בשם אחד כי אינו מייחד להם שמות שיהי' לב' הכחות הנפרדים בשמותם רק בשם אחד יקרא שהכח המחמם עצמו משנהו לכח מקרר וכאשר אמרנו.
והנה אמרו (יומא כ"ט א') למה נמשלו אסתר לשחר לומר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והאיכא חנוכה ניתנה לכתוב קאמינא והניחא למאן דאמר מגילת אסתר ניתנה לכתוב אלא למאן דאמר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר מוקי לה כר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר דאמר רבב"י אמר ר"א למה נמשלה תפילתן של צדיקים לאילה מה אילה קרניה מפוצלות אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלתן תפלתן נשמעת ע"כ. ביאורו כי הכתב הוא הפרסום הדבר לכל באי עולם בדורות הבאים כמו שנאמר (בירמיה) וכתוב בספר וגו' למען יעמדו ימים רבים. ודבר זה אינו אלא בנס שהוא שידוד הכחות והשתנותם מטבעם שדבר זה הוא פלא נרגש. וגם דבר זה נקרא נס בתוך נס כמו שכתבתי לעיל והרי זה על דרך שאמרו (חולין פרק א"ט) תרי תמיהי דכירי אינשי. וזה ענין שנס חנוכה לא ניתן לכתוב כי לא הי' נס מופלא בשידוד הטבע שבכח הניצוח אשר ברא השי"ת לנצח ולהתגבר על זולתו נצחו החשמונאים לבני יון ועם היותם מועטים כבר יארע זה על דרך המקרה שינצחו מועטים למרובים וגם בהיות המעט גבורים. ואינו אלא נס נסתר שאינו נגלה ונתפרסם לכל באי עולם שלא יוכלו להכחיש ובעל כרחם יודו כי ד' אלקים חיים הוא מלך עולם וכדרך ניסי מצרים ודור המדבר שנאמר (יהושע ב׳:ט׳) כי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. ובנס אסתר נחלקו בו אם לא ניתנה לכתוב למה שלא נראה בו שידוד הטבע כ"כ כי אפשר הוא על דרך הטבע שאשה תטה לב בעלה לשנות משפטיו ולהטותו לטובת אומתה. או כדברי האומר שניתנה לכתוב בעבור מה שמצאנו גם שם (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם נראה ממה שגם האומות שאין מרגישים כח השי"ת אלא על ידי פלא כמו שנתבאר לעיל הרגישו אז להתיהד זה יורה כי הי' גם אותו נס שידוד טבע גמור כי על ידי ההנהגה הטבעית לא הי' אפשר להשתנות הגזירה אחר מה שהי' בחוקי פרס שכל מה שנחתם בטבעת המלך אין להשיב. ועוד שעכ"פ לא הי' להיות נהפוך שישלטו המה בשונאיהם וכיוצא מצברים הידועים לדור הרואים הנס שהי' ניכר בהם שידוד טבע ופלא ולכך סובר דנתנה לכתוב:
ולדבריו אמר דאסתר סוף כל הנסים הללו שניתנו לכתוב. ר"ל נסים נגלים לא הי' עוד יותר [לכל האומה]. והיינו כי אמרו (שבת ל"ב א') שאם עושים לאדם נס מנכין מזכיותיו שנאמר קטונתי מכל החסדים וגו'. וביאורו כי כל נס בשידוד הטבע הוא יוצא מסדר עולם כמו שאיתא (בע"ז) עולם כמנהגו נוהג. שהוא נברא במנהג וסדר ידוע שיתנהג וכאשר ישתנה נקרא שנשתנה העולם כדרך שאיתא (שבת נ"ג ב') שנשתנו עליו סדרי בראשית. וסדרי בראשית הוא עת בריאת העולם להנהגתו והוא הנקרא עולם שהוא כולל כל כחות הנהגתו רוחניים וגשמיים. וזהו שאמרו (תענית כ"ב א') ניחא לך דאהכפי' לעלמא דלמא איברת בשעתא דמזוני. פירושו שיעשה נס היוצא מדרך הטבע שהוא הנקרא היפוך העולם. וכולי האי ואולי איבראת. פירוש שיהי' כאלו ראה עולם חדש וכאלו נעשה בריה חדשה בעולם חדש:
