תלמודה של קיסרין
יותר ממאה שנה עברו מזמן סדורו של ספרי זוטא, ובית המדרש שבדרום ירד מגדולתו, ואנו מוצאים רק חכמים בודדים בדרום. לעומת זה כבר עלו באותו זמן שני מרכזי תורה אחרים (מחוץ לציפורי), והם טבריא וקיסרין. "רבנן דקיסרין" ירשו את מקומם של "זקני הדרום". בשלש ישיבות אילו עסקו בפירושה של משנת רבי, וההבדלים ביניהן הם דוגמת המחלוקות בין חכמים שונים באותה ישיבה עצמה. אין כאן יוצא דופן העוסק במסורת אחרת העומדת מחוץ למשנת רבי, אלא כל השינויים והחילופים מתרכזים ברובם מסביב למשנתנו. רבנין דקיסרין נזכרו בירושלמי עשרות פעמים, ופעם (שבת רפי"ג) בניגוד לרבנן דהכא (כלומר, טבריא).
בשנת תרצ"א פרסמתי מחקר בשם "תלמודה של קיסרין",1מוסף לתרביץ ש"ב ס"ד. ובו נסיתי להוכיח שמסכת נזיקין הירושלמית (שלש הבבות) סודרה בקיסרין. הבאתי הרבה סמוכין וראיות לדבר, ואינני חוזר עליהן כאן, שהרי ספרי הנ"ל כתוב ומונח. עורך התרביץ,2 עיין לעיל, הערה 1. מהרי"ן אפשטין, כנראה עבר על הספר, שהרי הוסיף חמש הערות בתוך הערותי,3עמ' 1, הערה 1: "ועיין ב"ק פ"א, ב' ע"א: ר' חגיי שאל היך תנינן ארבעה אבות נזיקין אם וכו', ושם פ"ט ז' ע"א: אמר ר' ירמיה חמי היך תנינן הכא וכו', ובהקבלה שבנדרים פ"ה, ל"ט א'" (הוספה זו תמוהה מאד, ובפירוש הדגשתי בספרי שם את סיגנון הירושלמי כשמקשה ממשנה למשנה, והצבעתי על הסיגנון הרגיל בשאר הירושלמי. הדוגמאות שהוסיף העורך אינן שייכות לעניין כלל, שהרי שם נושא ונותן הירושלמי בבאור המשנה עצמה, וסיגנון מעין זה, היך אמר, היך את אמר, וכדומה רגיל גם בשאר הירושלמי): עמ' 10, סוף הערה 1: "ועיין צורי ריב"ח, עמ' 23 ואילך"; עמ' 20, הערה 2: "וצ"ל די(ו)שו, וכזה בשרידי 74, 93"; עמ' 57, סוף הערה 96: "אבל בכי"ר ליתא עד", וכן נכון"; עמ' 88, הערה 24: בכת"י אנט' 999: ר' לעזר בר יוסה בש' ר' תנחום דכפר נון. אפ'". ומכאן שלא מצא להעיר יותר מכך. וכנראה הסכים לדבריי. והנה בספרו מבואות לספרות האמוראים, עמ' 282 ואילך, יצא לסתור את דבריי. לוא היו הדברים נכתבים ע"י חכם אחר לא הייתי נזקק להם כלל, והייתי מסתפק בהערה (בשעת הזדמנות) שעל הקורא להשוות את דבריי לדברי המשיג, לעיין במבואי שם (מקומות שעבר עליהם המשיג בשתיקה), ולקרוא במקורות עצמם שהביא המשיג כדי לסתור את דבריי. ברם מהרי"ן אפשטין ז"ל כולנו חייבים בכבודו, כולנו למדנו ממנו הרבה, וחייבים אנו לטפל בדבריו.
ספרו "מבואות לספרות האמוראים" הופיע בשנת תשכ"ג, כמה שנים לאחר פטירתו ז"ל. הספר נערך ע"י תלמידו ד"ר ע"צ מלמד שהוא דייקן גדול ומסר את הדברים בתמימות ובנאמנות. ולא זו בלבד שעלינו להעמיד את הדברים על בוריים, אלא שיש לחשוש שמא יעמוד אדם מישראל ויעשנו לחוכא ואיטלולא, ורואה אני חובה לעצמי ללמד עליו סנגוריא עד כמה שידי מגעת.4עיין מ"ש לעיל עמ' 108, הע' 86, עמ' 114, הע' 118. ועיין עמ' 38, הע' 36, ועמ' 84.
בספרו הנ"ל, עמ' 279 ואילך, מסכם מהרי"ן אפשטין את דברי ר' ישראל לוי ודבריי ביחס למסכת נזיקין (שלש הבבות), וגומר (עמ' 282): "ברור אפוא שמסכת נזיקין אינה מאותה ישיבה ומאותה עריכה של רוב הירושלמי. שאלה היא איפה נסדרה ומתי נסדרה. ליברמן מחליט בתלמודה של קיסרין שמסכת נזיקין נסדרה בקיסרין, ואילו הן עיקר ראיותיו, עמ' 12-11: שני דברים הובאו כאן סתם ובמקבילות שבמסכתות אחרות בשם רבנין דקיסרין5מהרי"ן אפשטין מנסה להחליש ראייה אחת מהן, וכותב (עמ' 282): "אבל (הפיזור שלי) בשרי"ר בגליון בב"ק כמו בכתובות". לא העיר הוא ז"ל על דבריי (עמ' 11, הערה 2) שהבאתי את הגליון ובטלתי אותו, משום שהגירסא שלפנינו מקויימת גם ע"י האור זרוע בשם הירושלמי, וע"י גוף קטעי הגניזה. ותמוה הוא קצת שמהרי"ן אפשטין התחיל להשגיח בגליונות בשעה שלפעמים מבטל גם דברים שנמצאים בתוך הנוסח ודן אותם כגליון שנכנס לפנים, אם יש יסוד לכך.... שני דברים הובאו כאן סתם ובמקבילות בשם ר' אבהו בן קיסרין... אלו הן עיקר ראיותיו וכו'". מדבריו ז"ל מוכח שם שהוא מודה שבראיות כאילו עלינו להתחשב (להלן נראה את השגותיו), אלא שהוא בחר וייחד כאן ארבע דוגמאות בלבד.
מסיבה בלתי ידועה השמיט ראיה חמישית,6שהבאתי בסוף עמ' 11. והיא שבב"ק מסרו: ר' חיננא בר פפא בשם ר' יוחנן, אבל במקבילה בכתובות אמרו: ר' אחא ר' חנניה בשם ר' יוחנן. והרי גם מהרי"ן אפשטין מודה שר' אחא בן קיסרין הוא,7וכ"ה כותב במבואות הנ"ל, עמ' 286: "בשם ר' אחא (בן קיסרין)". ולמה נגרע חלקו מר' אבהו. נמצאנו למדים שלפנינו חמש דוגמאות שאף הוא מודה בהן.
עכשיו נעבור להשגותיו. בעמ' 12 שם הבאתי את המאמר בב"ב פ"ה: א"ר יוחנן הקונה שלשה אילנות קנה קרקע שביניהן ותחתיהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו. אבל בשביעית פ"א מסרו: ר' יהודה בשם שמואל, ר' אבהו בשם ר' יוחנן הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו, רחוקים מטע עשר לבית סאה, קרובין כדי שיהא הבקר עובר בכליו, קנה קרקע שתחתיהן, קרקע שביניהן, שחוצה להן מלוא האורה וסלו. ואף כאן אנו רואים שמאמרו של ר' יוחנן שבנזיקין הובא בשביעית בשם ר' אבהו מקיסרין (שהוא מסר את דברי ר' יוחנן), כלומר, תורת ישיבת קיסרין שלפנינו בירושלמי ב"ב. ברור שהמאמרים שוים לגמרי, שהרי לא יעלה על הדעת לומר שאם קנה אילנות ומרחק רב ביניהם, או שהם קרובים עד כדי כך שאין הבקר בכליו יכול לעבור ביניהן (שסופם ליעקר) שקנה קרקע שתחתיהן, עיין תוספתא שם פ"ד הר"א ובבלי פ"ב ב'.
מה עשה מהרי"ן אפשטין ז"ל? הביא מכאן ראייה לסתור (עמ' 284) שהירושלמי לא נסדר בקיסרין! ראייה לדבר שבירושלמי שביעית "המימרא מורחבת, ובשם ר' אבהו (הפיזור של מהרי"ן אפשטין) ולא הובאה כך כאן". והנה מה שאמר "ובשם ר' אבהו" אינו מובן כלל, שהרי על כך אנו דנים, שבנזיקין הסתמות הם מאמוראי קיסרין, לפיכך לא נזכר שמו בנזיקין, אבל בירושלמי שביעית (טבריא) מסרו בשם החכם מקיסרין, והרי אף הוא הודה בכך. ואשר לטענה שבירושלמי שביעות המימרא מורחבת היא לא פחות תמוהה, שהרי הוא בעצמו קיבל את דבריי וכתב (עמ' 279): "הירושלמי של מסכת נזיקין נבדל מכל הירושלמי ... בולט בקיצורו". וודאי גמור שאנו רשאים שלא להשגיח כלל בסתירה זו, ואנו מוסיפים ראייה ששית לדברינו.
וכן הבאתי (עמ' 12) מירושלמי ב"ב פ"ג: (וה)תני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום, וולדי שפחתו וכו'. אבל בירושלמי דמאי ובירושלמי קידושין הובא כל זה בשם ר' אבהו שמסר בשם ר"ש בן לקיש, כלומר סתם בירושלמי ב"ב, אבל בשאר הירושלמי בשם ר' אבהו מקיסרין. ובעמ' 66, הערה 124, כתבתי: התיקון "תני" (במקום "והתני") הוא ע"פ הרשב"א גיטין מ"ב ב', וכן הגיה על פיו בנת"י וכו'. ונראה שאין זו ברייתא, וכיוצא בו רגיל הירושלמי לפתוח מחלוקת של אמוראים קדומים ב"תני". ואף מכאן הביא מהרי"ן אפשטין ראייה לסתור שהירושלמי לא נסדר בקיסרין, וכתב (עמ' 284): ב"ב פ"ג, י"ג ע"ד: "(וה)תני8ובהערה 48 שם: כהגהת נתיבות ירושלים ע"פ הרשב"א גיטין מ"ב ב'. המוכר עוברי בהמה ... אם כן הובאה בקידושין ובדמאי כמימרא וב"ב כברייתא (הפיזור הוא של מהרי"ן אפשטין), והרבה כאלו בבבלי וירוש' (ואין זה עניין כלל למחלוקת של אמוראים שפותחות לפעמים בירושלמי "בתני" כ"איתמר" בבבלי)". ואף כאן דבריו אינם מובנים כלל, שאם הרבה כאילו בבבלי ובירושלמי, היכן יש כאן סתירה? בירושלמי נזיקין הובאה כברייתא, אבל בשאר הירושלמי כמימרא של בן קיסרין. ואף מה שכתב "ואין זה עניין כלל" וכו' אינה אלא בבחינת גזירה בלא נתינת טעם, ואין הסבור יכול לעמוד בה. רשאים אנו שלא להזקק לדבריו ז"ל, ולהוסיף ראייה שביעית להנחתנו.
וכן הבאתי (עמ' 12) מן הירושלמי ב"ב: דמר ר' ינאי כל הספחין אסורין חוץ מן העולים בשדה בור וכו'. ובירושלמי כלאים: דאמר ר' זריקן בשם דבית ר' ינאי. הרי לך שבירושלמי של טבריא הביאו את דברי ר' ינאי בשם אמורא של קיסרין.9ר' זריקן מושבו הקבוע בקיסרין היה, עיין מ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 10. מהרי"ן אפשטין (עמ' 286) הביא מכאן ראייה להפך, שהרי בירושלמי כלאים כתוב דאמר ר' זריקן בשם דבית (הפיזור הוא של מהרי"ן אפשטין) ר' ינאי. כלומר, בירושלמי נזיקין נמסרו הדברים סתם בשם ר' ינאי, אבל בירושלמי כלאים מסר אמורא מקיסרין את הדברים בשם "דבית ר' ינאי". תמהני אם יש להתייחס לסתירה" זו בכובד ראש. ובכן יש לנו ראייה שמינית.
וכן הבאתי (בעמ' 12) מן הירושלמי ב"מ: ור' יוחנן כר' יודה,10 ובהערה 1 שם העירותי: עיין מ"ש במקומו (כלומר עמ' 47 שם). אבל במקבילה בהוריות: אתא ר' אבהו הלכה כמי שהוא אומר כל שרוב תלמודו הימנו. כלומר דברי ר' יוחנן שבירושלמי נזיקין נמסרו בהוריות על ידי ר' אבהו כשבא מקיסרין ("אתא"). מהרי"ן אפשטין הקדיש לכך כמעט שני עמודים שלמים לסתור את דבריי. אין כאן המקום לפתוח בוויכוח ארוך על סוגייא מסובכת ובפרט שאף אני כתבתי שם11עמ' 47, הערה 70. שיש כאן מקום לפרש אחרת, ולשם הקיצור נשמיט ראייה זו.
וכן ציינתי (עמ' 12) לירושלמי ב"ב פ"ט: אמר רב שמואל בר רב יצחק וכו', אבל בירושלמי ר"ה פ"א: ר' אבהו בשם ר' שמואל בר רב יצחק. ובהערה 3 (שם) כתבתי: בשקלים פ"ג ה"א, מ"ז ע"ב: "ר' אבון", כלומר הראייה מכאן היא מפוקפקת. מהרי"ן אפשטין (עמ' 283, הערה 42) הביא את שני המקומות הנ"ל, והוסיף: ובר"ה פ"א, נ"ו ע"ד, בטעות ר' אבהו בשם וכו', וצ"ל אבון, שהוא רגיל לומר בשם רב שמואל בר רב יצחק", כלומר הוסיף על דבריי, והחליט שאין כאן ראייה מפוקפקת גרידא, אלא טעות ברורה בירושלמי ר"ה, שהרי ר' אבון רגיל (הפיזור שלי) לומר בשם רב שמואל בר רב יצחק. וכאן יש כבר תימה תימהון. ונדמה לי שלא נמצא אף פעם לא בירושלמי ולא בבבלי12עיין עכשיו באוצר לשון התלמוד (הבבלי) כרך ד', 1588 ע"ב, 1885 ע"ב (בערך ר' אבון). ולא במדרשות שר' אבון (סתם) ימסור שמועה בשם ר' שמואל בר רב יצחק. ואף אם נניח שנשמטו ממני מקומות מספר, הרי בוודאי שאין לפסוק ולומר "שהוא רגיל לומר" מבלי להביא אפילו ציון אחד. ולהלן בסוף דברינו נשתדל ללמד סניגוריא על מהרי"ן אפשטין ז"ל.
סוף דבר נשארו לנו13אחרי שנשמיט ראייה זו, וכן שלפניה. שמונה סתמות ברורים בירושלמי מסכת נזיקין שהובאו בירושלמי של טבריא בשם אמוראים של קיסרין. מהרי"ן אפשטין שהודה רק לארבעה סתמות, הוסיף:14ריש עמ' 283. "אבל כמו שנראה אנו מוצאים כיו"ב גם בב"ר, תיאודור 342, דבר שהובא בב"ר בשם רבנן דקסרין ובמקבילה שבירושלמי (מגילה פ"ב15כן נדפס בירושלמי ד"ו בטעות על ריש הדף ("פרק שני"), והיא טעות, וצ"ל: פרק רביעי. ואני מעיר על כך משום שאף ציון מוטעה זה מוכיח שמהרי"ן אפשטין רשם את הדברים לעצמו, ולא לשם פרסום (ואח"כ היה בודק את הדברים), כפי שנוכיח להלן. ע"ד ע"ד) סתם" (הפיזור של מהרי"ן אפשטין). כלומר, לשיטתי אפשר להוכיח שגם הירושלמי במגילה סודר בקיסרין. ולא דק ז"ל כלל וכ"ה בירושלמי מגילה פ"ד ה"א, ע"ד ע"ד: ר' זעורא בשם רב חננאל, ויקראו בספר תורת זה המקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אילו הטעמים. ויבינו במקרא. זה המסורת וכו', ר' זעורה בשם רב חננאל וכו', ולפנינו כאן מאמרים בשם "ר' זעורה בשם רב חננאל". ובב"ר הנ"ל: רבנין דקיסרי אמ' מיכן למסורות.16ואח"כ מובא שם: ר' זירא ר' (כ"ה בכי"ו המשובח ביותר) חננאל בשם רב וכו', כלומר המאמר השני שבירושלמי מגילה בהוספה "בשם רב". וא"כ אין כאן סתם כלל בירושלמי17מתוך הציון המוטעה (עיין לעיל הערה 15) אנו רואים שהדברים לא נכתבו בשעת הלימוד אלא באשגרת עין שלא השגיחה בתחילת המאמר. ועיין מ"ש לעיל עמ' 104, וכאן איני יכול ללמד סניגוריא כשם שלמדתי לעיל עמ' 114, הערה 118. אלא דברי רב חננאל הם, ובב"ר מסרו אותם בשם רבנן דקיסרי, כלומר מחלוקת בשמות המוסרים, דבר רגיל מאד במקורות השונים.
ברם אין לנו עסק עם אישים אלא בשיטה מדעית שאנו רואים אותה כנפסדת. בל נגזים בדעה שאם אנו מוצאים סתם במקור אחד ומפורש (בשם חכם) במקור אחר, הרי כאן ראייה שהסתם מוצאו ממקומו של אותו חכם, ובמקומו שנו את הדברים סתם. אם נלך בשיטה זו נוכל ל"הוכיח", שהירושלמי סודר בבבל והבבלי בא"י, שספרי זוטא סודר ע"י ר' נתן18עיין מ"ש לעיל עמ' 89. וכדומה. ביחוד עלינו להזהר בראייות ממקורות שונים מקבילים. אם יש יסוד לחשוב שמקור מאוחר מביא ישר ממקום קדום, והמביא מביא בשם חכם, ובמקור הקדום כשנה סתם, אפשר, כשיש בידינו עוד ראיות לדבר, להסתייע בשיטה הנ"ל ולהניח שהמקור המאוחר ייחס את הדברים שבקדום לר' פלוני, או במלים אחרות, המקור הקדום סודר ע"י ר' פלוני. ואף בכגון דא אנו זקוקים לזהירות מרובה.
והעיקר הוא שלפנינו עניין יחסי. יחס הגומלים בין הישיבות השונות בא"י היה מרובה. החכמים באו ממקום למקום ומסרו את תורתם; אין ספק שאפילו בירושלמי שסודר בטבריא מצטטים באופן ישר סוגיות קדומות מאותה ישיבה, וסוגיות בני זמנן מישיבות אחרות. רשאים אנו להניח שבישיבות טבריא הביאו הלכות וסוגיות מישיבת קיסרין למסכת נזיקין,19בתלמודה של קיסרין, עמ' 6 ואילך, הבאתי סמוכין שירושלמי נזיקין הוא מעריכה יותר קדומה משאר הירושלמי. ואנו מוצאים לכל הפחות שמונה סתמות20אני כולל בזה גם הלכות שנזכר עליהן שם בעליהן, אבל בלי חכם ביניי, שמסר את שמות בעלי ההלכה. במסכת נזיקין שנמסרו בשם חכמי קיסרין בשאר הירושלמי, מסכת נזיקין הירושלמית אמנם מסכת גדולה היא, אבל לא בהרבה ממסכת ברכות, ויותר קטנה ממסכת שבת,21כשנוציא משלשתן את המשניות. ואם אנו מוצאים במסכת אחת לכל הפחות שמנה סתמות שהובאו בירושלמי של טבריא בשם אמוראי קיסרין, הרי בוודאי יש כאן סמך חשוב, ואין לבטל את הדברים בשיה"י פיה"י.
