המוליך חטין לטחון. וסתמא כשמוליך לטחון ממורחין ומתוקנין מוליכן:
לטחון כותי. בפ' הניזקין מייתי לה ופי' רש"י ז"ל לטחון שם האומן בלשון משנה ובלשון מקרא טוחן וכן מוסר קרוי בלשון משנה מסור:
בחזקתן למעשרות ולשביעית. שאינן חשודין להחליף וכיון שכן ליכא למיחש בהני שהחליפום בפירות ודאי שאינן מתוקנין או בפירות מעשר שני או בפירות שביעית ונימא דאסור למכרן או לעשות בהן סחורה או דאסירי באכילה משום ספיחי שביעית ואשמעינן דבחזקתן הן עומדין:
אבל לא לטומאה. דחיישינן שמא נגע בהן ובפרק הניזקין מפ' לה כגון שהוכשרו ומש"ה גבי תרומה טהורה אין טוחנין ומפקידין כדאיתא בתוספתא ומייתי לה התם:
לטחון הנכרי הרי הן דמאי. הרי הן ספק אם החליפן הגוי אם לאו ונוהג בהן דין דמאי:
אצל הנכרי כפירותיו. מפ' בגמ' הרי הן כפירותיו של נכרי וטבל ודאי נינהו דודאי גוי חלפינהו ותנא דמתני' דפליג אדר"ש ר"מ הוא ור"מ ס"ל דפירות גוי ודאי נינהו דאין קנין לגוי וכו' וצריך להפריש מהן מעשרות. ובגמ' מפרש מאי שנא רישא דחשיב להו דמאי וסיפא חשיב להו ודאי ומשני לה. ופליגי אמוראי בגמ' ר' יוחנן ור' אלעזר ר' אלעזר סבר כדפרישית דתנא דמתני' כר"מ דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר כדאיתא לקמן בפ' הלוקח מן הנחתום וס"ל דמירוח הגוי אינו פוטר הילכך הוו ודאי מדאורייתא ור' יוחנן סבר חכמים ממש ומדרבנן הוא דאמרינן דפירות גוי זה ודאי ובדמרחינהו בין ישראל ובין גוי מיירי ואינו נוטל דמים מן השבע:
ר' שמעון אומר דמאי. ר' שמעון לא ס"ל דודאי חלפינהו אלא ספק חלפינהו ואפילו תמצא לומר דחלפינהו מדרבנן מפריש דר"ש לטעמיה דפליג עליה דר"מ וסבר יש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ומירוח הגוי פוטר מדאוריי' הילכך אי אחלפינהו גוי והיו ממורחין מדאורייתא פטור ופליגי אמוראי אי מהלכה מפריש או לא ואי לאו ממורחין הן וישראל בתר הכי הוא דגמר מלאכתן מפריש תרומה ותרומת מעשר ונותנן לכהן ומפ' לקמן בפ' הלוקח מן הנחתום דמשתיהן נוטל דמים מן השבט וקיי"ל כר"ש כדאיתא התם אבל מסוגיא דפ"ק דבכורות משמע דדוקא מתרומת מעשר הוא דנוטל דמים מן השבט דהמע"ה וקילי מדין דמאי דעלמא ושאר מעשרות יעכבם לעצמו כדין דמאי דעלמא: