א
הליקוטים שבידינו
כבר חקרו ודרשו החכמים על סידורם ומקום סידורם של המקורות העתיקים של רז"ל, וע"פ רוב עדיין הדברים במקומם עומדים; זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא נתחוורו העניינים. ברצוננו לדון כאן על ספר מיוחד במינו, ספר שהוא מעין יוצא דופן בספרות התנאים, והוא ספרי זוטא. הראשון שציין באופן מקיף לראשונים שמביאים דברים מספרי זוטא ולכינויין השונים של ספר זה הוא ריט"ל צונץ בספרו בגרמנית Die Gottesdienstliche Vorträge der Juden, הוצ' שנייה, עמ' 51 הערה D.1תרגום עברי "הדרשות בישראל", הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 243, הערה 50. ועיין עכשיו בתוספות ר"י הלבן יומא ח' ב', עמ' 50: מצא ר' בירוש' דספרי וכו', עיין בהערות שם. רב נסים גאון בס' המפתח לשבת כ"ח א' (ל' ב') מכנהו בשם ספרי (סתם), וכן מצוי בראשונים, עיין בפתח דבר לרי"ז יאסקאוויץ, עמ' י"ז ואילך, תרביץ ש"ו, ס' הרמב"ם, עמ' 127 ואילך. ועיין מ"ש להלן, עמ' 141. ובקטעים מס' המצות לרב חפץ הוצ' הלפר, עמ' 169 (17 ע"א, שורה 3), עמ' 172 (18 ע"א, שורה 5), עמ' 177 (19 ע"ב, שורה 9) מביא מס"ז ופותח: לקו', כלומר, כמו שאמרו. השתמשו הרבה בס"ז, עיין מ"ש להלן פ"ב, הערה 60. שוב דן בספר זה בצורה מקיפה ד"ר נ' ברילל2ספר היובל לכבוד גריץ, עמ' 185 ואילך. ואחריו כשאר וכתכו בו כמה חכמים אחרים, עיין בספרות שציין מהרי"ן אפשטין בספרו מבואות לספרות התנאים, עמ' 741, ויש להוסיף על דבריו:
1. אוצר המלך על הרמב"ם לדו"ז הגאון ר' צדוק הכהן מלובלין (לודז, תרצ"ט), שו"ת בדין טומאת אהל סי' קל"ד, עמ' 84 ואילך.3רבינו אמר את דבריו בשנת תרנ"א (עיין הקדמה שם בהערה), והוא לא ראה את דברי צונץ, וספק גדול הוא אם קרא גרמנית. הרב היה מחונן בחוש בקורתי שלא היה מצוי בין גאוני הדור ההוא. ועיי"ש סי' פ"ו, עמ' 53 ואילך, שדן בבעלות של כמה מן הראשונים, וכותב שם בין השאר (ריש עמ' 54): "דבפירוש הר"ש משאנץ הנדפס מחדש על תו"כ וכו' כבר כתבתי במקום אחר דגם אותו פירוש אינו להר"ש משאנץ כלל". ובספרו פרי צדיק לבראשית, ל"ו ע"ג, כתב (והעיר על כך ידידי הר"א הלוי פינקלשטין בשם הר"ח הילר ז"ל): "בפי' תו"כ המיוחס להר"ש משאנץ (ואינו לו, וכמדומה דהוא מרב' שמחה משפירא) הנדפס מחדש". וראיתי שם (ל"ד ע"ב, ל"ד סע"ג) שכתב דרך אגב: בחי' המיוחסים להריטב"א על מס' שבת וכו', ובחי' המיוחסים להר"ן שם. וביחס לפירוש הר"ש לתו"כ עיין מ"ש בספרי תוספת ראשונים ח"א, עמ' 62, ח"ב, סוף עמ' 295, ועוד בכ"מ. נמצא שכבר קדמני בזה הגאון הנ"ל, אלא שהוא לא הביא ראייה לדבר, ומ"מ הדבר נשאר במשפחה.
2. רש"א פאזנאנסקי בעתון הצפירה4בהוצאה מיוחדת שלפניי בשם "מעשי התנאים" ווארשא תרע"ז, עמ' 15 ואילך. תרע"ז, מספר 17. 3. הר"ח אלבק Untersuchungen über die halakischen Midraschim, עמ' 148 ואילך.