שוב כתב ז"ל (עמ 283, הערה 43): הראיה מן "כא" ב"מ פ"ו י"א ע"א: ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא אגרא מיכא ללוד ואינסיבת אנגריא ללוד וכו', מיכא ללוד ואינסיבת אנגריא לצור וכו' אינה כלום (הפיזור שלי) אפילו אם "כא" זה "קיסרין" שהרי הדברים אמורים מפי ר' אבהו וריב"ח חכמי קיסרין. מהרי"ן אפשטין מניח כדבר פשוט שבישיבה מחוץ לקיסרין הניחו את דברי ר' אבהו כמו שהם (אע"פ שהדוגמא "הכא" אין לה טעם באותו מקום), משום שלא שינו את לשון האמוראים, ומסרו את המאמרים כלשונם ממש שנאמרו באותו מקום.
ברם נשאלת השאלה למה לא נמצא בשום מקום אחר בירושלמי "הכא" כרמז לקיסרין. והרי מימרות של חכמי קיסרין מפוזרות בכל הש"ס הירושלמי, וכשהם מזכירין את קיסרין מזכירין אותה בשמה.22נביא, לדוגמא, מימרא של "ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינא" (ממש כבירושלמי ב"מ שלפנינו) מירושלמי דמאי פ"א ה"א, כ"ב ע"ג: כולכסין הנמכרין בקיסרין הרי אילו אסורין. וכבר ראינו לעיל עמ' 96 ולהלן עמ' 132 שגם באותה עיר היו יכולים לקרוא אותה בשמה, ואף חכמי קיסרין היו יכולים לומר "כולכסין הנמכרין בקיסרין", אבל אפילו אם אמרו "כולכסין הנמכרין כאן", הרי בוודאי ובוודאי שבישיבות אחרות היו מחליפין את ה"כאן" ב"קיסרין".
חיזרתי על כל החכמים ולא מצאתי חכם שלא השוה את מדותיו כמהרי"ן אפשטין ז"ל. ביחס לירושלמי נזיקין הראייה מן הדבור "מיכא" אינה כלום, אבל ראייה מעין זו ביחס לס"ז היא ראייה (של ממש).23עיין מ"ש לעיל עמ' 99. ואח"כ בוויכוח עם חכם אחר הראייה נהפכת לראייה חותכת.24תרביץ שנה ג' ס"ב (תרצ"ב), עמ' 232: זוהי איפוא ראיה חותכת על מקום הסידור. וכן כמה סתמות ביחס לירושלמי נזיקין אינם מוכיחים כלום, אבל סתם אחד, שאינו סתם,25לעיל עמ' 112 ואילך השתדלנו להוכיח שאמנם "סתם" הוא. אבל אפילו לדעת מהרי"ן אפשטין אינו אלא סתם אחד. מוכיח שס"ז סודר ע"י בר קפרא.26מבואות לספרות התנאים, סוף עמ' 745. ולהלן נשתדל ללמד סנגוריא על מהרי"ן אפשטין ז"ל.
בספרי שם הבאתי כמה וכמה סמוכים וסניפים לדבריי,27דוגמת שכיחות השם ר' נסא (בן קיסרין) שנזכר במס' נזיקין ארבע עשרה פעם (לא הרבה פחות מאשר נזכר בכל הירושלמי כולו), ומהן ארבע פעמים "אתא עובדא קומי ר' נסא" (אינני זוכר לפי שעה שנמצא כן בשאר הירושלמי שבא מעשה לפני ר' נסא), משום שמדברים בעירו, עיין מ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 11. וכן אנו מוצאים בירושלמי ב"ק פ"ב ה"ה, ג' ע"א: חד בר נש אפיק פלטירה בפורה עבר חמרא ותבריה, אתא עובדא קומי ר' יצחק בר טבליי וכו'. המלה "פורה" איננה במקום אחר בירושלמי, ולפי פשוטו נראה שלפנינו הצורה הארמית של forum ,φόρον, הרומאי (דוגמת דופרא, דיופרא, δύφορος וכדומה). רחוק להניח שהיה פורון במרכז תורה אחר מחוץ לקיסרין, ואף העובדא באה לפני חכם מקיסרין (ר' יצחק בר טבליי), עיין מ"ש שם, סוף עמ' 9, ועמ' 12 ואילך. ועיי"ש עוד כו"כ אסמכתות. אלא שמהרי"ן אפשטין ז"ל פסק וגזר (עמ' 283): "השאר אין בו כדי ראיה", ומכיוון שכבר בטלו דייני גזירות, ממילא פטר אותנו מויכוחים, ואנו שולחים את הקורא לספר תלמודה של קיסרין, עמ' 9 ואילך.
ברם ראה מהרי"ן אפשטין ז"ל שאף בלי ראיות מסתבר שמסכת זו נסדרה בקיסרין, שהרי באותו זמן אינם ידועים לנו אלא שלשה מרכזי תורה, והיינו: טבריא, ציפורי וקיסרין. והואיל וציפורי היתה סמוכה לטבריא, הרי אינו מסתבר שהיו קיימים בישיבה זו כמה שינויים במסורת, בלשון ובטרמינולוגיה,28עיין מ"ש על הלשון והטירמינולוגיה להלן בפנים. וממילא קרובה ההשערה שהירושלמי נסדר במרכז השלישי, בקיסרין.29עיין מ"ש שם, עמ' 9. ולפיכך טרח "להוכיח" שהירושלמי לא נסדר בקיסרין, וכתב (עמ' 283): "ואולם נגד קיסרין ישנן ראיות הרבה. א) רבנן דקיסרין (לא "דהכא") נזכרים בפירוש בירושלמי ב"ב פ"י, י"ז ע"ג ... וכל זה ליתא בהקבלה שבגיטין פ"ח, מ"ט ע"ד וכו'". זו היא הראייה שהחשיבה לחזקה ביותר שהרי ייחד לה מספר מיוחד. כבר הראינו לעיל עמ' 96 שהזכרת שם העיר אינה מוכיחה כלום. ואם ננקוט בשיטה של מהרי"ן אפשטין נצטרך להסיק שהירושלמי בכלל לא נסדר בטבריא, שהרי טבריא נזכרת במקומות הרבה בירושלמי (ולא אמרו תמיד "הכא", אף במקום שהיו יכולים לומר כן), וכמו שהראינו לעיל עמ' 96. ולא עוד אלא שבירושלמי תענית פ"ד ה"ט, ס"ט סע"ב, אמרו: חזרין רבנין דטבריא למינהוג כרבנין דציפוראי, ולא אמרו "רבנין דהכא". ומה בכך אם הזכירו במקום אחד בירושלמי מסכת נזיקין "רבנין דקיסרין" (בניגוד לרבנין של מקומות אחרים שלא דרשו כמותם).
יתר על כן אנו מוצאים בספרו הנ"ל של מהרי"ן אפשטין (סוף עמ' 286):30המו"ל רע"צ מלמד מעיר: מצאתי בטיוטה של כ"י מו"ר רשימה זו, ואמרתי להביאה מפני חשיבותה. "פ"ה, י' ע"ג31כלומר, ב"מ פ"ה וכו'. ר' יוחנן או' כל העיירות הסמוכות לטיבריא וכו'. פ"ו, י"א ע"א: ר' אבהו בשם ריב"ח אגרא מיכא ללוד וכו'". וכאן הבן שואל, הואיל ומסכת זו לא נסדרה בטבריא כיצד ניסח ר' יוחנן את דבריו במקומו? אם אמר במקומו "כל העיירות הסמוכות לטיבריא", הרי לך שאף באותה עיר אפשר לכנות אותה בשמה (וכן נכון, וכמו שהוכחנו לעיל). ואם ר' יוחנן אמר כל העיירות הסמוכות להכא (או: לכאן), והמסדר של המסכת שלנו שינה "הכא" ל"טיבריא", א"כ למה הניח את "מיכא" של ר' אבהו, שהרי לדעת מהרי"ן אפשטין לא סודרה מסכת זו בקיסרין.32שוב כתב ברשימה הנ"ל (עמ' 287): "ר' יוחנן נפק מכנישתא (סתם) ושפך מים לוחרי תרעא ולא ידעין אי וכו'". מן הפיזור של המלה "מכנישתא" וההוספה "(סתם)" נראה שמהרי"ן אפשטין ז"ל התקשה כיצד אמרו במסכת שלנו על ר' יוחנן, שישב בטבריא, שיצא מכנישתא סתם. ברם נראה שאף כאן הכוונה לכנישתא של קיסרין, וכעדות הבבלי (יבמות ס"ה ב'): עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דקיסרי ואמר וכו'. כלומר, ר' יוחנן נזדמן פעם לקיסרין ופסק שם הלכות בכנישתא. ונראה שמטעם זה הסתפקו בירושלמי שלנו למה הטיל ר' יוחנן מים (בסיגנון של ירושלמי מסכת נזיקין "שפך מים". ועיין דק"ס ב"ב י"ט ב', עמ' 89, הערה ק') מאחורי השער של בית הכנסת, מפני שראו את המעשה רק פעם אחת, עיי"ש בירושלמי. ואנו באים עליו משני צדדים.
שאר דבריו שם מיוסדים על הדיון שכמה אמוראים מקיסרי נזכרו במקומות אחרים ולא נזכרו במסכת נזיקין. ברם מכל זה אין שום ראייה, שהרי הוא בעצמו מודה (עמ' 279) שהירושלמי בנזיקין מקוצר, והוא מסיק (עמ' 290): "אלא שירושלמי נזיקין אינו ערוך ומסודר, ואין בו בהרבה מקומות אלא רשימות קצרות ורמזים לזכרון" וכו'. ולא זו בלבד, אלא שהסתירות שלו הן בכ"מ ראיות לדבריי, כמו שהראינו לעיל ביחס לסתמות שבמס' נזיקין שהובאו במקומות אחרים בירושלמי בשם חכמי קיסרין.
שוב הוא כותב (עמ' 283, הערה 45): "אצל ליברמן נהפך הדבר ל"ראייה", הערה 168: "נראה שעיקר הסוגיא נשנית בקיסרין (גם ע"פ שמות האמוראים), ולפנינו מקוצר! אבל הקיצור הוא של עורך המסדר, והרי לפי דעתו הוא בן קיסרין!" דברים אילו מחוסרי הבנה לגמרי, ולא ידעתי מאי קאמר. ולא עוד אלא שלא ציין לפנים הספר (עמ' 20), ושם בארתי שמן הירושלמי יבמות ברור שעיקר הסוגייא באה להם מישיבת קיסרי, אלא שהירושלמי במסכת נזיקין קיצר, כדרכו. וכן הדגשתי בכ"מ שבשאר הירושלמי באו דברים מישיבת קיסרין של מסכת נזיקין, אלא שלפנינו שם מקוצר, או שבאו לטבריא בזמן יותר מאוחר, עיין מ"ש, עמ' 18 ואילך.
ולא נתקררה דעתו של מהרי"ן אפשטין ז"ל עד שייחס את כל מסקנותי (כלומר, אילו שהוא מודה בהן) לר' ישראל לוי. והוא מתחיל (עמ' 279): התלמוד הירושלמי של מסכת נזיקין נבדל מכל הירושלמי, שונה בלשונו (הפיזור שלי) וכו'. סתם המנוח ז"ל, ולא הביא אף דוגמא אחת ללשון משונה במס' נזיקין הירושלמית. ולעיל בסמוך שם כתב: ואמנם כן. מסכת נזיקין (ב"ק ב"מ וב"ב), כבר הכיר בה רז"פ, ועוד יותר ר' ישראל לוי, עריכה שונה ואחרת מכל הירושלמי. ובהערה 29 שם: מבוא לפי' ב"ק, עמ' 20 ואילך. ברם ר"י לוי במבוא שם אומר שמסכת נזיקין היא שונה בין בלשון ובין בתוכן ביחס למקבילות של שאר הירושלמי. בלשון אחרת: במקבילות שבשאר הירושלמי למסכת נזיקין לפעמים התוכן אחר והלשון אחרת (דבר המצוי גם בין המקבילות של הירושלמי מסידורו בטבריא). לא אמר, ולא עלה על דעתו לומר, שלשון הירושלמי במסכת נזיקין משונה מלשונו ומסיגנונו של שאר הירושלמי, כמו שהוכחתי בספרי שם,33שהרי הגיה בפירושו (שיצא הרבה שנים אחרי מבואו) כמה פעמים את לשון הירושלמי בנזיקין ע"פ לשון שאר הירושלמי, עיין מש"ש. עמ' 7, הערה 1. אבל לאמיתו של דבר גם הטרמינולוגיה והסיגנון של מסכת נזיקין הירושלמית שונים הם משאר הירושלמי, עיין מש"ש, עמ' 6 ואילך.
התחלנו את הדיון במחברת זו34לעיל עמ' 3. בדברים הללו: "כבר חקרו ודרשו החכמים על סידורם ומקום סידורם של המקורות העתיקים של רז"ל, וע"פ רוב עדיין הדברים במקומם עומדים; זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא נתחוורו העניינים". לעומת זה אנו רואים במבוא (בלשון אנגלית) של הרב ר' לוי גינצבורג לספרו "פירושים וחידושים בירושלמי", עמ' ל"ז: העובדות המועטות שהן מבוססות היטב הן: מסביב למחצית המאה הרביעית (לספירה הרגילה) חובר החלק העתיק ביותר של הירושלמי בעיר קיסרין וכו'. שלש הבבות נבדלות משאר הירושלמי לא בזמן בלבד, אלא גם בצורה, בטרמינולוגיה, ובעוד דברים הרבה. כלומר, לא עובדות מבוססות היטב בלבד, אלא גם עובדות ידועות לכל, שאין צורך בציונים למקורות.35במבוא העברי, סוף עמ' פ"א כתב: "וקרובה ההשערה שלא נתחבר תלמוד נזיקין (ובהערה 17 שם: עיין ר' שאול ליברמן: תלמודה של קיסרין) אלא כספר שמושי, כדי להורות ממנו הלכות ציבור לדייני בור (שבת קל"ט א'), שכן בקיסרין מקום סדורו" וכו'. מתוך הערה 17 שם אפשר לטעות ולחשוב שבספרי הובאה "השערה קרובה" זו (שהרי המחבר לא נתן שום ציון למקום בתלמודה של קיסרין). האמת היא שאין בספרי רמז לכך, וה"השערה הקרובה" של ר"ל גינצבורג היא, ואין אחריותה עלינו. כנראה, שיש כאן ט"ס, והמספר של הערה 17 אינו במקומו, והוא שייך אחר המילים "שכן בקיסרין מקום סדורו". חושבני שר"ל גינצבורג לא היה זז מדבריו הנ"ל גם אחרי שהיה קורא את דברי מהרי"ן אפשטין הנ"ל.