והנה התורה הוא סדר הנהגת העולם כמו שאיתא (ברא"ר פרשה א') בי נסתכל הקב"ה וברא את העולם. והיינו שהיא הנהגת העולם קטן שהוא האדם כמו שאיתא (זוה"ק פנחס רנ"ז ב' ובמורה נבוכים חלק א' פרק ע"א). שהוא הכולל דוגמת כל מה שיש בעולם גדול כמו שנאמר (בראשית ב׳:ז׳) בצלם אלקים ברא את האדם. ופירוש שם אלקים בעל הכחות כולם כמו שאיתא בטור (או"ח סי' ה'). וכך האדם כולל כל הכחות הנבראים בעולם ולכך הנהגתו היא התורה שהיא סדר הנהגת כל הכחות כולם והזדככותם על ידי כל מצות התורה להיות כולם מיוחדים לד'. וסדורה הוא כפי סדר הנהגת הכחות המסודרים בטבע הבריאה שהוא הנקרא עולם. אבל כאשר נשתנה כח אחד ממה שהוא בשבילו נמצא נתנכה מזכיותיו. ר"ל הזדככותו השייך לאותו כח שהוא רק כפי סדר אותו הכח שהי' מסודר ולא כפי מה שנשתנה סדורו והדברים ארוכים ועמוקים ואין כאן מקומו להאריך:
ולכן המשיל כאן הנסים ללילה נגד מה שבכל מקום אדרבה ממשיל הצרות ללילה כמו שנאמר (ישעיהו כ״א:י״א) שומר מה מלילה. אבל בכל מקום לילה רומז על דבר היוצא מן הסדר הראוי כי כאשר הולך כפי הסדר המסודר כל דבר ניכר מה הוא ואיה הוא. אבל כאשר יוצא מן הסדר אז אין דבר מבורר וניכר שהכל נעלם מה הוא ואיך כממשש בחושך וכענין כסהו כלילה שהלילה הוא כסוי כל הדברים והעלמם שכאשר אין לדבר סדר הוא נעלם ולכן אמרו ג"כ (באיכה רבתי) ששינה הקב"ה שמות המלאכים בעת החורבן. והיינו שגלות ישראל הי' ג"כ כשידוד כחות הטבעים וכל שינוי נקרא לילה כי הלילה הוא חסרון והעדר וכן כל שינוי מוליד העדר שגם שינוי נס מוליד העדר וחסרון שמנכין מזכיותיו. וזה שאיתא (בשבת שם) אדרבה כמה גרוע אדם זה פירוש שדבר זה גרעון וחסרון גדול כאשר נשתנו עליו סדרי בראשית.
ובריש הקדמת התיקונים (ב' א') דשכינתא אתקריא לילה. פירוש כי כל שינוי סדר הוא על ידי השכינה שר"ל כבוד ד' השוכן בתוך בני ישראל וכמו שכתבתי במקום אחר בזה. והיינו על ידי שד' שוכן בתוך בני ישראל על ידי זה נעשה שינוי הסדר המוטבע אם לטוב כאשר ראוים נשתדד הטבע לטוב וכן להיפך. וכמו שאיתא (ילקוט תילים רמז תש"ב) שהעולם הזה יום הוא לאומות העולם ולילה לישראל. והיינו שאצל האומות שאין ד' בתוכם ומסורים להנהגת הטבע העולם הזה קרוי יום אבל לישראל שד' בתוכם יש כאן שינויים ויציאה מן הסדר כפי מעשיהם והוא לילה כיסוי והעלם סדר בהנהגה. משא"כ העוה"ב נמשל ליום כמו שאיתא (פסחים ב' ב') מפני שלא יהי' בו יציאה מן הסדר שהוא נמשך על ידי שינוי המעשים. וכבר אמרו ע"ז ג' א') היום לעשותם ולא למחר לעשותם. אבל בעוה"ז שהוא יום המעשה שבהם הבחירה ביד האדם יש שינוי הסדר על ידי המעשים ויציאה אל הרע כצרות וגלות על ידי רוע המעשים. ולטוב על ידי התדבקות בהשי"ת המושל בגבורתו עולם ומלאכים המנהיגים לשנות שמותם וסדרם. והוא על ידי כח מה שד' שוכן בתוך בני ישראל והוא הנקרא שכינה שבכח זה נשדד להם כח הטבעי:
וזהו שאמרו (יומא כ"א ב') דשכינה לא היתה במקדש שני עי' שם. והיינו כי מאז והלאה נסתלק פרסום ענין זה שד' בתוך בני ישראל כמו שהי' כל ימי בית ראשון אם לטוב ואם לרע תיכף נשתנה ענין ההנהגה אצלם וזה לתוקף דבקות ההשגחה האלקית עליהם. וכן בגלות בבל ולכן עד אז היתה הנבואה בישראל גם בעת גלות בבל הי' חגי זכרי' ומלאכי נביאים. ומשנבנה בית שני נסתלקה הנבואה שהוא הנמשך מן השכינה שד' שוכן בתוכינו על ידי זה תנוח הרוח על לבות בני אדם המשלימים להשיג כבוד ד' ביותר ולמדרגת הנבואה. ומתחלת