בשנת 1894 פרסם רש"ז שכטר קטע מספרי זוטא כ"י אוקספורד5קטלוג של נויבאוער ח"ב, עמ' 30, מספר 2634. בצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ו, עמ' 656 ואילך. הקטע מכיל את סוף פרשת מטות וחלק מפרשת מסעי.6וכבר העיר הורוביץ במבואו לס"ז, עמ' XXI, שאנו למדים מקטע זה שספרי זוטא היה מחולק לפרשיות. פרשת מסעי מתחילה: פרשה י"ב, והיא מכילה דרשות לבמדבר ל"ה, י"א-ט"ו. ואח"כ באה פרשה י"ג, דרשות לפסוק ט"ז ואילך, ובפסוק י"ט מסתיים הקטע. ובאחרונה פרסם מהרי"ן אפשטין קטע גדול מספרי זוטא מכ"י פירקוביץ שבספריה הממלכתית בלנינגרד בתרביץ ש"א ס"א (ירושלים, תר"צ), עמ' 57 ואילך, לרובה של פרשת חקת.7אף קטע זה מחולק לפרשיות. וכן בסוף עמ' 60 שם: פרש ח, ובעמ' 62 שם: פרש ט, כלומר פסוק י"א שבחקת פי"ט מחולק לשתי פרשיות. ובעמ' 64 שם: פרש י, והיא מכילה דרשות לפסוקים י"ב-י"ג שם. ובעמ' 67: פרש יא, דרשות לפסוק י"ד וחלק מפסוק ט"ו. ובעמ' 70: פרש יב, דרשות לחלק פסוק ט"ו עד פסוק ט"ז (ועד בכלל). ובעמ' 76: [פרש] יג, דרשות מפסוק י"ז ואילך, והקטע מסתיים בסוף פסוק י"ח. מהרי"ן אפשטין לא העיר כלום על עניין זה, ובספרו מבואות לספרות התנאים, עמ' 615 ואילך, דן על חלוקת הפרשיות בספרי במדבר ועבר בשתיקה על הספרי זוטא, אבל מדבריו שם על ספרי במדבר יכולים ללמוד גם על החלוקה שבספרי זוטא, עיי"ש.
רד"ה קעניגסבערגער פרסם (פלעשען, תרס"ז) ליקוטים מס"ז (מן הילקוט, מה"ג ועוד), אבל לא גמר את עבודתו, והרב הגדול ר' חיים שאול הורוביץ התחיל לפרסם את הליקוטים מספרי זוטא במכתב החדשי הגרמני ח"כ (1906) ואילך וסיים את הספר במכתב החדשי הנ"ל חנ"ד (1910), והוציאו בהוצאה מיוחדת באותה שנה.8ההערות במכתב החדשי ובהוצאה המיוחדת הן כולן בגרמנית. ובשנת תרע"ז הוציאו לאור בהוצאה מתוקנת9בהוצאה זו ההערות הן בעברית. בקובץ "מעשי התנאים" ח"ג, עמ' 227 ואילך. בהוצאה זו לקט ת"ח גדול זה (שהיה בקי נפלא ועמקן) את ההבאות בילקוט, במדרש הגדול, במדרש במדבר רבה10ויפה שערו החכמים (ע"פ ההשוואה עם הילקוט שמציין את מקורותיו) שבמדרש זה נשקעו כמה דברים מס"ז. ובמ"ר בפרש' נשא פ"ט ריש סי' כ"ח בכ"י אוקספורד דף 345 ע"ב צויינה הפיסקא הראשונה שם "פנים אחרים" (על כינוי זה עיין בספרו של צונץ שהבאנו לעיל הערה 1). אבל הפיסקא הראשונה שם אינה מס"ז, והכוונה ל"פנים אחרים" של המדרש שם, שפותח כאן בסידרא של דרשות חדשות לאותה פרשה. ובראשונים,11לרבות גם את הקטע מכ"י אוקספורד שפרסם שכטר, עיין לעיל הערה 5. ועל פי הוצאה זו הן כל המובאות להלן. הרב ר' יעקב זאב יאסקאוויטץ הוציא לאור מדרש זה (לודז, תרפ"ט?), ובראש הספר ניתן תרגום עברי למבואו של הרח"ש הורוביץ. גוף הספר הוא ע"פ הוצאת הורוביץ, והערותיו מיוסדות ברובן על דבריו של הורוביץ (והמחבר מזכירן לפעמים בשם "הערות ד"ל", כלומר, הערות דפוס ליפסיאה), אלא שהוסיף הרבה דברים על דרך החידוש והפלפול, וביניהם הערות חשובות. וכן יצא ספר זה עם פירוש "ספירי אפרים" ע"י הרא"ז גרבוז (ירושלים, תש"ז). הוצאה זו מצטיינת בזה שהושמטו שם הסימנים להבאות ממה"ג ולמקומות המסופקים.
בעל הילקוט והראשונים (ברוב רובן של הפיסקאות) מציינים את מקורם כשמביאים דברים בשם ספרי זוטא, אבל בעל מדרש הגדול שמרבה להעתיק מס"ז אינו מציין את מקורו, כמנהגו, ועלינו להתייחס בזהירות יתירה למובאות בספר זה, כידוע.12עובדא זו שהדרשה לספר במדבר שבמה"ג אינה ידועה לנו ממקור אחר אינה מוכיחה שהיא מס"ז, שהרי לפני בעל מה"ג היו ספרים שלא הגיעו לידינו, ואפשר ששאב משם. וכן אנו רואים עכשיו שהרח"ש הורוביץ הכניס להוצאה שלו של ס"ז כמה דברים שבעל מה"ג העתיקם ממשנת ר' אליעזר (מדרש ל"ב מדות) שיצאה לאור ע"י ענעלאו בשנת תרצ"ד (בהמשך דברינו להלן נראה על כמה מהם). הדרך הבטוחה ביותר היא ההבחנה בטרמינולוגיה המיוחדת לס"ז, דוגמת מנהג מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"א, ריש עמ' 55. ואף סיגנונו המיוחד של ס"ז (שנעמוד עליו להלן בפרוטרוט) יכול לסייע בידינו, אבל דא עקא שכמה גוונים דקים וצלילי סיגנון של המדרש שלנו ניטשטשו ע"י המלקטים והסופרים, כפי שנראה להלן, עמ' 79. ואף במדרש הגדול עצמו, דוגמת שאר הספרים, אין הנוסחאות שוות. ניתן כאן דוגמא אחת לגילגול גירסא. בס"ז, עמ' 286, שורה 24: למה עובדי עבודה זרה דומין לאחד שנטר קערה וגדפה (זו היא הגירסא הנכונה, עיין ספרי שם פי' קי"ב, עמ' 120. וכ"ה בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"א, כ"ה רע"ב, בד"ו, ובכי"ל, ועיין בפירוש הגאונים לטהרות, עמ' 28, ובהערה 26 שם. ובהערות הורוביץ לספרי שם צ"ל: ותשובות הגאונים הוצאת הרכבי עמ' י', סי' כ"ח) ולא שייך הימינה כלום. הרח"ש הורוביץ מתקן את המלה "שנטר": שנטל. וכ"ה באמת במה"ג הוצ' פיש, עמ' שנ"א, ובהוצ' רבינוביץ עמ' רמ"ג. אבל קרוב לוודאי בעיני שגירסת מה"ג שהיה לפני הורוביץ קרובה יותר לאמת, וצ"ל שם: שנער (במקום "שנטר", שהרי החילוף בין טי"ת ועי"ן בכי"י רגיל מאד) קערה (דוגמת כלים פכ"ח מ"ב, ועיין עה"ש ערך נער), כלומר, שהריק את הקערה ע"י נעירה, ולא עוד אלא שלא הסתפק בזה, אלא שחזר וגידף אותה. הסיגנון הזה, "נער ונידף" אופיני לס"ז המחבב את ההגזמות. כפי שנראה להלן בדברינו על סיגנונו.
סוף דבר, חוץ מן הקטעים הנ"ל שפרסמו הרש"ז שכטר ומהרי"ן אפשטין אין בידינו אלא ליקוט שבוודאי ובוודאי אינו שלם, כפי שאפשר לראות מן הקטע שפרסם מהרי"ן אפשטין, אבל מאידך גיסא אנו למדים מן הקטע הנ"ל שליקוטיו של הרח"ש הורוביץ אינם רחוקים לגמרי משלמות.
נוסיף כאן, לדוגמא, קטעים מספרי זוטא החסרים בהוצאת הורוביץ. וכן בילקוט ואתחנן רמז תת"כ (בד"ר רמז תתי"ח): ספרי בפרש' פנחס, דבר אחר13על השימוש בדבור "דבר אחר" בס"ז עיין להלן פ"ג, עמ' 75, הערה 1. [רב] לך (דברים ג', כ"ו) אמר ליה הב"ה הרבה ממה שביקשת נתון לך, אילו הייתה נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתי' ובני אדם [מתים]14כ"ה במה"ג דברים ג', כ"ו. ועיין מ"ש פרופ' ח"ל גינזברג ב־ BASOR חצ"ח, אפריל 1945, עמ' 21, הערה 52. קוברין אותך, עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת, ומלאכי השרת קוברין אותך, שנאמ' (דברים ל"ד, ה') וימת שם משה וגו', מלמד שמיתת משה מפי הב"ה. מנין אף מיתת אהרן וכו'.15הכל כבס"ז, עמ' 318, שו' 30, עד "וחייתו לממיתים" בעמ' 319, שו' 7 (מן הילקוט בפנחס רמז תשע"ו). דבר אחר רב לך. הרבה לך ממה שביקשת נתון לך, אילו היית נכנס לשם לא היית מספיק לראות כולה כל ימיך, ועכשיו הריני מראה אותך כולה כאילו באצבע,16מה"ג דברים, הוצ' רמ"ז חסידה ב"הסגלה" חי"א, עמ' 33: מראה אותך כלה באצבע. ובמדרש תנאים של רד"צ הופמן, עמ' 18: מראה אותך כלו באצבע. ואין "כלו" אלא "כילו", כאילו, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1236. ובכריתות י"א א': אמר רב חסדא מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו, וצ"ל: שכילו (= שכאילו) שפחות וכו', עיין מ"ש ר"ח ברודי בסה"י לכבוד הופמן, עמ' 175. ובמכילתא בא פ"א, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 6: והראהו המקום את כלן באצבע. ובהערות שם תיקן: כאילו (במקום "את כלן"), כמו שהוא במקבילות. ואף שם צ"ל: את כלן [כילו] באצבע (או שצ"ל: אותן כילו באצבע). שנאמר ויראהו ה' (דברים ל"ד, א') וגו'. ד"א רב לך הרבה לך ממה שביקשת נתון לך אילו הייתה נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, שנאמר וירא ראשית לו (דברים ל"ג, כ"א) וגו', אין ספון אלא מצוייר, שנאמר וספון בארז (ירמיה כ"ב, י"ד). אמר משה לפני הב"ה, מה אני יוצא מתפילתי ריקם בדבר הזה, נאמר לו עלה ראש הפסגה (דברים ג', כ"ו). ר' אליעזר17וכ"ה במה"ג. ונראה שצ"ל: ר"א [בן יעקב], עיין ס"ז, עמ' 317, שו' 25-24, 263 שו' 26-24. ועוד, תוספתא כפשוטה שקלים סוף עמ' 712 ועוד. ועיין ספרי דברים פיס' כ"ט, עמ' 47, ומ"ש להלן, הערה 18. אומר אילו קדמו מעשים של משה לתפילתו לא היה נענש.18עיין מ"ש בזית רענן על הילקוט שם במקומו, ופירושו דחוק. ונראה שהכוונה למעשים בפרשה הסמוכה לה, כלומר, למינוי יהושע, ואילו מינה את הושע לפני התפילה היתה תפילתו נשמעת. ועיין בדברים רבה הוצ' ליברמן, עמ' 124, ובמקבילות שציינתי שם. ולר' אליעזר יתקיים "לכן לא תביאו" (במדבר כ', י"ב) בזה שיהושע יביא, ומשה נענש על שלא נרמן במלחמת עמלק, וכדברי ר' אליעזר המודעי (מכילתא בשלח, עמלק פ"ב, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 182): "משה ניתן לו רמז ולא חש וכו' ושים באזני יהושע, אמר יהושע מנחיל ישראל את הארץ, ובסוף משה עומד ומתחנן וכו' ". ואילו מינה את יהושע, היה יהושע מביא ומשה חי. ועיין בדרשות השונות בריש מכילתא דרשב"י, עמ' 2 ואילך. ר' שמעון אומר אפילו קדמו מעשיו לתפילתו היה כעכש. אדם שהעיד עליו המקום והאיש משה עניו מאד (במדבר י"ב, ג') היה לו להקפיד כנגד כל ישראל19וסובר ר' שמעון שמשה נענש מפני שהקפיד כנגד ישראל ואמר "שמעו נא המרים" (במדבר כ', י'), וכן מפורש בספרי ואתחנן פי' כ"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 46: על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזרה גזירה שלא יכנס לארץ. וכ"ה בב"ר פצ"ט, ה', הוצ' הריח אלבק, עמ' 1276, ועיי"ש בהערות ריש עמ' 1277. ועיין גם תנחומא ואתחנן סי' ו' ובהוצ' בובר שם, ועוד. ובמדרש אלה הדברים זוטא (לפי הילקוט כאן רמז תשס"ג): א"ל הקב"ה הקפדת כנגדן ואמרת שמעו נא המורים וכו' אין את כשר לעמוד על בני כבר מניתי אחר תחתיך קח לך את יהושע בן נון (במדבר כ"ז, י"ח). (כלומר, אתמה). וכל זה אינו בספרי פרשה פנחס, ובילקוט כ"י אוקספורד מפורש: ספרי זוטי בפנחס.20רד"צ הופמן הכניס את רוב הדברים (ע"פ מדרש הגדול בדברים שם) במדרש תנאים, עמ' 18, וסוף הפיסקא שם צריכה תיקון ע"פ הילקוט, וכמו שהעתקנו בפנים. וכל הפיסקא (חוץ מקטע קטן באמצע שהשמטנוה כאן) חסרה בהוצ' הורוביץ, עמ' 318-319.
וכן בס"ז, עמ' 240, שורה 3: איש כי יפליא כשיפרש. לנדור פרט למהרהר. וצריך להשלים ע"פ מדרש רבה כ"י אוקספורד 354 ע"ב (עיין לעיל הערה 10): כשיפרש. ד"א21עיין לעיל הערה 13. יפליא להביא מי שיודע להפלות, כשיודע לפרוש,22כלומר, יש כאן באור ל"הפלאה", והיינו מי שיודע לנסח את הנדר, וזהו מופלא הסמוך לאיש, עיין לעיל במדרש שם, ובספרי זוטא, עמ' 326, שו' 18. ואפילו אם מפרש, אם אינו יודע להפלות, אלא אומר ואינו יודע מה אומר, אין כאן נזירות. לנדור פרט למהרהר.23אבל מה שמביא בספרי דבי רב פרשת קרח, קי"ב ע"ג, בשם ספרי זוטא היא פליטת הקולמוס, עיין עכשיו בפירוש רבינו הלל, מ"ג רע"ב, ובהערה י"ט שם. ועיין מ"ש להלן פ"ב, עמ' 13, הערה 7, עמ' 41, הערה 117, עמ' 95, הערה 26, ועוד. ובאוצר המלך לדו"ז הגאון ר' צדוק מלובלין24שו"ת דין טומאת אהל סי' קל"ד, מ"ג ע"א. כתב: "ואגב אזכיר מה שראיתי בספר פענח רזא (סוף פרשת בהעלותך) מביא מספרי קטן דין מחודש במצורע מבטן אמו, וטעמו שם לא הבנתי, וגם צ"ע ממשנה25המו"ל הכניס בסוגריים: נדה מ"ג סוע"ב. ואינו כן, וכוונת רבינו היא למשנת נגעים רפ"ז: אלו בהרות טהורות וכו', בקטן ונולד. ולהלן, עמ' 142, הוכחנו שאין שום ראייה ממשנת נדה פ"ה, עיי"ש היטב. ע"ש, ומשמע מדבריו דאינו שם גבי צרעת מרים רק במקומו בפרשת נגעים. וא"כ צ"ל בספרא, והיה לו מספרי זוטא גם על ספר ויקרא, וקרי ליה ספרא קטן" וכו'. ובאמת מלשונו של בעל פענח רזא משמע שהוא מפרש את דברי רש"י במקומו ע"פ מקור במקום אחר, ע"פ מדרש שלא נאמר על הפסוק "אשר בצאתו מרחם אמו". ברם דברי בעל פענח רזא לקוחים מספר פשטים ופרושים לר' יעקב מווינא סוף בהעלותך (הוצ' גראשבערג, מגנצא, תרח"ם), עמ' 153, וכ"ה שם: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו (במדבר י"ב, י"ב). בספרי, קטן שנולד מצורע אין לו טהרה עולמית, שלא יכולין לקיים בו הסגר, ואם אינך מרפאה בתפילה אין לה תקנה עולמית, כי לא נוכל לקיים זה הסגר, דאין קרוב רואה הנגעים.26עיין ספרי במקומו פיס' ק"ה, עמ' 103. ויאכל חצי בשרו (שם) כי אחותיכו היא ולא כשאר כ"א חצי הלידה. ובמנחת יהודה במקומו (דעת זקנים, מ"ז סע"ב): מצאתי כתוב בשם ר' טוביה מבי"שנא27הוא ר' טוביה מווינא בן עירו של ר' יעקב שלנו, עיין מ"ש גרוס בספרו Gallia Judaica, עמ' 192 ועמ' 251. שמצא בספרי אשר בצאתו מרחם אמו כי הנגע היוצא מן הבטן אין לו טהרה עולמית.28אין כאן אלא ניסוח ומסירת תורף העניין. ומדבריהם משמע שהדברים נאמרו כאן לפסוק הנ"ל.
דברים הללו אין לפנינו בספרי בשום נוסח, ונאמנת עלינו דברי רבותינו שכן מצאו בספרי. ברם רגילים הראשונים לקרוא לספרי זוטא "ספרי" סתם, וממילא אנו רשאים להניח שהדברים שהביאו היו לפניהם בס"ז כאן במקומו.29בחזקוני סוף בהעלותך: כדאמרינן קטן היוצא מצורע ממעי אמו אין לו טהרה עולמית. ועיין גם בפירוש רבינו בחיי במקומו. ושמא צ"ל: בספרי [קטן], קטן שנולד וכו', וציינו הראשונים את מקורם בפירוש.30בעה"ש ערך ברדס, קפ"ז סע"א, מביא בשם שני כתבי יד של הערוך את הציון: ספרי קטן (כלומר ספרי זוטא). אמנם הדברים קשים, כפי שהקשה הגאון ר' צדוק הנ"ל ממשנת כגעים, כבר הקשר כן בעלי התוספות בספר מושב זקנים, הוצ' ר"ס ששון, עמ' תמ"ח, ותירצו: וי"ל דלא ממש קאמר, אלא כלומר שאין לו רפואה עולמית.31ועיין בפירושו של ר"י בכור שור, הוצ' ניימאנן, ברעסלויא, תר"ס, עמ' 28. ומה שהקשו הראשונים32תוספות זבחים ק"ב א', ד"ה אני, ר"י מווינא להלן שם, ר"ח כהן בפענח רזא הנ"ל, בהדר זקנים, בדעת זקנים במקומו ועוד. ועיין וי"ר סוף תזריע. ומה בכך שאין קרוב רואה את הנגעים, הרי בלי ראיית כהן לא תטמא, קושיא זו היא גם על הספרי,33עיין לעיל הערה 26. כפי שהזכירו כמה מהם בפירוש. ועיין מה שתירץ בפירוש בעל הטורים במקומו והר"י מווינא שם.
ולא עוד אלא שנ"ל קרוב לוודאי שגם ההמשך בפשטים ופרושים לר"י מווינא (ועיין גם בפענח רזא במקומו שם) הנ"ל הוא מאותו מקור עתיק. וכ"ה שם: ד"א34עיין לעיל הערה 13. אל נא תהי כמת. כבעל מום שמבקשין עליו שימות. ובירושלמי שבת פי"ט ה"ב, י"ז ע"א (ומקבילה ביבמות פ"ח, ט' ע"א): רבי אבין אמר נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין מרין כרות שפכה נעשה ונתענה35ביבמות: ונתענה עליו שימות, וממילא אין לפרש שלדעת רבנין דקיסרין נתענה הילד ומת (כלומר, מת ביסורין). וכן בכללי המילה לר"י הגוזר, עמ' 37: ירושלמי. רבנן דקיסרי אמר' רב אדא התענה על בנו ומת. ובהגהות הרד"ל בשבת במקומו פירש שיש לפנינו מחלוקת אם מותר להתפלל על הילד שימות, ולדעת רבנן דקיסרין נעשה כרות שפכה שיש לו רפואה ונתפלל עליו שיתרפא, ולא הועילה תפילתו, ומת הילד, עיי"ש. ונעלמה מעין בדולח לרגע קטן הגירסא בירושלמי יבמות. ועיין בבלי ב"מ פ"ד סע"א ובר"ן נדרים מ' א', ד"ה אין מבקש, ופשיטא שיש לחלק. ובכל פנים במקור שלנו מפורש שכן נהגו בבעלי מומין (והכוונה, כנראה, למומין הגורמים צער וסבל ואין להם רפואה). ומת.
ומהרי"ן אפשטין העיר (תרביץ ש"ו, ספר הרמב"ם, עמ' 128) על המפרש לתמיד כ"ז א, ועל המיוחס להראב"ד שם שהעידו על ההלכה "אין פוחתין מי"ג גזברין ומז' אמרכלין" שכך היא שנויה זאת הברייתא בסִפְרֵי, אבל הספרים הישנים הם חלוקים (לשון המיוחס להראב"ד. ובמפרש הנ"ל: וזהו הלשון נמי איכא בספרי וכו'). והסיק מהרי"ן אפשטין: "אבל וודאי שהכוונה לס"ז, שכן דווקא בס"ז ישנם כמה סתמות כר' נתן". ועיין גם במלא"ש שקלים פ"ה מ"ב (בשם ר' יהוסף אשכנזי). אבל לא ידעתי מניין לקח מהרי"ן אפשטין את הניקוד של "בסִפְרֵי", שהרי אפשר מאד שהכוונה לסִפְרִי (ספר שלי), בניגוד לספרים ישנים (עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה לשקלים עמ' 692, הערה 50), ואינו עניין כלל לא לספרי ולא לס"ז. מ"מ וודאי גמור אין כאן, ושמא באמת כיוונו הראשונים לס"ז, אלא שהמאספים השמיטו את הפיסקא ההיא מליקוטיהם. יתר על כן נראה ברור שבעל הילקוט ובעל מדרש הגדול השמיטו הרבה דברים שכשכר בס"ז אם הם מצויים גם בספרי, או שהם קרובים לדרשות הספרי,36ועיין מ"ש הרח"ש הורוביץ במבואו הגרמני לספרי שהוציא לאור, עמ' כ' ואילך. תדע לך שהוא כן שהרי בכגון דא השמיט הילקוט והביא במדרש הגדול, או להפך, מה שאין כן הדברים שלא הובאו ולא נרמזו בספרי כלל, ע"פ רוב נמצאים בשניהם יחד. ובספר מאור עינים37אמרי בינה, דפוס מנטובה, פ"ח ע"א. לר' עזריה מן האדומים כותב: וכן תמצא בספרי סוף פרשת בלק (הוצ' הורוביץ, עמ' 173), ובנסחאות מדוייקות הוא ראש פרשת פנחס,38עיין מ"ש רע"צ מלמד בתרביץ ש"ה, עמ' 387, ובדברי מהרי"ן אפשטין שם, עמ' 388. ואף המחבר שלנו מאשר את דבריהם. וז"ל לכן אמור וגו' מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כהנים נביאים וכו' שכן היא הגרסא הנכונה לפי מה שראיתי בשני ספרי כתובים יד קדמונים מאד, וכן בספרי זוטא אשר בעל הערוך ערך טג כנהו מדרש פנים [אחרים?] וכו', בבית ראשון עמדו ממנו י"ח כ"ג וכו'. ואנו למדים מכאן שהיה לפניו ספרי זוטא בכ"י,39כפי שהעיר לנכון פוזנאנסקי בהצפירה הנ"ל (לעיל הערה 4), וציין לר' עזריה, ריט"ל צונץ בספרו על הדרשות בישראל הנ"ל (לעיל הערה 1). ושבעל הילקוט ובעל מדרש הגדול לא העתיקו כאן מספרי זוטא, מפני שהדברים נמצאים גם בספרי,40ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 471, ובהערות הרח"ש הורוביץ לס"ז, עמ' 293, הערה 15, בשם המיוחס לרש"י דה"א ה', ו'. ולפלא שהעלימו עין מדברי ר' עזריה במקום הנ"ל מ"ש על המיוחס לרש"י הנ"ל, והרי לפניו היה ספרי זוטא בכ"י, כפי שמפורש לעיל שם. ועיין מ"ש להלן, עמ' 141, הערה 1, בשם מושב זקנים לבעלי התוספות, והשמיטוהו בילקוט ובמה"ג משום שכ"ה גם בספרי שם ריש פי' קי"ג. ושמא היא ט"ס בס' מושב זקנים, והמלה "זוטא" נשתבשה מלהלן שם.41ועיי"ש להלן מה שהקשה על ס"ז מ"ספרי רבה בפרשת אמור", ובאמת אותם הדברים הם גם בס"ז עצמו, עמ' 288, שורה 5. ועיין פי' רבינו הכל במקומו ובפירושו לתו"כ אמור ספר"ח, ובמיוחס להר"ש שם, ק' רע"א.