עכשיו נשאלת השאלה, אדם גדול, אבי המחקר של המדע התלמודי המדוייק, מה ראה לכתוב מה שכתב. אין כאן כלל דיון על אישיות אלא על עובדא מעניינת. ובל יחשדוני בשוחדא להגן על כבוד המנוח ז"ל שלמדתי ממנו הרבה, הרבה, שהרי בעיא אוביקטיבית לפנינו. אנו מכירים את ספריו ומאמריו של המנוח ז"ל שיצאו בחייו, ואפילו אם נחפש בחיפוש ירושלים לא נמצא בהם דברים בטלים ודברי הבאי, ובוודאי ובוודאי לא רצופים זה אחר זה. ואם כן מה קרה כאן?
ברור איפוא שהספרים שנתפרסמו אחרי פטירתו ז"ל עדיין לא הוכנו כלל לפרסום. וכבר הראיתי בתוספתא כפשוטה ח"ה (ר"ה), עמ' 1022, הערה 11, שמהרי"ן אפשטין רשם רשימות (במבואות השונים שלו) לעצמו גרידא ולא בדק אותן, אבל במבוא לנוה"מ (שהוציא לאור בחייך) הדברים מתוקנים. וכן הוכחתי במאמרי בספר היובל לכבוד הר"ח אלבק, עמ' 305, שמהרי"ן אפשטין לא העלה על דעתו שרשימותיו יתפרסמו כמו שהן אחרי פטירתו, ולעצמו רשם אותן. תדע לך שהוא כן, שאם יטרח אדם להשוות את מאמריו בתרביץ עם מה שכתב בספרו מבוא לנוה"מ יראה שתיקן בהרבה מקומות את דבריו ע"פ הספרים שיצאו בנתים.
מסתבר שברשימות קיצר וכתב ברמז ובכוונה לברר ולבסס את הדברים. ולעיל עמ' 114 הערה 118 השתדלנו להצדיק אותו בזה שכתב על דברי הלל בס"ז שהם סתם ס"ז.36אבל מה שכתב (מבואות לספרות האמוראים, עמ' 283) על דברי ר' זעורא בשם רב חננאל שהם סתם הירושלמי אין כאן אלא אשגרת עין, כמו שהראינו לעיל עמ' 130, הערה 17. וכן מה שכתב37מבואות הנ"ל, עמ' 283, סוף הערה 42. שר' אבון רגיל לומר בשם רב שמואל בר רב יצחק, והשגנו עליו (לעיל עמ' 129) שלא נמצא אפילו פעם אחת שר' אבון יאמר בשם רב שמואל בר רב יצחק, ברור שקיצר, וכוונתו היתה לא לר' אבון סתם אלא לר' אבון בר חייא, והוא באמת מוסר תכופות בשם רב שמואל בר יצחק.38ושמא הכשלתי אותו בזה שכתבתי (תלמודה של קיסרין, עמ' 87, הערה 19, בעניין אחר): ממקומות המקבילים משמע שזה ר' בון בר חייה. נזהרתי וכתבתי "משמע", משום שאפשר שלפנינו שינוי בין מסורת קיסרין ובין זו של טבריא, שהרי הירושלמי בוודאי היה נזהר מלקרא את ר' אבון בר חייא: ר' אבון (סתם), עיין בבלי קידושין מ"ד סע"א. אין ספק שהיה מברר את דבריו לפני ההכנה לדפוס, או שהיה משמיט אותם.
ויפה עשה ד"ר ע"צ מלמד שפרסם את המבואות של מהרי"ן אפשטין ז"ל, שהרי אין בית המדרש של חכם גדול זה בלי חידושים רבים, ולא עוד שביושר ובהגינות כתב רע"צ מלמד בפתיחה (דבר העורך):39מבואות לספרות האמוראים, עמ' 7. ידעתי גם ידעתי שאין שלמות בדברים הניתנין כאן. אילו זכינו שהמחבר ז"ל יכין את הספר לדפוס בידיו, בוודאי היה משנה הרבה, מוסיף וגורע וכו'. ושוב הוא כותב שם: בכמה מקומות לא זכיתי לעמוד על דעתו, וכמה פליטות קולמוס, פשוטו כמשמעו, השארתין כמות שהן. הדברים הכנים הללו מזהירים את הקורא שעליו לבדוק יפה את המקורות שהביא המנוח ז"ל, ובפרט בדברים שנכתבו בעידנא דריתחא של וויכוחים.40בדרך כלל מוטב בכל זמן שלא לסמוך לגמרי על המבקרים (ואני כולל גם את עצמי בתוכם) ולעיין היטב בדברי המתבקר, משום שלפעמים אין לו לדיין אלא מה שעיניו רוצות.
זכיתי ליצוק מים על ידי מורי ורבי ר' יעקב נחום אפשטין ז"ל. הכרתי אותו יפה, והאמת היתה יקרה לו, ולא נשא פנים לשום חכם. מכוחו באנו עליו ומשלו נתנו לו: לא כך למדתנו רבינו. יהיו שפתותיו דובבות בקבר. זכר צדיק לברכה.