בית שני נעלם הגילוי השכינה ר"ל גילוי דבר זה שד' שוכן תוך בני ישראל וכמו שאיתא (ברכות ד' א) ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה בימי יהושע אלא שגרם החטא וכדרך כו'. ר"ל נס נגלה בשידוד הטבע ולא נס נסתר אלא שגרם החטא שהוצרך להתעלם ההנהגה הנגלית בשידוד הטבע בכל עת על ידי שם ד' השוכן. כי גם זה הי' בהעלם כי כאשר אין נסים ושידודים נגלים רק בהסתר בהנהגת הטבע אז אין ניכר שד' שוכן בתוכינו רק הוא בהעלם. וזהו הסתלקות הנבואה אז שגם הוא גילוי שכינת ד':
ודבר זה גרם החטא אז שיעלם על ידי בקשת אנשי כנסת הגדולה לפי ראותם גודל החטאים אמרו (יומא ס"ט ב') לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן. שבטלו ליצרא דע"ז. ובשיר השירים רבה (על פסוק אעלה בתמר) שהי' זה בימי מרדכי ואסתר. ועל ידי כפיית היצר דע"ז שהוא ההיפך מהכרת השי"ת כאשר כפו לו השיגו גילוי השכינה. וכן כאשר שמעו לו אז הושדד הטבע להרע להם כמדתו יתברך מדה כנגד מדה לפי שהם אמרו אין ד' רואה לכן הראם כי הוא רואה כל מעשיהם אבל כאשר נתבטל יצרא דע"ז שזה גרם החטא שהוצרך להתבטל אז ממילא נסתלקה הנבואה והשכינה ג"כ מבני ישראל כי לא הי' להם דבר שעל ידו ישיגו גילוי שכינת השי"ת אצלם רק הי' הכל בהעלם. ולכך אסתר שהיא סוף גלות בבל הוא סוף כל הניסים הנגלים שנתנו לכתוב שמן אז והלאה היו נסים נסתרים שלא ניתנו לכתוב:
ומאן דאמר שגם אסתר לא ניתנה לכתוב כתבו התוס' (מגילה ז' א') דהיינו ברוח הקודש אבל מדרבנן נתנו לכתוב [ומה שכתבו שם פירוש הגמרא דיומא תמוה דא"כ מאן דאמר לא ניתנה לכתוב דביומא ר"ל אף מדרבנן והדרא קושיא לדוכתא אים פליג אסתם משנה ומנו האי מאן דאמר וצ"ע. וראיתי במהרש"א שם שהרגיש בזה]. ופירושו שלגבי השי"ת לא הי' כן נס גלוי שהוא שינוי ההנהגה הטבעית ולכך ברוח הקודש לא ניתנה לכתוב שאין כאן נס גלוי. אבל אצל החכמים ובני הדור הי' נס גלוי מצד זה שהי' נראה תוקף התפלה שפעלה שהם ג' התעניות שצמו וביום התענית השלישי הי' גדולתו של מרדכי בהיותו עסוק בשקו ובתעניתו. תכיפות העניינים היו דברים גלויים מאוד לכל באי העולם שרק כח תפלת מרדכי פעלה כל זה שלכן רבים מעמי הארץ מתייהדים ונפל פחד מרדכי עליהם. ולכן מדרבנן שהם חכמי בני אדם מצדם ניתן לכתוב. וזהו שמתרץ שם הגמרא אליביה דהך מאן דאמר מוקי לה כר"ב בר יפת אמר ר' אלעזר כו'. והוא מופלא לכאורה דעדיין דרשת שחר מאי עביד פתח בשחר וסיים באילת. אבל ר"ל שמצד התפלה היתה אסתר סוף כל הנסים הנגלים דוגמת השחר שדבר זה הוא ג"כ מעיד על היות השכינה דבוקה בישראל להושיעם שהיא הגורמת שינוי סדר. ואעפ"י שאז לא הי' שינוי סדר באמת אצל השי"ת אבל אצל בני אדם הי' ניכר אז שד' בתוך בני ישראל ודבק בהם גם לשנות הסדר. ודבר זה הי' אסתר הסוף שמן הוא והלאה נפסק גילוי השכינה ושינוי סדר הנגלה לעין מכל וכל.
וזהו דברי האומר כי שמות במלאכים עלו מבבל. שעד שלא עלו מבבל והיתה השכינה בתוך בני ישראל בגלוי הי' בכל עת המצטרך שינוי סדר ונשתנו שמות המלאכים כמו שנתבאר לעיל. אבל משעלו מבבל והי' סוף כל הניסים והפלאים משינוי הטבע להיות מצויים בישראל שנסתלקה מהם השכינה והנבואה אז עלו בידם שמות המלאכים שהתחילו לקרוא לכל מלאך בשמו המיוחד לו לפי שאינו שכיח מעתה שישתנה משמו כלל: